מסדרונות אקולוגיים

אנו חיות בר בלתי מוגנות

לפני שבועיים החלטנו לרכב עד לגולן ולחזור.

בשטח, רק בשטח. מסע ישראלי בסגנון אדוונצ'ר רך.

היינו שלושה והקצבנו לזה שלושה ימים. היו לנו שלושה סוגים של די-אר (SUZUKI DR).

עשינו תכנון על פי מפה מ-2018. סימננו מסלול בלורד אדום על ניילון שקוף, ויצאנו.

רוב הזמן ורוב השטח זרם לנו התכנון למישרים. נצמדנו לרצועת המזרח, התפתלנו לאורך הגבולות עם ירדן וסוריה לאחר שחצינו את רמות מנשה, עמק יזרעאל, נחל תבור ורמת יששכר.

זה היה החלק הפשוט.

ביום השלישי יצאנו מאזור מעלות. הדרך חזרה תזכר אצלי כריצה מבוהלת של שועלים נרדפים לאורך מטעים מגודרים.

רכבנו באזור החוף מחוז צפון. דחפורים ושופלים קעקעו את הנירים הירוקים בשיני מתכת רעבתניות. חומות אבק ניטעו באויר. משאיות עפר שאורכן כרכבת דהרו עיוורות על השבילים. אתם לא מבינים ולא משערים כמה הארץ משנה פניה כרגע. אין אזור שלא נסללים בו כבישים, גשרים, מחלפים, מסילות.

המטעים מאובקים והעצים לבנים.

גזעים נגדעו ופיגריהם הושלכו על המשעולים. העבירות היתה קשה, לעיתים בלתי אפשרית.

וגדרות גדרות גדרות.

אני עוצם עיניים ובזכרוני צפה תמונה של שלושה אופנועים דוהרים לאורך מחסומים, גדרות, סורגים, רשתות.

ובקצה – דד-אנד. הגן נעול. שערים צהובים חשמליים מוגפים.

מסתובבים כמו חיות בביבר, נוסעים מערבה נוסעים מזרחה מחפשים מוצא מהכלוב.

חוזרים את כל הדרך חזרה, יוצאים לשבילים אחרים, מתפרצים איתם דרומה, נתקלים בגדרות.

עוברים דרך שטחי מרעה מגודרים בתלתליות.

פותחים שערי בקר, עוברים וסוגרים, ואחרי 10 דקות חוזרים דרכם ויצאים כלעומת שבאנו. אין מוצא.

חופזים לאורך ערוצי נחלים ומחפשים מעבר לגדה השניה. קילומטרים לכאן, קילומטרים לשם, ואין. אין גישרון רעוע לרפואה או גשר אירי למזור.

דומה היה עלינו שאדמת המולדת בותרה, קוצצה וחולקה, והנה ארץ המכורה מחולקת לאזורי מחיה שבטים ונחלות. איש על דגלו ואיש על מחנהו המגודר. שבטי ישראל ושבטי ערב חלקו בנחלות והרי הם עכשיו תחומים איש ביישובו, בשדהו, בכרמו ובמטעו. בעלות פרטית.

"אין מעבר".

חצבנו בייאוש גובר והולך, חפרנו והתחפרנו, מצאנו ואיבדנו, קיוינו והתבדינו.

בסוף הגענו. ניצחנו אבל היינו מותשים.

*   *   *

שוחרי איכות הסביבה ונוטרי החי והטבע הארצישראלי הצליחו להטמיע הבנה שבסלילת כביש חדש, יש לדאוג ולהשאיר מעבר עילי, מעין גשר פרטי, לחיות הבר, על מנת שלא לגדוע להם את התנועה במרחבי המחיה הטבעיים שלהם. מסדרון אקולוגי.

על הכביש לירושלים ומעל כביש 6 כבר קיימות מנהרות מיוחדות המיועד לאפשר רצף מחיה לחיות הבר שיוכלו לחצות כבישים, שלא יקטע להם רצף טריטוריית המחיה.

גם אנו, יצורי השטח, רוכבי האדוונצ'ר, אנשי האבק, רוצים מעמד של חיות בר מוגנות. נוטרי אהבת הארץ ושביליה – חישבו גם עלינו.

אנא השאירו גם לנו מעברים אקולוגיים באזורי המחיה הטבעיים שלנו.

למען לא נגווע.

מנהרה אקולוגית בכביש 6

6 תגובות למסדרונות אקולוגיים

  1. "ועכשיו הם סגרו לי גם
    את הים"

    (זכויות יוצרים חפשו לבד)

  2. אריק רצ'בסקי // 21/07/2020 um 21:28 // הגב

    "סימנו מסלול בלורד אדום על ניילון שקוף"… האם הוצב בתדריך גם *טאלק* שעליו בריסטולים, וסיפור הדרך שוכפל על סטנסילים עם ריח ממכר של האייטיז?
    לי יש כמה כללים שתמיד שומרים עלי מגדרות בקר מרותכות או שערים נעולים, ובהם:
    1. מכין המסלול בוחן תצא"ות תוך כדי סימון נקודות הניווט. הסתמכות על מפה טופוגרפית בלבד הינה רשלנות רבתי ותגרור הערה בתיק האישי.
    2. מכין המסלול מתעדכן בעמוד ענן ובמקורות נוספים (פורומים של אופניים) לגבי בעיות עבירות או עדכונים אחרונים. טיפין טיפין נבנית תמונת המודיעין השלמה.
    3. מכין המסלול אחראי גם על הניווט בפועל. הפרדת רשויות? לא יעיל ופותח דלת למחלוקות חכמים.
    4. כמוצא אחרון, מחזיקים בפק"ל מספרי תוכי. המהדרין יביאו משור דיסק נטען דור 3 עם סוללה נשלפת.

  3. ינוקא – אני איתך -בדיוק זה מה שחוויתי לפני חודש – ועוד באזור המרכז …
    הנדלן מנצח הכל … עצוב

  4. פואד, בתור נשא של פיקטיביות
    נהנה גם מתסמינים כאלה.
    לטיולי השטח שלו הוא לוקח איתו שופל מזבלות
    כזה שבמקום צמיגים יש לו קוצים גדולים מברזל.
    במקומות בהם נופלים עצים בשקט דממה
    הוא מפנה אותם עם השופל מזבלות
    ולא מחשב מסלול חדש.
    אמש הוא שכח את השופל מזבלות בבית
    ובמציאות פיקטיבית מקבילה
    ביער בראשית של בני ברק
    נדרס קשות על ידי ילדה בת עשר
    חרדיה קטנה על קורקינט חשמלי ענק
    שנעלה עליו מבט
    והעיפה אותו קיבינימט.

  5. תבוא פה לארגז החול אריאל שרון (פארק) זה שבלע את בגין (כמה סימלי)
    תמצא פה מזור בין ההרים והגבעות והמשאיות
    ואם בשבת אז אין משאיות ודחפורים אבל אסור לרכוב בשבת
    לא תרצה לצאת

  6. הגולם קם על יוצרו.
    עודף רעש האקרופוביצים, הווילי'ס, הרייזרים למינהם, העדר הנוהר לו יחדיו וחוסר ההתחשבות
    הביאו להתבצרות ולמגננה. נבנו גדרות ושערים. אילו מכאן ואילו משם.
    לו רק השכלנו טיפה להבין שיש גם אחרים, שגרים, שמטיילים ברגל, שמדוושים, היינו מחייכים יותר ומקיפים פחות.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם