כחוט השני

תביא איזולירבנד

משהו במערכת החשמל אינו כתיקנו. בדרך למוסך אתה עובר אצל חבר לקבל ייעוץ. אולי הוא מבין משהו ?

כן, הוא טוען שהיה לו כזה אופנוע והוא מכיר כל חוט. אתם מפרקים: פלסטיקה, מושב, מיכל דלק, פילטר אויר… שולפים צמה סמרטוטית ומבתקים אותה. שני חוטים קרועים מבצבצים החוצה. החבר מחייך בידענות: "ישששש!" ניצחון מהיר יהיה פה. נוטל קאטר, חוט אחד נקצץ באכזריות נונשלאנטית והשני מתחבר. היצירה נחתמת בליפופי איזולירבנד נדיבים. מרכיבים: פילטר אויר, מיכל, מושב, פלסטיקה, ופותחים סוויצ'.

דקה דומיה.

ואז: "איזה דפקט אני. זה החוט השני…"

כולם מכונאים כולם. כחוט השני שזורה הסאגה האופנועית של כולנו בקריירה מכונאית. 

עוד טיפה 

אין אחד שלא עבר את סצנת "עוד טיפה ליתר בטחון… סססאמו!!"

צריך להחליף שמן. חבר אומר לך שתחליף לבד, מה הסיפור? פותחים מרוקנים סוגרים וממלאים. פשוט.

אתה בהחלט חושב שיהיה נחמד לחסוך כמה גרושים. פותח את הבורג הקטן ההוא בתחתית המנוע, מרוקן וסוגר.

סוגר?

אתה אכן סוגר, אבל כמה לסגור?

עדיף טיפה יותר. ככה ליתר בטחון.

ואז: "ססססאומו!!!" הבורג מסתובב על ריק…

קוראים ליועצים.

"תשים הרבה טפלון, ותסגור".

"תשים הליקוייל".

"תקדח חור גדול יותר ותבריז".

ואתה כבר יודע, שעד שלא תגרור את הנבלה למוסך, החבוב ישחה בשלוליות שמן עד יומו האחרון. 

קול דודי דופק

אתה שומע נקישות מהמנוע. חבורת היועצים מתקבצת.

"זה מהשסתומים".

"זה מהקמשפט. צריך לפרק ראש. יעלה לך 5000 שקל".

"זה מהקרנק. צריך לפרק מנוע. יעלה לך 7000 שקל".

אתה לא מבין בזה בשיט, אז נוסעים למוסך. בדרך אתה הופך לאדם דתי יותר מהרבי מלובביטש. "הלוואי שייגמר רק בסביבות 2000 שקל" – אתה מתפלל. גם מבטיח לתרום ביד נדיבה ל"אילן" "יד שרה" ל"אקי"ם", ולמוסדות הרבי גמליאל איש קרני חיטין העיקר שלא יגמר באובראול.

משאיר את האופנוע והולך לאכול פלאפל. חוזר אחרי חצי שעה והמנוע מנגן כמו הכינור של יהודי מנוחין.

"אה! – אתה מופתע – מה היה לו?"

"מה זה משנה? – כך המוסכניק – תן 700 שקל וסע לשלום".

עכשיו אתה מתרגז. מה הוא כבר עשה בכמה דקות שמגיע לו כל כך הרבה?

גנב!

היית מוכן לשלם 700 שקל ברצון אם התיקון היה לוקח יומיים, זה כן. אבל בחצי שעה? מה, אני מנכ"ל בל"ל? 

צלילות בקישון

הסבירו לך איך לכוון שסתומים. קלי קלות. אתה מפרק מכסה עליון והכל הולך נהדר, עד לאותו רגע בו נשמע הצלצול הזוועתי של הבורג שצולל לתחתית המנוע.

באותו רגע אתה מוכן למכור את אמא בשוק השחור, ואת אבא בשוק הלבן, רק שמישהו יושיע. אבל המשיח משום מה לא מופיע השנה ברחוב שלך ואתה דוחף את הטרקטור למוסך.

המכונאי פותח איזה חלון קטן בצד, ובעזרת מגנט מיוחד שולה מאפלת עוקת השמן את הבורג הבוגדני.

אתה מחייך כאילו זכית בפרס נובל.

"זה יעלה לך 200 שקל".

עכשיו אתה כבר לא מחייך. גזלן!

אנחנו מומחים עולמיים בעשיית החשבונות של האחר. קשה, קשה לנו מאד להשלים עם העובדה, שאדם שהתמחה במשהו שאנחנו לא מבינים בו בכלל, רשאי לקבוע לעצמו את הסכום, בו אתה תכבד אותו על כך שהוא יעניק לך מתנה מכשרונו.

יש לי סיפור יפה על זה. לא שייך לאופנועים, אבל מאד שייך להבנת הטבע המחורבן הזה שלנו.

מים בששון ממעיני הישועה

יש לי חבר שהתמחה בתיקוני צנרת ובעיות מים. נקרא לו ששון ישועה, לצורך העניין.

ששון זה, למד על בשרו כל מה ששייך למים העוברים בצינורות מתחת לאדמה עד שהם פורצים החוצה מתוך הברז. הוא הכיר כל שיבר, כל שפינדל, כל משאבה וכל ברמד.

היה לו מחפרון וטרקטור, ורתכת נגררת ופועל, והוא נשרף בשמש למצב של פחם אוסטרלי מכל אותם ימים שהיה שקוע בתוך חפירות בשדות, מרתך כחום הכבשן הארצישראלי צינורות מתכת בתוך שלוליות מים.

ששון גם רכש לו התמחות נוספת תוך כדי העבודה. הוא למד והכיר את טבע האדם ואת חוסר יכולתו להעריך מיומנות מקצועית טובה, המשולבת בסיום מהיר של העבודה, השכיל להתמודד עם זה, ופיתח שטיקים וטריקים מחוכמים מאד, איך להפעיל את כשרונו הגדול לסיים עבודה מהר וטוב, וגם לגבות את המגיע לו.

יש בישראל בארות פרטיות. כן, אני יודע שרבים לא מודעים לכך, אבל בארות מים שנחפרו לפני קום המדינה והוחזקו בבעלות פרטית, מורשות ע"י "מקורות" להשאר בסטטוס פרטי וההתחשבנות על המים, היא בערך שליש מגובה התשלום שמשלם צרכן רגיל.

יום אחד הגיע אליו כורם והציג בעיה: הבאר הפרטית שלו בקושי מפיקה מים. הוא כבר הלך והתעניין אצל מומחים וקיבל את המידע הכואב, שעלות שליפת צינורות השאיבה ממעבה האדמה והחלפתם בחדשים, תדפוק לו מהכיס משהו כמו 25,000 דולר.

ששון שמע וחשב רגע, אח"כ הוא זרק הצעת מחיר משלו: 1200 דולר.

החקלאי נדהם. זה נשמע טוב מידי. הוא התעניין למה כל כך זול, וששון אמר לו שזה לא עניינו. הוא הבטיח שהמים ישובו לזרום לכרם באותה עוצמה כמקודם, ולא ליום יומיים, אלא לאורך שנים.

הכורם קפץ על המציאה. אבל ששון התנה את העבודה בכך שיקבל כאן ועכשיו צ'ק שפרעונו למחר. הוא לא הסכים לזוז מהתנאי הזה, ולא קיבל הבטחות שהתשלום יתבצע מיד בגמר העבודה. לחקלאי היה קצת קשה לשלשל סכום כזה לפני שהוא רואה את התוצאות מול העיניים, אבל לששון היה שם טוב באיזור והוא התעקש. לחקלאי היה הרבה יותר מה להפסיד, והם חתמו עיסקה.

למחרת, בחושך שסביב השעה 4:00 בשחר, לקח ששון טרקטור ופועל וירד אל הכרם. בעזרת חבל ארוך שלשל הפועל את ששון לאט לאט לתוך הבור החשוך. ששון החליק בידיו סביב צינור השאיבה וחיפש חור.

הוא ידע לבטח שיש שם חור. חור בגללו ינקה המשאבה אויר שמנע ממנה לנצל את מלוא תפוקתה.

הוא גם לקח על עצמו סיכון אדיר: אם הוא היה נופל לבאר, אפילו אלוהים לא היה מוציא אותו.

אחרי שלושים מטר הוא גילה אותו. הוא שלף מכיסו בורג אטימה מיוחד והבריג אותו לתוך החור. הפועל מלמעלה צעק לו שהמים פורצים לפתע בעוצמה אדירה. ששון חייך.

טס הביתה, החליף בגדים ונסע לבנק. ברגע שנפתחו הדלתות הוא היה ראשון ליד הקאונטר ופרע את הצ'ק במזומן. עכשיו הוא חזר הביתה, הכין לעצמו כוס קפה גדולה, הדליק סיגריה והתיישב בניחותא בפתח בית המלאכה שלו.

אחרי שעה ומשהו נכנסה מכונית לחצר. הכורם הגיע.

הוא התעניין מתי ששון חושב להתחיל במלאכה, וששון אמר לו, "תפסיק עם ההצגות, שנינו יודעים שכבר היית שם ואתה יודע שהמשאבה עובדת כמו רולס רויס".

החקלאי רצה לדעת מה היה שם ואיך נגמר התיקון כל כך מהר, וששון אמר לו שזה לא עיסקו. "שילמת בעד ידע וקיבלת אותו. במקום עשרות אלפי דולרים זה עלה לך כאלפיה בודדת".

החקלאי הרגיש מרומה. עכשיו הוא כבר הביט על העיסקה מהזוית של ששון. "רימית אותי – הוא אמר לו – זה יכול היה להגמר בהרבה פחות כסף. אני נוסע עכשיו לבנק לבטל את הצ'ק".

"סע – אמר לו ששון בנחת, אבל השריר הענק בזרוע שהחזיקה את הסיגריה התחיל להתרוצץ מעלה מטה תחת חולצת העבודה הכחולה – סע לבטל. ושלא תראה יותר את הפרצוף שלך כאן. עוף לי מהעיניים יא חתיכת זבל".

virago

 

 

 

 

12 תגובות לכחוט השני

  1. תומר ראסטה // 04/07/2015 um 11:29 // הגב

    מעולה!(: תענוג לקריאה… ואני בהחלט יכולתי להזדהות עם כל מילה..

  2. אודי ברוך // 04/07/2015 um 11:38 // הגב

    זה בדיוק המצב וגם בכל תחום עיסוק.. כמו מכונאי וכמו ששון..
    היום בעידן הפייסבוק זה יותר גרוע, עולם יועצים לכל עיניין ועיניין.
    בכל אופן, עשית לי את השבת ינוקא!

  3. עובר אורח // 04/07/2015 um 17:13 // הגב

    נהנתי לקרוא אבל העיניין בעייתי ואפילו מקומם,
    אם בעל מקצוע, כל בעל מקצוע, מכובד ככל שיהיה לא מוכל לתת את הפרוט של התיקון או השירות אז לדעתי אין פה הגינות.

    במקרה הנ"ל, היה מקום לתת פירוט,זה הכל, אחרת זה מרגיש רמאות.

  4. איזה כייף פה!!
    התגעגעתי לשפה הינוקאית מאז שפולגז נעלם

  5. איזה כיף לקרוא אותך, ינוקא, התגעגעתי!
    אתה כותב על דברים נכונים.
    זה בסדר גמור ללמוד לטפל לבד באופנוע שלך, אבל כמו כל דבר צריך גם ללמוד לקחת אחריות על מה שאתה עושה או לא עושה. אבל זה משהו שקשור כבר לכל תחום בחיים לא?

    אוהב את האתר, תודה.

  6. תענוגגגגגג

  7. כשניפגש בפעם הבאה אספר לך סיפור דומה אך יותר יפה לטעמי

    • מוטי "ינוקא" גלברט // 05/07/2015 um 20:13 // הגב

      דיר באלאכ, מכל סיפור שלך בדרך כלל נולדת כתבה…

  8. עמיר שבתאי // 05/07/2015 um 20:59 // הגב

    הכותב הטוב בעברית כיום. מקנא.

  9. כאיש שרות אני חש את הנושא כול יום מחדש לקוחות כועסים שהם הנדרשים לשלם לרוב הם משלמים עבור שעת עבודה ולא עבור הידע כי אחרת היה עולה להם הרבה יותר. הם שוכחים שליצבור ניסיון וידע. לוקח המון המון שנים
    מוטי אתה ענק המשך כך זה פשוט כתבות מדהימות

  10. שמעון חש // 08/07/2015 um 16:11 // הגב

    ובעידן הפייסי
    כל זב חוטם פותח שלשול הכפשה כי לא חייכו אליו או כי היה חסר עודף, ושאר זבי החוטם מצטרפים אליו מיד בלהקה.

  11. מעולה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם