לוס אנג'לס: לאט. ורועש.

כתב וצילם: שמוליק פאוסט 

אני מת על ניו-יורק. אני אמנם חובב טבע ומרחבים, אבל קשה לי לעמוד בפני מרחב עירוני צפוף, מצחין ועמוס כמו ניו-יורק. קשה לי עוד יותר לדמיין ערים שונות יותר משתי הערים הגדולות והמפורסמות ביותר בארה"ב: ניו-יורק ולוס-אנג'לס.

האחת שוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי בקצה המזרחי של המדינה, והשניה לגמרי בצד השני – לחוף האוקיינוס השקט בקצה המערבי של המדינה. ניו-יורק מלאה בגורדי שחקים ומבני מגורים עצומים, רחובות צרים, צפופים ועמוסים, נטולת חניה, מסרסת כל רצון לנהיגה בכלי רכב פרטי, ומאלצת אותך להדחק למחילות תת-קרקעיות במערכת תחבורה ציבורית מרשימה ויעילה.

לוס אנג'לס לעומת זאת מלאה בבתים פרטיים, רחובות רחבים, משופעת בחניה, נטולת תחבורה ציבורית ראוייה ומעודדת (אם לא מאלצת) אותך להתנייד ברכב פרטי. ניו-יורק קטנה בשטח ולוס אנג'לס עצומה. בניו-יורק הליכה ברחוב או נהיגה בכביש היא אקט כמעט אלים, אנשים ממהרים, נדחפים, מקללים, לוס אנג'לס נמצאת במצב רוח קבוע של חופשה. ניו-יורק סובלת מחום מטורף ולחות לא הגיונית בקיץ, ומקור קיצוני, שלג, גשם וסערות קשות בחורף, ובאופן כללי אינה ראוייה למגורי אדם ברוב חודשי השנה. בלוס אנג'לס הקיץ נעים, יבש לגמרי ובערב אפילו קריר ליד הים, ומזכיר יותר את תחילת האביב בארץ. החורף (לפחות כך מספרים לי) בסך הכל קצת פחות חם.

לוס-אנג'לס היא עיר משוגעת. לא חסר בה כמעט כלום. ברים מפורסמים ומסעדות מכל הסוגים, שדרות ארוכות של דקלים גבוהים וחופים מטריפים, בחורות בביקיני והומלסים וגלשנים עד האופק. לוס אנג'לס היא עיר מסוג אחר, היא מלאה בבתים פרטיים וחצרות ודירה היא מצרך נדיר בה, הרחובות רחבים יותר מאיילון ושום דבר לא יסתיר לך את השמים. לוס אנג'לס היא עיר מפורסמת. כל רחוב הוא שורה משיר או סצנה מסרט, כל שכונה היא סדרת טלוויזיה. הוליווד, בוורלי-הילס, קומפטון, סנטה-מוניקה, ווניס ביץ'. שכונות מגניבות ביותר וחלקן הרבה פחות. שכונות מכל הסוגים לכל סגנון ולכל דורש. שכונות עוני ופשע מוזנחות ועלובות בחלק אחד, ואחוזות פאר, טירות עצומות ועושר בלתי נתפס בחלק אחר. מרוב שכונות לא רואים את הדבר היחיד ששכחו לבנות בלוס-אנג'לס – עיר.

לוס אנג'לס מרגישה כמו שכונת מגורים אחת גדולה. פרבר אינסופי. אוסף של שכונות מגורים שחוברו ונתפרו ביחד ל'עיר' במערכת כבישים מהירים משוגעת. מפלצות בטון ואספלט מרובות נתיבים שחוצות ומחברות את שכונות העיר מכל כיוון ולכל כיוון אפשרי. לכל שכונה בלוס אנג'לס יש יותר יציאות ל"היי-ווי" מלכל גוש דן ביחד, כל רחוב שני הוא כניסה לכביש כזה. וילות, חניות פרטיות, חצרות ומחלפים. ומתחת לכל גשר – הומלסים. הומלסים בכל מקום. דיסוננס עירוני קיצוני.

אל תטעו, לוס אנג'לס אמנם לא כ"כ מרגישה כמו עיר, אבל היא עדיין עיר מדהימה. מזג אוויר נפלא, בחורות בביקיני וגולשים בכפכפים. שלל חופים, שמים כחולים, נופים מטריפים, אנשים יפים וקצב רגוע. ההרים של סנטה מוניקה כ"כ יפים שזה כואב, ועל הטיילת בווניס אפשר להעביר שבוע בלי בעיה. בוורלי-הילס. הוליווד. שדרת הכוכבים. סנסט-סטריפ. מאליבו, ביץ'!

אחרי כמה ימים עם אופנוע בעיר התחלתי להבין את החיבה ההזויה של האמריקאים לאופנועים איטיים, רכים, רועשים ויפים. ביצועים זה למי שאין את כביש החוף של קליפורניה. הדרך הנכונה לרכב מווניס ביץ' צפונה למאליבו היא לאט. ורועש. לוס אנג'לס אולי מעודדת אותך להתנייד בכל סוג של רכב פרטי, אבל היא מחייבת אותך לעשות את זה ב'סטייל'. אחרי הכל – אתה אף פעם לא יודע מתי תתקל במקרה בסקרלט ג'והנסון.

 

5 תגובות ללוס אנג'לס: לאט. ורועש.

  1. פואד חי במציאות מקבילה
    בה אין הומלסים בכלל.
    במקום אנשים חסרי בית
    יש אופנועים חסרי בעלים.
    ownerless
    נטושים מטופלים מתודלקים
    המפתחות בפנים.
    מה חסר?
    פואנטה.

  2. יפה כתבת ותארת …

  3. מזקיר לי את סידני בבאג 2000 –
    האסטראלים כל כך חביבים – הם שותים איתך בירה בערב בפאב המקומי אחרי שסיימת להעביר להם תווילה (עבדתי במובינג)
    והבנות נות נות …

    לא כמו המלבורנים שכיום אוכלים תחת עמוק

    פואנטה?
    ב LA קיימת קהילה יהודית איראנית ענפה ואף דימיון גנטי מחשיד אלי (לידיעת פואד מהמוסד שמונה גרבים ואפליקצית המגן)
    גם הם אוכלים עכשיו תחת

  4. פואד מאחל לקסד
    לכבוד השנה החדשה
    שימשיך לאכול תחת
    גפנו ותאנתו
    קון גושאד

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם