הנפיל שנפל

עשור למותו של טל שביט

*   *   *

תמונות: רונן טופלברג

 

בשיעור הראשון בקורס המבוא לתקשורת, מלמדים שבסיס התקשורת למעשה מונח על שני יסודות: המוען – התקשורת, והנמענים – שהם הקוראים/צופים/מאזינים.

בעשור האחרון שוק התקשורת השתנה לגמרי. הרשתות החברתיות שינו לגמרי את חוקי המשחק. פתאום כולנו הפכנו ל"מוען" מעצם זה שקוראים אותנו מספר כזה או אחר של אנשים בפייסבוק או באינסטגרם, וקם מושג חדש של מוענים: "אושיות רשת". אם כי באמת מתעניינים בהם, אם מטעם עצמם.

ביחד עם אלו, חל פיחות משמעותי גם ביחס לתקשורת. המוענים והנמענים החדשים מקיימים שיח תוך פנימי בינם לבין עצמם, ורצוי שיהיה קצר, כי למי יש כח בעולם רדוד ומהיר לקרוא טקסט מנומק. התקשורת מצד שני גם לא טמנה ידה בצלחת ופיחתה בעצמה את מעמדה בחוסר אובייקטיביות ונקיטת צד בכל סוג של מדיום כזה או אחר.

וגם בעולם שלנו. עולם האופנועים, או המדיה הדו גלגלית.

כבר שנים אני לא קורא עיתונות אופנועים ישראלית. היבואנים כבר לא מתעניינים במדיה הזו ומשתפים פעולה ברמה נמוכה מאד – אם בכלל. ומצד שני, אנשים שאחזו פעם או פעמיים בכידון כבר עורכים מבחני דרכים ומנסים למצוא חן בעיני היבואנים כדי לזכות אולי ברכיבת מבחן נוספת.

האובייקטיביות, ואיתה המקצועיות וההתמחות, גוועו ומתו ביחס ישיר לצמיחת המושג "אושיית רשת".

ואז אני חושב שמזל לפחות שטל"ש לא רואה את זה.

לטל היתה מסירות נפש של ממש לאובייקטיביות עיתונאית החל מימי מוטו הראשונים ממש. גם אז, באמצע שנות השמונים כשהיה רק יבואן אמיתי אחד ועוד אחד או שניים קטנטנים שמכרו בעיקר איטלקיים ובווארי, ואנשי מוטו הצעירים היו זקוקים לכסף כאוויר לנשימה. בין אם זה היה מוצא חן בעיני היבואן ובין אם לא, אנחנו, הקוראים, לא ידענו בכלל שקיימת אופציה אחרת מלבד זו שכל מילה שאנו קוראים היא אמת לאמיתה. שאם היו כותבים משהו, יכולנו לחתום עליו גם אנחנו וידענו שזה האופנוע שנקבל. לא היתה קיימת בכלל אופציה אחרת.

לצערי, הדור החדש גדל לתוך נורמות אחרות. נורמות שהדור ה"ישן" של עד לפני 10 או 15 שנה לא היה מוכן לקבל בשום אופן. טל עמד באופן בצור על אמירת האמת האובייקטיבית לקורא. לא יכרע ולא ישתחווה. היום כבר לא יודעים מה זה.

ומעל לכל זה, היתה מקצועיות ומקצוענות של נפיל בתחומו. אדם חכם הרבה מעל לממוצע, בעל ידע עצום בעולם עליו כתב, ושהיה מסור למקצוע היחיד שלו: עיתונות דו גלגלית עצמאית.

וקשה שלא להתגעגע לאחת כזו, וכמובן שעל דפי כרומו צבעוניים. הכתבות הארוכות, המלמדות, המחנכות, המעשירות, הכיפיות, של מגזין מודפס. הרגע הזה שהיית פשוט מתיישב על המגזין וקורא בשקיקה כל מילה שכתבו טל שביט, רם לנדס, גידי פרדר, הלל פוסק ושאר החבר'ה. החיוך בכתבה, הקריצה, ביחד עם טקסט מנומק להפליא בן 2,500 מילה, גרם לנו לקרוא את מוטו של טל"ש שוב ושוב ועוד ועוד. אוגדנים של אותם מגזינים מאותם ימי שנות השמונים והתשעים עדיין מסתובבים אצל לא מעט אנשים שקוראים שוב ושוב את הטקסטים האלמותיים דאז ולא מוכנים לוותר עליהם. כי הם יודעים שכבר לא נקרא כמותם.

 

אז תודה טל.

תודה גדולה לך ולאלוהים שהביא אותך לחיינו. שהפכת אותנו מבורים שמחזיקים כידון לאופנוענים. תודה על הידע הרב שהענקת לנו. תודה שזכינו ללמוד מעיתונאי אופנועים מהלוונטין הקטן, אבל כזה שזכה להוקרה מקצועית עצומה מכל מגזין אופנועים גדול בעולם. וגם תודה באופן אישי. תודה על כל הידע ששאבתי ממך ושהרעפת בנדיבות. תודה על הטלפון ההוא של "כל הכבוד" מימי כעורך מגזין "בייקס" שלעולם אנצור ולא אשכח ושנתן לי את האישור שאני בדרך הנכונה והטובה. תודה שהיית אורים ותומים של דור שלם של אופנוענים שלנצח ידעו וירכבו טוב יותר מהדורות שאחריהם, רק כי אתה היית המורה שלהם – ובכלל לא התכוונת. רק רצית לכתוב על אופנועים.

אמנם הלכת, אבל אתה והמילה שלך לנצח כאן איתנו. עד שנלך גם אנחנו.

11 תגובות להנפיל שנפל

  1. טל"ש,האיש והאגדה.

  2. יופי של כתבה, אימרה.
    איך לא עשו כתבה בטלויזיה עליו, סרט דוקומנטרי או משהו ?
    אחד שיצר מציאות בארץ.

  3. כאן במקור הופיעה תגובה מגעילה ומשפילה שלא מתאימה לנו.
    היות והכתבה המכבדת עלתה לזכרו של המת, לא מצאנו לנכון להשאיר את הזיהום אפילו במדור התגובות.

    המערכת.

    • אחת התגובות המיותרות: סרת טעם, מנותקת, מטופשת.

      ולא בגלל שהיא מביעה קו מחשבה אחר מ"עדת המקוננות" – זכותך לחשוב אחרת,
      ולא בגלל שהיא מפגינה חוסר אהדה למת – היו לפניך שלא תמיד הסתדרו איתו ועם דרכו,

      היא סרת טעם – כי לא משתינים על קברים של מתים. עניין של תרבות וסדר חברתי,
      היא מנותקת – כי היא מסכמת את כל פעלו במילים "למה מי הוא?" / יאללה יאללה אלן דילון?" / "מורם מעם ספון במאורה" / "חי חיים יפים" – כאילו לא תרם לאופנוענות ועיתונות האופנועים כלום, דבר שאף אחד לא אמר עליו עד היום כולל כל מתנגדיו והיו לו כמה,
      היא מטופשת – כי היא בדיוק בסגנון דאעש – להרוס נכסי תרבות רק כדי לצעוק "שופוני".

      עליבות.

    • עוד פעם אתה שיכור, או ששוב נגמר לך הכסף לאלכוהול?
      אתה לובש מעיל שהוא נתן לך וכותב תגובה כזו.
      בזוי.
      ואגב, היו שם ציצים כבר בשנה הראשונה.

    • ורד שביט // 03/03/2021 um 9:13 // הגב

      שלום,
      אני לא יודעת מי אתה, אני אחותו הקטנה.
      תכננתי לשלוח את הלינק הזה לאמא ולאחותי – עד שהגעתי לקרוא את התגובה שלך, כי לא מגיע לאמא שלנו לקרוא את מה שכתבת.

      *כמובן* שמותר לך לחשוב ולהרגיש ככל העולה על רוחך, רק רציתי להשאיר אותך עם המחשבה, האם עד כדי כך היה חשוב לך להגיב את מה שהגבת? כי בעצם מה שאתה אומר זה שיותר חשוב לך (ושוב, אני לא יודעת מי אתה) להגיב, מאשר שהמשפחה שלו תקרא את מה שעמיר כתב.

  4. אליל הרעם // 26/02/2021 um 9:50 // הגב

    לא יודע. מהרגע שהגעתי לפרקי לא הבנתי מה הקטע עם מוטו שכתוב עלוב, ולא הבנתי בכללי מה הקטע עם לתפוס מאנשים באופן כללי. רובם מעצבנים כמו קסד, מעריכים יותר מדי מישהו אם הוא קצת יותר טוב במשהו כמו הזאב, פוליטקלי קורקט כמו ינוקא…. הרשימה ארוכה. יום יפה היום, נפגש בהר?

  5. הי איש גבוה וארוך, תודה על ההזדמנות שנתת לי, תחילה כמתרגם כתבות מספרדית, אח"כ מדור יד שניה, טכונולוג ובסוף גם כאשר למדתי ללכת לבד ולעשות דברים בדרך שלי. לא תמיד היה קל אתך, אבל בלי הדלת שפתחתי לי אז לדירה הקטנה ליד העיריה שהיתה מערכת מוטו הראשונה, בטוח לא הייתי עושה מיליון דברים עם ועל אופנועים בהמשך הדרך. הכינוי הקולע שמצאת לי ברשימת חברי המערכת: "בידיים מלוכלכות", עדיין מתאר אותי לחלוטין. רק שתדע.

  6. אריק רצ'בסקי // 26/02/2021 um 13:02 // הגב

    את הקמת ועדת הבדיקה לעניני הטעם הטוב נשאיר לבני גנץ להקים, לבדוק, לברר, להסס, לחשוב בתוך הנגמ"ש וכיו"ב בוקי סריקי.
    הלינק שצירף הקסד שווה הכל.
    "מתחפר מתחת לצבע של המיכל" כדי לנסוע קצת יותר מהר. אין רוכב שלא חייך אז ולא יחייך גם היום.

  7. הזאב – מילים כדורבנות !!!
    במיוחד בנוגע לתשקורת – שכבר מזמן לא מסקרת חדשות אלא מייצרת אייטמים עפ גחמות ואינטרסים הזויים ובזויים – עצוב ומקומם

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם