"תקראו לי כשהוא יגיע"

יכלתי למכור לכם סיפורון נחמד על איך מערכת דו"גיגים הבריקה ביציאה חכמה והצליחה להעמיד בתכנון לוגיסטי חד ומושחז, את שני האופנועים הכל כך שונים זה מזה, ישן מול חדש, אחד ליד השני לרכיבה של "ראש בראש". יכולתי לספר לכם אנקדוטה מגניבה שתוציא אותנו חריפים שכאלו, מהסוג שחושב קדימה ומתכנן רכיבות התרשמות שגורמות לקוראים לעשות "וואו" ולפרגן על המחשבה הנאה.

אבל זו לא תהיה האמת. 'סתם' ירד גשם בתאריך המקורי בו תכננתי למשוך את הרויאל אנפילד בולט 500, והעניין נדחה בשבוע. רענן כבר היה עם הזירו יומיים רצופים, וזו הייתה הזדמנות לקפוץ אליו ולעשות סיבוב. על קטנוע חשמלי כבר רכבתי בעבר, במלגזה חשמלית נהגתי, ואפילו עשיתי סיבוב על ריינג'ר חשמלי (יחיד מסוגו בארץ). אבל על אופנוע חשמלי? – זה עוד לא הספקתי.

המעבר מהאנפילד לזירו, לא היה יכול להיות קיצוני יותר. מצד אחד, אופנוע סופר מיושן, אולי הישן ביותר שעדיין מיוצר בייצור סדרתי (75 שנים מלאו לשם הדגם). לאנפילד יש מנוע בעירה פנימית בעל צילינדר יחיד בנפח 500 סמ"ק, הוא מסוגל לייצר 120 קמ"ש עם הרבה סבלנות, ואולי אפילו 130 קמ"ש אם יש ירידה והרוח בגבכם. אבל התפעול שלו כבד ומעט מסורבל. כל זמן הרכיבה נדרשת מעורבות של הרוכב כדי להזיז את הכלי. לתפעל את מנופיו, להפעיל מעט מאמץ כדי להטות את האופנוע אל תוך הפנייה ואל מחוצה לה. אבל זו מעורבות שכולנו למדנו עם השנים לאהוב ולהעריך כחלק בלתי נפרד מרכיבה על אופנוע, ולא משנה מאיזה דגם, סוג, יצרן או שנתון הוא.

מהצד השני, מה שככל הנראה יהיה לדבר הבא של עולם האופנועים בעתיד הלא באמת רחוק. האבולוציה הכמעט מתבקשת למנוע הבעירה הפנימית שמאבד ים של הספק בשל החום הרב שמתפזר ממנו במהלך הכנת כוחות הסוס. אולי אלו לא יהיו סוללות חשמליות שיניעו את אופנועי הדור הבא ודווקא נמצא שם תאי דלק או תאי מימן (או אולי מנועים גרעיניים זערוריים? חובבי Fallout 4 יודעים על מה מדובר). מה שזה לא יהיה, ברור לכל שמנוע הבעירה הפנימית כבר מחשב את קיצו לאחור. זה ייקח עוד כמה מאות שנים (ומזל של כולנו שלא נזכה לראות זאת), אבל בסוף זה יקרה. הזירו כל כך מייצג על כתפיו החסונות את 'הדבר הבא', שאפילו יש לו אפליקציה משלו לטלפונים הסלולאריים, כזו שמאפשרת לרוכב ליצור לעצמו פרופיל משלו במחשב האופנוע, כדי לא להסתמך רק על ברירות המחדל של היצרן, ה"אקו" וה"ספורט". חכמולוג אמיתי.

מאוד רציתי לכתוב לכם עכשיו על כמה טוב הזירו, וכמה זה הדבר הנכון ביותר לבחור בו, להישמע מתקדם שכזה, ליברלי, שלא תקוע בעבר. להיות לאופנוען שמסוגל להתחבר גם לדברים חדשניים בעולם האופנועים, להישמע חכם שכזה, כשאני מקדש את חשיבות איכות הסביבה והשמירה על העולם שנשאיר לילדינו בעתיד הקרוב לבוא. המעבר בין מושב האנפילד הקשיח עם הצורה המוזרה למושב הג'ל הארגונומי של הזירו, היה אמור לבעוט את ההבדלים מעלה, ולהוציא את הזירו כשידו על העליונה, עם רגלית ההילוכים קשורה לו מאחורי הגב. הנוחות של תפעול אופנוע ללא רגלית הילוכים וללא קלאץ' הופכת את הרכיבה לכמעט חסרת מאמץ. משהו שהוא כל כך נכון לאמץ בקול רם וברור.

אבל לא. הרכיבה רק קיבעה את שחששתי. או שאני רומנטיקן שרואה את תצורת האופנוע המקורית  ותפעולה הישן בעיניים מצועפות, או שהזירו פשוט לא "פוגע". או שאני אחד כזה מנוון שזקוק עדיין לתפעול המכאני של ידית קלאץ' ורגלית הילוכים, או שהזירו, שהרכיבה עליו מרגישה כמעט קלה מדי, פשוט מרגיש לי מסורס. כמעט כמו קטנוע, אבל בלי הוויברציות המרגיעות של מנוע שפועם מתחת לפלסטיקה.

עבורי בכל אופן, הזירו עדיין לא "שם". הוא עדיין לא התחליף לו כולם מצפים. נכון, יימצאו ביניכם כאלו שלא רוצים לרכוב לאורך קילומטרים רבים, או שלא יוצאים הרבה מהכרך העירוני, ושאין להם שום בעיה להטעין את הכלי במשך מס' שעות במקום העבודה, על מנת שיחכה עם מספיק אחוזים בלוח השעונים כדי לעשות את החזרה הביתה. עבורם אולי זה יתאים. אבל לדעתי האישית והפרטית בלבד, שבמפתיע – לא זכתה להסכמה גורפת מקיר לקיר בין חברי המערכת – רוב האופנוענים לא יימצאו עצמם על כלי שכזה. הוא סטרילי מדי, מנותק מדי, לא פורט ולא נוגע בשום נים בנשמת האופנוען שלכם. הוא מרגיש נקי ומפונפן מדי, מטופח ומטרו סקסואלי מדי. לא ברור לי איך אופנוען יכול לאהוב רכיבה על כלי שמכריח אותך לווסת את אופן סיבוב המצערת, כדי שלא תבזבז יותר מדי וואטים ואחר כך לא תוכל לחזור הביתה. אישית, הוטרדתי מאוד מהמבטים החוזרים והנשנים שזרקתי אל לוח השעונים, נחרד מכל אחוז סוללה שיורד, ככל שאני מתרחק ממקום המבטחים בו נמצא מטען האופנוע.

קראו לי זקן, קראו לי מיושן, קראו לי עגלה עם סוסה, אבל הכי חשוב, תקראו לי כשהדבר הבא בעולם האופנועים יהיה כאן. הזירו, הוא לא האחד.

IMG_3791

8 תגובות ל"תקראו לי כשהוא יגיע"

  1. עמרי לפידות // 28/01/2016 um 14:10 // הגב

    אחרי הצגה עצמית קצרה, אני אחלק את התגובה שלי לשני חלקים: המעקב אחרי מד הסוללה ו"התחושה".

    אני רוכב כבר למעלה מ25 שנה, מהאקג'יבה אלה-ורדה, דרך מוטוגוצי C, סוזוקי VX800 ושני וי-סטרומים. ואז קניתי את הזירו S באוקטובר.

    אין ספק שהמעקב אחרי הסוללה הוא מבאס. עם 9.4 קילוואט, אני צריך להיות עם עין על מד הסוללה בכל פעם שאני חורג מהנסיעה הרגילה מהבית לעבודה. מצד שני, המוטוגוצי C שלי לא ביאס אותי עם הנדנודים המפחידים ב130 קמ"ש? לVX לא החלפתי שרשרת טיימינג פעמיים בעלות של כל האופנוע? באסה זה חלק מהחוויה האופנוענית, אני כבר רגיל.

    לגבי התחושה…אני מאוד חולק על תומר בלשון ההמעטה. לרכוב על זירו אחרי אופנוע בנזין זה כמו להתניע עם סטראטר אחרי שנים עם מנואלה. במו להיות מחובר בפס רחב אחרי שנים של התחברות במודם. כמו לנשום אחרי התקף אסטמה. זה חלק. זה כיף. זה אדרנלין טהור ישר למוח. תשכחו מעלויות התחזוקה הנמוכות או מהאפליקציה או מהחוויה של לרכוב בשקט. הרכיבה היא הנקודה הכי חזקה. אני בחיים לא חוזר אחורה.

  2. דניאל מ // 28/01/2016 um 15:53 // הגב

    אני קורא לך זקן ומיושן.
    זה נשמע כמו סבא שלי אחרי שקנה טלפון סלולארי. הסוללה הייתה הבעיה שלו.
    לא היכולת לצאת עם המכשיר מהבית, לא העובדה שניתן לשמור אנשי קשר וכו'
    הוא רק ראה את מה שאין לו.
    מנסיעה של יום או יומיים אני מתקשה להאמין שניתן להכיל את הייתרונות והכיף שהזירו מספק.
    הוא משלב יעילות וכיף וכמובן שהוא לא חף מבעיות – מרחק נסיעה. אבל היתרונות, במקרה שלי, עולים על החסרונות.
    כבעליו של זירו DS12.5 אני לא חוזר לאופנוע אטמוספרי – לא כאופנוע הראשי.
    הזירו הוא זה שעושה את רוב העבודה היום יומית. זה שנוסע מהבית למשרד וחזרה ומשאיר לי בחשבון הבנק כמה אלפים בשנה. וזה שנותן לי לחייך בעקיפות מהירות, בסיבובים מהירים ובבטיחות אקטיבית
    בברכה,

  3. רק מנוע שזולל דלק יכול לרגש אותי.
    לא חשמלי ולא בטיח.
    מי שמחפש פרקטי מא' לב' שיבושם לו. יותר טוב מקטנוע.
    אבל אופנוע שמנועו בוער, שיראה אפילו גרוטאה.
    הכי סקסע

  4. שוטה הכפר // 28/01/2016 um 18:36 // הגב

    יהיה טוב, הזירו הוא עדיין סנוניות ראשונות במשהו שיגדל, וישתפר מאוד מאוד . יהיו מקומות שאפשר יהיה "לתדלק" (להחליף סוללה משומשת לחדשה), הטווח יגדל, והמבחר ישתפר. אופנועי חשמליים עתידיים יתנו כל מה שאופנועים נותנים. חוץ מכמובן הרעש החום ורעד המנוע.

  5. אז ישבתי על וויסקי עם חבר.
    "תשמע" הוא אומר "אני מחפש פלואנס עכשיו שבטר פלייס נפלה.
    זה רכב אמין לכל החיים, עם התנהגות כביש משובחת.
    הבעיה היא שהבעלים של הרכבים האלה נפלו על הראש ודורשים מחיר קניה.
    תחשוב על זה – אתה שם מיני גנרטור בבגאז' ואם נגמרת לך הבטריה אתה מטעין.
    ככה עד אילת."

    סיפור אמיתי.

  6. לאדם כו אגוצנטרי, אין סיכוי שישב על וויסקי עם חבר, כי חברים…. בטוח שאין לו.

    • שים לב.
      אתה מגיב לגופו של כותב ולא לנושא.
      לאדם אגוצנטרי כמוני זה כה נעים.

  7. חברי מערכת יקרים אשמח לדעת למה נמחקו התגובות שלי באתרכם גם בכתבה הזו וגם בכתבה של תמי ????

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם