רובוטריק

תמונות: אלי לייבנר

לפני שלוש שנים עפתי עליו.

אולי המבחן הכי מפרגן שכתבתי, אבל אלו לא היו מילים באויר. הוא באמת כל כך עשה לי את זה שפשוט הייתי חייב כזה. הלוואה גדולה ומזל לתפוס "משומש" עם 500 ק"מ, חסך לי גם כסף וגם את ההתלבטות איזה צבע לבחור. שלוש שנים אני איתו. אדום.

עדיין אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי אז ואפילו יכול להוסיף עוד כמה:
על איך שהגיר הרובוטי דווקא החכים ושיפר את מיומנות הרכיבה שלי,
על ההחלטה לעבור לצמיגי מאה אחוז כביש,
ועל ההבנה שמבחינתי אין לו תחליף.
הוא נראה ומרגיש חדש, התחזוקה מינימלית והעלויות סבירות ואף יותר מזה, כי בשנה וחצי האחרונה אני רוכב מעט יחסית. הונדה איקס-אדוונצ'ר 750 רובוטריק – עכשיו הוא קטנוע.

Z Z Z

לפני קצת פחות משנתיים החלטתי לעשות אוברול.
לעצמי.
הצירים חרקו, הצנרת התחילה להיסתם, המכסה של הקרביים נסדק והצריך ניסור, הטלאה וריתוך. בהמשך מסתבר שיש יותר מדי בוצה באגן השמן, ושהמנוע עובד בלחץ גבוה כבר בסרק ובקושי סוחב בעליות. זולל דלק פולט עשן.
אחרי קרוב לשישים שנה על הכביש זה לא פלא. אני רואה סביבי לא מעט גרוטאות אדם.
שחוקים. בסטרס מתמיד. על כדורים.
מחליקים אט אט במדרון שמסתיים בדו"ג מקבילי עם מנוע פיליפיני.

החלטתי שביומולדת שמונים אני רוצה להשקיע באיזה הארלי או אינדיאן, לא בכיסא חשמלי.

Z Z Z

קניתי אופניים. התחלתי לדווש. התמכרתי.
מוסיקה ברמקול קטן. מסלולים שאני מכיר בעל פה.
נכנס ל'מצב" – יוצא החוצה.
הגוף הביולוגי מתאחד עם המכניקה, הרוח דואה כמו אלבטרוס מלמעלה, והכל נראה ירוק ואביבי.
עם אופנוע זה קורה לעתים נדירות יותר, ומתרחש לרוב עם נוכחות של אדרנלין, עם אופניים הכל בסלואו-מושן. אנדורפינים שולטתתת!!! עם טיפת אדרנלין מהחוטינים בטיילת.

בסגר-קורונה האופנוע עמד מכוסה בחצר. עם האופניים יצאתי כל יום.
"בדרך לירקן" חמקתי לשדות, הורדתי מסכה וייסדתי את מסלול ה"סוכריה על מקל". ככה זה נראה על המפה של האפליקציה:
דוך מהרצליה לבית יהושע, סיבוב מקיף ומענג בשמורת נחל פולג – זו הסוכריה, וחזרה על ה'מקל' לאורך המסילה.
שעתיים וקצת ברוטו. 36 ק"מ נטו. עוצר לקלמנטינות על הדרך.
תענוג.
בקיץ רוכב בערב. יותר סלול פחות שבילים.
שעתיים וקצת ברוטו. 44 ק"מ נטו. לא אוהב אפרסמונים. עוצר רק למים.
תענוג.

Z Z Z

באופניים הברקס  הקדמי נמצא בצד שמאל. בהתחלה זה בילבל אבל אחר כך באו כיול והפרדה.
כמעט רבע טון מול פחות מ-12 ק"ג, מנוע מול רגליים, אבל מהות דו-גלגלית משותפת.
אותם שלושת הכללים שמנחים אותי ברכיבה ממונעת – תקפים גם לרכיבה הביולוגית:

מבט מוביל

ברקס מפיל

גז מציל

עם קצת התאמות זה תקף גם להחלטות מהותיות בחיים.

Z Z Z

בהחלט יכול להיות שבעוד איזה שלושים שנה יעמדו אצלי בחנייה ליד האופניים אחד אינדיאן ואחד הונדה X-adv עם לוחית 'אספנות'.

נראה כמו חדש. אדום.

5 תגובות לרובוטריק

  1. פואד מזדהה, מחרה ומחזק ומוסיף:
    eppur si muove
    ואף על פי כן נוע תנוע!

  2. פרארי1 // 16/07/2020 um 8:14 // הגב

    כיף לקרוא אותך שוב 🙂

    מה עם קרדיט לצלם המוכשר?

  3. אבי פרידמן // 16/07/2020 um 10:56 // הגב

    בועז, כמוך כמוני. קצת אופניים אבל בעיקר הרבה, הרבה ריצה. המרחקים הלכו וגדלו: אתה משתתף במרוץ ה-10 ק"מ הראשון שלך, ככה בשביל הכיף, ואומר – "זהו, לא צריך יותר".

    אבל אז מדגדג לעשות 15 ק"מ, ואתה עושה גם מרוץ כזה. אחריו מגיע חצי מרתון, 21.1 ק"מ. "נעשה חצי מרתון, לא צריך יותר מזה", נכון? ואז אתה עושה את החצי מרתון הראשון שלך ונשבע לעצמך שלא תרוץ מרחק גדול יותר, כי זה באמת מוגזם. שנה אחרי כבר עשיתי בחורף ארבעה חצאי-מרתון כאלו, והזמנים הלכו והתקצרו בין מרוץ למרוץ. אתה נשבע שלא תרוץ מרחק גדול יותר. "מרתון מלא זה למשוגעים". כן?

    ואז, במקביל, אתה מבין שאין מה לשלם ביטוח: ואחרי כמעט 30 שנה על דו"גים עם מנוע, כשהשם "אופנוע" כבר הפך לשם הראשון, השני והשלישי שלך, אתה מוכר אותו. אפילו בהפסד, לא אכפת לך. כל הקסדות, המעילים והציוד נדחסים לאיזה ארגז. שלום, שלום, לא מעניין אותי יותר. מוזר, אבל החיים מלאים בדברים מוזרים.

    ולגבי המרתון המלא? ממש לפני הקורונה עשיתי 42.2 ק"מ של אחד כזה בתל אביב. שום אופנוע לא נתן לי אי פעם כזה אדרנלין וסיפוק אדיר שכזה. עכשיו, לגבי אולטרא-מרתון, זה (בינתיים!) לא על הפרק. מה שכן – בחורף הבא מתכנן עוד מרתון, רק בקצב מהר יותר. אם הקורונה תאפשר.

    ולגבי אופניים בשטח? לא יכול שלא להסכים איתך יותר. לבד, עם בת זוג, עם הילדים – בשטח קל או בשטח פחות קל; בכל פורמט זה מהנה יותר מאשר כשהיה לי למטה מנוע. מי היה מאמין שפעם אכתוב מילים כאלו… 🙂

  4. בועז בר // 16/07/2020 um 11:39 // הגב

    פ' יקירי…
    כיף לשמוע ממך!
    רוכב סולו אחרי שהפרטנרית היחידה שלי הסתלקה לה מכאן מוקדם מדי 🙁
    אבל בכלל לא מוותר על האופנוע.
    רק אתמול בבוקר עשיתי תור-דה-שומרון קצר ככה בשביל הנשמה ואויר הפסגות.
    אבל אכן, מסכים לגמרי שהחיים מלאים בדברים מוזרים.
    שינויים בחשיבה בעיקר, תיכנות חדש של ה-mind ,
    שמובילים למקומות שלא חלמנו בכלל שנהיה בהם,
    והעיקר העיקר שאנחנו מוצאים בהם הנאות חדשות 🙂
    וצודק גם פואד בציטוט של גליליאו – "ואף על פי כן נוע תנוע!"

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




7 − two =