דג לשבת: אופנועי "מגולה"

מגולה (MEGOLA) היתה חברה גרמנית שייצרה אופנועים במינכן בין השנים 1921-1925. שמה הורכב משמות שלושת מייסדיה: המעצב – מקסינר, המתכנן – קוקרל, ולנדגרף, עם זאת ברור כי הבסיס של המפעל היתה רוחו הנועזת של המהנדס פריץ קוקרל שתכנן את האופנוע המעניין הזה בשנת 1920.

אופנוע המגולה הופעל על ידי מנוע רדיאלי בעל 5 צילינדרים המותקן בתוך החישורים של הגלגל הקדמי והציג כמה יתרונות מעניינים כמו איבוד כח מועט ביותר בזכות היותו מותקן ישירות על הגלגל וכן פשטות מכנית שבזכותה היה אמין מאוד. על הצד השלילי, לא היה מצמד, תיבת הילוכים או ניוטראל – ולכן בכל פעם שהיו צריכים לעצור את האופנוע היה צריך לכבות את המנוע. בשנת 1920, כאשר רמזורים היו נדירים זה לא היה נורא, אבל כיום עם כמות הרמזורים שיש לנו זה עלול להיות בעייתי במקצת…

למרות שהמבנה נראה מסובך, השקיע קוקרל מחשבה רבה על מנת לפשט תהליכי תחזוקה ותכנן את המנוע כך שכל צילינדר יוכל לקבל טיפול מבלי לפרק את חישורי הגלגל. גם החלפת צמיג ופנימית בוצעו ללא פירוק המנוע. לא היו למכונה הזו לא מצמד ולא תיבת הילוכים אלא הפחתה של אחד-לשש בין מהירות סיבוב גל הארכובה למהירות הסיבוב של הגלגל.

עקב היעדרו של הקלאץ' – הנעת הכלי ותזוזתו ממצב עמידה היתה מסובכת במקצת. הבעלים היה צריך להניעו ע"י סיבוב הגלגל כשהאופנוע עומד על הרגליות או להיעזר בגורם חיצוני שידחף אותו במורד הכביש. השליטה בייצור הכח בוצעה ע"י מצערת שפיקדה על שסתום פרפרי בחלל בית גל הארכובה.

היכולת של קוקרל לחשוב מחוץ לקופסה היתה מדהימה למדי. כמה גרסאות של אופנוע מגולה, כמו גרסת התיור המוצגת כאן, מגלים שהאופנועים עשו שימוש במתלי קפיץ אחוריים וקדמיים – דבר נדיר על אופנוע בתחילת שנות העשרים. מקום הישיבה היה גם הוא ייחודי, והציע חוויה דמוית כורסה לרוכבים, עם כידון ארוך ותא איחסון קטן מאחור.

הגוף של המגולה היה בנוי כתיבת פלדה באמצעות מסמרות וריתוכים, הדלק אוחסן בתוך המסגרת ובעזרת כוח הכבידה הזין מיכל עזר קטן אשר תלוי בצד ימין של המזלג. סוג זה של מבנה הגוף – מונוקוק – היה יוצא דופן עבור אותה התקופה ולמעשה הוא עדיין יוצא דופן גם היום. החיסרון אולי המשמעותי ביותר שלו הוא הנטייה לחלודה שכאשר היא פושה באזורים קריטיים הגוף הופך לבלתי שמיש. זו גם יכולה להיות הסיבה מדוע רק 10 מתוך 2,000 יחידת הייצור המקורי שרדו עד היום.

המנוע הרדיאלי המשמש את מגולה הוא בעל קיבולת של 640 סמ"ק, כאשר כל צילינדר הוא בנפח של 128 סמ"ק. יחס הקדח למהלך הבוכנה הוא 52X60 מ"מ. הספק המנוע היה צנוע ועמד רק על 14 כוחות סוס אבל מכיוון שכל הכוח הועבר ישירות לגלגל הקדמי ללא איבודים כמעט, זה העניק לאופנוע מהירות מירבית של 85 קמ"ש וקיים דיווח שדגם ספורטיבי יותר אפילו הגיע למהירות של 140 קמ"ש. לחברת מגולה היתה גם קבוצת מירוצים רישמית כאשר ההישג הגדול שלהם היה ב-1924 כאשר ניצחו מירוץ באליפות הגרמנית.

אבל ימיה של החברה המעניינת הזו היו קצרים והיא נסגרה בשנת 1925. נעשה עוד ניסיון להחיותה בשנת 1935 אבל מלחמת העולם שכבר עמדה בפתח רמסה והביסה את היזמה.

 

 

 

 

 

5 תגובות לדג לשבת: אופנועי "מגולה"

  1. הספציו (cn) של שנות העשרים 🙂
    פלאי תבל נכתבו כאן על טיפול בצילינדרים מבלי לגעת בחישורים וההפך אבל ..
    איך???
    יש הסבר עם תמונות להמחשה?

  2. רעיון מעניין מאוד, אני רק תוהה למה לא לשם את זה על הגלגל האחורי ?!

  3. אחד מהם היה באוסף במשפחה ונמכר
    כנראה הכי מעניין טכנית

  4. איזה יופי של דבר!

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




2 × 2 =