פיל שילינג 1940-2015 – לזכרו

ב-26 במאי דיוויד בלאט עלה עם קבוצתו קליבלנד לגמר ה-NBA והפך עבור העם בישראל סוג של אגדה מקומית אבל באותו יום הלך לעולמו פיל שילינג, אגדה אמריקאית שמשום מה נשכחה באתרי הדו"ג הישראלים, אז החלטתי לתת לפיל את הכבוד הראוי לו כאן מעל במה זו.

פיל שילינג היה מרצה באוניברסיטת וויסקונסין שבמדיסון וויסקונסין כאשר הוא קיבל ביום בהיר אחד בשנת 1970 טלפון מקוק נילסן שהיה העורך של סייקל, מגזין האופנועים הנפוץ ביותר בעולם באותה תקופה, לבוא לניו-יורק ולהיות סגן העורך או כמו שזה נקרא בארה"ב Managing Editor כאשר נילסן הוא העורך הראשי. יחד השניים הביאו את סייקל לגבהים חדשים עם סדרת הכתבות שלהם שנקראה 'מירוצי הכביש' שהתבססה על חוויותיהם של פיל ונילסן במרוצי ה-AMA , כאשר השניים נרשמו למירוצים עם דוקאטי 750SS משנת 1973, כשנילסן הוא הרוכב ופיל שילינג הוא המכונאי והטיונר.

השניים החלו להתחרות בעונת 1974-1975 אבל הישגם הגדול של השניים הגיע ב-1977 כאשר נילסן הרכוב על הדוקאטי העתיק – OLD BLUE – כך הוא נקרא בפי השניים, ניצח את מירוץ הדייטונה 200 היוקרתי והעניק לדוקאטי את אחד משלושת הנצחונות היוקרתיים בשנות ה-70 יחד עם הנצחון של פול סמארט באימולה והנצחון של היילווד באי-מאן וזה היה נצחון המשמעותי הראשון של דוקאטי בארה"ב. צריך לציין ששילינג ונילסן היו חובבים ועשו הכל לבד, בעיקר שילינג בצד הטכני ללא שום תמיכת מפעל, הכל מכספם הפרטי כאשר חלקי חילוף נלקחו לעיתים מאופנועו הפרטי של נילסן.

ב-1979 עזב נילסן את סייקל ופיל התמנה לעורכו הראשי, משרה בה החזיק עשר שנים נוספות, עד לעזיבתו את המגזין עת נקנה על ידי מתחריו. במהלך שנים אלו המשיך פיל להיות מעורב במירוצים ולהכין אופנועים לרוכבים צעירים. הרומן שלו עם דוקאטי המשיך בשיפוצים וכתיבת ספרים והנה משהו שפיל כתב כאשר נשאל מה הוא עושה עם האופנוע:

"Once, when I was pushing Old Blue back to our garage after a morning practice session, someone stopped me and asked, ‘What is it you do for this outfit?’” Schilling remembered. “I thought about it for a couple of seconds and replied, ‘It’s like this: I’m in charge of worrying.’ I further explained that the natural state of race bikes is to be apart, as in torn apart. The parts and pieces come together only briefly when they are reassembled and raced. After that, the bikes revert to their natural torn-up state again. When the pieces of Old Blue were all together out on the racetrack, I worried about every last one of those parts.”

ובעברית: "פעם, כשדחפתי את 'הכחול הישן' בחזרה למוסך שלנו לאחר אימון הבוקר, מישהו עצר אותי ושאל מה תפקידך כאן בכלל?". חשבתי על זה במשך כמה שניות ועניתי, "זה בערך כך: אני האחראי על הדאגה, והסברתי: המצב הטבעי של אופנוע מרוצים זה להיות מפורק לחלקים שמתחברים ביניהם רק לזמן קצר כאשר הם מורכבים יחדיו לצורך מרוץ. לאחר מכן, האופנוע חוזר למצב הטבעי שלו – כלומר, מפורק. כאשר כל פיסות 'הישן הכחול' מצטרפות יחד על מסלול המרוצים, אני יושב ודואג לכל אחת ואחת מהן". איזו הגדרה! רק שילינג יכול היה להגדיר זאת כל-כך טוב.

ב-26 למאי 2015 נכנע שילינג למחלת הפרקינסון ממנה סבל בשנים האחרונות
ועבר לעולם שכולו טוב, שם הוא מצטרף לענק נוסף שהלך לעולמו לא מזמן, ג'ף דיוק, וביחד הם על המסלול כמו פעם. דיוק חורך את האספלט ושילינג בונה ומכין את אופנועי המירוץ כמו שהוא אוהב.

אז מר שילינג, רציתי שתדע שגם כאן בלבנט הכירו אותך וידעו מי אתה וסיפוריך
יחיו איתנו לעד. יהי זכרך ברוך.

וגם אחת הכתבות היפות של פיל שנשלפה מארכיוניו של המגזין סייקל ופורסמה שוב לפני שלוש שנים בסייקל וורלד:
http://www.cycleworld.com/…/from-the-cycle-archives-the-sat…

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




eight − 6 =