עונת 2018 רק החלה אבל כבר יש בה אלוף אחד
עולמו של דומיניק אגרטר, הרוכב השוויצרי מהמוטו2 קרס עליו במהלך סוף שבוע המרוצים במלזיה בעונה הקודמת. סטפן קיפר מי שהיה מנהל הקבוצה של אגרטר ומי שהחתים אותו כבר לעונה שאחריה, מת במפתיע מדום לב.
אגרטר נותר המום ממותו של הבוס שהעריץ ובמקביל נאלץ לדאוג לעתידו. סטפן היה הצד הכלכלי והניהולי של הקבוצה ומותו השאיר אותו ואת חברי הקבוצה בחששות לגבי העונות הבאות. בימים ובשבועות מתום העונה עד לראש השנה האזרחית נעשו מספר מהלכים למכור את הקבוצה כשמהלך בניהולו של סנדרו קורטזה הרוכב הגרמני עם גיבוי כלכלי בריטי היה קרוב לעסקה שנפלה בסופו של דבר.
אך השוויצרי לא הרים ידיים. הוא והקבוצה פנו לנותני החסות, ביקשו עזרה וסיוע מכל מי שיכלו והצליחו לקבל שלדת ק.ט.מ לעונת 2018. אך בשביל להריץ קבוצה, להיות תחרותיים ולשלם הוצאות שוטפות צריך קצת יותר מזה (ואפילו שקיבלו לא מעט סיוע מדורנה בעלויות שינוע, לא ברור בדיוק כמה). אראי סיפקו קסדות בחינם, חליפות המיגון של איאקסאס ניתנו ללא עלות ועוד תורמים רבים סייעו לרוכב ולקבוצה (ניתן לראות באתר של אגרטר כמה נותני חסות/שותפים/ פטרונים הוא הצליח לגייס) ועדיין היה חסר כסף להרצת הקבוצה במשך עונה שלמה של 19 מרוצים.
דומי, כפי שהוא מכונה ע"י אוהדיו, ששומר כל הזמן על קשר במדיות החברתיות, פתח בגיוס המונים בכדי לאפשר לו להתחרות. הוא לא הראשון שעושה מהלך שכזה (אנה קראסו ומריה הררה הן רק שתי דוגמאות מהשנים האחרונות) אבל הוא היחיד שהצליח לגייס את כל הסכום וגם יותר מזה. אגרטר הבין שרק לבקש יפה לא יעזור לו הפעם, והוא הציע כתמורה לתרומות מגוון מוצרים: ימי רכיבה משותפים, חולצות, ארוחות, כרטיסים למרוץ הסוגר של העונה ועד הרכב האישי שלו הגיע, והכל נמכר. תוך 12 ימים בלבד הגיע לסכום היעד!
"אני הולך על זה וחי בפול טרוטל!
נאמן למוטו הזה, אני חי כרוכב מרוצים כבר מגיל קטן. אבי היה אומר לי באנגלית בסגנון שוויצרי לפני כל מרוץ "תחיה עם מצערת פתוחה עד הסוף" ואני עדיין אומר זאת לפני כל זינוק. אני באמת חי בפולגז.
כבר כילד עשיתי הקפות מול הבית שלנו במוטוקרוס ובסיידקאר אבל המוטוקרוס זה מה שהצית בי אש! המהירות והאדרנלין לא נתנו לי מנוח. התחלתי להתחרות כבר בגיל 5 והיום אחרי שהייתי על הפודיום 7 פעמים אני נחשב לאחד הרוכבים הטובים בעולם במוטו2.
לצערי החודשים האחרונים שמו סוף להכל. מותו של מנהל הקבוצה שלי, סטפן קיפר, היה ממש אסון אישי עבורי כשבנוסף הנסיון למכור את הקבוצה קרס ברגע האחרון וגרם למצב להיות עוד יותר מסובך. בזכות העזרה מנותני החסות ואוהדי הספורט הנאמנים התומכים בי, שלדת ק.ט.מ הובטחה לעונה הקרובה, אבל בשביל להתחרות במוטו2 צריך קצת יותר מזה.
השקעה תמידית בשביל שיפורים כמו גם אמצעי מיגון וחלפים הם חובה בספורט הזה. הקבוצה וכל הציוד צריכים להיות מוטסים בין סבב לסבב. אימונים במנהרות רוח וימי מבחנים עולים לא מעט כסף וחיוניים בשביל מי שרוצה להיות בכושר ותחרותי. האימונים לא כוללים רק אימוני כושר ומנטליים אינטנסיביים אלא גם מחנות אימונים בספרד.
לכן עלינו לגייס מינימום של 200,000 פראנק שוויצרים (כ-735,000 ש"ח).
ובשביל לעשות זאת אני זקוק לעזרתכם, בלי "לוחמי דומי" אני לא אוכל להתחרות. אתם תמיד הייתם הדחיפה, הדלק והמוטיבציה בשבילי ואני זקוק לכם יותר מתמיד.
אני סומך עליכם!"
עולם המוטו ג'יפי לא נשאר אדיש. רוכבים תרמו ושתפו את המיזם של אגרטר והוא קיבל תמיכה מכל המדיות השונות המסקרות את הספורט. 50 סליידרים, 453 חולצות וקסדת מרוצים נמכרו בין השאר ל-1497 תומכים בפרוייקט המוטורי, סכום שיא לפרוייקט "אני מאמין" שתחתיו פתח את גיוס ההמונים. הפרוייקט הוא פלטפורמה בה ספורטאים שוויצרים צעירים יכולים לגייס תמיכה כלכלית. כיום ניתן לראות באתר בין השאר פרוייקטים המחפשים תמיכה של קבוצת כדור עף צעירה, קבוצת טיפוס קירות, רוכב מוטוקרוס ונבחרת פריזבי שוויצרית.
לאגרטר היה קשה להסביר את ההתרגשות מהתמיכה שקיבל. "תמיד האמנתי באוהדים שלי ובקהילת הספורט השווצרית, אבל גם אני הופתעתי מהתגובה המהירה. זה ריגש אותי מאד ואני מוקיר תודה על כך שכל כך הרבה אנשים עומדים מאחוריי ואיך שהצלחתי להתחבר עם הקהילה."
ב-6 לפברואר הרוכב עידכן את התומכים:
"יהההההה, עשינו זאת! 200,000 פראנקים שוויצרים ב12 ימים, אתם ענקים. תודה, תודה, תודה!
אבל המרוץ עוד לא נגמר עדיין, כעת יש למצוא מימון למבחנים נוספים ולחלקי חילוף.
בואו נתקוף את זה במצערת פתוחה. חברים, אתם פשוט נפלאים!"
את העונה פתח השוויצרי קצת צולע. ק.ט.מ זו השלדה השלישית שלו בשלוש עונות והוא סבל קצת מבעיות אחיזה אבל כמו שהוא אומר הוא שם, נלחם על המסלול בשבילו, בשביל הקבוצה, בשביל קיפר ובשביל האוהדים.
השאר תגובה