עבד כי ירכב

על רכיבת אופנועים, רוח בשיער וחופש

מאת: גלבוע דקר

בחוגים מסוימים יהיו שיגדירו זאת כבגידה, כמו למשל אם הייתי מפסיק להשתייך לארגון להב"ה ומתחיל לדבר על זכויות אדם או מפסיק להתנדב בארגון למען בעלי חיים ופותח שיפודיה, אבל למרות שאף אחד לא מדבר על זה, ואולי אני היחיד, פשוט נגמר לי הדלק לרכב על אופנועים.

לפחות לא כשזה שורף לי את חשבון הבנק והופך אותי ליצור שהחופש היחיד שלו זה כשהוא רוכב, וביתר הזמן הוא עבד. עבד של החלום שלו, עבד של הבנק והמשכורת. עבד כי ירכב.

על רכיבת אופנועים.
אם תשאלו אותי איזה כלי רכב הוא אידיאלי מבחינתי אומר לכם אופנוע. ואיזה הכי מהנה והכי כייפי – אופנוע, ואיזה הכי ספורטיבי, חברתי, חסכוני, כדאי, צריך להיות בכל בית ספר בחצר למען ילדים ילמדו ויכירו – אופנוע.

אבל אם תשאלו אותי על מה אני רוכב היום – אופניים.

על רוח בשיער.
במשך כ-15 שנים בלבד אני רוכב על אופנועים. אם כי אף פעם לא חייתי על הקצה – טעמתי כמעט מהכל. רכבתי דו"ש, התחריתי בסופרמוטו, רכבתי כביש על באנדיט 1200 ופייזר 1000 וגם טעמתי את טעם החול במסלול מוטוקרוס. הכרתי הרבה מאוד חברים ואיבדתי כמה, רכבתי בראש השנה למצדה כשהיו 80 רוכבים בלבד והקפדתי להגיע שוב ושוב ולהידלק ממראות הפנסים בסדומערד, השתתפתי בהפגנות המוניות נגד רפורמות הביטוח, הפגנות שהואילו רק לחברות הדלק שנשרף בזמן שנשרכנו כמו ילדי גן אחרי הגננת, רכבתי בהודו ובנפאל על האנפילד במשך ארבעה חודשים וביפן עקפתי עם קטנוע אופנוענים שעומדים בגשם בסוף התור ברמזור.

כשהחברה אמרה זה או אופנוע או אני – לא הייתה חברה, כשרכבתי על ווספה בכבישי הצפון בימי גשם סוערים כשהראות אפסית והביצים קופאות – ידעתי שזה הדבר ההגיוני והנכון לעשות. אלה הרגליים שלי, זה החופש שלי לפנות לאן שבא לי ולא להסתמך על טרמפים/נהגי אוטובוס/מיניבוס/ וגנבי שליטה אחרים. כשלא היה אופנוע – יד2 היה עמוד הבית, כשלא היה לי שקל והחברה החדשה אמרה, "שמע, אם אתה כל כך משתגע בלי אופנוע, אז פאק יט, קח הלווואה ולך תקנה!" -התחתנתי איתה.

bandit

על חופש.
לפני שנתיים עברתי לגור 2 קילומטרים ממקום העבודה שלי וקילומטר אחד ממסלול המוטוקרוס שהלך לא מכבר לעולמו ויש יגידו שאם יש תחיית המתים, אז הוא הראשון שיהיה חייב לקום – המסלול של אריאל דדיה בפרדס חנה. הפייזר נמכר, הכסף נכנס לבנק וניסיתי לראות איך זה כשיש שם כסף, שזה בערך כמו להסתכל על טיפות מים מחליקות על שמשת הרכב רגע לפני שאתה מפעיל את המגב – משעמם ונמאס לך אחרי כמה שניות.

אז קניתי אופנוע 2 פעימות ו-125 סמ"ק. בהתחלה היה חם מידי לרכב, אח"כ היה רחוק מידי, בהמשך הוא היה חלש מידי ואני הייתי כבר לא כל כך אמיץ כמו שזכרתי והמקום שהרגשתי בו הכי בטוח היה מסלול המוטוקרוס. אז מכרתי כדי לקנות משהו גדול יותר.

ואז פתאום בום! טראח! החלקתי בפנייה של העובר ושב, הרמתי לווילי בחשבון בנק ונהניתי מכל רגע של פלוס. הידיעה שיש לי כסף בבנק הכתה בי כמו נהג שמגלה שיש לו אופנוען דבוק לדלת ימין שלו.

אז חיכיתי שזה יעבור, שתחזור תחושת הבעירה באצבעות, שיחזור הרצון לצאת לצייד במחוזות המכירה של כל הפשפשונים-יד שתיימים- לוח זולו ולוחות אחרים. אבל זה לא הגיע.

אולי הזדקנתי מהר מהרגיל? אולי קפצה עליי עצלנות רכיבתית או אין אונות מוטורית? לא ידעתי, אך בזמן שחיפשתי תשובות לשאלות האדרנלין שבי היה צריך למצוא פורקן, אז הגברתי קצב באימוני ערב, קניתי גלשן גלים ופתאום שמתי לב שבלילה הפסקתי לחלום על אופנועים. כשראיתי אופנוע נחמד למכירה שהצליח להתפלח לי לדף הפייסבוק, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "מה, עכשיו שוב לשלם לביטוח, שוב לחזור למינוסים? למוסכים שאי אפשר לסמוך עליהם, לימים כל כך חמים שאי אפשר לרכב בהם? אני מוותר מראש, עדיף כבר ללכת לים".

לא אשקר, אני לא מתגעגע. ואני גם יודע מדוע. פשוט כי איכות החיים שלי השתפרה. אני מרגיש חופשי. אולי רק הקוראים שחיים בקו התפר הכלכלי שבין מינוס לפלוס יבינו זאת, כי כמוני גם הם אמרו כמה וכמה פעמים במהלך חייהם ש"כשאתעשר אקנה לי אחד אנדורו, אחד כביש, ואחד קאסטום ככה בשביל הקטע". אבל בינתיים הוויתורים רבים מידי. כדי לקנות אופנוע או להחזיק אחד אתה מוותר על נסיעות לחו"ל, על מחשב חדש וכן, גם דוחה איזה טיפול שיניים שעולה כמו גלגל שיניים חדש, כי בינינו, מה עדיף, יותר כוח בפתיחה או סתימה לא הכרחית?

זו הגמילה הכי קלה והכי מוזרה שהיתה לי וכבר נגמלתי מכמה דברים בחיי. אני נהנה מכך שיש לי כסף בבנק, שאני יכול בעוד חודש לטוס לחו"ל לשבועיים מבלי לרדת לזנות, וגם מכך שביום-יום אני יכול ללכת לסרט בקולנוע ולארוחה במסעדה מבלי לחשוב על כמה זה יוצא בדלק.

ואולי אני עושה טעות, ועד שהמילים האלה הגיעו אליך או אלייך אני אהיה כבר ביד2, מחפש אופנוע כי וואלה כמה אפשר לחכות לגלים, וכמה אפשר לפדל פידולים, ולעזאזל כל החובות והסכנות, פתאום אני זקוק לכלי רכב ואי אפשר עם הפקקים, ומה גם שלא שמעתי עד עוד מישהו שנמאס לו מכל הוואג'ראס הזה של הרכיבה. שמעתי על אלו שמכרו בגלל שהאישה ביקשה או כאלה שאמרו "לא מתאים, יש לי עכשיו שני ילדים והרבה אחריות, אני לא יכול להרשות לעצמי למות" ויש את אלו שחוו תאונה או כאלה שהם בין אופנועים, צדים את הטרף הבא. אבל לא שמעתי עדיין על מישהו שכמוני, נגמר לו הדלק לרכב על אופנועים.

gilboa-2

8 תגובות לעבד כי ירכב

  1. רוכב כ-25 שנים, נשוי + 2 ,קניתי דו"ש חדש השנה (משבר 40 וכו'), לא יוצא לי לרכב עליו.
    כל זמן פנוי אני משקיע באהבה בילדים, כפועל יוצא אני לא רוכב על הכלי, ההוצאות השוטפות עליו ירדו למינימום, לא יודע אם אחדש ביטוח, לא כשאני יכול נקודתית לרכוש ביטוח לשבוע/ חודש בפול ולרכב מתי שיש זמן.
    אבל אני צריך את הכלי בבית, חייב.

  2. כמו שאמרו לי רבים אחרי שמכרתי את האופנוע: 'המשך רכיבות מהנות ובטוחות!'

  3. רוכב כבר יותר מארבעים שנה.
    זכיתי גם לרכב עם גלבוע דקר בסדום ערד .
    רוכב ונהנה כל יום מחדש כאילו רק עכשיו קניתי את האופנוע.

    תוהה איך זה יהיה לרכוש הארלי דוידסון בגיל 80 כדי להגיע לפאב …
    מטייל במדבריות כמו שאחרים מטיילים בדיזינגוף.
    הדרכים בארץ מוכרות לי יותר מחולון..
    בשבילי להגיע למצדה כל שנה זו זכות גדולה.
    לא נראה שיגמר לי לעולם מאופנועים ולא מאמין לגלבוע שלא יחזור לאופנועים.
    הוא עוד ישוב…..

    מוטי מור רעננה

    • מגיב למוטי // 26/09/2016 um 17:20 // הגב

      אמי שזוכר אותך רוכב עם גלבוע זוכר גם שזה היה אחרי 20 שנות הפסקה. לצעירים שמעריצים אותך אתה יכול למכור את רעיון ה40 שנות רכיבה. אנחנו הוותיקים זוכרים איך כתבת בפורום בתפוז שאתה מחפש לקנות סוזוקי 500 אחרי שמשנות ה80 לא רכבת.

  4. ראשית כל שאפו על הטור הכתוב לעילא!
    ובאשר לתחושת ה"עבדות" שעלתה מן הכתבה, ובכן, אני רוכב שנים רבות על אופניים ואותו מכניזם שגורם לגולם לקום על יוצרו קיים גם שם. אנשים יוצאים מדעתם והופכים את האופניים ומה שסביבם לסוג של דת והנה תוך רגע אתה הופך לעבד נרצע שעסוק כל היום בעבודת האלילים הזו.

    התפכחתי.

    בחיים כמו באופניים ובאופנועים אין באמת סיכוי להדביק את הקצב ולהיות בכל רגע נתון הכי. הכי חדיש, הכי מעודכן, הכי אופנתי, הכי.
    והאמת, גם אין צורך בכך.
    אני נתקל ברכיבות שלי ברוכבים שבין הרגליים שלהם יש את הכלי הכי חדיש, לבושים במיטב המחלצות, מאובזרים בגאדג'טים הכי מגניבים משל היו אלופי הרדבול רמפייג', אבל כשהם מגיעים לדרופ של מטר, הם יורדים ברגל…

    לשמחתי היום אני במקום אחר, הפסקתי לרוץ עם העדר לקנות את המילה האחרונה, אני לובש חולצות רכיבה זולות ולא ממותגות שאולי אין להן את הלוגו הנחשק מרוח בצבעים פוספוריים אופנתיים אבל מזיעים בהן בדיוק אותו דבר. אני לא מזיין את המוח כל היום על מעלותיו של הקרבון ויתרונותיה של מערכת ההילוכים החדשה והאמת, לא מעניין אותי אם השיפטר החדש מעביר את ההילוך בפחות מ 0.43 שניות. אני רוכב על אופני סס"ר (סינגל ספיד ריג'יד) ומחפש את "ההארה" בתוכי ולא בכל המסביב, מאז הרכיבות שלי הרבה יותר מהנות, הן הפכו לסוג של מסע פנימי, חווייה מדיטטיבית, כזו שאינה תלויה בסוג הצמיג או באורך מהלך המתלה.

    אני סבור שכל מי שיפנים שאפשר ליהנות מהתחביב הזה גם עם תקציב מוגבל ושלמרות שאולי יהיו כאלו שיגחכו מתחת לפולפייס על זה שאתה לובש (כמוני) חליפה פשוטה שעלתה 400ש"ח ומגפי הרכיבה, הקסדה, הכפפות וכל השאר עושים ת'עבודה אבל לא מתנוססים עליהם לוגואים מוכרים, יוכל ליהנות באותה מידה ולא לוותר על הכייף שבספורט הזה.

  5. אני רוכב תאילנדי או הודי. מתנייד על דו"ג מטעמי פרקטיקה.
    בכל שנותי היה לי רכב אחד. למשך שנה. וגם זה היה אז כששכרתי קרוואן במושב.
    אז פעם החלקתי. ומכרתי.
    והחזקתי מעמד שנתיים וקניתי טוסטוס.
    זה לקח לי עוד שנתיים לקנות אופנוע.
    לא תמיד יש ביטוח לאופנוע אז לא תמיד רוכב עליו. אבל תמיד כשאני רק מתיישב עליו הגוף נזכר. וצועק למוח – "תעשה את זה יותר! בנדם!!"

    בכולופן באחד הימים בשבוע שעבר התבקשתי להקפיץ משהו בצהרי היום מצפון תל הביב לראשון. (ראשון תל הביב ראשון)
    זה לקח לי שעה וחצי של שני גלגלים על הכביש כדי להבין שאין מצב. פשוט אין מצב שאני יורד על ארבע.
    אם אופניים חשמליים היו עושים את המרחק הזה הייתי חסיד שלהם (כי ביננו, מי מדווש לעבודה ומגיע מסריחול כל יום כל היום?)

    אז קחו את המצדה שלכם והניסיון שלכם.
    פרקטית לעולם לא ארד על ארבע.

  6. רוכב כבר 32 שנה לא חושב אפילו על לרדת על 4 ונזכר בדיוק למה בכל פעם שעולה על אוטו של האישה , אבל אתה לא הראשון שזה קורה לו ,כבר ראיתי אז זה קורה לחברים מהעבר , אני חושב שמי שהוא אופנוען בדם אז זה רק עניין של זמן עד שאתה עולה חזרה על אופנוע או מתאשפז במחלקה סגורה כל שהיא , אני באופן אישי לא רוכב מטעמי פרקטיקה חיסכון או כל דבר הגיוני שהוזכר כאן אני שם בשביל בריאות הנפש ושום חו"ל לא יעשה לי את זה כמו רכיבה טובה אז לא חייבים להחזיק r1 ולדמם עליו את כל הכסף שלך יש כלים שהתחזוקה והעלות לא ישברו אותך ועדיין יעשו את העבודה מבחינתי .

  7. כתוב נפלא!!
    תודה

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




20 − 19 =