מיצו טוחן את האלפים (2)

מאת: דניאל "מיצו" פטרי / תמונות: מיצו וחברים

שלושת הימים הראשונים

היום הרביעי

את שלושת הימים הראשונים סיימנו בעיירה Bormio אשר על גבול איטליה שווייץ, ושם התוכנית המקורית היתה לישון בה יומיים ולהשתמש בה בתור בסיס לטיול חד-יומי קצר (יחסית) אל ה-Stelvio Pass, מעבר סטלביו המפורסם. אבל מכיוון שהמרחק אליו קצר יחסית משם, ביצענו שינוי קל בתוכנית היום הרביעי, ובמקום כ-50 ק"מ הלוך חזור בלבד, הארכנו את הרכיבה להרבה, הרבה מעבר לזה.

בניגוד ליום השלישי, מזג האוויר הסביר לנו פנים, ויצאנו בבוקר שמשי וחם למדי בחזרה לכיוון Umbrailpass המדהים ביופיו. כשהגענו למעלה, הפעם הקדשנו מספיק זמן לתמונות, ולאחר כרבע שעה של התלהבות בלתי פוסקת מהנוף המשכנו לתוך שווייץ ולעבר העיירה Val Müstair בה עברנו אמש. עצרנו לארוחת בוקר (אמרתי כבר ששווייץ יקרה? סנדוויצ'ים? לא לשכוח) והמשכנו לכיוון צפון מזרח על כביש שאפשר לתאר אותו רק כגן עדן לרוכבי אופנועים.

בהגיענו לעיירה המנומנמת בשם Tubre חצינו שוב את הגבול בחזרה לאיטליה, והמשכנו עד לעיירה Glorenza שם פנינו דרומה לעבר Prad am Stilfserjoch משם פנינו לכיוון דרום מזרח אל עבר העלייה ל-Stelvio Pass. מאות אופנועים חלפו מולנו, במהלך היום הזה, ואנחנו בעצמנו עקפנו לא פחות אופנועים. הנופים של מדרוני ההרים המושלגים והמיוערים היו מהפנטים ממש, ואני האטתי את הקצב כדי לפנות זמן לכמה תמונות.

בפסגת מעבר סטלביו מצאנו מרכז מסחרי של ממש עם עשרות חנויות, רובן ככולן מוקדשות לאופניים (שכמו בימים הקודמים מילאו כל כביש כמו פטריות אחרי הגשם). מצאנו דוכן נקניקיות מדהים ושם החלטנו לעצור לארוחת הצהרים שלנו. מלאים ושבעים עשינו דרכנו חזרה אל עבר Umbrailpass ומשם ירדנו (בפעם השלישית) באותו כביש מדהיםBormio .

IMG-20160624-WA0103בניגוד לאמש, הפעם הכביש היה יבש לחלוטין, מזג האוויר היה בהיר ונעים, ואם הייתם פותחים את משקף הקסדה הייתם יכולים לשמוע מלאכים שרים. כן, מסתבר שבמקומות האלה בעולם, מקומות בהם אין ביבי ולא בוגי, לא פלשתינאים ולא אירנים (טוב, יש, אבל לא כאיום בטחוני על המדינה שלך, לא בנתיים לפחות), לא מתנחלים ולא חרדים, והדאגה הכי גדולה של התושבים היא איזה פסטה להכין לארוחת הערב, במקומות כאלה המלאכים מתפנים לעשות את מה שחשוב. הרצל, שמע, היית כל כך קרוב לשם בבאזל, לא יכולת לתכנן קצת יותר טוב את החזון שלך?

לפני הכניסה ל-Bormio  פנינו ימינה ועלינו לעבר העיירה Valdidentro ומשם המשכנו לעלות בכביש מדהים ביופיו אל עבר מעבר Passo di Foscagno. הטמפרטורות צנחו והגיעו עד כדי כ- 5 מעלות, אך למזלי החימום בידיות שלי עזר לי מאוד להתמודד עם הקור (באותו יום יצאתי עם כפפות קיציות).

את עיירת הסקי האיטלקית Livgno פגשנו בסוף המקצה הזה, רחובות שלמים ויפהפיים מוקדשים לציוד סקי, ספורט, אופניים ואופנה, ואפילו חנות לציוד אופנועים קטנה (ופטורה ממכס למרבה ההפתעה). הערב החל להתקרב ואנחנו עשינו דרכנו חזרה בקצב מהיר למדי באותו כביש אל עבר Bormio,  שם בילינו את הלילה השני שלנו.

(הערה למפה: עקב חישוב לא נכון של גוגל מפות אני חושב שחסרים לנו כ-35-40 ק"מ למרחק המצטבר המופיע כאן על המפה).

italy-trip-2016-day-4

היום החמישי

שווייץ היפהפיה אך היקרה מאוד נותרה מאחורינו, והיום אנו עושים דרכנו בנחישות לכיוון הדולומיטים. אנחנו נפרדים מ- Bormio ועושים דרכנו לכיוון מזרח אל עבר עיירת הסקי הקטנה Santa Caterina di Valfurva משם אנחנו מתחילים לעלות על כביש שהעתיק את נשימתי בהיותו צר מאוד, לא סלול בצורה מעולה כפי שהתרגלנו עד היום, ומתפתל בין הרים בעלי טופוגרפיה שונה מזו שאליה היינו רגילים עד כה.

הנופים מדהימים, ניתן לראות עד למרחוק, ואלמלא היה הכביש כה מאתגר לרכיבה, הייתי בוהה באופק עד ללא סוף. אנחנו עולים ועולים, ובשלב מסויים עוצרים לתצלומים קבוצתיים.

מהמעבר אנחנו יורדים דרומה על אותו כביש חצי משובש ומאתגר לעבר העיירה Ponte di Legno תדלוק קצר ופונים מזרחה לעבר העיירה Monclassico האנשים דוברים בעיקר גרמנית למרות שהם נמצאים באיטליה, וניתן לחוש את השפעת הארכיטקטורה והתרבות הגרמנית/אוסטרית בכל פינה. כאן יש לנו כמעט התקלות עם שוטרים מקומיים שמסתקרנים יותר מדי לגבי לוחיות הרישוי שלנו, אבל הכל נגמר בטוב (בכל זאת, לא עשינו כל עבירה) ואנחנו עוצרים לקפה ועוגה.

בעיירה Fondo אנחנו סוטים צפונה לכביש שעולה מעלה מעלה למעבר נוסף. אחד האופנועים מפספס פניה ונופל נפילה מעצבנת על צידו. נזק למראה השמאלית ובעיקר לאגו, ואנחנו ממשיכים. מרגע שהגענו לפסגה ואנחנו מתחילים לרדת, לרגלינו נפרש עמק נרחב, והטמפרטורות הנעימות שליוו אותנו עד כה עוזבות ומפנות את מקומן לחום מעצבן למדי.

את העיר Bolzano ניתן לראות למרחוק, עיר מהגדולות שבהן נתקלנו עד כה, ואחרי צ'ק אין למלון מחליטים לתת גיחה למוסך וסוכנות דוקאטי המקומית כדי לתקן את המראה השבורה לאופנוע שנפל וכדי לעשות טיפול סיום הרצה לאחד האופנועים האחרים. המוסכניק המקומי לא מראה סימני להיטות לקבל עבודה, אבל מכיוון שהתור תואם ונקבע מראש, האופנוע מתאשפז ואנחנו מתפנים לצאת לאכול ארוחת צהרים כמו שצריך, וכמובן שאי אפשר לסיים יום באיטליה ללא ה-Gelato  המפורסם.

italy-trip-2016-day-5

היום השישי

בולזאנו חמה ומעצבנת, אז אנחנו ממהרים להתרחק ממנה ופונים מזרחה. יש לנו ציר ארוך מאוד ומאתגר מאוד לפנינו. הטופוגרפיה של ההרים סביבנו משתנה שוב, וכעת הם חשופים, מחורצים, והצוקים שלהם גבוהים ובעלי פסגות חדות ומרשימות, אופייניות לרכס הדולומיטים. ככל שאנו עולים הטמפרטורות יורדות, אבל הן לא נמוכות כמו במעברי האלפים בתחילת הטיול, ואין גשם באופק.

כמו בימים הקודמים, גם כאן השפה הגרמנית מתערבבת עם איטלקית, עיירות הסקי של דרום טירול עוברות בזו אחר זו מתחת לצמיגי האופנועים שלנו, ומעבר Passo Pordoi עם הכבישים המטריפים שלו קורא לנו לסשן צילומים. חבל רק שאיתנו נמצאים עוד מאות אופנועים ולא פחות מזה – אופניים, חלקם רוכבים בעליה, אבל חלקם דוהרים בירידה כמו מטורפים.

באזור עיירת הסקי (המכוערת בקנה מידה אליו התרגלנו עד כהCarezza ) אנחנו עוצרים בתוך היער ממש ליד אגם מרהיב ביופיו בשם Lago di Carezza המים צבועים כחול בגוונים מדהימים, וניתן לראות את קרקעיתו מרוב שהם צלולים. במקום אנחנו פוגשים קבוצה של ישראלים שנסעו כדי לטייל באופניים בשבילים באזור, ולמרבה ההפתעה אנחנו לא מוצאים אחריהם שום אריזות של במבה או פסולת אחרת. אולי אפשר אחרת? מי יודע.

בעיירה Ponte Nova Birchabruck אנחנו פונים דרומה לעבר מעבר Passo Lavazé הכביש הופך לצר יותר ויותר. אנחנו נכנסים לכביש הנוסע בתור יער מן האגדות ממש, עם מקום מעבר לרכב אחד בלבד, אבל עם פניות ופיתולים מרהיבים, בתוך נוף קסום של ממש. חופות העצים סוגרות עלינו מלמעלה בעוד אנו עושים דרכנו מעלה אל המעבר. הכביש צר מאוד, וכל פיתול עלול להפגיש אותנו עם רכב – מעטים מהם נוסעים על הכביש הזה, אבל אי אפשר לדעת. בסמוך למעבר קיים מלון/מסעדה קסום, אבל השמש מתחילה את דרכה האיטית לכיוון השקיעה ואנחנו צריכים עוד להספיק לעבור כמעט 100 ק"מ. עוצרים למעלה כדי להצטלם, ואז אחד מהחברים מגלה על בשרו כמה חשוב זה תמיד לחנות אופנוע בהילוך ראשון, גם אם נראה לך שהאדמה מישורית. האופנוע האדום היפהפה עושה דרכו בסלואו מושן מפחיד ארצה… הלכה מראה, הלך קליפ-און שמאל, איך ימשיך בנסיעה? הכביש מפותל מאוד, ואין סיכוי לרכוב עם יד אחת לאורך כל הדרך, וגם אם כן, איך יעביר הילוכים? איך יעבור לניוטראל? היצירתיות נכנסת לפעולה וכל צד שמאל של הקליפ-און מפורק, הגדם מושתל בחזרה כחצי כידון, בית המתגים מחובר בדאקטייפ אל גדם המראה, ובמקום ידית קלאץ' מאלתרים מברג ביחד עם מפתח פלאגים, כשהכל מאובטח באמצעות אזיקונים ודאקטייפ. בודקים את טווח התנועה של הקומבינה, הילוכים עוברים, יאללה לדרך. מדהים, אבל האופנוע בתצורתו המאולתרת עוד עובר למעלה מ- 350 ק"מ ויומיים של רכיבה עד שיגיע למוסך לטובת תיקונים.

לפנות ערב מגיעים ל- Trento אבל למרות העייפות, ההתרגשות של הנסיעה של היום השישי מחזיקה אותנו ערים עמוק אל תוך הלילה.

day 6

היום השביעי

המסע המרתק שלנו בתוך הרי האלפים והדולומיטים כמעט ונגמר. לפנינו עוד 4 ימים, אבל מתוכם רק יום אחד נותר שבו נוכל עדיין לטעום את טעמם הנפלא של כבישי צפון איטליה. מחר אנחנו כבר ברכיבה מנהלתית לכיוון אירוע יום ההולדת לדוקאטי, אז צריך ליהנות ממה שעדיין נותר.

IMG-20160625-WA0057יוצאים מוקדם בבוקר דרומה מהעיר טרנטו, פנינו מועדות לכיוון אגם גארדה, ה"כנרת" של רבים מהאיטלקים. זהו אגם תיירותי מדהים, ארוך וצר יחסית, הממוקם בין שני רכסי הרים המייצרים נוף מרהיב. העיירות הפרוסות לאורך חופיו מהוות יעדים למאות אלפי תיירים מדי חודש, ואנחנו למזלנו נוסעים בכבישים הצרים הללו בסוף חודש יוני, עוד לפני שעדר התיירים מגיע למקום וסותם את הכל. אני רוכב ומתבונן סביבי, למרות מזג האוויר החם והלח המזכיר את מישור החוף בישראל, אני מוכן לקחת מזוודה (ואופנוע) ולעבור לגור שם בכל רגע. פשוט מדהים.

לקראת 2/3 מאורכו של האגם אנחנו פונים ועולים לכיוון פסגת ההר המזרחי, שם אנו עוברים בתוך כמה כפרים ציוריים במיוחד, עד שלצערנו אנחנו מתחברים לאוטוסטרדה הממשיכה דרומה. משם זה לתת גז ככל שניתן, ולנסות לחצות את קרוב ל- 200 הק"מ שנותרו לנו כמה שיותר מהר.

ככל שאנו ממשיכים דרומה אנו נתקלים ביותר ויותר אופנועים מתוצרת דוקאטי העושים דרכם לכיוון בולוניה. קבוצות שלמות של רוכבי מונסטר, רוכבי דיאבל, המון רוכבים על מולטיסטרדה וגם לא מעט רוכבים ספורטיביים המגיעים על דגמי פאניגלה למיניהם. רובם ככולם רוכבים במהירות הכמעט חוקית, רק אנחנו, חוליגנים, נותנים גז כאילו אין מחר, ממהרים להגיע לבולוניה כדי להכנס למתחם של דוקאטי הסמוך למפעלי החברה.

בהתקרבנו לבולוניה ניתן ממש להבחין בהתקהלויות של הרוכבים השונים, כולם מתנקזים למתחם הכולל חנויות אביזרים ולבוש, מוסך גדול במיוחד, וכן מסעדה בסגנון דיינר אמריקאי. אבל זה לא נגמר. בבולוניה יש עוד מגוון חנויות אביזרים וציוד, כולל חנות גדולה במיוחד של דיינזה וכן רשת חנויות בשם Mingarelli גן עדן של ממש, ואי אפשר שלא לקנות פריטים כאלה ואחרים שבארץ עולים בוודאי פי שניים.

היום עוד לא נגמר, וחלקנו מנצלים את ההזדמנות לצחצח את האופנועים שהגיעו לאיטליה נקיים למשעי, אבל הספיקו להתלכלך לא מעט עם בוץ, ברחשים, גשם, וכן שמן השרשרת שהקפדנו להשתמש בו בכל חניית לילה. אנחנו ממש קורסים לתוך המיטות שלנו בבית המלון בבולוניה. מזל, כיוון שלא היינו רוצים לשהות שם יותר מדי זמן.

IMG-20160626-WA0104

italy-trip-2016-day-7

היום השמיני

היום יום שישי, זהו היום השמיני שלנו באיטליה. קנינו את כל מה שיכולנו לקנות (אוי כמה שזאת היתה טעות לחשוב ככה, אבל את זה נגלה רק למחרת…), רכבנו על פני למעלה מ- 2000 ק"מ של כבישים מהיפים שראינו, ומכאן זהו מירוץ להגיע כמה שיותר מהר ל-World Ducati Week  שאמור להיפתח היום במסלול המירוצים הבינלאומי מיזאנו ע"ש מרקו סימונצ'לי. אני וקובי יוצאים לדרך מוקדם כדי להספיק להגיע לכניסת העיתונאים לאירוע, ומכיוון שמדובר ברכיבה של לא הרבה יותר מ- 130 ק"מ, אנחנו חיש קל מגיעים למיזאנו.

italy-trip-2016-day-8

היום התשיעי והעשירי

אנחנו ברימיני, אלה הימים המדהימים של אירוע ה- WDW במיזאנו, ואנחנו למעשה מבלים את זמננו על המסלול ובמתקנים הסמוכים, או בעיר עצמה, בבריכה, בחוף הים, בהופעות או במסעדות. ליגה. אבל גם זה צריך להסתיים, ואנחנו צריכים לחזור ארצה. אין ברירה. אחד מהחברים בקבוצה עובר תאונה קלה בסשן רכיבה על המסלול עצמו. מישהו מחליט להיכנס בו מאחורה, ומעיף את הבחור לשול. נזק לפירינג, לרגליות, ולעוד כמה מכלולים. המוסך של דוקאטי באירוע תופס פיקוד, וחיש קל תוך מספר שעות קצר במיוחד האופנוע חוזר לעמוד על הגלגלים במצב מושלם.

כולם חוזרים מהמסלול, ובשעות הצהרים אנחנו מתקפלים מהמלון ברימיני ויוצאים לדרך – אופנועים ורכב הליווי, בדרכנו לוונציה. הכביש מנהלתי ברובו, ואנחנו בוחרים לנסוע בדרך הצדדית יותר העוברת ליד הים האדריאטי מאשר על האוטוסטרדה (שהיא, כמו רוב האוטוסטרדות בהן נסענו – בתשלום). לוונציה אנחנו מגיעים ללא אירועים מיוחדים ומיד עושים דרכנו לנמל, לאותה נקודה בה פרקנו את האופנועים מהמכולה לפני 10 ימים, על מנת לארוז אותם חזרה לתוך המכולה.

את תהליך האריזה אנחנו עושים בשעות אחר הצהרים. למזלנו לא חם כמו ביום שהגענו, וכולנו מאורגנים, צ'ימידנים של ציוד עולים על משטח הציוד, האופנועים קשורים ומכוסים על פלטות המתכת שלהם, ורכב הליווי מתרוקן בחלקו אך מתמלא בנו הרוכבים. עייפים ורעבים אנחנו עושים דרכנו למלון בוונציה, אבל לצערנו אנחנו מגלים שהוא לא מהמשובחים שיש בלשון המעטה. העייפות נותנת בנו אותותיה, ולאור העובדה שלמחרת אנחנו צריכים לקום מוקדם מאוד, אנחנו עושים מעשה אסור ונכנסים לאכול במקדונלדס. אל תספרו לאף אחד, בסדר?

italy-trip-2016-day-10

אחד עשר ימים, מתוכם עשרה ימי רכיבה נטו, כשמתוכם 6 ימים מלאים של רכיבה על כבישים מדהימים, בין הרים נישאים, עמקים, אגמים, מפלים שוצפים ונהרות זורמים. אלה ימים שלא ישכחו בנקל, ואני כבר זומם על הטיול הבא שלי. אם אפשר לסכם את הטיול הזה במשפט אחד הרי שהוא יכלול בתוכו את המילים חלום, הגשמה, מדהים, פשוט לביצוע ולא יקר במיוחד. כל מה שאתם צריכים זה להחליט שאתם רוצים להפסיק להזיל ריר ופשוט לקום ולעשות מעשה.

מי מצטרף לרכיבה בשנה הבאה?

DSC_0119 2

3 תגובות למיצו טוחן את האלפים (2)

  1. מדהים!

  2. אמיר שרון // 30/07/2016 um 0:06 // הגב

    חלום ליל קיץ

  3. דודה מנוחה // 30/07/2016 um 15:30 // הגב

    נהדר. מקנא.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם