מוטו ג'יפי ארגנטינה – ברדק במיטבו

אין כמו בלגן כדי לפלפל קצת את החיים ולהכניס עניין ומתח, והסופ"ש בארגנטינה היה בדיוק כזה. הבלגן התחיל כבר במקצי האימון עם מזג האוויר המבלבל. לאורך כל הסופ"ש ירד לפרקים גשם, אבל לא גשם חזק אלא טפטוף עדין מעצבן כזה. באנגלית יש לזה שם: Drizzle. גשם כזה לא ממש מרטיב את המסלול אבל עדיין מונע ממנו להתייבש לחלוטין וכאלה היו התנאים – מבלבלים. תוסיפו לזה מסלול שבחציו נסלל מחדש עקב תלונות קשות מצד הרוכבים שנה שעברה על מהמורות רציניות שמהוות סיכון בטיחותי וקיבלנו מסלול שמתייבש לאורך חלקיו השונים בקצב שונה בגלל אספלט שונה.

וכאן אנו מגיעים לפרדוקס מספר 2, פרדוקס הצמיגים. כדי לרכב עם צמיגי גשם על הרוכב לשמור את הצמיגים קרים כל הזמן כדי שלא יתבלו מהר, ולכן הרוכבים דווקא מחפשים את אותן שלוליות וחלקים רטובים במסלול כדי לקרר ולשמור על הצמיגים. לעומת זאת, כדי לרכב עם צמיגי סליקס וליהנות מהאחיזה שלהם, על הרוכב לשמור אותם בטמפרטורת עבודה יחסית גבוהה ולמנוע מהם להתקרר. כל כניסה לשלולית כזו תגרום לירידה בטמפרטורת העבודה של הצמיג, לאיבוד אחיזה והחלקה. וכאן נשאלת השאלה, איזה צמיג בוחרים? צמיג רטוב? – עלול שלא להחזיק מעמד, צמיג יבש? – עלול לגרום להחלקה. את הדילמה הזו פתר ג'ק מילר כאשר לקח החלטה אמיצה ועלה למקצי הדירוג עם צמיגי סליקס, הקפה אחרי הקפה בנחישות מילרית אופיינית למד מילר כיצד האופנוע מתנהג בתנאים הללו וכיצד הוא מצליח להגיע עם יתרון של שניה וחצי לסיבוב 7 הבעייתי שסירב להתייבש ועדיין, למרות ששם הפסיד כ-0.8 כדי להישאר על הגלגלים, סיים המהיר ביותר ובעמדה מספר אחת לקראת הזינוק למירוץ.

פעם, לפני חוק הצמיגים האחיד היו צמיגי ביניים בדיוק לתנאים האלו של חצי רטוב/חצי יבש. מישלין גם ניסתה להכניס אותם בשנה הראשונה של חזרתה לסדרה. אבל משום מה, גנזה אותם וכך נשארנו עם צמיגי גשם או סליקס. מי שסבלו הכי הרבה מהמצב היו רוכבי דוקאטי הרשמית שלאורך כל הסופ"ש לא הסתדרו עם המסלול והפגינו קצב איטי להחריד עד כדי כך שלמעט ג'ק מילר כל רוכבי דוקאטי היו צריכים לעבור דרך מקצה הדירוג הראשון. דוביציוזו סיכם זאת כך: "אנחנו איטיים מאוד כאן, ועם הקטעים הרטובים על המסלול אפילו יותר, כך שאסור לנו להתלהב יותר מדי עם המהירות שלנו כאן בארגנטינה. זהו אישור לכך שבמסלולים 'זורמים' כמו ארגנטינה אנחנו מתקשים". דוביציוזו מתכוון שמסלולים כאלו מעצימים את הבעיה של דוקאטי והיא מהירות פניה ועליה בעצם מושתת כל סגנון רכיבתו של לורנצו ולכן זוהי גם הסיבה ליכולתו הדלה בסופ"ש הזה.

בנוסף, יש לי הרגשה שמישהו שם בדוקאטי עדיין מתנקם בלורנצו על הסרבנות שלו בעונה שעברה, אחרת איך תסבירו מדוע עלה לורנצו בחצי השני של מקצה הדירוג הראשון עם צמיגי גשם רכים אשר נגמרים כבר בהקפה המנהלתית, מהיציאה מהפיטס ועד לקו ההתחלה? הרי דוקאטי ידעו את זה, הם בדקו את הצמיגים האלו במקצה האימון הרביעי, וראו שהם אינם מחזיקים מעמד אפילו הקפה אחת. הטעות הזאת עלתה ללורנצו באי העפלה למקצה הדירוג השני ובזינוק מהשורות האחרונות.

רוכבי הונדה נהנים השנה מאופנוע משופר לעומת השנה שעברה והגיעו לארגנטינה כפייבוריטים. לאורך כל הסופ"ש מארקז מציג קצב המהיר בשנייה ויותר משאר הגריד וגם במירוץ לאחר שעבר בפיטס הוא רכב בקצב של דקה 39 שניות, קרוב מאוד לשיא המסלול שקבע רוסי ב-2016, שניה וחצי מהיר מקבוצת המובילים. גם דני פדרוסה וקאל קראצ'לו הציגו קצב טוב ופדרוסה אף הגיע שני במקצה הדירוג. לרוע מזלו של פדרוסה כבר במהלך ההקפה הראשונה של המירוץ זארקו דחק אותו תוך כדי העקיפה אל קטע רטוב במסלול ומשם הדרך להתרסקות כאשר האופנוע עם צמיגי סליקס הייתה קצרה.

מאוד מעניין היה הריאיון של קראצ'לו בביטי ספורט (BT SPORT) שם סיפר בין היתר עד כמה קשה ההונדה לרכיבה מבחינה פיזית. קראצ'לו סיפר שההונדה דורש המון מאמץ פיזי בעת בלימה, האצה ובעיקר בשינויי כיוון. קראצ'לו שרכב גם דוקאטי וימאהה בעברו סיפר שהדוקאטי דורש 20 אחוז מאמץ לעומת ההונדה ועל הימאהה בכלל אפשר לרכב עם יד אחת על הכידון ובשניה סיגריה. נראה לי שרוסי וויניאלס היו קונים את דבריו על המקום. פרט מעניין נוסף שנתן קראצ'לו בראיון לאחר המירוץ הוא, שאת המירוץ הוא רכב עם צמיגי מדיום, ולא קשים כמו שסגנון רכיבתו בד"כ מכתיב, ולכן רכב רוב הזמן במקום הרביעי על מנת לשמור על הצמיגים לקראת ההקפות המכריעות.

צמד רוכבי ימאהה הרשמית ממשיך לחפש את הסט-אפ הנכון ואת החיבור עם האופנוע והסופ"ש בארגנטינה לא עזר להם יותר מדי. לא ברור מה קורה שם והמצב עוד יותר אבסורד כאשר זארקו עם אופנוע 2017 הבעייתי, שקבוצת טק3 הוכרחה לקבל למרות התנגדותה, ממשיך להדהים את כולם ומוכיח שהאופנוע לא כזה גרוע ועוד על צמיגים רכים, הבחירה המועדפת על זארקו. אז מה הבעיה אם כן? – יש הגורסים שזה סגנון רכיבתו הזורם של זארקו אשר לא אונס את האופנוע עוזר לו להגיע להישגים ולהתגבר על חולשות האופנוע, ויש כאלו שטוענים שמכיוון שזארקו לא רכב מעולם על אופנוע עם צמיגי ברידג'סטון אשר היו טובים פי כמה וכמה מאלו של מישלין ועם האלקטרוניקה המתקדמת לפני התוכנה האחידה, אלא הגיע ישר ממוטו2 שם אין עזרים אלקטרוניים, לכן לא הייתה לו בעיה להסתגל לאופנוע עם צמיגים ואלקטרוניקה נחותים לעומת אופנועי המוטוGP של 2015 או 2014.

זארקו רכב במירוץ עם צמיגים רכים והשחיקה המהירה שלהם הייתה בעוכריו בהקפות האחרונות כאשר נאבק עם קראצ'לו על המקום הראשון. גם מילר סבל משחיקה מוגברת בצמיגיו כאשר ניסה לרדוף אחרי מארקז בתחילת המירוץ וכאשר ניסה לברוח מהדולקים אחריו. אני מקווה שכולם ראו איך הנ"ל העלה עשן באחורי בהקפות הראשונות כאשר ניסה להגדיל את היתרון שלו. בשני המירוצים האחרונים ניצחו דווקא אלו שהמתינו מאחור וחיכו לרגע המתאים, המסקנה: הסבלנות משתלמת.

וכאן אנחנו חוזרים לבלגן שהתחלנו איתו. לאורך כל הסופ"ש בלבל מזג האוויר את הקבוצות ומנע מהן לאסוף נתונים כמו שצריך, כך קרה שלקראת הזינוק הוכרז שהמירוץ הוא דגל לדגל, כלומר ניתן להיכנס במהלך המירוץ ולהחליף לאופנוע עם סט-אפ אחר. לכן, על הגריד התייצבו כמעט כולם עם צמיגי גשם למעט מילר שהגיע צמיגי סליקס. רוסי ומורבידלי יצאו מהפיטס להקפה המנהלתית וחזרו אליו מיד כדי להחליף אופנועים, כתוצאה מכך הם היו אמורים לזנק מסוף הגריד. אבל, לפתע כל הרוכבים הבינו את גודל הטעות וכולם רצו ישר לפיטס להחליף אופנועים. לפי ספר החוקים, מילר שנהג כשורה, היה אמור לזנק ממקומו הרגיל, רוסי ומורבידלי מסוף הגריד ורק אח"כ שאר הרוכבים מזנקים מהפיטס כאשר סדר הזינוק שלהם נקבע לפי סדר הכניסה לפיטס. אך כאן לא נגמר הסיפור, בגלל זיכרונות לא טובים מאירוע דומה שהיה בגרמניה ב-2014, נטען שאין זה בטוח שכל כך הרבה רוכבים יזנקו יחד מהפיטס. כאן החלו ויכוחים מרים בין ראשי הקבוצות להנהלת המירוץ ולבסוף הגיעו לפשרה שבה כל הרוכבים יזנקו 50 מטר אחרי מילר. כל הדבר גרם לעיכוב של 35 דקות יקרות בהן מילר נותר ישוב על אופנוע שעל הגריד בעוד שאר הרוכבים מחכים בפיטס. מעניין מה עבר עליו בזמן הזה, זה בטוח לא היה לטובתו וחבל, כי לדעתי הוא הנדפק העיקרי מכל השערוריה הזו, כי לו היה מזנק כאשר הוא ראשון על הגריד, רוסי ומורבידלי בסוף הגריד וכל השאר מהפיטס אזי היה מקבל יתרון של כעשרים שניות על כל השאר מה שהיה משנה מאוד את תוצאת המירוץ.

אך הבלגן לא נגמר כאן. בסוף הקפת החימום כבה למארקז האופנוע, והלה הצליח להניע אותו בדחיפה. על פי החוקים הוא היה אמור לזנק מהפיטס כיוון שהוא מעכב את הזינוק וגם עבר עבירה כאשר רכב נגד כיוון הרכיבה, למרות שהמירוץ עדיין לא הוזנק. אי-הבנה בינו לבין המרשלים גרם לכך שהוא חזר למקומו וזינק עם כולם. הטעות הזו שלחה במהלך המירוץ את מארקז לרכיבה דרך הפיטס שממנו יצא שור זועם עם דם בעיניים שלא רואה את עמיתיו ממטר. מארקז החל מיד בצמצום נזקים וברכיבה על גבול הטירוף. כבר ציינו קודם שהוא רכב באיזור הדקה 39 להקפה, לא רחוק משיא המסלול שנקבע במהלך מירוץ יבש לחלוטין. ותוך כדי ההסתערות קדימה הוא החל לעקוב בפראות כאשר השיא היה, לדעתי האישית, בעקיפה על אלייש אספרגרו שם מארקז נכנס בכוח לדלת סגורה ונתן 'קטנה' עם הגלגל הקדמי לאספרגרו והעיף אותו החוצה. על המעשה הזה הייתה צריכה הנהלת המירוץ להוציא למארקז דגל שחור אבל במקום לחתוך בנושא המשמעתי באופן נחרץ היא בחרה לתת לו 'עונש מסכן' של ירידה של מקום אחד בדירוג. כאשר מארקז ראה שזה כל מה שהוא מקבל הוא חזר שוב לטירוף והחל לצוד את החבר'ה אחד אחד עד שהגיע לרוסי. דווקא מהלך העקיפה על רוסי היה פחות חמור מזה שעל אלייש. הדלת שרוסי השאיר למארקז הייתה הרבה יותר פתוחה מאשר במקרה עם אלייש, אבל מגע עם אספלט רטוב תוך כדי העקיפה אילץ את מארקז לצאת רחב ולקחת איתו גם את רוסי שנפל כאשר הגיע לדשא. המהלך הזה, יחד עם העובדה שהפעם זה דוקטור שנופל ולא אלייש כבר הגדיש את הסאה בעיני הנהלת המירוץ ומארקז קיבל עונש של 30 שניות, מה שדחק אותו אחורה ממקום חמישי למקום 18 ובעצם לסיום המירוץ ללא נקודות. חבל, ש'צעירות' כזו מחקה בבת אחת קאמבק הירואי ממקום 19 למקום חמישי או שישי. אם רק היה מגלה קצת יותר סבלנות עדיין היה מסיים באופן מכובד את המירוץ ומצמצם נזקים מבחינת נקודות אליפות.

בסופו של דבר במקום ליהנות מהתוצאה של שני רוכבי קבוצות לווין ורוכב קבוצת סוזוקי על הפודיום, כל תשומת הלב הוסטה למקומות לא ראויים, אז אנחנו כאן נצדיע להם. כל הכבוד לרינס על הפודיום הראשון ולקבוצת סוזוקי שלמרות תקציבה הקטן לעומת היצרנים האחרים הצליחה להציג השנה אופנוע משופר מאוד, ורינס שמאז חזרתו מפציעה מראה התקדמות ממירוץ למירוץ ונראה שגם ניצחון שלו זה עניין של זמן. כבוד לזארקו, שכבר משנה שעברה הפך באופן לא רשמי לרוכב המוביל של ימאהה ומראה גם השנה שזה לא היה במקרה, וכמובן לקראצ'לו על הניצחון וגם על נטילת הובלת האליפות. כבר שנים שלא קרה היה דבר כזה שרוכב לווין מוביל את אליפות הרוכבים וקבוצת לווין מובילה את אליפות הקבוצות, אז אולי כן יצא משהו טוב מכל הסופ"ש הזה.

9 תגובות למוטו ג'יפי ארגנטינה – ברדק במיטבו

  1. תיאור השתלשלות העניינים נראה מדויק ונכון, למעט הקושי שלי לקבל את תיאורך למתחולל בראשו של מרקז והתנהלות הנהלת המירוץ.
    הכניסה של מרקז באספרגרו לא הייתה חמורה יותר מהכניסה של זרקו בפדרוסה, שלא להזכיר את התרסקותו של פדרוסה לעומת עיכובו של אספרגרו ובמידה וכטענתך צריך היה להוציא למרקז דגל שחור על הכניסה באספרגרו, בשם המידתיות לפחות, צריך היה להוציא שני דגלים שחורים לזרקו ועוד אחד לפטרוצ׳י!
    לדעתי מרקז לא: ״ראה שזה כל מה שהוא מקבל הוא חזר שוב לטירוף והחל לצוד את החבר'ה אחד אחד עד שהגיע לרוסי״, הוא פשוט לא ראה בעיניים והשתדל (בעולם המושגים שלו) לא לפגוע באחרים (אני מאמין שאף אחד, למעט רוסי ואוהדיו, אינו מייחס למרקז כוונה לפגוע ברוכבים אחרים).
    מכיוון שהיה בלאגן שלם ועיכוב ארוך בפתיחת המירוץ ומכיוון שהנעת המנוע של מרקז לא פגעה בשום רוכב ובוודאי שלא סיכנה אף אחד מהם ומעבר לכל, הנהלת המירוץ בחרה להזניק את מרקז עם כולם (יכלו בקלות לפסול אותו) והמרשלים לא מנעו זאת ממנו, מן הראוי היה להפעיל את חוק ההגיון ולא להענישו במעבר דרך הפיטס (עונש כבד מנשוא וחסר פרופורוציה בוודאי ביחס למוביל המירוץ בפער זמנים אסטרונומי מיריביו). ואם כבר להענישו, היו צריכים להמשיך את המירוץ (מה הם בדיוק חשבו לעצמם שיקרה לאחר עונש אכזרי שכזה ופער הזמנים האסטרונומי שהיה למרקז משאר הרוכבים?) ולהוריד לו זמנים בסיום, בדיוק כפי שנהגו לאחר הפגיעה ברוסי.
    .
    ועוד הערה בדבר התנהלותו של רוסי,
    רוסי מנצל כל הזדמנות כדי לפגוע במרקז ובתדמיתו והוא עושה כל שלאל ידו כדי למנוע ממנו לפגוע במורשתו ובהשגיו. רוסי לא היה פחות אגרסיבי וברוטלי במהלך השנים כנגד מספר לא מבוטל של רוכבים. אני מניח שכולם זוכרים, לפחות הותיקים שבינינו, את הכניסה הברוטלית של רוסי מתחת לסטונר (חרז 2011) בפניה הדוקה ועל מסלול רטוב אשר הביאה להחלקתו וריסוקו של סטונר, לאחריה ניגש רוסי למוסך של סטונר כדי להתנצל בפניו על פזיזותו וחוסר שיקול דעתו ובדיוק כפי שנהג מרקז במירוץ זה.
    סטונר, למרות כעסו הרב על רוסי, התנהג באבירות הפעיל רוח ספורטיבית וקיבל את רוסי ואת התנצלותו. כיצד רוסי התנהג במקרה דומה אחד לאחד מול מרקז, כולנו ראינו.

    איציק

  2. בואנ'ה איציק,כל מה שאתה אומר. בול.
    אני בעד מרקז ושכל השאר יאכלו ת'לב…

  3. מה שאיציק אומר בעצם זה בואו נכופף את כל החוקים כדי שמרקז יוכל לנצח בשקט נפשי ולא יסתובב לו המוח בקסדה כמו שקרה במירוץ הזה ובעוד כמה , אולי צריך להעניש את הנהלת המירוץ על שהפריעה להוד רוממותו להתפרע על המסלול כרצונו ולעבור על כל חוק אפשרי כבר עוד לפני שהמירוץ החל אפילו שלא לדבר על מה שקרה אחר כך שבהחלט הצדיק דגל שחור כבר בתקרית עם אסםרגרו וכן גם את זרקו מישהו צריך ליישר יותר מידי מגע שלא לצורך וביותר מידי מקרים .

  4. רביב.יש משחק שנקרא 'דוקים'.
    זה מין משחק כזה,עם מקלות קטנים ועדינים,בשני צבעים. תבחר צבע ושחקן נוסף,שב בבית בשקט,תוציא לאט ובזהירות את המקלות שלך מהערמה ואם תהיה מספיק עדין וזהיר,אולי תנצח.

    • לשחק דוקים בעיניים מונוכרומטיות זה משהו שמעולם לא ניסיתי, אולי אוסיף את זה לבאקט ליסט.
      דוקים מבחינתי הם מקלות אורז מפלסטיק אשר לא תמיד ישרים וכדאי לא להתקרב לשחור, גם אם הוא רוסי.
      חבל שלא קורים לי יאניב, הייתי ממציא משחק.

      מה שאני למד מאגדות תמי ורענן הוא שהיה אירוע מכונן בארגנטינה.
      משהו עם קוסם ושוליה. מלך ו successor
      כמעט ועושה חשק ללמוד את החומר למען הריגוש. לאור הטוקבקים רוויי הייצרים.
      נו שויין , בנתיים נצפה במדונה בלי ציצים שרה דונט קרי פור מי ארגנטינה.
      או בנעליים של מרקוס הפיליפינית אם יקפוץ עלי הפטיש, מה שיבוא קודם, העיקר שיהיה לח

      https://youtu.be/MEMUsC8ppU0

  5. קשה לי להבין את המשפט הטוען שהרוכבים מחפשים דווקא לרכוב היכן שרטוב והיכן שיש שלוליות, כשהם עם צמיגי גשם. זה נשמע לא נכון לוגית. גם כי רוכבים אף פעם לא מעדיפים רטוב על יבש, וגם כי הרוכבים במרוץ בוחרים תמיד לרכוב ברייסינג ליין ולא לפי נקודות הרטיבות במסלול. אשמח להסבר בעניין

    • בעיקרון אתה צודק והרוכבים יעדיפו לרכב בקו המירוץ שלהם. אבל במסלול רטוב שמתייבש או מסלול רטוב חלקית כמו בארגנטינה נכנס השיקול של שמירה על אורך חיי הצמיג בזמן המירוץ ושם לא תמיד קו המירוץ המהיר הוא גם זה שיהיה טוב לצמיג. דוגמה טובה לכך ניתנה במירוץ של המוטו3 שם הרוכבים המובילים שמשכו כמה שאפשר על צמיגי גשם,שינו את קו הרכיבה כדי לעבור בכוונה היכן שרטוב ולהימנע מקטעים יבשים כדי לא להרוס את הצמיגים.

  6. לתוהה צמיגי גשם מיועדים לעבוד בגשם ובטמפרטורה נמוכה יותר מאשר צמיגי סליקס , כעשר רוכבים עליהם ביבש הם מתחממים יתר על המידה מאבדים אחיזה וגם מתפרקים מהר , כדי לשמור על הצמיגים שלא יתחממו מידי הרוכבים נכנסים מידי פעם לרטוב כדי לווסת את האמפרטורה של הצמיגים ולשמור עליהם .

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




four × three =