לצאת לכבישים אחרי יום הכיפורים

מאת: דותן לובנטל ( דובר Israel Bikers)

כל שנה רבים מאיתנו יושבים בשעות הקשות של יום כיפור וחושבים על השנה שחלפה ועל איך תראה השנה שתבוא.

השנה יצא לי לשבת ולחשוב איך אני כאופנוען ורוכב אוכל לשפר את חיי הכביש שלי בעיקר בשבילי, אבל האמת שהגעתי אליה היא מנת חלקם של כל רוכבי הדו גלגלי בישראל. האמת הזאת אומרת שלא היינו מאה אחוז השנה, זאת אומרת שהיינו יכולים הרבה יותר: הרבה יותר להשתדל, הרבה יותר להבין, והרבה יותר להתחשב. להיות חלק מהפתרון בכביש ולא הבעיה.

הבעיה

כשאני חושב על המציאות בכביש ישר עולה במוחי המחשבה על כל בריוני הכביש שעוקפים ומסכנים אותי, כל הנהגים חסרי המודעות שפתאום נזכרים ברגע האחרון לפנות, כל אותם משתמשי הדרך שלא טורחים בכלל להתחשב ופשוט עוצרים באמצע הנתיב בחניה כפולה ועוד מקרים דומים שאתם בטח מכירים.

אנחנו פוגשים בדרך נהגים טובים וגם פחות, לפעמים הרבה פחות. גם אלו מהנהגים שכן עושים את זה טוב, לפעמים לצערנו פחות עסוקים במה שקורה בכביש וקצת יותר עסוקים בדברים אחרים. התוצאה – נהג שדעתו מוסחת שקשה לו מאוד לראות אותנו מתקרבים כי הוא בקושי מצליח להישאר בנתיב. ועכשיו תחשבו רגע על השילוב הממש גרוע של נהגים פחות טובים שגם מוסחי דעת.

ואז אני חושב קצת על עצמי ועל התגובות שלי ושלכם לאותם נהגים. בדרך כלל זה נגמר באיזה צפירת אזהרה מהצופר שמותקן לי בקטנוע, כמה ברכות לעצמי בקסדה, וממשיך לדרכי, אבל אני מכיר כמה רוכבים שיתעקשו לברך את הנהג/נהגת באופן אישי. המיליטנטיים הקיצונים שבינינו יגדילו גם לעשות… (ראיתם את הסרט עליסה בארץ הפלאות? – !off with his head) והנה הלכה לו המראה. הם כנראה מאמינים שהישראלים מבינים רק דרך הכיס.  גם ככה הוא לא משתמש בה – הם יפטירו.

זאת הדרך שכולנו או לפחות רובנו מתמודד עם התלאות של הדרך.

בקיצור שדה קרב! ככה אנחנו יוצאים כל בוקר/צהריים/ערב – לקרב!

יוצאים וחוזרים עייפים ועצבניים ומדוכאים ורק חושבים איפה אוכל למצוא חתיכת אספלט בלי ה-XXX האלה, קצת ליהנות מהרכיבה.

הפתרון

יש לי חדשות בשבילכם: יש חתיכת אספלט כזאת והיא בדיוק הדרך שלכם לעבודה, לבית לבילוי או למשפחה.

הפתרון שלי לא מחייב אתכם להקדיש זמן או כסף כדי להגיע ליעד בנוחות ובבטחה. כל מה שהוא מחייב אותכם זה לשינוי מחשבתי קל אך מאוד מאוד עמוק. שינוי זה מתחיל בהבנה שכולנו הרוכבים והנהגים נמצאים על אותה סירה ולכולנו מטרה אחת משותפת: להגיע הביתה בשלום ואף אחד לא יוצא בבוקר מהבית כדי לרצוח אופנוענים.

לאחר שזה נאמר אני אתן לכם את החלק הראשון של הרעיון שיעזור לכם והוא: נסו להפסיק להיות עסוקים במטרות שלכם, מה אתם רוצים לעשות ולאן אתם רוצים להגיע, ובמקום זה תחשבו על הנהגים והרוכבים שסביבכם. מה הם רוצים לעשות ואיזה סימנים הם משדרים לנו: חוסר ביטחון, ביטחון מופרז, לאן הגלגלים שלהם פונים איפה הם ממוקמים בנתיב, האם הם מפעילים וינקר? לוקסוס! עכשיו יש לנו מושג מה הם רוצים לעשות.

אם תאטו קצת את הרכיבה ותתנו לעצמכם זמן ללמוד את הנהג שאתם עומדים לעקוף, אולי תספיקו לשים לב האם הוא אותת בפעם הקודמת שפנה או החליף נתיב, האם הוא עצבני על הגז, על הברקס. זה ייתן לכם מושג למה לצפות.

אבל זה רק החלק הראשון של השינוי המחשבתי שצריך לעשות. את החלק השני קצת יותר קשה לעשות אבל קל להסביר. במקום לכעוס, להתעצבן, לקלל, לצעוק, לבעוט ולשבור בואו תנסו משהו אחר:

הבנתם מה הוא רוצה לעשות? – תנו לו.

הוא רוצה לחתוך נתיבים?  – תאטו רק קצת ותאפשרו לו.

רוצה לעקוף אותכם? – פנו לו את הנתיב, שייסע. גם ככה אתם לא מעדיפים נהג עצבני מאחוריכם. תנו לו לנסוע שחררו לרגע את הגז ותחזרו אליו שניה אחר כך.

מישהו בלם לכם מול הפנים? – שחררו! העצבים שלכם לא יעזרו לך ובטח לא לו, פשוט תמשיכו בנסיעה.

רבים מכם יגידו שככה אף אחד לא לומד אבל אתם תהיו מופתעים.

תנו לידיים ולעיניים להיות עסוקים בעצמכם ולא באנשים אחרים. בתוך ראשכם תהיו פתוחים להבין מה הם עושים, תאפשרו להם ותמנעו מלהגיב לזה. הביטו קדימה אל התנועה שלפניכם, מקדו את המבט בהמשך הכביש ועם הראיה המרחבית תבינו מה קורה בטווח הקרוב אליכם. ככה גם תמצאו את דרך המילוט שלכם לכל הפעולות הבלתי-צפויות של הסובבים בכביש.

*   *   *

מה עומד מאחורי הרעיון הזה?

בואו נבין ביחד משהו חשוב: המחשבות המכעיסות על כמעט מותכם לפני רגע לא יועילו לאף אחד והכעס שלכם מוצדק ככל שיהיה רק יאכל אותכם מבפנים. חוץ מזה, למה לכם להישאר עם התחושות הקשות האלו לכל היום כשאתם יכולים לצאת גדולים ורגועים מהסיטואציה ולהרגיש שתרמתם משהו לאנשים סביבכם?

תראו, מטורפים בכביש לא חסרים ולחנך אותם כבר מאוחר מידי, מה שלא עשו ההורים שלהם, בית הספר והמורה לנהיגה גם אנחנו לא נצליח. בואו נכיר בעובדות שזה גם לא התפקיד שלנו. הם פה להישאר וגם אתם פה להישאר וצריך למצוא דרך להפסיק להתנגש תרתי משמע.

אני חושב שחשיבה על האחר באופן מודע וניסיון להבין אותו ולאפשר לו, יהפוך את הרכיבה שלכם להרבה יותר מרגיעה.

ואם חלילה הכל משתבש?

במקרה כזה אין לנו אלא להיות תלויים ולהאמין בשני הפתרונות שתמיד עוזרים: 1. קורסים לרכיבה מתקדמת שמקנים לנו הבנה על המכונה שאנו רוכבים עליה, נקודות החולשה והחוזק שלה, ועל אופן הרכיבה שלנו איתה. 2. לבוש ומיגון טוב שיצמצם את הפגיעה בנו למינימום ויעזור לנו לשרוד עוד יום.

כי זה מה שכולנו באמת רוצים, לשרוד עוד יום ואולי ליהנות קצת בדרך.

 

11 תגובות ללצאת לכבישים אחרי יום הכיפורים

  1. המקרים השכיחים ביותר בהם אני מביט במראה ורואה שמוק הם דפקא עם אופנוענים אחרים. בשוליים.
    אני לא רע. פשוט צויירתי כך ולפעמים כמעט תמיד הקוף (קרי השליח) קופץ גם אחרי שלושים שנה מהפעם האחרונה שדילוורתי פיצה.
    לזכותי יאמר שאני מנסה. בחיאת שאני מנסה לתקשר ולאותת "אנא צב תלת גלגלי 125 זוז לי מהשול כי בקצב הזה (שלך) יכנסו בי מאחור ואני לא בא לי להיות מקובע אנאלית"
    רשמתי לעצמי לשנה הבאה לתקשר ביותר נימוס.

  2. כל הכבוד לך דותן, יש סיבה שאתה הדובר של בקבוצה!
    תפסת בדיוק את ההרגשה על הכביש והבנת את הדרך הכי חכמה להתמודדות עם המצב.
    אני גאה לעבוד אתך ביזראל בייקרז וגאה לקדם יחד אתך את מודעות ובטיחות רוכבי האופנועים בישראל!
    כזאת אהבה לקהילה, לכלי ולאורח החיים, רוכב אמיתי.

  3. באירופה אני נוהג/רוכב כאירופאי ונהנה. בארץ מנסה להתנהג כאירופאי אבל קשה. התחושה היא אכן של יציאה למלחמה. אבל אני מסכים, בואו ננסה.
    ננסה לתת זכות קדימה פעם ביום לפחות, נוותר ונסלח יותר, נפסיק לנסות לחנך, והכי חשוב, נגיע חזרה בשלום.

  4. כתיבה מעניינת, שווה לקחת לתשומת לב

  5. ברק סקלס // 01/10/2017 um 7:41 // הגב

    כתבה מצויינת, ואני מחזק את דבריך עם מידע מאחת ההכשרות שם למדתי – אסטרטגית הישרדות שנקראת SEE
    Scan
    Evaluate
    Execute
    זו טכניקה שטובה גם לנהגי מכוניות ובפרט לנהגי אופנועים…
    בבסיסה העקרון של לקיחת אחריות לביצוע פעולה אקטיבית למניעת תאונה או מזעור הנזק.. כאופנוענים יש לנו יתרון גדול בכך שאנחנו יכולים לבחור בזריזות את המיקום על הכביש באופן שיקטין את האינטראקציה עם הסכנה הפוטנציאלית מצד משתמשי דרך אחרים.
    Scan – שולחים את המבט קדימה כמה שיותר רחוק וסורקים עם העיניים את כל השטח אותו אנחנו עומדים לעבור עד לאזור שבו אנחנו נמצאים ששם הראיה כבר מרחבית… מחפשים את האובייקטים האחרים בכביש ואת הסכנות הפוטנציאליות.
    Evaluate – עושים הערכת מצב ומכינים שני פתרונות האחד מבוסס על שינוי מיקום השני על שינוי מהירות (האטה/האצה).. למשל ראינו בסריקה רכב חונה בשול קילומטר קדימה, יכול להיות שיפתח דלת, שמישהו ירוץ אליו עם בקבוק מים מהנתיב הנגדי, שהילד שלו יסיים להשתין ויצוץ מהחלק הקדמי לתוך הכביש וכ"ו…, או נהג שמתקרב לתיאור עצור בצומת אין לנו מושג אם אכן הוא יעצור הרי לא סיכמנו איתו כלום מראש…כאמור מכינים מראש פתרון כגון מעבר נתיב, האטה/האצה, בחירת הילוך לטובת תמרון חמיקה וכ"ו..
    Execute – היה ואכן אחד התסריטים מתרחש, פשוט מבצעים את הפתרון שהכנו מבעוד מועד…
    ובלי כעסים ממשיכים הלאה בסריקה SEE, שכן הכביש לא הפסיק להיות מסוכן והמוח עובד סינכרוני, ז"א אם עכשיו גם כמעט הרגו אותי וגם אהיה עסוק לחשוב על זה, לכעוס וכדומה אז גם נגזל ממני קשב יקר לטובת המשך הסריקה והכנת פתרונות להמשך הדרך..
    בקיצור זו טכניקה של צפייה מראש ככל הניתן שמתחברת הלכה למעשה בדיוק למה שתואר בכתבה, מאחל לכולנו המשך רכיבות מהנות ובטוחות…

  6. יחזקאל // 01/10/2017 um 9:03 // הגב

    מר לובנטל היקר
    תתחיל לרכב מעט יותר זריז
    ואף אחד לא יצפור לך
    קצת יותר אגרסיבי ומרפקני בכביש ואתה תמיד בשטח סטרילי.

  7. פיטר פן // 01/10/2017 um 12:58 // הגב

    מדהים
    ובמילה אחת
    סובלנות.

  8. אומנם שנים אני כבר לא רוכב פעיל(אולי בקרוב…) אבל גם ברכב וגם באופנוע יש לי "פילוסופיה" כל הזמן לחפש את זה שרוצה להרוג אותי לא בגלל שאני רוצה לפגוע בו בכדי שהוא לא יפגע בי תמיד לחפש את הרמזים הקטנים כפי שאמרת להסתכל על האורות בלם של זה שלפני או אפילו עוד לפני הנהג שמלפני לשים לב למראות של מי שלפני בכדי לראות מה הוא עושה ועד דברים דומים כפי שאתה כותב אני מקפיד לא לעבור נתיבים בלי לחפש אופנועים (או מכוניות ) אני עוצר בעצור סופר עד 3 עומד באדום אבל נותן בגז שפנוי. מעולם לא קיבלתי דו"ח (אני לא מחשיב נסיעה בנת"ץ 🙂 ומעולם לא עשיתי תאונה יותר מפגוש או החלקה קטנה לא שלא פגשתי נהג טיפש שחושב שהוא אופנוע ויכול לעבור בין מכוניות או שחבל לאותת כי זה עולה 1 אגורה של חשמל וכו'..
    אבל למדתי לשחרר (בדרך כלל, אני לא קדוש) ולחזור לנהיגה בלי כעס שפוגע בסופו של דבר בי!
    תרכבו תנהגו תחזרו בשלום

  9. רונן י // 01/10/2017 um 14:48 // הגב

    אני עובד בשיטת קלל ושכח שעובדת מצוין (כמובן בקסדה ולעצמך )
    כמו שכתבו לפני הטמבל הבא כבר נמצא בהיכון להשחיל אותך עם הפחית שלו
    בטווח ראיה חבל ולא רצוי להתעוור מכעס בכביש הישראלי

  10. כתוב מעולה!
    מסכים.

  11. ככל שהתקדמתי בקריאה קלטתי שככה באמת אני מתנהג ביום יום ולו רק כדי לחסוך מעצמי עצהים מיותרים. זה טמטום להעניש את עצמי בריאותית בגלל טפשות של משהו אחר. במקרים הנדירים שגלשו למרדף או עימות מילולי ביוזמת הצד השני השתדלתי לשמור על רוגע ולענות בצורה שקולה ולאחר מעשה להוריד את האדרנלין בכמה נשימות עמוקות ואיטיות.
    במיוחד זכור לי מקרה של קטנוען שלא הייתי מודע לכך שהוא נדבק לי מאחור בנקודה המתה של המראות וכשחתכתי נתיב הוא נאלץ לבלום באגרסיביות.הוא רדף אחרי כברת דרך ארוכה תוך שהוא צועק ומנסה להתנגש ולבעוט בי תוך כדי רכיבה…

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




four + 15 =