לדו"ג או לא לדו"ג – זאת השאלה

מאת: אלעד לוי

לא בטוח שכדאי לכם

הדוחק הכלכלי נוגע בכמעט כולנו.

אנשים מחפשים פתרונות זולים לכל מה שאפשר. בין הנושאים הבוערים על הפרק זה נושא התחבורה בדגש על עלויות הדלק והטיפולים. יש ואנשים פונים לתחום הדו"ג על מנת להקל על עצמם במישור הכלכלי – תחבורתי. כמה מחבריי גם פנו אליי בהתייעצות לגבי הכדאיות שבמעבר לכלי דו"ג במקום רכב.

את כולם התשובה שלי תופסת עם המכנסיים למטה: "לא. זה לא כדאי. לא אם זה אך ורק בשביל להוזיל עלויות ואם אתם לא מתכוונים להתחייב לזה במאה אחוז."

"אתה? – הם מתפלאים – עם האופנוע הכבד. אתה אומר לנו שזה לא כדאי?"

הנה למה אני חושב שזה לא כדאי לכם.

*   *   *

רכיבה על כלי רכב דו גלגלי בכבישי הארץ, ובמקרה הנ"ל דין פרוטה כדין מאה – 50 סמ"ק כ-1000 סמ"ק – היא מלחמת הישרדות יומיומית. על החיים שלנו, לא פחות ולא יותר. רכיבה על כלי רכב דו גלגלי זה אורח חיים. לא פתרון כלכלי. על כל המשתמע מכך: מלתחה, מחשבה, ראיית מצבים, ניהול סיכונים ואפילו עד לרמת בחירת בת זוג.

הנה כמה דברים שבטוח שמעתם עליהם וכמה כאלה שלא חשבתם עליהם, כשאתם ספונים וחגורים בבטחון של ארבע דלתות, שש כריות אוויר וחמישה כוכבי ריסוק במבחן.

הנהג הישראלי הממוצע קם בבוקר, נכנס למכונית ומדביק על הדש בורד שלו תמונה של רוכב דו"ג עם כוונת. טוב… זה אולי רחוק מהמציאות, אבל זה בטוח מרגיש ככה. מראות ואיתותים זה אופציונלי, לגנוב כיכרות וצמתים זה הלהיט החדש, פניות פרסה פתאומיות הן עניין של מה בכך, והרשימה עוד ארוכה.

על מנת לשרוד את שדה המוקשים הזה אתם חייבים לשנות את צורת המחשבה שלכם ב-180 מעלות. ולהתחייב אליה. לנישה הזאת קוראים בסלנג האופנועני – אל תפתיע ואל תופתע.

אתם צריכים להכניס לעצמכם לראש שכל נהג מכונית בסביבה המיידית שלכם, קרי – ארבע הרכבים בארבע כיווני השמים הסמוכים לכם – יכול לעשות משהו שיגרום לכם להגיע לבית החולים הקרוב ולא הביתה, וכל רכב במעגל התנועה הקו-צנטרי, כשאתם נקודת המרכז, יכול לעשות משהו בכל רגע נתון שיגרום לתגובת שרשרת שתוביל לאותה תוצאה לעיל.

במילים אחרות – צפה את הבלתי צפוי.

לא מסוגל לעשות את הסוויץ' הזה בראש? – שכח מדו"ג!

*   *   *

מע"צ… מע"צ… מע"צ… מע"צ

אם חשבתם שבנהגים גרועים סגרנו את הנושא, הנה נכנסת לתמונה התשתית. או יותר נכון, חוסר בתשתית עם אוריינטציה דו גלגלית.

אם אמרנו שנדרש שינויי בחשיבה, אחד מהשינויים הנדרשים הוא ההתייחסות שלכם לתנאי הדרך, משטחי סלילה שונים וסימוני כבישים. דברים שלא עלה בשעתכם לחשוב עליהם כשמדובר בנהיגה ברכב. סך כל השטח שבא במגע עם צמיגי האופנוע שווה ערך לשטחם של שני כרטיסי אשראי צמודים אחד לשני.

צמיגים, גם של רכב וגם של אופנוע, מגיבים בצורה שונה לכל משטח סלילה (אספלט, אבן משתלבת, צבע שמן המשמש לסימוני כבישים, חול, מים, שמן או סולר). ההבדל המשמעותי בין אופנוע לרכב הוא שמעבר בין משטחי סלילה שונים לא יצריך פעולה מיוחדת מיושבי הרכב, אצל אופנוען חייבת להיות ההבנה שכמה מרכיבים ברכיבה על אספלט צריכים להשתנות. כל התפעול של האופנוע צריך להשתנות. למשל, אבני אקרשטיין אינם מספקים את אותה רמת האחיזה שמספק אספלט בשל כמה סיבות: סלילה לא אחידה, חריצים סתומים בג'יפה, שחיקה, קילוף או גרוד עקב מעבר משאיות. התעלמות מכך על גבי אופנוע יכולה ותוביל לתאונה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתחלואים כגון חול, שמן או סולר, מיץ ג'יפה ממשאית זבל, מים, שכן ששטף את החניה ואת הרכב עם מים וסבון ועוד. ברכב – תסננו קללה על זה שרק עכשיו ניקיתם את האוטו. באופנוע זה עלול להיגמר בכאב במקרה הטוב.

מצבו המכני של הכלי עליו אתם רוכבים – לחץ צמיגים תקין, בלמים, אפילו מיכל דלק מלא או ריק – לכל אחד מעלה השפעה מכרעת בדו"ג, בעיקר כי מה שעלול להסתיים במכה בפח ברכב, יסתיים הרבה יותר רע כשאתם חשופים בצריח.

הפתרון? – ידע. חיפוש ברשת, פורומים וקורסי רכיבה מתקדמת. קיים שפע של מידע באויר וצריך לחתור להגיע אליו על מנת לשפר את הסיכויים שלכם לחצות את שדה המוקשים בשלום.

לא מסוגלים להתחייב לזה? – אל תעלו על דו"ג.

*   *   *

הגנות

סעיף אחרון שאגע בו הוא הסעיף שכל כך הרבה רוכבים, ותיקים וחדשים כאחד מזלזלים בחשיבותו, למרות שישנה מגמת שיפור קלה בעניין – מיגון.

ההתחייבות שלכם לנושא המיגון צריכה להיות בראש סדר העדיפויות שלכם. כן. גם על "אבל מה, זה כולה קטנוע 250/125/300". דין פרוטה כדין מאה. כיום רוב הכלים בנפחים הקטנים, שלא נדבר על ה'כבדים', יביאו אתכם למחוזות ה- 70/80 קמ"ש.

במהירויות האלה, ההבדל היחידי הוא במסה שפוגעת ותתפלל שזה לא יהיה אתה.

מיגון מציל חיים. ואם לא הגעתם למצב של סכנת חיים אז מיגון יחסוך לכם כאבים שאני לא מאחל לאף אחד.

מיגון זה קסדה שלמה, סגורה ורכוסה. מיגון זה מעיל ממוגן גם בשיא הקיץ, ולא רק בחורף כשכווווווולם פתאום ממוגנים. מיגון זה מגני ברכיים, זה כפפות (שלמות וממוגנות למען השם, לא של חדר כושר), זה נעליים גבוהות וסגורות עם עדיפות לנעלי/מגפי רכיבה.

לא מסוגלים להתחייב לזה גם בשיא הקיץ? – אל תעלו על דו"ג.

*   *   *

אז כן, דו"ג יכול לחסוך לכם סכומים לא מבוטלים של כסף.
אבל לצערנו בארץ אין תרבות נהיגה ולא לימוד נהיגה נכון וסדור. חוסר ההתייחסות לערכים מוספים חשובים ולהבדלים מהותים בהבדלים בין רכב לדו"ג הוא משווע.

אז לא. אם אתם לא מסוגלים להתחייב לכל הנ"ל ואתם רק מחפשים להגיע מנקודה אחת לשניה בעלות הנמוכה ביותר – התשובה בשבילכם היא לא לדו"ג.

כי החיים שלכם שווים הרבה יותר מעוד מיכל דלק.

 

15 תגובות ללדו"ג או לא לדו"ג – זאת השאלה

  1. "רכיבה על כלי רכב דו גלגלי בכבישי הארץ, ובמקרה הנ"ל דין פרוטה כדין מאה – 50 סמ"ק כ-1000 סמ"ק – היא מלחמת הישרדות יומיומית. על החיים שלנו, לא פחות ולא יותר. רכיבה על כלי רכב דו גלגלי זה אורח חיים. לא פתרון כלכלי. על כל המשתמע מכך: מלתחה, מחשבה, ראיית מצבים, ניהול סיכונים ואפילו עד לרמת בחירת בת זוג."
    ידידי, יש לך סוג מאוד פופולארי של קבעון מחשבתי. אתה רואה חשיבות עצומה (ומוגזמת בעיניי, אבל זה עניין אינדיבידואלי) בביטחון אישי, ובשילוב עם זה שאתה מכיר רק את האופנוענות שלך – זה גורם לך להגיד את הדברים האלה.
    בשבילך, זה דרך חיים. זה לא אומר, שזאת הדרך היחידה להשתמש בדו"ג ולנצל את יתרונותיו. הסיכון הוא ממש לא אותו סיכון עבור רוכב קטנוע 125/250 רגוע ושקול, שבסך הכול מעוניין להגיע למשרד ללא פקקים וחיפושי חניה, ועבור רוכב אופנוע ליטר, שנמצא על האופנוע הזה, כי הוא חובב מוטוריקה משובע. במהלך עבודתי בחברות הייטק רבות באיזור המרכז, אצל כל לקוח שהייתי מגיע אליו, בקרב העובדים, יצא לי לראות כמה וכמה רוכבים, רובם על קטנועים עד 250 סמ"ק. בד"כ אלה לא ילדים, אלא חבר'ה בוגרים, אנשי משפחה, כנראה שהם שקולים ואחראים גם בכביש. רובם רוכבים עם מיגון בסיסי – כפפות פשוטות, קסדה מלאה או נפתחת, מעיל קורדורה פשוט. הם מגיעים מידי יום לעבודתם, לסידורים, לקניות עם הקטנוע – ומשום מה, בשיחות איתם, לא מתחילים לעלות אותם סיפורי ה"כמעט" ותיאורי התאונות הקודמות, שמתחילים לעוף לאוויר חמש דקות אחרי שקבוצה של אופנוענים כמוני וכמוך – על אופנועי ליטר עם הצמיגים, הברקסים והמתלים הטובים ביותר, שעבורם זאת "דרך חיים" – נפגשת כדי לשבת על כוס בירה.
    אז נכון, בחירה בדו"ג ככלי תחבורה – זוהי חשיפה לסיכון מוגבר, וויתור על אחוז מסויים של ביטחון אישי לטובת יעילות ונוחות. זה לא אומר, שיש להגדיר רכיבה כנחלתם הבלעדית של את אלה שרוצים לחיות את התחום, ולא אומר שמי שבוחר בדו"ג ככלי תחבורה נטו, ללא הרצון להיכנס איתו למערכת יחסים מחייבת, הוא אדם עם משאלת מוות.
    אחרת, קורה מצב משעשע – נהגי הרכב ה"סטנדרטיים" חושבים שאתה מתאבד, אתה חושב שרוכבי יומיום, שעבורם הגדו"ג הוא כלי תחבורה נטו ולא אהבת חייהם, הם מתאבדים. אז במה אתה שונה מאותם נהגי רכב צרי אופקים?

  2. טר על 2 גומיות // 03/02/2016 um 13:35 // הגב

    שמח לדעת שיש עוד אנשים שחושבים כמוני.
    יש הרבה אנשים בארץ שעולים על קטנועים ומזלזלים בחוקי הכביש, הבטחון ,ובעצמם בכללי.
    בסופו של דבר כולם לומדים על בשרם… אבל יפה שעה אחת קודם.

  3. אלעד צודק ב100%, גם כשאתה הכי רגוע וזהיר על דו"ג אתה עדין חסוף לנהג שלא ראה אותך או בדק sms אשמן על הכביש בלילה…
    זה לא "העם רוכב יפול, זה מתי הוא יפול" וזה מה שאנשים לא מבינים אין רוכב שלא נופל, אין! יש כאלה שעדין לא נפלו, ולא תמיד זה תלוי ברוכה!
    אני רוכב 3 שנים, נפלתי 4 פעמים שבאתי כלי 1 טוטאל לוב, ושלא נתחיל לספור לפעמים שכנעת קרה או ניצלתי בנס (והייתי צוחק על אנשים שמאמינים בה׳ לפני שנתיים). פעמיים אני אשם, פעמיים מצב הכביש (שמן וחצץ) בלילה כשאתה רואה חצץ כבר מאוחר מדי לבלום, ושמן לא רואים בכלל!
    אופנוע/קטנוע זה דרך חיים. ומי שמזלזל בזה יגיע לבית חולים במיקרה הטוב, השאלה זה מתי…

  4. פואד אל-אוואל // 03/02/2016 um 15:56 // הגב

    הלך פואד השבוע אל הדוקטור החביב עליו בכדי לחדש את המרשם לקנאביס,
    וגלשה השיחה לנהיגה בסאטלה, עם אזהרה של דוקטור מפני שילוב שני האקטים המהנים יחדיו.
    פואד פרש אף הוא את משנתו על הפרדה טוטאלית בנהיגה בכלל וברכיבה בפרט,
    עקב הריכוז המוחלט והכפול הנדרש מצד רוכב על שניים, לפעולת הרכיבה ולקריאת הסביבה.
    דוקטור חייך והצביע לפינת החדר שם נשען לו בבושת מקל הליכה על הקיר, וציין כי הוא רושם נאפאס אך אינו נושם אותו בעצמו – וכי אדם בוגר הוא וזהיר מאין כמוהו – ולמרות זאת לפני שנים ספורות ניגף קטנועו בצדו של זוטובוס צהוב, ודוקטור הושלך אל הכביש ודואב וצולע מאז ועד היום.
    פואד השתתף בצערו של דוקטור וגרס בפניו כי לו היה קורא בפולג'זירה לפני שנים והיה מוסיף גם ידע ומודעות לזהירות הכללית בה נקט, אולי היה צופה את גיחתו המפתיעה של הזוטובוס הצהוב ונערך בהתאם.
    דוקטור מצדו השתתף בצערו של פואד על פטירתו בטרם עת של פולג'זירה, ובאנחה משותפת נפרדו איש לדרכו. פואד עם אופנוע ומרשם, ודוקטור עם מקל ושפם.

  5. כרוכב ותיק מאוד מאוד 30 שנה על מגוון כלים , אני יכול לומר בוודאות שאלעד צודק במאה אחוז ,וכל רוכב דו גלגלי במיוחד ב 5 שנים הראשונות אם אין לו סיפורי כמעט תאונה מצבו גרוע מאלו שיש להם , כי כנראה שהוא אפילו לא מודע לכמעטים שלו ולמה שיכול להרוג אותו משמע שהוא גם לא לומד כלום ול מפיק שום לקחים עד שמאוחר מידי .

  6. תומר נוני // 04/02/2016 um 7:47 // הגב

    כתוב מעולה, ומדויק בצורה מפחידה. מצוין!!!

  7. כתבה מעולה! נהנתי מאוד לקורא. אבל-

    הרסת לי רק בדבר אחד- שחרק לי מתחילת הכתבה:
    "ניהול סיכונים ואפילו עד לרמת בחירת בת זוג."

    עוד סיכון אחד ששכחת למנות הוא שבמידה ואת אישה שבוחרת בשני גלגלים, ובטח ובטח אם את מצטרפת לקהילות שונות כדי להעמיק ידע כמו שהמלצת, סביר שתתקלי בסקסיזם ושוביניזם שלא נראו במרחב הפתוח מזה מאות שנים.

    היכולת "להעלים" נשים רוכבות מכל התייחסות לדו גלגלי מעצבנת, מעליבה ומרתיחה (גם בהתייחסות לקוראים וגם בהחפצה המבחילה שנמצאת בכל מודעת פרסום).

    הטעות שלך בהתייחסות ל"בנות הזוג" כנראה לא הייתה כל כך מכעיסה ובולטת אם המעידה הקטנה לא הייתה קצה קצהו של הקרחון שמסתיר מפלצת.

    מניחה שלא נעים לקרוא את התגובה הזו, אבל גם לי לא נעים לקרוא התייחסויות לעולם שיש בו רק גברים. אני מניחה שמודעות יכולה להיות צעד ראשון.

    • אלעד לוי // 08/02/2016 um 18:33 // הגב

      שרון יקירתי…
      אני חושב שפספסת אותי בכמה שנות אור.
      כשכתבתי "בחירת בת זוג" התכוונתי לבחירה שלי האישית בבת זוג. לא התכוונתי להעלים אף אחת. יש לי המון חברות מאוד טובות שגם כן רוכבות ואני מכבד ומעריך כל אחת ואחת מהן.
      אני חושב שמיהרת לשפוט, לשלוף וללחוץ על ההדק.
      אם יש לך עוד שאלות, אשמח לדבר איתך על כך בפורום יותר מצומצם.
      תודה לך על התגובה

  8. אני לא חושב שהכוונה היה להדרת נשים מתחום הרכיבה. רק לבחירה בבת זוג/בן זוג שמקבל את השריטה הדו גלגלית

  9. קשיש עם טוסטוס ושפם // 04/02/2016 um 15:47 // הגב

    תודה שרון,
    הזכרת לי מעשה שהיה בשנת 87 של המאה הקודמת: חבר שידע שאני מתנייד על שני גלגלים בא להתייעץ בנוגע לרכישה של אופנוע, נדמה לי שזה היה 400gsx. ישבנו עם זוגתי דאז בבית קפה ירושלמי ולמרות שאני נמנמתי לי ושהיא הייתה זו שענתה על כל שאלותיו המשיך הבחור להפנות אותן אלי.
    בשלב מסוים התעצבנה הגברת ואמרה לו כהאי לישנא: "למרות שאתה אידיוט אני מדברת אתך, פשוט כי אין לי ברירה, אולי פעם תהיינה יותר נשים לדבר אתן על זה…"
    ומדוע כל הכעס? מאחר שאני הגעתי לפגישה על הווספה שלי והיא בדיוק עלתה מהערבה על ה- 350DR שלה.
    מאז עברו כמעט שלושים שנה…

  10. קשיש עם טוסטוס ושפם // 04/02/2016 um 16:24 // הגב

    …ולפני שמישהו מהמומחים קופץ ואומר שב87 עוד לא היה dr בעולם אתקן ואומר: אתם צודקים, זה היה במילואים של מלחמת המפרץ(הראשונה) ולא באלו של האינתיפאדה (הראשונה), כלומר ב91. אוי, הגיל, הגיל…

  11. הרסת לי רק בדבר אחד- שחרק לי מתחילת הכתבה:
    "ניהול סיכונים ואפילו עד לרמת בחירת בת זוג."
    שרון: אני חושב שחריקת השיניים עקב המשפט הנ"ל היא טעות, אני לא מעיד על הכלל, אבל יעיד על עצמי שרבות הנשים במהלך חיי, שיצאתי איתן שלא הסכימו לעלות איתי על האופנוע, בגלל סיבה כזאת או אחרת שקשורה רק אליהם ולא בהכרח אליי. ושוב אני לא מכליל שלא יכול להיות מצב, שמערכת יחסים אם היא באמת אמורה לקרות תימשך למרות הסירוב, אבל יכול להגיד לך שהמערכות האלה לא נמשכו זמן רב, בגלל הנושא. שכן מבחינתי לשתף את בת זוגתי בחוויית הרכיבה ואני לא מתכון הספורטיבית אלא הטיולים בימי שישי בצהריים לנמל ובימי שבת פעם בחודש לאיזה חור בארץ זה מה שבונה קשר יותר בשבילי. אז כן, אישה שמוכנה לקבל את העולם שלך וגם להיות חלק קטן ממנו, היא חלק מהסיבות בבחירתה בתור בת הזוג שאתה רוצה לחיים.
    לגבי הדעה שלך, לשוביניזם הגדול כנגד הנשים בתחום, זה ככה כמעט בכל תחביב שחושבים שצריך להיות לך טסטוסטרון בשביל להרגיש שייך ואולם זה לא נכון בהכרח, שכן יש גם כמה נשים מוכרות מאוד בענף, שלא ראיתי אף פעם התייחסות כמו שתיארת. אולי אם כבר כן יש התייחסות של עליונות מרוכבים יותר מנוסים כלפי רוכבים צעירים.

  12. זעקת הקוזאקית הנגזלת.
    מנציחה אי שיויון במקום שכבר מזמן אין.

    בברכת הפי פסטיבוס יום הרוכבת הבינ"ל הבע"ט.

  13. two wheels Dragon // 08/02/2016 um 9:38 // הגב

    אהבתי מאוד את הכתבה

    רק דבר אחד שחכת להוסיף בסוף

    שכל מי שעובר לדו"ג ביגלל העניין הכלכלי בסופו של דבר הורס לנו את השם ואת הסטטיסטיקה של הדו"ג על הכבישים לרעה.

    הם עושים יותר תאונות וגורמים לרוכבי הפחנוע לשנוא אותנו ביגלל חוסר התרבות שיש לרוכבי הדו"ג המיזדמנים (לא אופנוענים באופי) וזה לא משנה מה סוג או גודל הדו"ג עליו הם רוכבים.

    גם מאוד קל לנו לזהות את הרוכבים שאינם אופנוענים לפי הלבוש ואופן הרכיבה.
    מי שרוכב על דו"ג עם כפכפי אצבע (שד"א לא חוקי) או עם קסדת חצי או 3/4 או עם מיכנס קצר וגופיה הוא לא אופנוען וכל פעם שאני רואה אחד כזה אני "שונא" אותו עוד יותר מרוכבי הפחנוע כי הוא זה אשר גורם לעם שלנו לשנוא את כל הדו"גים ולחשוב שאנחנו חסרי אחריות ומשוגעים (וכן אני כולל בזה את הערס המצוי שרוכב על אופנוע RRRRR (הם חושבים שכמה שיותר Rים זה יותר עושה רושם על הבנות) לשנה שנתיים עד שהוא עושה תאונה ויורד מהאופנוע אבל בדרך רוכב עם גופיה במהירות של 200 קמ"ש בעיר ונותן בגז בצומת רק בכדי לעשות רושם)

    ולשרון

    אני חושב שהוא דיבר על בת זוג כי לצערנו עדיין הרוב הוא גברים למרות שאנחנו בעד שיהיו יותר רוכבות דו"ג בארץ ובכלל.
    ולי אישית אישתי עושה לי פרצוף כל פעם שאני רק בדבר על דו"ג למרות שהיא הכירה אותי עם האופנוע ומעולם לא הייתי בלי אופנוע אז כן יש חשיבות לבחירת בת/בן הזוג ובנוסף משום מה בנות לאחר הלידה עוברות סוג של שינוי בדעות שלהן ואז מגיע המשפט המפורסם "אבל עכשיו יש לך ילדים אז אולי תפסיק להיות ילד ולקחת סיכונים" ולא ניראה לי שזה משפט שגבר יגיד לאישתו אחרי שיבואו הילדים.

    ודבר שני שרון אני לא חושב שצריך לפסול רוכבים צעירים רק ביגלל חוסר הנסיון, אני למשל התכלתי לרכב גיל 14 ולקח לי כחודש חודשיים להבין את רוב הדברים שיש רוכבים שגם אחרי 10 שנים לא למדו אז נכון שיש חשיבות לנסיון אבל יש חשיבות גם ליכולות המולדות של הרוכב ולאופי של הרוכב.

    ושלא נדבר על סוגי הרוכבים השונים שיש מספורט אקסטרים עד לרוכבי שבילי עפר רגועים.

    ואני אישית רוכב על פאוור קרוזרים (מקוסטאמים) ואני רוכב רגוע אבל אני אוהב שיש לי את הכוח בין הרגליים למקרה שאני צריך אותו להתחמק מהצרות שיש בדרך למרות שהאופנועים שלי ישנים ואפילו אספנות

  14. כ 40 שנה על דו-גלגלי, 3 החלקות שהסתיימו בשפשוף קל. נשוי באושר לאישה מקסימה ומדהימה שמעולם-אבל מעולם לא נגעה באופנוע שלי וגם לא עם האצבע. הנושא הוברר כבר ביום הכרותנו הראשון, היו בהתחלה כמה נסיונות שכנוע שלא הצליחו-וזה המצב עד היום.
    מהיום הראשון היא הבינה את חשיבותו של האופנוע בחיי, קיבלה את זה בהבנה ובאהבה.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




2 × 3 =