לא תגנוב!
אבל אצלנו האופנוענים, הגנבים פשוט נקראים: "בני זונות"!
גנבים, אנחנו שונאים אותם יותר מאת סוכני הביטוח שלנו, יותר מאת המהנדסים של מע"צ, יותר מאת המניאק בסובארו שחתך אותנו היום בבוקר ויותר מאת הטסטר שהכשיל אותנו בטסט הראשון.
אנחנו חוסכים שנים בשביל לרכוש את אופנוע חלומותינו, משקיעים שעות בחיפושים אחריו, משקיעים ימים ושבועות בשביל לשפר/ לשנות/ לעשות אותו ייחודי רק לנו…ובסוף?
בסוף בא איזה בן עוולה ואומר "וואלה! מתאים לי אחד כזה…למה לא ניקח?"
באמת – למה לא?
הפחד הגדול
לכולנו יש את החשש הזה. שנקום בבוקר ויפלו השמיים. נצא החוצה ונעמוד, כמו מטומטמים עם הקסדה ביד, איפה שחנה עד אתמול האופנוע שלנו.
חלקנו אפילו לא ישים לב שהוא לא שם. פשוט יבחינו בהעדרו ברגע שהם יניפו את הרגל מעל האופנוע הדמיוני שלהם. התמונה של "האופנוע חונה" נכנסת לנו כל כך עמוק לתודעה עד שהיא נצרבת לנו במוח. אתה רואה שהוא לא שם, אתה יודע שהוא לא שם, אבל אתה מסרב לקבל את זה.
אתה משלים בתודעה שלך את התמונה שהוא חונה והכל תקין. כנראה שאחרי כמה שניות, אתה פשוט תתעלף במקום, או שתבכה כמו ילדה קטנה שגילתה שאין יותר תיקים של המורדים בחנות הצעצועים.
אם תלכו ברחוב, ותראו אופנוען שוכב על המדרכה במצב של התקף אפילפטי חמור (כשהוא חבוש קסדה ועם מפתח של סוויצ' ביד), תדעו שהוא הרגע גילה שהאופנוע שלו נאלץ ללכת לעשות סידורים בכפר קאסם.
אזעקת אמת
לילה.
אתם בכלל באמצע חלום על זה שאתם משווים עם ביאג'י את הצמיגים אחרי הסשן האחרון שלכם.
ופתאום ביאג'י מתחיל לעשות קולות של אזעקה ש…אוופּס… נשמעת לכם טיפה מוכרת.
אתם מתעוררים בבהלה, עדיין שומעים את האזעקה.
אבל אתם יודעים בוודאות שאין מצב שביאג'י בחדר.
"גונבים את האופנוע!" (ממש חכמים).
היום שלו ייחלתם הגיע – לתפוס את הגנב ברגע אמת!
דופקים טיסה לחניה, לבושים בתחתונים/ביריות מנומרות (זה לא ממש מעניין אתכם) – תופסים בדרך מחבת/סכין/אלת בייסבול ו/או וואזה סינית מהמאה ה17.
מגיעים למטה ורואים את האופנוע שלכם זועק "אונס..אונס.." בדרכו שלו, ואת הכלב בן כלב שעסוק בניסיונות כושלים לחתוך את המנעול עם סכין יפני.
השאיפה שלכם ברגע זה, ושל רובנו בעצם, היא להכיר לו את דוד מחבת ואת אימא אלת בייסבול – מעין מפגש משפחתי עם הפרצוף של הגנב.
סביר להניח שאחרי המקרה, אתם פשוט תשכבו ליד האופנוע ותגידו לו: "לא נורא..לא נורא כפרה, כלום לא קרה…זהו, נגמר.
די…תחזור לישון. שששש…"
כוח הגנה
אחד המחירים של השתקת הפרנויה הזאת של הגניבות היא אבטחה.
עשה הכול בשביל להימנע ממצב בו נראה בבוקר רק שלולית שמן מיותמת במקום שהאופנוע עמד בו.
אז קונים מנעול דיסק, וגם שרשרת מחוסמת ש"אפילו קונגו לא ישבור אותה" לדברי המוכר. מוסיפים כיסוי לאופנוע (כדי שלא "יצבוט" בלב לאנשים אחרים) ומביאים מאבטח רוסי מהסופר מרקט כדי שהלה יישן לידו.
הקיצוניים שבנינו, הולכים לצער בעלי חיים ומבקשים את "הכלב הכי רע, רעב וחולה כלבת שיש לכם פה".
אלו גם ירכיבו מערכות טלביזיה במעגל סגור ויעשו פטרולים בלילה שלא היו מביישים את המאבטחים של בית ראש הממשלה.
אבל עדיין – כל פעם שנשמעת איזה משאית עומדת בחוץ, אנשים מדברים בחניה, יעף מטוסים שעובר מעל הבית או ילדה בת 4 שקוראת לאימא שלה – ישר נעיף מבט רצחני במחשבה של "תגעו בו, ואני אשבור לכם את העצמות".
היה אופנוע?
התרחיש הכי גרוע: אין אופנוע.
ואתם יודעים שהיה, אחרת לא הייתה לכם סיבה מספיק הגיונית לצאת מהבית עם חליפת רכיבה וקסדה.
לדעתי? שיא הטראומה בחיי האופנוען.
אתם אומרים לעצמכם "אם לרדת מאופנועים, אז לפחות אחרי התרסקות בנס הרים.
אבל ככה? מאחורי הגב? בלי הזדמנות להתגונן?"
"זה הוגן זה? למה אלוהים…ל-מ-ה ?"
אחרי שקיללתם את הגנב, את אימא שלו, 7 דורות ממשפחתו קדימה ואחורה ועוד איחלתם לו לעשות מנוי במיון של איכילוב – אתם תתחילו לחשוד בכל אחד.
כל אחד שילך ברחוב ויחייך, כל אחד שפעם עבר ברחוב לידכם כשניקתם את האופנוע, במוסכניקים שלכם שאולי עשו שימוש בכתובת שלכם- אפילו בכלב של השכנים שהחליט שהפעם הוא לא רק משתין לכם על הגלגל, אלה גם יוצא איתו לסיבוב בכביש החוף.
חודש שלם לפחות תסתובבו בכל המוסכים.
ליד כל אופנוע דומה לשלכם אתם תעצרו ותבדקו סימנים מזהים.
אתם תדפיסו תמונות שלו ותדביקו על בקבוקי שמן מנוע שנמכרים במוסכים – רק בשביל שאולי..מישהו, איפשהו – יזהה אותו ויביא לכם אותו חי או מת.
אבל עמוק בפנים אתם יודעים שאי שם, בדרום הרחוק, חונה לו איזה CBR ליד אוהל וגמל.
אי שם, במעמקי שכם, חונה לו עכשיו DR.
או שאי שם, באיזו תעלה, זרוק לו ה R6 שלכם.
יהיה זכרם של האופנועים הגנובים ברוך.
פעם אחת מתוך שלוש תפסתי את הגנב באמצע ההתעסקות והבאתי לו את ההפתעה של החיים שלו+ הסעה חינם באמבולנס.