כוחה של פשטות

אני זוכר בילדותי, ראיתי פעם סרט בטלוויזיה על מסע בחלל של חבורת אסטרונאוטים צעירים. מה זה צעירים? ילדים, אשר נבחרו למסע ארוך מאוד של מספר שנים כך שעד שיחזרו הם כבר יהיו בוגרים. בדרך הם אוספים ניצול בתא חילוץ מחללית שנשלחה שנים לפניהם לאותה משימה ולא הגיע ליעדה מכיוון שהותקפה בדרך ע"י גורם זר כלשהו. אותו ניצול מסייע לחבר'ה הצעירים להתגונן מפני הגורם התוקפני על ידי בניית תותח הנחשב בעיני החבר'ה הצעירים כפרמיטיבי אבל זה מה שהיה ועבד עם האמצעים שעמדו לרשותם. ואז הניצול המבוגר חזר על מילה מסויימת שלוש פעמים, מילה שנחרתה לי בראש ומנחה אותי מאז והיא 'פשטות'.

לאורך השנים, האדם מוצא וממציא פתרונות יצירתיים לבעיות מסויימות או פשוט מפתח אבולוציונית פריט/כלשהו או חלק בעל תפקיד מסויים, למשל הקרבורטור והזרקת הדלק שיחד עם מחשב ניהול מנוע ומפות הצתה פותחה על מנת לשפר את יעילות ניצולת הדלק ע"י אופטימיזציה של התערובת בצורה אוטומטית, ללא כל צורך במשחקים עם ברגי הכיוון כמו אלו הקיימים בקרבורטור, בהתאם לתנאי הסביבה המשתנים. מצד אחד פתרון לבעיות שהיו ידועות והצריכו התעסקות ומצד שני מורכבות יתר שהגיעה עם אותו פתרון ויצירת בעיות חדשות. לדוגמה אם בעבר נתקעתם עם הרכב/אופנוע באמצע הדרך בגלל בעיית קרבורטור ניתן היה לבצע תיקון זמני על הדרך ולהמשיך ככה עד הבית, כיום אתה נאלץ פשוט לחכות לגרר ואותו תיקון יכול להתבצע רק לאחר שהרכב התחבר במוסך לתוכנת הדיאגנוסטיקה שתאתר את התקלה. נגמרו הימים שפעם עשינו אלימינציה פשוטה. אני זוכר איך פעם נתקעתי עם האונו שלי בדרך חזרה ממצפה רמון ובצד על הכביש פשוט החלפתי משאבת דלק והמשכתי בנסיעה (מזל שהיתה לי משאבה ספייר בתא המטען). וזו כוחה של הפשטות, הדברים אולי פרימיטיביים במבט ראשון אבל מצד שני הופכת אותנו לפחות תלויים. שלא תבינו לא נכון, אני לא נגד טכנולוגיה אני עצמי עובד במעבדה שלי על טכנולוגיית העתיד אבל גם שם תמיד מנחה אותי עיקרון הפשטות גם בהכנה, בתפעול או בתיקון מכיוון שתמיד יש בהמשך הדרך יוזר ואני לא אהיה שם לצידו כדי לעזור בעת תקלה.

monza 2אירוע דומה קרה לי שבוע לא מזמן עת יצאתי לרכב על הגוצי מונזה שלי. פתאום בצומת האלה לאחר שכבר רכבתי קרוב למאתיים ק"מ עליו כבה האופנוע ולא הניע. האורות בלוח השעונים כלל לא נדלקו בעת סיבוב המפתח מה שהוביל מיד למסקנה שהבעיה חשמלית. מורידים קסדה וכפפות, מוציאים כובע לראש הקרח מתחת למושב, בכל זאת כבר קרוב לארבעים מעלות בחוץ ואין צל לרפואה, ומתחילים בתהליך האלימינציה: 1) חיבורי מצבר בסדר  2) פיוזים לא שרופים 3) צמות חשמל – בסדר, אין שום קצר נראה לעין, נתק או כל דבר אחר. אז מה זה יכול להיות? טלפון לחברי אלון ניב, ממוסך ניב תיאור קצר של הסיטואציה ומיד הוא עונה: "יש לך בעיה בסוויץ', פשוט נתק את החוטים, חבר אותם יחד וזהו". לשמחתי החוטים נשלפים מהסוויץ' וכאשר מצמידים אותם יחד האופנוע מניע. בהעדר כלי עבודה לחלוטין, אפילו לא מברג, פלייר או איזוליר-בנד, אני מתחיל לחשוב כיצד אני מהדק אותם יחד. גם לא רציתי לקרוע מהם את המחבר שהיה עליהם כדי שאוכל אחר-כך לחברם חזרה לסוויץ'. חתכתי חתיכת איזוליר-בנד מאחת הצמות וליפפתי אותן יחד את כל הנ"ל הידקתי עם חתיכת חבל ניילון שמצאתי בצד הדרך מכיוון שהדבק על האיזוליר-בנד יבש ממזמן והמשכתי עוד כ-120 ק"מ בטיול עד שהגעתי הביתה. כוחה של הפשטות. הודעתי לאלון שהכל עובד ואני ממשיך כמתוכנן, אלון אמר לי שיש לי מזל שזה אופנוע ישן כי עם חדש לא הייתי יכול לבצע 'תיקון שכזה' והייתי נאלץ 'להתייבש' ליד האופנוע כשעתיים עד שיגיע הגרר. כוחה של הפשטות.

בבית פירקתי את הסוויץ' וגיליתי שהפלסטיק נמס מהחום וכיסה את אחת מנקודות המגע וגרם עקב כך לקצר. גירוד קל של הפלסטיק המומס וחשיפת נקודת המגע על ידי סכין חיתוך, הרכבת הסוויץ' והחזרתו לאופנוע ומאז הכל עובד כתמול שלשום. שוב, כוחה של הפשטות. אותו הדבר גם כאשר זה מגיע לרכיבה עצמה, וזו הסיבה שמשלל האופנועים החדשים המיוצרים כיום דווקא אופנועי הרטרו הכי מדברים אלי כי כמו שכתבתי בכתבה ההשוואתית, הם עדיין משמרים את המונח הבסיסי של אופנוע גלגלים, מנוע, מושב וכידון. משמרים את הפשטות הזו שברכיבה, של מגע ישיר בין הרוכב לאופנוע ללא אמצעי בקרה למיניהם. סופ"ש הרטרו שיצאנו אליו היה סופ"ש של אופנוענות בסיסית ומזוקקת. אמנם היה קצר מדי לטעמי, אך זה היה כמו סם שהגוף צמא אליו. ככה בפשטות, ללא שום מתווכים אלקטרוניים באמצע.

5 תגובות לכוחה של פשטות

  1. האופנעים של פעם צריכים גם את הגברים של פעם, היום לא מעט אופנוסטים לא יודעים אפילו למלא אוויר בגלגלים,,,

  2. הגוצים (והבנלים) של שנות השמונים סבלו מבעיות חשמל כתוצאה מקמצנות (התקופה בה שלט דה-תומסו בקבוצה). כל חיבורי החשמל חוברו ישירות דרך הסוויטשים ללא ממסרים בזרמים הגבוהים – כמו פנס ראשי למשל. כמה פעמים שגרדתי פלסטיק מותך מהסוויטשים בגוצי לאריו שלי, עד שנמאס והתקנתי קונטקטור לתאורה – ונגמר.
    דרך אגב, בלמאנס 86 שלי לא חסכו – יש קונטקטורים לרוב. בכל זאת היה ספינת הדגל.
    ד"ש, מיקי.

  3. המהנדס // 06/10/2015 um 16:01 // הגב

    אין כמו קרבורטור, או פנימית שמתקנים לה פאנצ'ר כמו באופניים. ועוד סיפור בשם הפשטות: בימים של המרוץ לחלל נדרשו המעצמות להמציא כלי כתיבה לאסטרונאוטים. עט כדורי עובד רק כאשר יש את כוח המשיכה של כדור הארץ (נסו לכתוב עם עט כדורי כשהוא הפוך כלפי מעלה ותגלו שתוך זמן קצר העט מפסיק לכתוב, סובבו למטה והוא ימשיך לכתוב). הלכו האמריקאים ופתחו עט עם בלון גז דחוס, אפילו רשמו עליו פטנט. מה עשו הסובייטים? לקחו עיפרון.

  4. פואד אל-אוואל // 07/10/2015 um 6:21 // הגב

    משהו יותר פשוט לחבר חוטי סוויץ' – סיכת בטחון, או אפילו סתם סיכה פשוטה. מחדירים דרך חוט אחד לשני ואז גם לא צריכים לחתוך כלום.
    ואל תשאל אותי מאיפה אני מכיר את הפטנטים האלה…

  5. הכל טוב ויפה אבל הזרקת דלק לא מתקלקלת כמעט אף פעם, וקרבורטורים דווקא כן והמון.
    הזרקת דלק באופנועים מ 10 השנים האחרונות זה אחד המנגנונים הכי אמינים שהומצאו אי פעם, תקלת הזרקה אמיתית זה ארוע נדיר מאד.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




eight + thirteen =