טיול בתמונות / דולומיטים 2019

מהו אושר? אושר הוא לטפס את הגרוסגלוקנר רכוב על ליטר שרירי כשבמערכת השמע מתנגן שיר של AC/DC וסולו הגיטרה נע לקצב ההרפינים. אושר הוא לתת בראש לגרמני הרוכב לפנייך דווקא בכבישי הבית שלו, ואז למעלה על הפסגה למלמל משהו על 'צדק היסטורי' בסגנון 'ממזרים חסרי כבוד'. אושר הוא להספיק עוד פאס, כדי להעלות סלפי/סטורי לאיזה מחולל 'שופוני' הקרוי בטעות רשת חברתית. אושר הוא לסגור צמיגים בשפה אחרת: יענו close the tyres . אושר הוא להיכנס לחנות כלבו לציוד רכיבה, 'לואיס' או 'מוטו-קארד', ולחרוך את האימ-אימא של כרטיס האשראי.

בפועל, הדרך אל האושר מורכבת יותר, וגם אם יש בדבריי כדי לכפור בקודש הקודשים הדו-גלגלי, בואו נבדוק רגע נתיב חלופי. להקתAC/DC  היא מחולל להיטים לאדומי צוואר בסגנון ביוואס ובאטהד. הגרמני מהגרוסגלוקנר נתן לך לעבור אותו כי הבחין שאתה מסכן את עצמך לחינם, וביננו הסרט של טרנטינו אמנם מצוין, אבל אתה כבר מזמן לא בראד פיט. בור השופכין המכונה רשת חברתית הוא תחליף שדוף לתהליך המענג, שקסמו הועם, שבו אדם מייצר זיכרונות באמצעות ליקוט מראות, ריחות ורגעים מפעימים, ולא טרוד בבימוי הסלפי הבא. הרי על אופנוע הכל נהדף מהר לאחור כמו בסרט ללא אופציית Rewind. בנאדם, אם לא עצרת להקשיב לאוושת הרוח בצמרות, לפכפוך המים בנהר, אם לא הסנפת את החורש הלח ואת האזוב ליד המשאבה בסכר הישן, לא באמת הגעת לפסגה ולא משנה כמה הרפינים ספרת בדרך. אשר לסעיף האחרון, המחירים בגרמניה באמת פצצה ואין מוצדקת יותר מבולימית הקניות שתקפה אותך בסניף של 'לואיס'. יודעים מה, קניתי גם נעלי רכיבה ושרשרת טיימינג, לא שצריך אבל שיהיה.

בפאסו מאנגן צילמתי תמונה פנורמית; בפאסו גרוסגלוקנר היה וואו; בפאסו סטלביו ירד גשם ונזכרתי בפאסו מנגאן בערגה; בפאסו פדיה כבר חלמתי על מישור. והיה העקוב למישור? בפאסו רולו AC/DC החלו להישמע כמו ריטה, ואז ידעתי: I’m on a highway to hell הן לא רק מילים של שיר רוק מהסבנטיז. בפאסו שמאסו הבנתי שגמרתי את כל הסוכריות מהר מדי, ומוטב שהטיול הבא יתנהל על דו שימושי במהירות של 60 קמ"ש, והרשאה לנוע רק 100 קילומטרים ביום. שמעתי שמונגוליה יפה.

הנאה היא תדר נפשי עדין המוחזק שברירית בין דחיית צרכים וסיפוקם. כאשר אתה מפנק את התודעה בלונה פארק של פאסים פסטורליים, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, היא מסתגלת ומשתעממת. המרווח בין רגע ההיפעמות ובין רגע הספגתו בתודעה מתקצר, בפשטות: אתה לא מספיק ליהנות מריגוש אחד וכבר מגיע ריגוש חדש ודוחק את קודמו הצדה. כאן נכנסת המצלמה. היא מסוגלת לייצר מראות מוטבעים גם כשהתודעה מוצפת. נדמה לי שככה לא מייצרים זיכרונות, אלא מפקירים אותם לעיניים המתות של ד"ר מגה ומיסטר פיקסל.

להלן טיול בתמונות / דולומיטים 2019

* לסיפורים הרואיים, כמקובל בז'אנר, ראו חופשה באירופה 2017 וגם חופשה באירופה 2016.

נ.ב.

נהניתי. נשבע לכם שנהניתי.

4 תגובות לטיול בתמונות / דולומיטים 2019

  1. נהדר כתמיד

  2. איזה כיף של טקסט,
    אף מילה על הטיול כולו רק על שברירי רגעים ומצב הנפש ככלי קיבול לאושר,
    נהדר!

  3. זה מסוכן מאוד לצפות בתמונות האלה !! חייבים להוסיף הודעת אזהרה לבעלי לב חלש ועמוס קנאה שכמותי .
    בקרוב אצלי בארץ הטירות הבריטיות 😎🤗😶

  4. נותר רק לאסוף מספיק ניירות כדי לקנות שם איזה צריף.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




12 − 5 =