הבה נסיר בגדים וכפפות

 

בשבוע שעבר יצאה חברת עופר-אבניר אל הציבור בקולות תרועה ושופרות והודיעה על הקמת קונספט חדש ללקוח שייקרא "לט'ס גט נייקד", (בוא נתפשט). מדובר בחבילה מיוחדת התפורה למידותיהם של 4 דגמים ספציפיים. מי שרץ לבדוק מה חדש ומה התחדש, מצא 4 אופנועים שכבר משווקים ונמכרים שנים אחדות. מה הקטע? – עלתה תהיה כללית בציבור – עוד מבצע הנחות במסווה של 'קונספט'?

לא, לגמרי לא, והנה דעתי בעניין. אפשר לדבר ולכתוב על זה ספר אבל אני אשתדל מאד לעשות את זה קצר וממוקד.

* * *

בסוף המילניום הקודם כבר היה ברור ליצרני הדו"ג בעולם שהשוק המערבי קורס להם בין הידיים. אני לא מאשים אותם במצב כי לוקח זמן להבין מאין ולאן נושבות רוחות השינוי, אבל בסוף נחתה אצל רובם התובנה שהם הלכו רחוק מידי עם ההנחה שיש להתמקד במכירת קטנועים פשוטים ואוטומטיים לדו"גיסט המערב. גרף המכירות הצונח הראה שהעוגה שנרקחה תפלה משהו. חסר היה שם התבלין ששמו תשוקה. זה הפך לשוק משעמם. שם המשחק היה יעילות, ותו לא. לא הוד, לא הדר ולא סקסי. שממה שיממון ופונקציונאליות. אגב, בשווקי הענק במזרח שולטת פונקציונאליות מסוג אחר – אופנועי 125-250 סמ"ק גנריים ומשעממים, אבל שם זה בסדר כי המזרח עני ומייצרים לו זול.

נעשו הערכות מצב, חישבו זויות תקיפה וישבו לשולחנות הדיונים (השמועה מספרת כי הכור בפוקושימה קרס עקב עומס יתר בצריכת חשמל בלילות ארוכים…). ההנחה היתה שאם לא יוחדר לשוק הקטנועים המשעמם משהו ממוטיב האופנוענות הישנה והטובה, הוא יילך קאקן. הקונספט החדש דיבר על ליין של אופנועים פשוטים ועממיים בסגנון הסוזוקי GS500 שהיה פעם להיט מכירות; כלים פשוטים לתפעול ורכיבה עם שיכלולי אלקטרוניקה מתקדמת, והנה – אפשר למשוך לשוק עוד פלח של רוכבים שנרתע מצד אחד מקטנועים יבשושיים ומצד שני מאופנועים גדולים ויקרים.

התוצאה טפטפה לשיעורין אבל בהתמדה. דוגמאות מובהקות שלה הם הסי-ביאר (ואחיו הקאוואסאקי) 125-250 סמ"ק בסגנון סמי-ספורטיבי, סדרות ה-NCX של הונדה ו-MT של ימאהה, וכן ריבוי דגמים בנפחי הביניים. גם בסוזוקי הבינו את המצב והכניסו לשוק כלים שפויים כמו גלדיוס ו-GSR שהם גרסאות ממותנות של דגמים חדים יותר.

עד כאן טוב ויפה. עכשיו בואו תראו מה קרה בינתיים בישראל.

* * *

שוק הדו"ג הישראלי התנהג טיפה אחרת משאר העולם בעטיין של 2 סיבות עיקריות: ביטוח ותשתיות. להיות אופנוען בישראל זה אומר לשלם ימבה כסף לביטוח ולצאת לכבישים עמוסים מידי ודחוקים מידי. המציאות הכתיבה כלים זולים, קטנים וזריזים. כל שוק המכירות הדו"גי התמקד איפוא בקטנועים קטנועים קטנועים. התוצאה כמובן כמו במערב: שוק מדשדש ואפרורי שלא מראה ניסיונות המראה. שינמוך נוסף בסטטוס אירע עם הגיען לארץ של מכוניות קטנות וזולות ומכת האופניים החשמליים שנעצה שיניים מכרסמות בסגמנט הקטנועים העירוניים, ותעל שוועת אולמות המכירה השמימה.

בסוף הבינו גם אצל שלושת היבואניות הוותיקות מטרו, מאיר, ואבניר שיש הכרח לשנות התנהלות ולרענן את רוח השוק במסרים חדשים. יבואן הונדה ממקד מכירות בליין רחב של אופנועים (יש לו מעט מאד דגמי קטנועים באולם התצוגה), מטרו נשענים על מסר חזק שמעבר לדו גלגלי יחלץ אותך מהפקקים, ואבניר פנו לנתיב המוביל אל הלב, אל התשוקה הפנימית הנסתרת: אופנועי נייקד שפויים משולבים בתמחור זול יותר, ובמעטפת של חוויית רוכב הנרכשת ע"י מועדונים ואיבזור משלים בסגנון קסטומי. לא סתם יצא הקונספט לציבור במועדון הווינטאג' של ליאור ברוך שכל כולו ריחות וצבעים של אופנוענות נטו.

זהו. זו דעתי ואני די מבסוט על הכיוון. מנסים להחזיר לנו את הרוח למפרשים השמוטים ולריאות המעושנות. נכון, השוק עוד מדשדש אבל אלה מהלכים בוני אמון שאולי יביאו אותנו למחר קצת יותר אופטימי. עכשיו נשאר רק להתפלל שכחלון יוריד את מחירי הביטוח…

תמונה: רונן טופלברג

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




7 + 4 =