האגרטל הכסוף (V)

רשמי ריבה על 440 SWM SILVER VASE

לקראת אמצע חודש יוני השיקה חברת אשל אופנועים, יבואנית יוסאנג, מותג אופנועים חדש בארץ – SWM. חברה זו אשר נוסדה ב-1970, התמחתה בייצור דגמי אנדורו ומוטוקרוס לתחרויות הסיקס-דייס, בשנים בהן תחרויות אלו היו מאוד פופולריות באירופה ובאיטליה בפרט. בשנים שלאחר מכן דעכה החברה עד שנסגרה ב-1984 ובסוף 2014 קמה שוב לתחיה כאשר המהנדס הראשי של קאג'יבה-הסקוורנה לשעבר, ד"ר אמפליו מאצ'י, הצליח להשיג מימון ועניין מתעשיין סיני בשם דקסינג גונג אשר חולש על אימפריה תעשייתית בסין הבונה מיכון חקלאי, גנרטורים, וכן מכוניות ואופנועים לשוק המקומי. בעזרת המימון  הסיני רכש מאצ'י את מפעל הסקוורנה לשעבר ששוכן בווארזה, לא רחוק מ- MV AGUSTA, יחד עם כל הטכנולוגיה שנשארה איתו, כולל המנועים אותם הוא פיתח כאשר היה המהנדס הראשי בקבוצת הוסקוורנה. זה איפשר למאצ'י יחד עם ניסיונו והידע שהיה ברשותו להציג ליין אופנועים חדש תוך תשעה חודשים מיום הקמת החברה.

באופייה ממשיכה החברה את דרכה של הוסקוורנה הישנה (בגילגולה האיטלקי, המכונה בפי העם הוסקוורנה אדומה, מיסודו של קונצרן ב.מ.וו) עם ליין רחב של דגמי אנדורו וסופרמוטו אבל, יחד עם זאת שחררה החברה שני דגמי כביש מסקרנים בעיצוב רטרו האחד סקרמבלר והשני סוג של קפה-רייסר. חשוב לציין שבניגוד לבנלי שם הייצור מתבצע בסין, ב-SWM, למעט המימון שמגיע מסין, כל הפיתוח והייצור מתבצע באיטליה, וזהו לא אופנוע סיני אלא איטלקי למהדרין בדיוק כמו הגבינות של תנובה אשר הן ישראליות למהדרין למרות הבעלות הסינית. מכיוון שאינני רוכב אנדורו, אזי גם אין טעם שאדווח לכם על רכיבה על אחד כזה ולכן תשומת לבי הופנתה ישר אל דגמי הכביש ושם תפס אותי האגרטל הכסוף, SILVER VASE, שאנו נקרא לו מעתה הסקרמבלר.

הסקרמבלר מעניין לא רק בגלל עיצוב הרטרו המושך עם צמד המפלטים המגניבים למראה אלא גם בזכות הנתונים שלו, או יותר נכון משקל של 147.5 קילו עם מיכל דלק ריק, שביחד עם מנוע סינגל בנפח 445 סמ"ק (גירסה סינית למנוע של ההונדה XR400R) שלהערכתי מספק כ-35 כ"ס, אומר שיש למה לצפות במיוחד מחברה שההתמחות שלה היא בעיקר בשטח. העיצוב של הסקרמבלר תופס ונראה הכי קרוב לעיצובים של שנות ה-60 עת לקחו אופנועי כביש והפשיטו אותם לשטח (עיין ערך טריומף ובי. אס. איי וחפש בגוגל את המונח DESERT SLED, כך קראו לסקרמבלרים בארה"ב) למרות עיצובו המוזר של מיכל הדלק שבו ניגע אח"כ.

אהבתי מאוד את העיצוב ובעיקר אהבתי את העובדה שכאשר מניעים את האופנוע שומעים אותו, מאודדד שומעים אותו! וזה עם אגזוז תקן יורו 4, מה שרק מדגיש את העובדה כנראה, שהשקט הבוקע מאופנועים יפנים לעומת הרעש והחיות מהאופנועים האיטלקיים זה ענין של תרבויות ולא זיהום אוויר. ואם מדברים על תקנות וזיהום, הרי שרדיאטור השמן המשתתף בקירור המנוע בנוסף לצלעות הקירור כנראה התווסף כדי לעזור למנוע המיושן לצלוח את תקנות הזיהום בהצלחה. זו נקודה מעניינת ובעתיד אולי עוד נתייחס אליה במאמר נפרד.

הנעתי את האופנוע ויאללה צפונה לפגוש את ינוקא עם הדי-אר שלו לטיול באיזור רמות מנשה המשלב כבישים מפותלים עם שטח. יוצא מהפקקים של איילון צפונה על כביש החוף עד ביתן אהרון, שם לוקח ימינה וחותך דרך כביש אליכין-גבעת חיים עד פרדס-חנה/כרכור. אופיו הדו"שי של האופנוע הופך אותו ללוחם עירוני מצויין ועם צידוד כידון נדיב מאוד נוח איתו בעיר ובהימלטות מפקקים. בכביש המהיר אין מה ללחוץ אותו, הוא יעשה את העבודה בקצב שלו ומהירות של 120 פלוס עוד קצת היא האידיאלית עבורו. המגבלה כאן אינה הרוח הנגדית אלא המנוע הקטן יחסית. דווקא מבחינת רוח נגדית ואופנוע עירום, ה-SWM מסתדר טוב מאוד, ממש כמו ה-W800, שוב הוכחה שכנראה ידעו פעם משהו על תנוחת רכיבה נכונה.

בכבישים המפותלים, הסקרמבלר מרגיש בבית ולמרות היותו מצויד בצמיגי דו"ש 50/50 לא הרגשתי אפילו פעם אחת חוסר בטחון. להיפך, המשקל הנמוך והמומנט של מנוע הסינגל הופכים את כל הרכיבה לקלה ונוסכים המון ביטחון. בנוסף, אני מאוד אוהב שהמנוע נשמע צלול וברור וכך ניתן לקבל ממנו פידבק נוסף לגבי מצבו. בפרדס חנה נפגשתי עם מוטי ומשם ירדנו לשבילים, רכבנו באיזור רמות מנשה בשדות, בשבילים ובין המעיינות והסקרמבלר הוכיח שהוא לא סתם עוד איזה WANNA BE, שקיבל עיצוב כזה רק כדי לרכב על גל ההצלחה של דוקאטי אלא שהוא הדבר האמיתי: באמת התכוונו שתרד איתו לשטח. מחוץ לכביש, בזכות משקלו הקל, המנוע בעל אופי הדו"ש והצמיגים, הסקרמבלר מרגיש בשטח כמו בבית. נכון זה לא אופנוע אנדורו אבל הוא עושה יופי את העבודה בשבילים משובשים וגם יותר. בניגוד לחבריו לקטגוריה האופנוע הזה באמת נועד לתת לרוכב שקונה אותו לא רק מראה מגניב אלא גם יכולת, ומשמר לחלוטין את רוח ה-DESERT SLED של שנות ה-60. אני חייב לציין שה-SWM הזה משתלב יפה בנוף של רמות מנשה המשלב מושבים ותיקים, שבילים בין שדות, מטעים ומעיינות וגם כבישים יפים ומפותלים, נותן לרוכב הרגשה של איטליה קטנה, איזו אלפית טוסקנה, שעדיין ירוקה בקיץ הישראלי הצחיח, ועוזר להבין מהיכן שורשיו של האופנוע.

וידאו: צילום – מוטי "ינוקא" גלברט / עריכה – תומר "כRובי" ברעם

 

עכשיו, מיכל הדלק! עיצובו המוזר של מיכל הדלק הוא הדבר השני שבולט באופנוע, אחרי צמד האגזוזים כמובן, וברכיבה הבליטות לצדדים מקבעות את הרגליים באופן שמרגיש טיפה מוזר בתחילה, אבל לומדים להתרגל לזה. אבל מה שהפתיע אותי במיכל הזה היתה הקיבולת שלו, כאשר נכנסנו לתדלק שמתי לב שהמיכל עדיין שליש מלא אבל מבט במשאבת התדלוק בסיום התדלוק הראה שנכנסו שם 14 ליטר דלק, מיד נפערו עיני: איך זה יכול להיות?! כניסה לדף הנתונים של הדגם ברשת מגלה את הסוד, נפח מיכל הדלק הוא 22.5 ליטר. וואו! מסתבר שמשיכת העיצוב של המיכל לצדדים בצורה מוזרה כזו נעשתה פשוט להגדלת הנפח. 22.5 ליטר זהו נפח של אדוונצ'ר גדול לא של סקרמבלר קטן ועם צריכת דלק שבין 25 ל-30 ליטר השמיים הם הגבול מבחינת טווח עם האופנוע הזה.

PICT0047 A

ה-SWM סקרמבלר הוא אופנוע כיפי, כזה שמגיע עם מראה מגניב שגורם לעוברים ושבים לסובב את ראשם ולבהות בך, וגם לפנות ולשאול אותך מהו הדגם הזה וכמה עולה. אבל כמו שבבית קפה הוא יראה טוב האופנוע יאפשר גם לאלו אשר חשקה נפשם לירידה מהכביש, לאיזו רכיבה למעיין נסתר, חוף מבודד או סתם פיקניק בשטח, להגיע לשם.

כפי שנמסר לי מהיבואן מחירו של האופנוע הוא כ-43 אלף ש"ח על הכביש, נתון שקצת העלה את חמתם של חברי לקבוצת הקפה-רייסרס שטענו שהמחיר קצת גבוה עבור אופנוע סיני ועדיף לקנות דיאר 650 במחיר כזה ולהסב אותו עיצובית למה שרוצים. כאן אני חייב להבהיר שוב: למרות המימון הסיני האופנוע הוא איטלקי למהדרין עם פיתוח איטלקי וייצור איטלקי באיטליה בדיוק כמו שתנובה עדיין מייצרת בישראל למרות הבעלות הסינית. כן חשוב לציין שזהו אופנוע חדש מחברה חדשה ולכן איננו יודעים דבר לגבי אמינותו, אבל ה-SWM SILVER VASE הוא אופנוע מהנה ביותר המתאים לדעתי לרוכבים מתחילים וכן לרוכבים רגועים המחפשים משהו שונה שבהחלט נאמן במלוא מובן המילה לקונספט שנקרא סקרמבלר כפי התכוונו לכך בשנות השישים של המאה הקודמת.

PICT0024 A

תמונות: מוטי "ינוקא" גלברט

8 תגובות להאגרטל הכסוף (V)

  1. נכון ולא נכון. אכן מיוצר בחלקו במפעל באיטליה, אכן המנוע זהה לתכנון של הוסקווארנה – אבל, יש לא מעט רכיבים שמגיעים מסין ומורכבים באיטליה. כך או כך זה כבר לא משנה, יש בסין ספקים מעולים כשם שיש ספקים גרועים, אין בזה להוסיף או לגרוע מאיכותו של המוצר.

  2. עוד 5.000 שח אני מביא את הקיוסאקי W800

    ואני מלך!!!

  3. ומה עם אתר של דגמים ומחירים?
    נה, נרשום את עצמנו בכרך 2017 של דפי זהב.

  4. הגירסה הסינית למנוע של ההונדה XR400R.
    נקווה שסופה לא יהיה כמו של הגרסה הסינית למנוע של ה XR250 של הונדה,שהופיעה בAJP250 הראשונים (מקוררי האוויר).
    שם המנוע החזיר את נשמתו לבורא אחרי כמה מאות קילומטרים.(שגם הם היו רעשניים במיוחד).

    חוץ מזה,קונספט נכון והלוואי והיו עוד כאלו. (בשונה מהכאילו סקרמבלרים כמו הדוקאטים וכו').

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 05/07/2016 um 20:59 // הגב

    לבן שלי יש ניסיון מר עם אשל אופנועים בע"מ המעידה על עצמה שהיא היבואנית הבלעדית של אופנועי יוסאנג בישראל מאז 2010.
    לידיעתכם, האחים בוחניק מנהלי החברה התכחשו תחילה לאחריות בת השנתיים שיש לאופנוע; וחמור מכך, האופנוע נמצא במוסך הראשי של החברה באשדוד מזה חודש ימים עקב רעשים – ועד היום הם לא הצליחו לתקן את האופנוע, למרות שהחליפו מגנטו (שכלל לא אחראי לרעשים כאלה לדעת מומחים)…
    מה כל האמור אומר ? או שאופנועי יוסאנג לא מי יודע מה; או שבמוסך הראשי של היבואן לא יודעים לטפל בבעיות טכניות של אופנועים אלה…
    שכל אחד יסיק את המסקנה המתחייבת…

  6. חיים ל // 12/07/2016 um 11:34 // הגב

    למה הרוכב/סוקר יושב במושב המורכב ? (מה הגובה של רענן ? )
    או שהאופנוע פשוט קטן/צפוף ?

    • רענן כרמיאלי // 23/07/2016 um 14:10 // הגב

      אהההה חיים….זה לא קשור לגובהו של הרוכב אלא לרוחבו ושנית אני אוהב לזוז קדימה ואחורה ולשנות תנוחת רכיבה בהתאם לסוג הרכיבה ולכמות השעות בהן ביליתי על האוכף.

  7. האופנוע בדיוק בסגנון האהוב עליי ולפי דעתי ממלא חלל של ממש, הרי בשוק המקומי אין אופנוע בסגנון קלאסי בנפחים נמוכים.
    עם זאת אני צריך את האופנוע לעבודה מרוחקת ותוך נסיעה של 20 אלף + קילומטרים בשנה.. קשה לי לקחת סיכון כזה עם חברת אופנועים חדשה.. חבל, הוא נראה מדהים!

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




fourteen − eight =