גרי מתכופף

 

פרק א': גרי בועט

באותו בוקר שבעט גרי בפולקסוואגן גולף, לא היה לו שום מושג לתוך איזו פרשיה מוזרה הוא מכניס את עצמו. גרי היה רגיל לבעוט בכל מה שמפריע ובכך פתר את בעיותיו המזדמנות, וכמובן שהוא לא נהג להסתובב עם כפכפי אצבע אלא היה ממוסמר למגפי עור מוצקות שחותמם צורב, ויעידו כמה בעלי ישבנים דואבים שהכעיסו את גרי בהזדמנות זו או אחרת.

באותו בוקר החנה גרי את ההארלי במבוא הצר של החצר בדיזנגוף ועלה רגע לברוקר שלו בקומה השניה כדי לברר משהו בקשר לקריסה האחרונה בבורסה, וכשירד למטה אחרי עשר דקות מצא את הנתיב חסום ע"י גולף לבנה שחנתה על המדרכה וחמתו עלתה בו להשחית. היות והיה לו פתיל קצר ופיוז דל הספק, הוא לא התעכב לחשוב הרבה בטרם נשלפה ברירת המחדל הקבועה והוא הכניס בעיטה לדלת וחיכה לשמוע את האזעקה שתביא את הבעלים. האוטו לא ציפצף ולא זעק והוא בעט שנית ועכשיו כן קרה משהו: הפח שקע עמוק פנימה.

כטוב ליבו בפתרון האבסולוטי בעט גרי עוד פעמיים ובדלת נוצרו שלושה קמטים עמוקים ומרשימים. מכסאות בית הקפה הקרוב שעל המדרכה הזדקפה זקנונת חמודונת כבת 75, שמטה את עיתון 'הארץ' שבו היתה מעיינת, הניחה כוס קפה על השולחן, והביטה בהתרחשות בתמהון. גרי קלט אותה ופנה אליה בגסות: את יודעת של מי האוטו הזה? בטח, היא ענתה, שלי. מה?!?! הזדעק גרי, ואת יושבת לך פה בשקט?! תגיד, אמרה הישישונת, אתה במקרה יצרן כלי נגינה? מה פתאום, גרגר גרי, איך הגעת למסקנה המפגרת הזו? כי עשית לי אקורדיון מהדלת, השיבה הזקנונת וחזרה לכסא, לקפה, ולעיתון.

גרי נכנס לערעור פנימי. ההתנהלות הזו לא היתה מובנת. אנשים שמכופפים להם דלתות בדרך כלל קופצים ורצים ואפילו צועקים ומנופפים בידיים וכאלה, וגרי ידע שפרצוף בולדוג עם זקן גדול, קעקועים ושרשרים לא סיפקו לאנשים מן היישוב סיבה טובה לבדוק אם הוא נחמד, וטוב שכך כי הוא ממש לא היה נחמד, אבל עכשיו… מה זה? מה עושים עם הזקנה המטופשת ששמה עליו זין?!

גברת, צעק גרי קל המדון, את מוכנה לקום, להזיז את התחת, ואחר כך גם את האוטו כי אני לא מתכוון לעמוד כאן כל היום ולחכות לך. הגברת הציצה בו מעל משקפיה, והראתה לו כסא. בוא, בחורצ'יק, אמרה בנחת, בוא שב, אתה לא הולך מכאן לשום מקום לפני שאנחנו משוחחים קצת. מה משוחחים, מי משוחחים, צרח גרי שבתעודת זהות בכלל כתוב לו גרשון, על מה יש לנו לשוחח?! על הדלת של האוטו כמובן, התפלאה הקשישונת, כאילו דא?…

גרי עצר לשקול. שקל מצב, שקל תגובות, שקל מילים, שקל עצבים ופתאום גילה לחרדתו שהוא לא שולט במעמד, וזה היה מצב מפתיע וחדש מבחינתו. הרג אותו השקט של הזקנה. שיחקה אותה בשליטה מוחלטת. מה יעשה לה? יבעט בה?

במקום זה הוא בעט בשני כסאות שעמדו בדרך ונעמד ליד השולחן שלה. את יודעת שבכלל אסור לך לחנות  על המדרכה? דוקא מותר לי, היא אמרה, יש לי היתר מיוחד מהעיריה ומבעלי הקפה הזה שאני באה אליו כבר עשרים שנה, אני נכה ויש לי פריוילגיה קטנה. אולי תראה לי את ההיתר שלך לחנות אופנוע על המדרכה? זקנה מפגרת, חשב גרי, כל האופנועים בתל אביב חונים על מדרכות, לעזאזל, צריך לתקוף מכיוון אחר. גברת תקשיבי, פתח שוב, אין לי שום חשק לשמוע את הסיפורים שלך. חסמת לי את הדרך ובתור עונש הדלת שלך קצת מקומטת. תלכי יפה ובשקט לפחח שיסדר לך ואני אתנהג כאילו לא נפגשנו. אתה כנראה אידיוט גמור, אמרה הזקנה, הסתבכת בנזיקין ונראה לך שתצא נקי? מה נזיקין? את עורכת דין מחורבנת או מה? צעק גרי. הרבה יותר מזה, אמרה הזקנה והציצה בשעון, אופס… מאוחר, אני צריכה לזוז. היא הוציאה עט ונייר ורשמה את מספר הרישוי של ההארלי, אחר כך כתבה לו פתק עם עיר רחוב ומספר. תבוא אלי מחר בבוקר ונסגור עיניינים, היא אמרה, עכשיו כבר אין לי זמן. והיא הניעה ונסעה משם.

פרק ב': צבע טרי

למחרת בבוקר כשכבר שכח מכל הענין, הגיע לו סמס תזכורת, וכשחזר למספר ענה לו קול נעים של גבר. מי אתה, נבח גרי. הגברת פנינה מחכה לך, ענה האיש, ואני מקוה בשבילך שאתה לא מתכוון לדלג על הפגישה המתוכננת ולצאת אידיוט יותר ממה שכבר יצאת עד עכשיו. לך תזדיין אתה והגברת פנינה שלך ושלא תשלח לי יותר אסמסים, ירק גרי לתוך הסלולר, ושעתיים אחר כך כשיצא מהפיצוציה של צי'קו אחרי שצפו יחד בכדורגל מהמונדיאל, גילה למרבה הפלצות שההארלי שחנה בחוץ, נעלם.

הרגיש כמו בסרט. זה לא יכול להיות מציאותי! בראש רצו לו תסריטים מוטרפים איך הוא מפרק לזקנה את הבית ואת הפרצוף במקביל. לפי הפתק הגיע במונית לפרבר מטופח ואמיד ברמת גן ומיד קלט שני דברים: את הגולף מעוכת הדלת בחניה, ואת הזקנה בבגד ים וכובע קש גדול עומדת על סולם וצובעת גדר עץ. המראה המם אותו והוא עמד שם בוהה ונבוך וכל התסריטים המלחמתיים התנדפו לו מהמוח. יפה שבאת, אמרה הזקנה, כמו כל הלבנטינים – מבין רק כוח. האופנוע אצלך? איפה האופנוע שלי, אמר גרי באיום. אתה תקבל אותו, אמרה הזקנה, אין לי שום עניין בטנק הזה. גרי ניפח את הפרצוף בולדוג וטלטל קלות את הסולם, איפה האופנוע? פיליפינית שישבה בצד וקראה ספר בפיליפינית הוציאה פלאפון מהכיס ואמרה בעברית מרוסקת: "איש צועק בחצר" ומיד צלצל הסלולר של גרי והקול הנעים מהבוקר הסביר לו שהשגת גבול והטרדה הם עילה למעצר מיידי ותביעה כואבת וגרי הבין שהעסק ממשיך לצאת משליטה. הזקנה הלכה וחזרה עם המפתחות של הגולף. תחזור עם דלת מתוקנת, אמרה, עלתה על הסולם, וחזרה לצבוע את הגדר בבגד ים וכובע קש.

פרק ג': ראש בקיר

1700 שקל פחחות וצבע ויום כעוס מהביל ולח באיזור התעשיה – זה היה מחיר הבעיטות, ובשמונה בערב הוא סוף סוף הפליג אל הזקנה עם אוטו מתוקן וצבוע. החצר היתה מוגפת, חומת העץ גבוהה, ובאינטרקום היא אמרה לו שהיא גמורה מעייפות ומחר גם כן יום ושיבוא בבוקר. כשהתחיל לצעוק נטרק האינטרקום ונדם, והוא הלך משם מפוצץ מעצבים.

חזר למחרת והחצר עדיין מוגפת. הפיליפינית מאתמול אמרה באינטרקום ש"גברת פנינה לא בבית, תחזור אחר כך" ולגרי התנפח עורק במוח. אחרי שעתיים זו היתה בדיוק אותה תשובה והוא נסע משם אל הפיצוציה של צ'יקו לשתות קצת בירה ולהרגע. אחרי צהרים חזר נחוש לבית ברמת גן, בעט בדלת כמה פעמים, נשען על הכפתור של האינטרקום והחליט שהוא לא זז משם עד שיבוא סוף לסיפור ההזוי.

נעצרה מכונית גורמה ויצא גבר בחליפה יקרה. גם אתה הסתבכת עם אמא, שאל-אמר ופתח את  השער, בוא איתי, והם הלכו ביחד למחסן מאחורי הבית, שם בין המברשות הסולם והצבעים עמד ההארלי שלם ובריא. מצטער, אמר הגבר, קח ולך. מה הסיפור של אמא שלך, שאל גרי שכבר היה מותש וגמור מכל הארועים ביממה האחרונה ומשך את ההארלי החוצה מהמחסן.

אמא היא סוג של לוחם צדק חברתי, אמר הבן של פנינה, תמיד היתה, אבל עכשיו זה החמיר. לאחרונה החליטה שרוכבי האופנועים בתל אביב זה סוג של אלימות לא מטופלת והחליטה לקחת יזמה. הגבר ליכסן מבט, צריך להודות שהיא לא לגמרי טועה – הקטע שלכם ממש נהיה גרוע עם כל הנסיעה הזו על המדרכות ובמעברי חציה… אבל היא לא לבד, הקשה גרי, עוזרים לה. היא מקושרת מאד האמא שלי, אמר האיש, אבא היה קצין גבוה ואחר כך איש עסקים וכל העולם ואישתו חברים שלה, וגם כסף לא חסר לה. אני מצטער אם היא טרטרה אותך קצת. איפה היא בכלל, שאל גרי, רציתי עוד לומר לה משהו. אי אפשר, אמר הבן של הזקנה פנינה, היא לא פה. אשפוז קטן פעם בחודש, אחרת היא גולשת לנו קצת לצדדים אם אתה מבין… נהיית קצת קוקו. שיהיה לך לילה טוב, ידידי.

אתה יודע מה משגע אותי, אמר גרי לצ'יקו אחרי חצי לילה שמונה בירות עם צ'ייסרים והמון מחשבות, שנים אני בועט בכל מוסכמה בעיר הזאת ואף אחד לא אומר לי מילה, והנה זקנה אחת מחורבנת וחצי משוגעת מכופפת לי את היד אחורה בלי להתרגש. באמת שיחקה אותה קול, אמר צ'יקו בהתפעלות. יותר משזה כואב לי בכיס זה כואב לי בשכל, אמר גרי. נו מה, אמר צ'יקו שכבר נהיה חצי פילוסוף מכל הסיפורים שעברו בפיצוציה שלו, קסדת חצי מינימלית של הארליסטים לא יכולה לשמור על ראש  שנתקל בקיר של ממון, שלטון ושגעון.

8 תגובות לגרי מתכופף

  1. יפהפה!
    הכתיבה ויזואלית מאוד, אני חצי קורא חצי רואה בעיני רוחי את האפיזודה הלא דמיונית לגמרי הזאת.
    תודה על חיוך שעוזר להתחיל את השבוע.
    נגעת בי.

  2. רובי פרסקו // 07/02/2016 um 11:41 // הגב

    כתיבה מעולה.
    בכלל תענוג של אתר ,משב רענן בנוף הישראלי.

  3. אחלה סיפור,אהבתי מאד.

  4. ינוקא( דימון רניון)
    והדרת פני זקנ/ה.
    יופי של סיפור.

  5. משובח, ינוקא. אפילו יותר מהרגיל.

  6. אהבתי את הסיפור על גרשון חחח !
    עכשיו סיפור אמיתי : פעם בימים ההם לפני הרבה מאד שנים שאופנוען היה אופנוען .. היה לי חבר אנגלי קוקו באמת שקראו אותו" ריק "הנקניק .אני גרתי אצל הורי בתל כביר .לריק האנגלי היה מנהג כי שעושה משהו שלא נראה לו על הכביש לא משנה מה .. הוא היה נוסע קרוב איליו עם האופנוע ומקלל אותו יחתיכת מוצץ זיין ..ודופק לו בעיטה עם העקב של המגפיים האנגליות שלו ,ומכניס את הדלת פנימה , עושה לו אצבע משולשת וטס משם .פעם המספר רישוי של האופנוע היה בגודל עשרים על עשר ס"מ והיה כתוב עם מכחול בכתב יד ..תמיד היינו מקלפים את הצבע אפוא שצריך.זה היה ביום קייץ לוהט שנכנסה לשכונה שלי בתל כביר מכונית לבנה ונסעה עד אליי, אפוא החבר שלך המשוגע ההוא עם האופנוע ? למה מה קרה אני שואל את השני ערבים שיצאו מהאוטו? תראה מה הוא עשה לדלת של המרצדס ,הכניס אותה פנימה בבעיטה ..וואלה לא ראיתי אותו כבר שבוע אני אומר להם ..תראה אנחנו יודעים שהוא חבר שלך כל יפו מכירים אותכם..כדאי שיבוא לסגור את העיניין ..פתאום ריק הנקניק בא בהשכבה עם ה סוזוקי GT 500 ..הנה הוא הם אומרים ..ריק בא אליי בתמימות MAN תשמע ..הערבי קופץ תגיד למה בעטת בדלת שלי וקילתת אותי …טוב אין לי כוח להמשיך …בקיצור ריק הנקניק זרק לו מאתיים שקל ישן

  7. "הון שלטון ושגעון"…
    זוהי הדגמה קלסית של עליונות התרבות ע"פ החוליגאניות של הלבאנט.

  8. האהבתי וצחקתי. כתוב בכישרון רב

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




five + eleven =