בעולם משל עצמו

רשמי רכיבה על ק.ט.מ סופר דיוק GT1290

– עכשיו תורך – אני אומר למוט'ל על מיץ תפוזים וקפה בבר בהר במזג אוויר מושלם תוך שאני מצית לי את הסיגאר – קח אותו לסיבוב. רד למטה בחזרה לכיוון בר גיורא ותחזור. אני חושב שתופתע.

– ממה למשל?

– אתה תמצא שהוא מתלבש לך על הגוף כמעט כמו חליפה מחייט.

– על מה אתה מדבר לעזאזל, אני נראה פיצפון ליד האופנוע הזה… אולי הבאת איתך סולם מתקפל כדי שאטפס לאוכף?

– בדיוק. נדמה לך שהאופנוע הזה עצום בגודלו, נכון? אתה יודע כמה הוא שוקל? – האמת היא שלא ממש המון. יש עליו איזה 240 ק"ג או יותר עם הנוזלים והצמיגים. אבל כשאתה רוכב עליו כל המשקל שלו נעלם. אופנוע קליל. ועוד יותר מזה, גם כל הנפח הזה שיש עליו מקדימה כאילו נעלם מהעין.

– אבל…

– רגע. חכה עם האבל; תנוחת הרכיבה שלו מציבה אותך בתנוחה די נייטרלית, ואתה כאילו לא בתוך האופנוע, אבל גם לא מעל האופנוע. משהו כזה חביב: חצי חצי. מאד טבעי. יש עליך טיפה רכינה קדימה, רגליות קצת גבוהות שהותאמו כנראה למי שרוצה להתגרזן. נקודות החיבור עם הגוף מושלמות. שום דבר לא מפריע, שום דבר לא צורם. הכל חלק לגמרי.  כאילו עלית על… נו… סתם אופנוע רגיל וקל. אבל רק כאילו, כי זה אופנוע בן זונה.

– עד כדי כך?

– עד כדי כך. אני חושב שתופתע. סע ותגיד מה שאתה חושב. אני אחכה לך כאן.

– אתה לא רוצה לרכוב לידי על שלי?

– לא, עזוב. יש קפה, יש סיגאר, קח ת'זמן.

*   *   *

1 (3)

שעה פלוס קצת לפני כן אנחנו יוצאים. למרות שאוגוסט ואנחנו מכינים את עצמנו למזג אויר רותח, האוויר צונן למדי ונעים, הדרך מזרחה זורמת מעדנות ואני נהנה מהרכיבה האיטית. כן 173 כ"ס – לא 173 כ"ס, ה-GT הזה לא אמור לנסוע מהר מדי. תרימו את המשקף למצבו הגבוה, שימו את המחט על 130 קמ"ש, תדליקו את הקרוז קונטרול אם בא לכם, ותסתכלו על הנוף. במיוחד כשאנחנו מתקרבים בכביש 44 לכיוון צומת אשתאול. האויר נעים, והדרך בכביש הנהדר והמיוער הזה מרגישים לי חצי אירופה. האויר צונן, מעט ריח טחוב באוויר, ומוטי רוצה לצלם אותי. הצבע הכתום אפור יפיפה של האופנוע הקטן / גדול – תלוי מאיזה צד מסתכלים, משתלב יפיפה על רקע האורנים הירוקים, האספלט השחור והצל שמטילים העצים.

גם הצילומים לא מצליחים להוציא ממני ולו נסיון של אטרף על האופנוע, ואני רוכב איתו בסבבה. זורם. אם יש משהו שאני יכול לומר על האופנוע הזה אחרי רכיבה מנהלתית של כמה שעות מיום האתמול ומהרכיבה של היום, זה שהוא 'זורם'. קל איתו. הכל קל איתו. קל להאיץ, קל לבלום, קל להטות, כמו האשה שתמיד חלמת שתהיה לך.

והוא גם חכם.

מצד שני, אני דווקא מוטרד מזה שהאופנוע לא סוחף אותי לשטויות. האופנוע הזה הוא אחת ממפלצות המומנט וההספק של הז'אנר הסמי עירום, אבל בינינו, בסוד, ואל תספרו הלאה, נראה לי שאני מוטרד הרבה יותר מזה שאולי אני פשוט מזדקן.

מוטי נעלם עם האופנוע ואני יושב וחושב על החסרונות שאני יכול למצוא בגודזילה. יש לו למשל תכונה מעצבנת שהאויר שנפלט מהרדיאטור מבשל ישירות את קרסול שמאל של הרוכב, אבל אני לא מכיר עוד רוכבים כמוני שירכבו על אופנוע כזה עם מכנסיים קצרים. עם מכנסיים ארוכים לא ממש מרגישים את זה.

מה עוד? לא אהבתי שאין חיבור בין חלק הפלסטיק הכתום מקדימה לחלק האפור, ואני מקווה שלא יבוא יום והם ייפרדו לשלום זה מזה.

המנוע סתם מוגזם. אני לא מאמין שאני כותב את זה על אופנוע כלשהו, אבל האופנוע הזה ממש לא צריך 173 כ"ס. קשה לרכוב אתו במהירויות של אופנועי ספורט כי אין לו את מיגוני הרוח והאירודינמיקה של אופנועי ספורט. יותר מזה, הוא מתעקש לרחף כל הזמן מעל לכביש כשאתה במצערת פתוחה לרווחה. יש לו מנוע V2 שמתנהג אחרת מאופנועי FOUR בעלי הספק דומה. את ההילוך הראשון אפשר למשוך למשהו כמו אולי 90 קמ"ש.

איזה עוד חסרונות? רגע, חושבים…

*   *   *

 

PICT0023

עוד שאיפה מהסיגאר, כוס אמק, כבה. מוטי חוזר.

– נו?

– מפתיע.

– תרשה לי לנחש מה מפתיע: חשבת שהוא כבד, הא?! לא ציפית להיגוי הקליל שמוריד את האופנוע חלק לתוך הפניה, הנייטרליות שלו, לא, לא נייטרליות, אני חושב שהמונח הנכון הוא "משתף פעולה באופן מושלם". אתה רוקד עם האופנוע כאילו אתה והוא גוף אחד לגמרי. נכון?!

– נכון. יש בו משהו כמעט אוקסימורוני. לא חשבתי שגוף כל כך גדול יתנהג כמו רקדנית בשמלת נוצות מהרגע שהקלאץ' משתחרר.

– הזונות האלה עשו משהו נכון. מאד מאד נכון.

*   *   *

PICT0026

בחזרה לעבר הקצר. אנחנו מתחילים לעלות את האשתאול למעלה להרי ירושלים, ולמרות שהכביש החלקלק והמאובק מצריך תשומת לב מרובה כדי לא להחליק קדמי וליפול, המחשבות שלי נודדות לרחמים על מוטי שרוכב על ה-CBR1000F הישן והמשאיתי שלו (מי היה מאמין שפעם אלו היו אופנועי ספורט ליטר) ובטח מוציא אנרגיה כפולה ומשולשת ממני כדי להישאר על שני גלגלים. עם הג'יטי זו ממש לא בעיה. להיפך, אני דופק פה ושם החלקה קטנה כשבקרת האחיזה לחוצה כבר מזמן על  OFF. אנחנו מגיעים לאיזור קיפצובה או איך שלא קוראים ליישוב ההוא, שם הפיתולים ארוכים ומוכרים ואני מתחיל טיפה ללחוץ.

בר בהר, אני מדליק שוב את הסיגאר ואנחנו מזמינים עוד כוס מיץ.

– אגב, גם כשאתה דוחף אותו קצת יותר חזק, ההתנהגות שלו לא משתנה בשיט. בדרך כלל בכל אופנוע ישנם שינויי התנהגות כשאתה רוכב בעומסים משתנים. אני לא יודע איך הם עשו את זה, אולי זה קשור למתלים האקטיביים או החשמליים או איך שלא קוראים להם היום, אבל ההתנהגות של האופנוע נשארה פשוט אותו דבר. גם כשהמכונית ההיא פתאום עקפה אותנו…

– ראיתי שהחלטת לרדוף אחריה, אבל החלטתי שאני לא במשחק הזה ושיחררתי אותך. קלטת מה זה היה?

– פורשה.

וואלה.

בחזרה לעבר היותר קצר. אנו מצלמים בשיקיין הקטן והמקסים בירידה לבר גיורא, ושניה אחרי שאנחנו עולים על האופנועים עוקפות אותנו שלוש מכוניות שלוחצות ספורטיבי. טיפה אחר כך מגיעה פורשה שעוקפת את מוטי שצמוד אלי ואותי בשלושים קמ"ש עודפים. דווקא המכונית מדליקה אותי ואני מתחיל במרדף של אטרף.

PICT0025

"אז השמוק לחץ, ואפילו ברמה מסוכנת. נכנס לפניות כמו מטורף אבל לא הצליח לברוח לי למרות שהוא על 4 ואני על 2. ראיתי אותו כל הזמן מחפש במראות אם הוא בורח. הייתי יותר מהיר ממנו ומופתע מעצמי. מי יכול היה לשער שאני יכול? בהיירפינים בכלל יכולתי לעקוף אותו, ואתה מדבר פה על אופנוע עם חתיכת מסה לכאורה. גם בשלב מסוים כשהוא התחיל לקחת צ'אנסים וברח לי – כי הוא עקף בצורה מסוכנת ואני לא בא לי לעקוף ולסכן את עצמי – בסוף כשעקפתי דחפתי גז עד הסוף ונצמדתי אליו רק בבלימה, האופנוע נשאר אדיש לגמרי למרות המעבר הכמעט אלים מגז פתוח באטרף ואיזה 9,000 סל"ד עם אדום מהבהב, לפול בלימה ולחיצה כמעט מוגזמת של הקדמי ומעבר פתאומי של משקל קדימה עד שה-ABS  צעק. אני לא זוכר מתי דחפתי פרונט של אופנוע כל כך מאוחר וחזק לתוך פניה. ואם היו לי יותר ביצים הייתי גם עוקף אותו בתוך הפניה ההיא למרות שהוא היה סופר מהיר ופנה בחדות ומהר. הבן זונה ידע לנהוג לא רע. לא רע בכלל.

אגב, הבלם הקדמי פשוט מדהים. גם כשבלמתי מאד מאוחר וחזק עדיין יכולתי לשחק בידית עם מינונים של חזק יותר או חלש יותר, גם בתוך הפניה כשנצמדתי אליו ובהתאם למהירות שלו, וגם אם למשל טעיתי בהערכה של מה שהוא הולך לעשות על הכביש ושיחקתי בבלמים בתוך ההטיה, זה לא הזיז לו ולא הוציא אותו משלוותו.

ועכשיו מה, אני כבר לא רכבתי ספורטיבי מי יודע כמה זמן, ורוכב טבעי אני לא. לוקח לי זמן לחזור לרכב כמו שצריך או אפילו קרוב לכך, והאופנוע הזה פשוט כאילו לקח אותי, הושיב אותי עליו ואמר "תעז, עלי, יהיה בסדר". ואני העזתי ובאמת היה בסדר והאופנוע נשאר כמעט אדיש. אז זה בסדר, אני לא ממש מזדקן. אפשר להירגע".

נאום הגבר.

– ואיך המנוע?

– מדהים.

– אהבת אותו?

– לא.

– חה חה חה. רק אתה יכול לתת כאלו תשובות…

PICT0016

טוב אתם יודעים, יש לי את ההעדפות הפרטיות שלי ויש את מה שאתה בוחן לכולי עלמא. לא מערבים. נשארים נייטרליים. אבל בכל מקרה, אי אפשר לדבר על המנוע הזה בלי טירוף המומנט הטרקטורי שהוא יודע לייצר. נדיר. אני מנסה לחשוב על אופנוע אחר שירדתי איתו בהילוך העליון ל-30 קמ"ש והוא סחב בקלות. היו כמה ימאהה כאלה כמו ה-FZR1000 או ה-R1 והפייזר 1000 – כולם עם מערכות EXUP, אבל הם סחבו. לא יותר. המנוע הזה של הטרקטור הכתום, פשוט מושך הלאה אל תוך הסקאלה ומוביל את האופנוע לנסיעה כששתי הבוכנות הענקיות בועטות ומצליפות בגלגל האחורי ללא רחם והאופנוע זז קדימה במהירות. אני לא זוכר שרכבתי על אופנוע חזק כל כך עם כל כך הרבה מומנט. אני גם לא זוכר שהתרשמתי כל כך אפילו מההארלי 1640 ההוא שבחנתי אז. אני חושב שזה המנוע עם המומנט הכי חזק שרכבתי עליו אי פעם.

ינוקא, בוא ניסע כבר.

  *   *   *

אנחנו עולים בחזרה על האופנועים ויוצאים. למרות ההספק הלא הגיוני, הכי נעים לרכוב אתו לטיול הררי בשיוט של 130 קמ"ש. לא יותר. מעבר ל-160 העניינים מתחילים להיות קצת פחות נעימים. בחלקים ה'פחות נעימים' האלו, אני פותח גז עד הסוף וזה קצת מפחיד בכל ההילוכים. האופנוע מרים את האף למעלה למרות בקרת האחיזה.

ואגב אלקטרוניקה, גם קל להחליק את האחורי למרות הבקרות, אלא שהוא מחליק לטעמי בדיוק בגבול המושלם אותו אני צריך – כך אני אומר לינוקא עוד למעלה – ומדגים לו למטה החלקה ארוכה, כמעט אלימה.

*   *   *

את יום המחרת אני מתחיל בתנועה המייגעת של יום א' בתוך העיר. המתלים ממשיכים לעשות את עבודתם נאמנה, האופנוע ממשיך להיות קליל. קלילות נו, שוב המילה הזו. המתלים עוברים ומדלגים מעל למהמורות בקלות, ההיגוי קליל, ותנוחת הרכיבה טובה לי, בעצם, אולי, אולי, הייתי לוקח את הכידון טיפה אחורה, אבל רק לרכיבה עירונית. לתוך העיר. קלילות.

אז?

אין ספק שזה אחד האופנועים המהנים ביותר שרכבתי עליהם למרות שהוא לא הטייפ-קאסט הפרטי שלי, ולמרות שאופנועים כל כל טובים בדרך כלל מוציאים ממני פיהוק. פתאום באה לי הקבלה בראש שהוא כמוני; גס ואגרסיבי מבחוץ ורך מבפנים עד שמשחררים לו בורג, או מצערת, ואז הוא הופך להיות בן זונה.

הקטומים המציאו עוד תת תת נישה שמביאה סיפור של אופנוע מסוג אחר. אולי נקרא לנישה הזו "אופנוע בן זונה"?

PICT0024

לרוב התמונות אחראי: מוטי "ינוקא" גלברט

4 תגובות לבעולם משל עצמו

  1. כתבה מעולה – מסבירה בדיוק מדוע רכשתי את האופנוע הזה עוד על הנייר!!!

  2. דודה מנוחה // 16/08/2016 um 21:28 // הגב

    כתיבה נהדרת שיוצאת מהשטאנץ של המבחני דרכים המשעממים ועדיין מעבירה נהדר את התחושות על האופנוע. אחלה אתר בניתם פה.

    • דודה שלי אומרת שאופנועים רוכשים בשביל לחיות איתם
      או שהיא אומרת את זה על גברים
      או שאני אומר את זה כי סתם קשה למכור את שלי
      ועל זה נאמר – "הוא עוד יקבור את כולנו"

  3. Brilliant article. loved it, thanks.

להגיב על Ziki לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם