בורכנו

תמונה משותפת עם גיורא נדל, חודשים ספורים לפני מותו של טל

תמונות: רונן טופלברג 

  *   *   *

כשהייתי בערך בן 15 או 16, הגיע מהעבודה אבא של שרון, חברתי דאז, כולו מאושר: "תראה מה קניתי לך". מתוך מעטפה חומה של NCR הוא שלף מגזין אופנועים סגול ומבריק, ועליו התנוססו פראיים ו"פורצים" מדף השער שני ה-אופנועי העל של אותן שנים: הסוזוקי GSX1100R והימאהה FZR1000 האימתניים במבחן השוואתי, ולצידם מבחן השוואתי נוסף שני טוסטוסונים קטנים. ב"דבר האורך" המיתולוגי הסביר טל שביט, העורך הטרי, כמה שהם התייחסו לשני המבחנים משני הקצוות באותה הרצינות, וזה בעצם ממצה את הכל; את ההוויה של מי היה טל שביט, ומי ומה היה מגזין מוטו כשבראשותו טל שביט.

מכאן ואילך, השפיעו עלינו מערכת מוטו ובראשם טל שביט ורם לנדס – שני מקימי מוטו מצד התוכן, גידי פרדר – שהצטרף מאוחר יותר והפך להיות הגורם הדומיננטי השני אחרי טל במשך שנים (ואם מישהו היה אומר לי שכ-28 שנה אחר כך אני אערוך טקסטים של שני הענקים האלה בפרוייקט שאוביל לזכרו של טל, הייתי חושב שהוא סתם משוגע), יואל פלרמן, הלל פוסק, אופיר שמואלי, דני שטיינמן ושאר החברים שהגיעו מאוחר יותר, מידע בלתי פוסק על אופנועים מכל העולמות – וכמובן עם הצילומים האלמותיים של רונן טופלברג שמלווים גם את שלושת המאמרים כאן, והכל במשטר דיקטטורי של דרישת מקצועיות עד הסוף וחפה מטעויות. טל שביט הפך להיות גורו של ממש לדור שלם – ואולי שניים, של רוכבים. ידען עצום, סקרן בלתי נלאה, חף מפוזה, רוכב מצוין, אבל שוב ובעיקר: בור סוד שפיזר והשפיע ידע על הרוכבים בציון. בזכותו כולנו הכרנו מה הוא מומנט, מהו הספק ומה ההבדלים ביניהם, הכרנו מושגים כמו "משקל מוקפץ" ו"משקל בלתי מוקפץ" וכמובן "היגוי הפוך", טל תרגם לראשונה והטביע ממוחו הקודח את המונח "מפסע", והמציא את הקיצור דו"ג, כמו גם קיצורי דרך לשוניים אחרים בעולם האופנועים שכולנו משתמשים בהם כיום כמו למשל "גלג"ש", וכעת אתם יודעים את המקור.

shavit-117

טל בפוזה ה-הו כה מוכרת של הרצאה לבן שיחו. ה"קרבן" הפעם – הלל פוסק

לנו, בני הארבעים פלוס, היה מזל גדול בכל הקשור לתחום הדו גלגלי. זכינו וגדלנו בדור בו בא אדם בעל ידע עצום, מקצועי ברמה עולמית, והביא לנו מוכן ומתובל ידע דו גלגלי שלא יסולא בפז. הוא, וחבריו בהנהגתו, הורו לנו את הדרך לעולם חדש ומרתק שעד אז היה נחלתם של הגויים בלבד. הלווייתו רק הוכיחה שהיה מדובר בענק, עת הופקעה הלכה למעשה ממשפחתו והפכה להיות הלוויית המונים.

6 שנים ערכתי ירחון אופנועים, ואני יכול בהחלט לומר שרגע השיא התכני של המגזין מהצד שלי, היתה הפעם היחידה שמושא שאיפותי המקצועיות שאת כתביו גמעתי פעם אחר פעם, התקשר רק כדי לומר ש"כל הכבוד". ההכרה הזו היתה מדהימה בעיני; שהרי בכל מה שעשיתי וכתבתי, כל פרט, כל צילום, כל ירידה לחייהם של הכותבים והבוחנים, כל עריכת ושכתוב טקסט, היתה עם הצל של טל מונח לי על הכתף. היה ברור לי שהוא יקרא את כל מה שאני כותב או עורך, והדבר האחרון שרציתי הוא שמי שהוא האידיאל המקצועי אליו אני מכוון, יחשוב שאני דביל.

shavit-100

נותר לי רק להודות לך טל. להודות לך בשם דור שלם של רוכבים וקוראים, על שהובלת מערכת שלמה של כותבים להביא לנו עיתונות דו גלגלית שלא הכרנו, ושלצערי כבר הספיקה להיפחת ולהיעלם מן הארץ מאז. תודה על רגעי הציפיה החודשיים לגליון החדש עד שכבר לא יכולנו לחכות, וקנינו בכל זאת בקיוסק למרות שידענו שהמנוי בדרך. תודה שהכרת לנו עולמות שלא ידענו שקיימים, אופנועים שלא יכולנו לדעת עליהם אחרת, תודה על המקצועיות בהגשתם אלינו, תודה על שירות צבאי שהיה פחות משעמם כשקראנו את הגליון שוב ושוב, תודה על ההשקעה העצומה לתת לנו את הכי הטוב שיש בכל חודש מחדש, למרות שגבתה ממך מחיר כה יקר.

היית הכי טוב שיכולנו לבקש.

תודה טל"ש.

3 תגובות לבורכנו

  1. 5 שנים.עוד לא יצאתי מההלם..

  2. זה מדהים שהוא נגע בכל כך הרבה אנשים.
    (היה צדיק. נתן בסתר מעיל ישן לסטודנט תפרן. בין היתר)

  3. אוי אני זוכר טוב את הקטע של להחזיק את הגיליון החדש בחנות ולקלל את הדואר שמתעכב. עד היום חסרה לי התגובה של טל למתרחש בתחום שלא היה נושא או פורום דוגלגלי שהיה קטן מדי מכדי לעניין אותו.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




4 + nine =