מסע בעקבות הרטרו (פרק 1)

בעקבות שלילת רישיון A ואובדן חלומו, יצא אופניק למסע נבירה בעברו, מסע שעובר בין ב.מ.וו למוטו גוצי

מאת: שריאל אילון ("אופניק")

חורבן החלום

כתבה זו נולדה בעקבות מכתב שזימן אותי למשרד הרישוי לפסילת רישיון הנהיגה לאופנוע לא מוגבל, בו אני מחזיק מזה שנים, וזאת משום שאיני עומד בדרישות מבחינת ראייה. לא מכיוון שראייתי נחלשה, אלא משום שהתקנות ככל הנראה הוחמרו עם ההתאמה לתקן האירופי, וכעת הדרגה "בלתי מוגבל" מחייבת ראייה תקינה בשתי עיניים, בעוד שלזו המוגבלת, אופס – המאותגרת נפחית – מספיקה ראייה בעין אחת. כמובן שנתקפתי באסה קשה, למרות שאת אופנוע 100 הסוסים שלי כבר מכרתי מזמן ואני מתנהל מנהלתית על קטנוע 300.

מתברר שאפשר להוריד את האופנוען מהאופנוע, אבל אי אפשר להוציא את ממנו את האופנוענות. התרגלתי לחיי קטנוען בגוש דן וחשבתי שפרק האופנוענות סגור וחתום מאחורי לפחות עד הפנסיה או הזכייה בלוטו – מה שיבוא קודם. אימצתי תחביב חליפי, ורכבתי בדימיוני על הפנטזיה הדו-גלגלית האחרונה שלי – BMW R9T. הכל היה טוב ויפה, גם בזכות האדולן הקטנועי הזמין עד לאותו המכתב.

לכל אופנוען בדימוס, ובעצם לא רק, יש פנטזיה: אופנוע חלומות, שמעמיד לו (את הרגלית). כנראה שרק מעטים רוכבים בפועל על מושא חלומם שלרוב קשה יותר להשגה. מטבע הדברים אופנוע חלומות זה משתנה עם הגיל והנסיבות, צומח ומתכווץ בנפחו, עובר מהכביש לשטח ולהיפך. אצלי כיכבו בעבר חברים במשפחת העמלצים כגון הפיירבלייד, הנינג'ה 1200, וההיאבוסה,עד שעם הגיל הילדים והמשכנתא, וגם רשימת החברים שרכבו לעולם שכולו טוב, חלה התמתנות בכוון בוקסרים של BMW, ובמיוחד ה-R9T שממתין לי אי שם בפנסיה. כעת מסתבר שגם פנטזיה צנועה זו התנדפה כעשן טוסטוס מתרחק.

הדבר הפריע שלא לומר הכעיס והטריד אותי כאילו שמדובר בפגיעה ממשית. תנו לי קנס, חייבו אותי בטסט, אבל אל תגעו לי בחלום!

omg-117

החלום שהתנדף – ב.מ.וו "נינט" (צילום: עמרי גוטמן)

האפשרות היקרה של טופס ערעור (1070 ש"ח) ועורך דין (עוד אי אלו אלפים) נזנחה מחוסר פרקטיות. אין לי למעשה מה לעשות כרגע עם רישיון בלתי מוגבל, ולכן פניתי לבדוק מה מציע היום שוק מאותגרי הנפח וההספק למחזיקי דרגה A1, ואם אוכל להשתחל בהצלחה לחליפת הרוכב המוגבל, אופס, המאותגר, ולנופף לשלום ולא להתראות לאופנועים הבלתי מוגבלים, כלומר מנופחי הסמ"ק, ובקיצור-הנפוחים.

היות ולא הייתי מעודכן בנושא, סברתי שלרשותי עומדים קטנועי 300 ואי אלו "עאלק אופנועים" בעלי 33 סוסים. להפתעתי חיפוש בגוגל הניב מבחר לא קטן של אופנועים שהחזק בהם הוא המוטו-גוצי V7 בעל 47 הסוסים, בשורה משמחת למי שראה עצמו מקרטע על קטנוע לשארית חייו. מה גם שבעיון במפרט הטכני התברר לי הדימיון הרב לסוזוקי GS500 מיודעי משכבר הימים, שממנו נגזר הכינוי אופניק -אופנוע קטן.

האמת, כמי שהתרגל לקרוא מפרטים של אופנועי 4 בשורה יפנים, לא האמנתי שעדיין מייצרים מנוע מקורר אויר (ובאמת 2017 תהיה השנה האחרונה לייצורם), כמו גם 2 שסתומים לצילינדר, ומזלג לא הפוך. לאחר כמה דקות של עיכול המשכתי לקרוא וגיליתי שגם המשקל דומה ל-,GS500 ובתוספת גל הינע הפטור מתחזוקה ורטרו שיק, יש כאן בהחלט משהו מעניין. עלי להודות שנהנתי מפרק ה-GS שלי, לא מעט בזכות העובדה שלא צריך לבדוק את מצב חשבון הבנק לפני כל רכיבה כמו שנדרש במרובעים מנופחי המנוע.

עלי להתוודות שהעניין שלי ב-BMW  כמו גם בגוצי אינו מקרי. אבי ז"ל היה בעליו של אופנוע סירה בעל מנוע בוקסר 750 סמ"ק תואם BMW ואילו אני למדתי רכיבה לראשונה בשנת 86' על מוטוגוצי V35.

וזה המקום לסגור סופית את הפינה לגבי השם האיטלקי. מוטוגוצי ב-צ, כמו פיצה. הרי לא תזמין פיצ'ה בפיזה-האט, וכל עוד חברת התיקים הידועה לא התרחבה לתחום המוטורי, השם"מוטו-גוצ'י" כנראה קשור יותר לעולם האופנה…

20160909_164812

מוזיאון מוטו גוצי במנדלו דל לריו (צילום: טומי בקאל)

מה בין BMW לאיגרוף?

לאבי היה כאמור אופנוע סירה שאיתו עלה מרומניה לחיפה באנייה, בשנת 65' ובארץ הורכבתי עליו כזאטוט, וכשהשתדרגנו לדופין ולפורד אסקורט, ראיתי איך הוא נזנח בחניה, כשחתולי הרחוב פתחו פעוטון בסירה, עד שלבסוף נמכר תמורת 700 לירות.

לא ידעתי הרבה עליו, מלבד שברי פרטים שסיפר לי אבי. כלי כבד ומסיבי מתוצרת סובייטית. אבי טען שמקורו במזרח גרמניה, שהיה מסורבל מכדי לרכב עליו ללא הסירה, מנוע בוקסר 750 סמ"ק, שמהירותו הסופית כ-80 קמ"ש. על הצילומים המעטים שנותרו בידי לא נראה סמל היצרן. בכדי שאוכל לציין באיזה דגם מדובר ואיך הוא מתקשר ל-R9T, התחלתי במסע חקירה אינטרנטי שהניב כמה הפתעות.

האופנוע השחור והגדול היה שריד לתקופה בה אפשר היה לקנות אופנוע בכל צבע בתנאי שיהיה שחור, וגם הסיומת "כבד" היתה תואר של כבוד לאופנוע ומקור גאווה לאופנוען. המשקל העצמי הכבד היה ביטוי לגישה שדגלה בתועפות של מקדמי ביטחון הנדסיים שנועדו לייצר כלים עמידים פיסית ולאורך זמן, וככל שמדובר ב-BMW גישה זו אכן שלטה בתוצרתם ממש עד לשנים האחרונות כשהוחלט על מהפיכה תכנונית במטרה לגלח 30 ק"ג ממשקלו של ה-GS השמנמן, מהפיכה שהחזירה את חטיבת האופנועים של BMW ממצב המכירות העלוב בו היה, כזה שאפילו הופעה בסרט ג'יימס בונד לא הצליחה להציל, לחזית התעשייה עם השתתפות במרוצים ולהיט מכירות בדמות ה-R9T.

הנחת העבודה שלי הייתה שהאופנוע של אבא היה הגרסה סובייטית ל-R75 המיתולוגי שכיכב במלחה"ע ה-2 כרכב הצבאי שחצה את אירופה ואסיה, מברלין עד סטלינגרד ללא מעצורים, הישג לא קטן גם בימינו. חקירה אודותיו לימדה שמדובר באופנוע שיוצר ב-1942 בשיא המלחמה,לפי דרישת הוורמאכט, כשיפור לאופנוע הסירה הצבאי הנפוץ של BMW ה-R71. ה-75 הינו שילוב של אופנוע-סירה ששוקל  420 ק"ג יבש ומסוגל לשאת משקל דומה בצורת דלק, נשק, תחמושת, רוכב ומקלען, בתצרוכת של 15 ק"מ לליטר, נתון מכובד גם היום. הוא מצוייד בגל הינע סגור (שלא סובל מחול ובוץ כמו שרשרת) המניע את הגלגל האחורי וגם את גלגל הסירה דרך דיפרנציאל,כלומר הנעה 3X2. בנוסף צוייד בהילוך אחורי ובגיר עם מצב "שטח", שיחד עם צמיגי קוביות והספק משופר (26 כ"ס) הפכו אותו למעין טרקטורון שטח קשוח, דבר המסביר את העבירות, העמידות והאמינות המופלגים שלו. אופנועים כאלה ששרדו, מבוקשים יקרים ונוסעים גם היום.

r75-aba

האוראל של אבא

וכאן המקום להרחיב על מנוע הבוקסר האופייני כל כך לאופנועי BMW, אך ניתן למוצאו גם ברכבים,  מהחיפושית האייקונית וסובארו ועד לפורשה ולפרארי,וגם במטוסים קלים. מנוע זה מורכב מצמד צילינדרים אופקיים בזוית 180מעלות עם ארכובה נפרדת לכל בוכנה, מה שמאפשר לזוג הבוכנות לנוע זו כנגד זו באופן שמבטל את הרעידות, (ומכאן הדימיון למתאגרף החובט את ידיו זו בזו) וזאת בניגוד למנועי V בעלי ארכובה יחידה ופעולה בלתי סדירה.

תצורה פשוטה זו צופנת יתרונות רבים כמו איזון מושלם, מרכז כובד נמוך, גישה אידאלית לטיפול, ומעל לכל – יעילות מקסימלית של פיזור חום, היות והצילינדרים בולטים הצידה בניצב לרוח בעוד שמנועי V אורכי חבויים בתוך השלדה כשהצילינדר הקידמי מסתיר את הרוח לאחורי. הדבר איפשר לאותו R75 שהגיע לסטלינגרד הקפואה, לשעוט גם במדבריות צפון אפריקה, כשמנועים מקוררי אויר אחרים נשפכו מהחום. יתרונות אלו יחד עם אמינות מופלגת ועקומת כח רחבה ונשלטת בסל"ד נמוך הפכו אותו לנפוץ במטוסי בוכנה, ובכדי להגדיל את ההספק פשוט צרפו צמדי בוכנות נוספים לפי הצורך. בשדה התעופה הקטן של ראשון לציון ליד הסופרלנד, יש תצוגה של בוקסרים למטוסים בני 2, 4, ו 6 צילינדרים.

לפרארי טסטה רוסה מנוע בוקסר אימתני ומקורר מיים בן 12 צילינדרים.

tech01_boxer_smooth

מנוע בוקסר בן 4 צילינדרים מתוצרת סובארו

יש כאלה שיקפצו ויאמרו שאך טבעי ש-BMW העדיפה מנועי הבוקסר, היות וייצרה מטוסים עוד לפני שפנתה למכוניות ולאופנועים, והרי כולם מכירים את סמל החברה המתאר מדחף מטוס על רקע שמיים כחולים.

אמנם BMW ייצרה מטוסים באחד מגלגוליה המוקדמים של החברה, אך הסיפור של מדחף המטוס מקורו בטריק שווקי שתפס, בעוד שמקורו האמיתי של הסמל הוא צבעי דגל בוואריה.

מירוץ (חימוש) אופנועים: היטלר נגד סטאלין

תמונת ה-R75 הראתה לי שאינו דומה לאופנוע של אבא, והחלטתי לחפש באופנועי הגוש הסובייטי. נבירה בויקיפדיה והצלבה של תמונות ודפי נתונים חשפו לבסוף את סוג האופנוע שחיפשתי: שם הדגם הוא M72 שמתבסס על ה-R71 של BMW שיוצר החל מ-1938 כאופנוע צבאי ובעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב נשלחו תוכניותיו לרוסיה, שם יוצר לו חיקוי סובייטי שנועד להחליף את האופנועים הסובייטים הנחותים שהיו בידי הצבא האדום.

לפי סיפור נוסף, סטאלין התחמן רכש בחשאי, לאחר הפלישה הנאצית, כמה יחידות של R75 באמצעות מתווך שבדי, ע"מ ליישם את השיפורים שלו לתוך ה-M72, שיוצר משנת 1942 ועד 1960. בדפי הנתונים של ה-M72 מצאתי שהיו לו שלוש גרסאות כשהבסיסית אכן הגיעה למהירות סופית של 85 קמ"ש, ובצרוף התמונות נפל לי סופית האסימון – מצאתי את האופנוע של אבא.

תחושותי באותו יום לא היו שמחה כמו שציפיתי. הרגשתי עצבות, והבנתי שאת המידע הרב שאספתי הייתי רוצה לחלוק עם אבא, רק שעכשיו כבר מאוחר מדי. ועם זאת ההכרה שלדף נתונים טכניים ותמונה יכולה להיות כזו משמעות רגשית המחישה עבורי את מהות העיסוק ברטרו.

בזמן מלחה"ע השנייה רעשו דרכי אירופה אסיה וצפ' אפריקה ממנועי אופנועים צבאיים עם או בלי סירה, היות וזה היה כנראה הרכב הצבאי השימושי והנפוץ ביותר, ובראש כאמור כיכב ה-R75, אך ככל שסטאלין התקדם והיטלר איבד שטחים, כך גם הלכה ואבדה לו השליטה על ייצור האופנועים והתעשייה בכלל, עד שלבסוף ה-R75 אבד סופית ופסק ייצורו, ואילו סטאלין הקים בברית המועצות כמה מפעלים שהעתיקו את ה-R71, לאחר שמפעל BMW המזרח גרמני נפל בידיו על מכונותיו ומהנדסיו. ה-M72 שהוא שם הדגם הסובייטי של ה-R71, יוצר סמוך למוסקווה וכונה דנייפר על שם הנהר, בעוד שאחיו המערבי כונה אוראל. אופנועים אלו יוצרו ע"י הסובייטים עד שנות ה-60', אך שמעתי ממקורות יודעי דבר שגורמים פרטיים שהשתלטו על שרידי המפעלים האלה המשיכו להרכיב ולמכור דגמי אוראל עד היום הודות לביקוש היציב שיש להם באירופה ובארה"ב.

מסתבר שבכך החל רצף העתקות שהפיץ את חיקויי BMW לכל קצות העולם ששיווע לכלי רכב אמינים בעקבות המלחמה העולמית ששימשה מקדם מכירות מושלם, והמוניטין המופלא שיצא ל-R75. מלבד יצרנים אירופאים שונים הסובייטים העבירו לסינים את הזכות לייצר M72 משלהם, שמיוצר עד היום בשם יאנג צה 750, ואפילו האמריקאים השיגו במהלך המלחמה R75 שנמסר למפעל הארלי דוידסון שיצרו את הגרסה שלהם בשם XA, ראשי תיבות ל"צבאי ניסיוני" ושהוא גם ההארלי היחיד עם מנוע בוקסר!

harley-davidson_xa_engine

נקודה מעניינת נוספת היא העובדה שמפעל BMW המערב גרמני שניסה לחזור לפעילות אחרי המלחמה, נותר ללא אפשרות להמשיך בייצור ה-R71 או ה-R75 שהיו כלים צבאיים, וממילא לא היו ברשותו שום מכונות או שרטוטים, לאחר שאבדו במזרח גרמניה או הופצצו במערב, והיה עליהם להתחיל מאפס בהנדסה הפוכה של דגמי האופנועים המעטים מלפני המלחמה, ששרדו במוזיאון החברה בבוואריה, וזאת כאשר בכל העולם יוצרו גרסאות מועתקות המנצלות את הטכנולוגיה שלהם.

בעבודה קשה החלו בשיקום פס הייצור שלבסוף החזיר את אופנועי BMW בעלי מנוע הבוקסר לעולם. בתהליך פיתוח רצוף שנמשך עד היום, שבמהלכו נולד גם ה-R90 של שנות ה70' שהפך אייקוני וזכה לגרסת הרטרו העכשווית – ה-NINE-T . הדבר מדגים איך חברה בעלת חזון טכנולוגי המשקיעה ללא הרף במו"פ, פותחת פער על מתחרותיה, בעוד שהחברות הסובייטיות שנהנו מכל המשאבים שנשדדו מ-BMW, המשיכו לדרוך במקום, עד שנעלמו.

 bmw-logo

5 תגובות למסע בעקבות הרטרו (פרק 1)

  1. שני קראנקים? אחד לכל צילינדר? אני מזוזעת. אני המומה.

    כדאי גם להזכיר שצילינדר אחד "מתקדם" (ממוקם קדימה יותר) מהשני, דבר שיוצר חוסר איזון במיקום רגליות הרוכב.
    ועם כל הכבוד למנוע ולסיפורי הלורנס איש ערב – היום הדבר הראשון שסלע בשטח יפגוש זה את הראש מנוע.
    או הטימטום של להבריג את מגן המנוע אל ה… קארטר.
    בימראים. לך תבין….

    אז נוסטלגיה זה סבבה אבל אין מה להשליך לגבי המצב היום.

    • קראנק הוא גל ארכובה.
      גל הוא מוט, וארכובה הינה ברך הממירה תנועה קווית לסיבובית (הנה באה הרכבת בואו ילדים לשבת) אליה מחובר הטלטל.

      כך שהמשפט – "מנוע זה מורכב מצמד צילינדרים אופקיים בזוית 180מעלות עם ארכובה נפרדת לכל בוכנה, מה שמאפשר לזוג הבוכנות לנוע זו כנגד זו באופן שמבטל את הרעידות"
      עדיין תמוה בעיניי היות ולכל בוכנה יש ארכובה.
      אולי הכוונה היא שגם שתי הארכובות ב180 אחת לשניה (על ציר הגל)
      אבל כנראה שהעניין ישקע לתהום נשית שרתי הגוגל היסטורי

  2. לא סיימת את המחקר שלך…
    האוראלים מיוצרים עד היום, ונמכרים בארה"ב במחיר החל מ-10 אלף דולר למי שהארלי לא מספיק קשוח בשבילו.
    http://www.imz-ural.com/index.html
    מבחן ארוך טווח לאוראל חדש (רוסית):
    http://moto-magazine.ru/tests/garazh/garazh-ural-patrol-chast-i/
    מסע רכיבה לנורדקאפ על אוראל (רוסית):
    http://moto-magazine.ru/community/travel/teoriya-passionarnosti/
    סרט על המסע של לורי ברנר ברוסיה (צרפתית/רוסית):
    https://www.youtube.com/watch?v=g1W4_fMEn1Q&list=PLJzhrib3j88YZuf0EQ8Nt7zxnaiDSbliL&index=6

  3. קראתי בשקיקה יופי של הסטוריה

  4. אני לא מבין כלום באופנועים ועדיין מאוד נהניתי לקרוא.

להגיב על רפי לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם