לא רוצה להיות עיתונאי רכב

הכנס השנתי

מחר, יום ראשון 18.12.16, יתכנסו כל עיתונאי הרכב הדו גלגלי ויגיעו למסיבת העיתונאים השנתית שעורך גדי אבירם, מנכ"ל מטרו. כמו כל שנה גם אני הוזמנתי, אבל השנה לא אלך.

הגיעה השעה לומר גם ביושר וגם בצער: אין טעם יותר בטייטל הזה שנקרא "עיתונאי רכב".

מסיבת העיתונאים השנתית הזו של מטרו היא דווקא מעניינת וחשובה. גדי אבירם חי את שוק הדו"ג שנים רבות ומעניין להקשיב לו איך הוא מנתח מגמות עולמיות וארציות, מפלח את השוק ע"פ קטגוריות ונפחי מנוע, צופה תהליכים, ונותן את החזון שלו לשנה הבאה. הנסיון גם הוכיח שהרבה פעמים החיזוי שלו די קלע למטרה.

אבל –

אבל אחר כך אני אצא משם ואפנה ליח"צ של מטרו ואבקש אופנוע לרכיבת התרשמות והתשובה שאקבל תהיה – ברוב המקרים – "נבדוק, נראה, נחזור עם תשובה". משהו מתחמק ולא עינייני.

אגב, זה לא רק מטרו.

למה? – הנה אני מסביר.

ההזמנה

ההזמנה

עיתונאות נישה

כפועל יוצא מהשתנות הזמנים וזריחת כוחה של הפלטפורמה האינטרנטית החברתית, היבואנים כבר לא ממש מחפשים את מבחני האתרים. יש להם אנשי יח"צ שמעלים מלל בלתי פוסק בפייסבוק, מתקשקשים עם ההמונים בווצאפ, יש להם אנשי שטח טובים, והם דואגים להפצת המסרים שלהם בכוחות עצמם. כפועל יוצא מהאינטראקציה ההמונית הזו, הם כבר לא ששים להעניק לעיתונאים אופנועים למבחן. נותנים, אבל בלחץ. חשדהו ואחר כך כבדהו. אחרי שיביא כתבה טובה.

ובכלל, למה לסכן אופנוע עם עיתונאי שישחיז אותו קרוב למגבלות? שווה לריב איתו אחר כך כמה הוא ישלם מתוך הנזק שגרם?

כמו כן, הם לא יאשרו אופנוע או קטנוע למבחן השוואתי. למה להם? בשביל מה להסתכן בהפסד?

הכל השתנה. עיתונאי הרכב איבדו את כוחם. זה כבר לא מה שהיה פעם. ואם כך המצב – העיתונאים הבינו את המסר והתיישרו לפי קרני החום החדשות.

ענף התחבורה הדו גלגלי הוא קולחוז נידח המונה על פי הנתונים הרישמיים בערך 120 אלף כלים. לקהל הזעיר הזה פונה ומדברת העיתונאות הדו גלגלית (ולעוד כמה אלפי 'לשעבר' שכבר לא רוכבים אבל עדיין 'מתעניינים'). אגב, יותר מחצי מהקהל הזה רוכב על קטנועי 125 סמ"ק לעבודה או לשליחויות ולא מתעניין בכלל מה נכתב עליו פה או שם או בכלל.

באגף הדו"ג הפעוט שלנו כולם מכירים את כולם. לכל עיתונאי בנישה הזו (כמובן לפי גודלו וחשיבותו של הגוף אותו הוא מייצג), יש בסלולרי את רוב מספרי הטלפון של היבואנים ואנשי היח"צ והוא נפגש איתם בארועים לעיתים תכופות או פחות, בצהריים הוא מנגב איתם חומוס אצל אבו חסן, בערב הוא לוגם איתם בירה בנורמה ג'ין, ובנסיעות להשקה בחו"ל הוא ישן איתם במלונות. הוא גם וכמובן מצפה מהם שיתמכו כלכלית באתר בו הוא כותב. ע"י פירסומות.

אחר הדברים האלה הוא מקבל מהם אופנועי מבחן וצריך כמובן לנפק כתבה אובייקטיבית והוא עושה זאת. כלומר, אובייקטיבית היא כבר לא כל כך כי בבסיס הדברים יש מחוייבות ורצון להמשך תחזוקת קשר. אז תמיד תופיע איזו שורה קטנה שתכלול פריטים שוליים שהווייתם היא "מה לא טוב". זה נראה אמין ומשדר התרשמות מאוזנת, אבל בינינו, היום רוב המבחנים בכל האתרים כבר נראים אותו דבר: שיר הלל. (גם באגף הרכבים בעלי 4 גלגלים).

אז אולי באמת היום כל האופנועים יישרו קו וכולם טובים, כולם נכונים, כולם כזוהר הרקיע מזהירים, אבל ממש מוזרה הדיכוטומיה הזאת שבדיונים בין החבר'ה בקבוצות ווצאפ שונות אפשר לשמוע מידי פעם הגדרות אחרות כמו "אופנוע פח", "חרא של כלי" "בית שימוש" "אופנוע מרדים" ועוד, ואילו מעל פיקסלי המדיה – הכל נפלא. כמו כן מוזר שרוב המבחנים והחשיפה הם למותגים ידועים של היבואנים הגדולים שמתחייבים לפרסום קבוע. איפה המבחנים לכל הקטנים?

פעם זה לא היה כך. היה אינטגריטי ויושרה עיתונאית, בחנו הכל, היה כבוד, וכותבים נלחמו על זכותם לומר את האמת גם במחיר כסאח עם היבואן.

אז אם כללי המשחק השתנו ואם זה המצב – לא מעניין אותי יותר להיות עיתונאי רכב.

ועכשיו, נושא לא מאד רחוק: מבחנים ארוכי טווח.

מבחנים ארוכי טווח

בזמנו בפולגז, נכנסנו למבחנים ארוכי טווח. כוונותינו היו טהורות וצרכניות נטו. פנינו ליבואנים וביקשנו מהם בעיקר קטנועים שימושיים שעמדו בחזית המכירות כדי לבדוק אם הם באמת שווים. היינו אז אמיתיים ונחושים והצפנו בעיות אמיתיות ביושר מוחלט.

היו לנו אז שני מקרי אבן בוחן שיצאו אמיתיים:

  1. קטלנו טוטאלית את ה-GMAX, קטנוע שיובא ע"י ד.ל.ב ו(גם) בעקבות זה נפסק היבוא שלו. היינו אז מאד אמיצים בפג"ז והיתה לנו מילה של "אמיתיים". לובינסקי בלעו את הגלולה המרה בשקט.
  2. בועז בר לקח קימקו ג'י-דינק והלך לעבוד בשליחויות. אשכרה. זו היתה העבודה שלו במשך שנה ובמשך השנה הזו הוא קרע את הדינק המסכן. עשה קילומטראז' אדיר. מי בוחן ככה היום?
הג'ידינק שזכה למבחן ארוך טווח אמיתי

הג'ידינק שזכה למבחן ארוך טווח אמיתי

כרסום

אין מה להסתיר: הקהל שלנו הגיב בסקפטיות מוחלטת. זכינו לביטויים כמו "נהנתנים", "סחבקי יבואנים", "ערוץ החיים הטובים" ו"כמה כיף להיות כתב רכב". נכון, אפשר להתווכח עם הקהל שלך בפורומים ולנסות להוכיח שהכל נכון וחכם וצודק ואמיתי ושאתה מנסה, באמת, לעשות עבודה עיתונאית אמיתית אבל בסוף אתה הולך לישון עם תחושת החמצה.

זה לא הכל. לאט לאט החלו היבואנים להתחמק מלתת לנו כלים שביקשנו. כתחליף הם הציעו את מה שהיה נוח להם. כלים פופולאריים בכלל הוסרו מיידית מסדר היום. הטענה "מה אנחנו צריכים שתקלקלו לנו?" לא עלתה במפורש על השולחן ובמקומם באו טענות מתחמקות בסגנון "המשלוח נמכר כולו וגם המשלוח הבא מוזמן כבר כולו".

כבר היה ברור שמשהו מהותי נפגם והתקלקל. אז אם כללי המשחק השתנו ואם זה המצב – לא מעניין אותי יותר להיות עיתונאי רכב.

דעתי על סמך נסיוני

אני מתנגד למבחנים ארוכי טווח.

א. איך שלא תהפוך את זה אתה נכנס לפינה של ההסתחבקות עם היבואן. אשכרה נותנים לך מתנה בשווי עשרות אלפי שקלים שאתה במודע נהנה ממנה יום יום במשך חודשים. הרגש הבסיסי של כולנו הוא אוטומטית להיות אסירי תודה.

ב. כמה שתשתדל להיות אובייקטיבי, כל הזמן בעורפך אתה חש שרובצות שם שתי מועקות: 1) מצפים ממך שהאופנוע ייצא טוב, ועמוק בפנים לא נעים לך לאכזב 2) אם תקטול, לא רק שיבואו בטענות, יהיו ויכוחים, ונסיונות להטות אותך מהמסקנות שלך, אלא גם לא תקבל יותר כלום. איכזבת. בנקודה זו מאבד הבוחן את האובייקטיביות הטהורה.

ג. גם אם אתה רוכב על כלי יום יום במשך שנה, אתה עושה, הכי הרבה, 28 אלף ק"מ. זה לא משהו שמציף תקלות באופנוע מודרני. התקלות מגיעות יותר מאוחר.

ד. אין לך באמת על מה לכתוב שנה ואפילו לא חצי שנה, אז אתה מתאמץ להמציא טקסטים והתחכמויות ומארגן צילומים בלוקיישנים מעניינים ומורח את עצמך מול המקלדת בנסיונות לייצר משפטים ומילים.

ה. כמעט אף קורא שלך לא מאמין לך. כולם בטוחים שאתה סתם נהנתן חבר של יבואנים והפרסטיג'ה שלך בתחת.

הקונספט הנכון הוא מבחני יד שניה. בזמנו עשינו בפולגז סדרת כתבות טובה לדעתי על אופנועי וקטנועי יד שניה, ומה ערכם בשוק לאחר שנים. רכבנו, חיפשנו וראיינו בעלי כלים והצפנו את כל הנקודות לחיוב ושלילה. זו עיתונאות צרכנית אמיתית והיא כבר לא קיימת.

ואם זה המצב – לא מעניין אותי יותר להיות עיתונאי רכב.

31 תגובות ללא רוצה להיות עיתונאי רכב

  1. ינוקא, אתה הולך בדרכו של רוני אהרונוביץ' ואתר נטקאר, אתה מציף את הביוב שהולך מאחורי הקלעים בעולם עיתונאות הרכב והעיתונאות בכלל, אני לא יודע אם זה כמחאת פרישה או הגיעו מים עד נפש, כפי שזה משתמע מדברייך יש גם קצת עצבים או קנאה.. "מתחמקים מלתת לך את טובות ההנאה שהיית רגיל אליהם" כפי שאתה מתאר בדברייך, אפשר להגיד באיזה שהוא מקום שאתה יורק בבאר ששתית ממנה…

    אני לא שופט אותך לרעה, ההפך הוא הנכון, אתה אומר את מה שכולנו כבר שמים לב אליו,וחושדים בו כקוראים, התחנפות יתר של כתבים והעלמות עיתונאות אמיתית ואובייקטיבית.

    תודה לך ופרישה מהנה!

  2. בשבילי אתה לא כתב רכב. מבלי להעליב.
    אני זוכר שביקשתי במסרים סיקור על הפן הדוגלגלי של הגרוטאראלי.
    חשבתי שיקחו לך שבועיים עד שתעשה תחקיר ותברר ו… הופ אחרי יומיים פירסמת כתבה לתפארת. מתברר שאתה מכיר אנשים.
    וככה אני נהנה לקרוא אותך. מספר סיפור של אנשים/אופנועים מעניינים דרך העיניים הנבונות שלך.
    מי צריך בכלל מבחני דרכים?
    הנה, לא תאמין מה כתוב פה. תקרא –
    http://www.doogigim.co.il/?page_id=13

  3. אין עיתונאות בכלל, רכב גם לא הייתה, למעט רוני אהרונוביץ

  4. הרשומה הזו קצת מזכירה לי את אלדד יניב.
    גם בתוכן, גם בטון וגם בזיוף המלאכותי.
    מה יום מיומיים? כבר 20 שנה כל העולם צורח על "חוסר האובייקטיביות" של העיתונות הזו בכל העולם ועל מבחנים ממומנים, אז מה קרה עכשיו שלא קרה עד עכשיו?

  5. אינטגריטי?
    גילוי נאות על תפקידך החדש ביבואן כלשהוא?
    הטור הזה בדיחה. בחייך.

    • להיפך.
      משהגעתי למסקנות – קמתי והלכתי.
      משהבנתי כמה דפוק המצב – חיפשתי לי פרנסה אחרת.

  6. לקח לך עשרים שנים להסיק את המסקנות האלו?
    מה שאתה עושה כאן זה תמות נפשי עם פלשתים, רק שמאחר וכל הטור הזה נולד בעקבות עבודתך החדשה הוא מקבל נופך חלול במיוחד.

    חבל. פעם היינו ממתינים בשקיקה לקרוא את ינוקא.

    • לא מבין, אתה מתעניין בלוחות זמנים או במהות?…
      למה 20 שנה? – לקח לי בדיוק חודש של התלבטויות (לפני 20 שנה עוד עשיתי דברים אחרים)
      לא תמות ואין פלישתים. שכולם יחיו איך שהם מבינים. אני ישר עם עצמי.
      נראה לי שקראת גם את הטור הזה בשקיקה…

  7. יוריאר // 18/12/2016 um 8:36 // הגב

    שיהיה בהצלחה ינוקא

  8. מקווה שכתבות היד שנייה יחזרו,
    להחזיר את הגרוטאות לאקטואלי!
    (והאמת, שיש המון כלים מצוינים יד שניה שנשכחו,כולם רצים לקנות את "הכי חדש" "הכי טוב")

  9. מצחיק אותי עניין "טובות ההנאה". אילו בדיוק? גרנד דינק 250 למבחן ארוך טווח? אני יכול להעיד שכמי שהיה בעלים של מגזין 7 שנים, מבחנים ארוכי טווח של קטנועים לא עלו בכלל בדעתי כמשהו שאעשה. להיות מחוייב לטקסט חודשי בשביל קטנוע בינוני? תהיו רציניים. חוץ מעיתונות צרכנית טהורה שמשרתת רק את הקוראים, אין בהטבה המפוקפקת הזו ולו כלום.

  10. ומילה לבן.
    כמי שהכיר את ההתחבטויות של מוטי בדרכו, הרי שזכותו של אדם להתפרנס. הרי דוגיגים לא מביא כסף איזשהו. להיפך.
    כל עוד מוטי לא יבחן אופנועים ורק יכתוב את טוריו הנפלאים, אין כל פסול בכך שיעשה מה שיעשה אצל אותו יבואן.
    יתרה מכך: מצידי כל עובד יבואן – גם באופן מלא, מוזמן לכתוב את הגיגיו באתר שכל כולו נולד על בסיס של טורים אישיים.

  11. דני שטיינמן // 18/12/2016 um 10:55 // הגב

    מבין לליבך, אבל לא יכולתי להתאפק בתור התחלה מלציין שטיפ טיפה ישנת, וש"נזכרת מאוחר"… אבל, למהות; כבר שנים ארוכות שמקצוע עיתונאי הרכב הוא בדיחה. לפחות ביחס לאופן ולסטנדרטים על פיהם אני למדתי אותו. למעשה, סלחו לי על חוסר האובייקטיביות, היתה תקופה קצרה, "תור הזהב" שבתוכה כיכבו אייקונים כמו טל שביט זצ"ל, בו עיתונאי רכב היה באמת עיתונאי רכב, ללא משוא פנים. התקופה הזו נגמרה די מהר, בעיקר באשמת בעלי המאה, קרי: המו"לים, שהתייחסו לעניין יותר כביזנס, פחות כשליחות. זה בסדר ונכון, אבל אם נשאר רק הביזנס ומהשליחות נשארה אולי פיצה קרה – משהו התפקשש. אני רואה 2 סיבות עיקריות למצב כיום, עליו אתה מלין. הראשונה: המו"לים והעיתונות עצמה, שישנה בעמידה ולא השכילה כבר לפני שנים "להתאפס על עצמה" ולעבור לאינטרנט – כמו שצריך. כשזה כבר קרה, זה היה מאוחר וכבר היו אינספור "עיתונאים בשקל" ומו"לים שיותר רבו עם כל העולם מאשר תרמו משהו לתחום. וכשכל אחד נוגס בעוגייה הזעירה שנקראת 'עולם הדו"ג הישראלי", לכולם נשארים פירורים. הסיבה השנייה, והיא העיקרית בעיני, היא המקצוענות. להיות מקצוען זה קשה. זה המון עבודה, אלו עקרונות מנחים, חוקים נוקשים, כללים ונהלי עבודה ברורים וחד משמעיים. זה לא תמיד משתלם. בעצם, בשוק הנוכחי לא בטוח בכלל שזה משתלם, כי הקהל לא ממש מעריך עבודה כזו. כאמור – אתה גם נתפס כמוטה, מה שלא תעשה – תיאלץ להוכיח שאתה לא אחותו של היבואן וכמובן תמיד יאמרו שאתה לא אובייקטיבי. לא רוצה לפגוע בכל העושים במלאכה כיום, אבל רבים מביניכם ככל הנראה צעירים מדי מכדי להבין כיצד העבודה נעשתה בעבר (הן בתחום המכוניות והן בתחום הדו"ג) וכיצד היא נעשית כיום. אל תצחקו, אבל הנה דוגמית זעירה: כשעיתונאי צעיר מורשה במשך חצי שנה רק לאסוף נתונים, להביא כלים, להחזיר ופה ושם לדגמן, לכתוב כל בוקסה כמה פעמים ולצאת כמה פעמים לצילומים – הכל בשביל פערקאקטע קטנוע – זו מקצוענות. כשמבחן קטנוע נמשך 3 ימים וכולל מאות רבות של ק"מ, עשרות ליטר דלק, 2-4 בוחנים ושבוע הגהות ובלבולי מוח כקובץ וורד, התוצאה מקצועית. מאוד לא יעיל ומאוד לא כלכלי עבור המו"ל – אבל מקצועי, בפרט לטווח הארוך. שווה ומשתלם? ממש לא בטוח. בעצם – בטוח שלא. אבל, הפיתרון קיים ויש סיבה לאופטימיות. חוזר שוב למקצוענות. בסוף, גם בתחרות המטורפת ברשת אחר כל כתובת url, כניסות, הקלקות וחשיפות, מה שיקבע אם ייכנסו לקרוא יותר או פחות, הוא בסופו של דבר האיכות. וכשתהינה הרבה כניסות – זה רייטינג. וזה שווה כסף כי יפרסמו. וכשיהיו הרבה כניסות ואפילו הכנסות – אותו המו"ל יכול למנף זאת ולהפוך לחזק ומשפיע. ואז מה נדרש כדי לשמר את ההצלחה ומהרחיבה? נכון – המקצוענות… הרבה הצלחה ותודה על שנים של כתיבה מהנה!

    • תודה.
      אבל אני לא פורש מכתיבה.
      אמשיך לכתוב לקהל שלי כבלוגר. בדו"גיגים.

  12. תודה על הכנות, על הכתיבה ועל כך שאין לי ספק שלא תיעלם לשום מקום.
    אין לי טענות, אף פעם לא הזיז לי שעיתונאי קיבל אופנוע לרכיבה יומית או לחודש, כי ידעתי לקרוא בביקורתיות את האמת שלו, וזה פגש את האמת שלי איפה שהוא. אם הכותב לא היה ישר או לא כתב מעניין המשכתי הלאה, לא בדקתי למה נתנו לו אופנוע וכו'.

    כמו דוגיגים, אתה עושה דברים מהלב- ובגלל זה כיף לעקוב אחריך.

    מבין מהתגובות ה"אוהדות" כאן שאתה מתחיל בדרך חדשה איפשהו- אז שיהיה בהצלחה! גם כאן, לא מעניין אותי אצל איזה יבואן או חברה תעבוד, אני סומך על היושרה שלך ואני בטוח שהם עשו אחלה עסקה.

    שבוע טוב והמון בהצלחה.
    מקווה שיישאר לך זמן לכתוב עוד ועוד ועוד ועוד

  13. לאן עברת לעבוד ינוקא ? אם זו לא חדירה לפרטיות כמובן, בכל מקרה שיהיה בהצלחה. רק אם אפשר, מדי פעם איזה סיפור יפה פה ושם.

    • אני עם הארלי דוידסון

      • יש לי דינה, ברויאל אנפילד
        יש לנו כרובי, בקטום
        יש לי ינוקא, בהארלי דיוידסון
        ואפילו .. תומרקה בהונדה

        אצא לי לטייל על כל ארץ ישראל
        בגפי ואופנועי ….

        • כרובי מזמן לא קטום, הוא עם סוזוקי אפריליה וגוצי
          המבחר שלך לטיולים התרחב משמעותית כרגע
          (-:

  14. כמו כמעט כל דבר אחר בישראל, גם את הסקירות אופנועים שלי אני צורך מחוץ לישראל.

  15. ינוקא
    כל עוד תמשיך להגג לנו הגיגים טבולים במיץ אקוריום ולגרום לנו חיוכים דו גלגליים
    אתה יכול , מצידי , למכור סירות עם עם מנועי סילון בכל נקודה על כדור הארץ.
    אוהבים את התוצרת. עם עבודה. בלי עבודה. עם או בלי עיתונאות.
    ו….בהצלחה.

  16. בהצלחה! אין לי ספק שתחסר ותודה רבה על תקופה נהדרת!

  17. כל הכבוד על הכנות, האומץ והאמת. אולי זה נשמע כמו משפט ממשחקי הכס, אבל נראה שגם למשחקי הקסדה זה כנראה מתאים

  18. אני חושב שהרעיון של מבחני אופנועים מיד שניה מבריק. זה פרקטי, מאפשר אוביקטיביות וזה גם הכי רלוונטי לאלו מהרוכבים שלהם תוצאת המבחן הכי חשובה.

    מי שקונה אופנוע חדש קונה בד"כ שם, פזה, רעש משכר וביצועים משוערים וחלומיים שבמילא לא יגיע אליהם. אבל התפרנים שהאופנוענות זורמת בעורקיהם הם אלו שצריכים את המידע הטוב ביותר על מנת שיישקיעו את כספם בצורה הטובה ביותר.

    אז יאללה ינוקא, למלאכה…

  19. ינוקא, אהבתי את הכתבות שלך, את היכולת לתאר את החיבור המיוחד של ברזלים ואנשים. העיתונות הכתובה הולכת ומצטמקת, זה פחות כלכלי כיום וברור שההשלכות נראות בשטח. אגב זה בכל העולם ולא רק כאן ולא רק באופנועים. אז מודה לך על הכתבות שהיו ומפרגן לך על אלה שיהיו.

  20. מוטק'ה שלנו, לרגע הכנסת בי בהלה וגופי רעד מפחד…. ואז הבנתי שאתה נשאר.
    כמו שכבר נכתב כאן, אתה יכול ללכת לדוג דגים למחייתך, כל עוד לא נצטרך לפספס את הכתבות המעניינות שלך עם הטאצ' האישי והמשעשע שגורם לנו להכנס לראש השובב שלך ולראות את עולם הדו גלגלי קצת אחרת – אז הכל טוב 🙂

    אוהבת אותך מוכשר שלנו, מחכה לכתבה הבאה!

  21. תודה על הדגים

  22. ינוקא שיהיה בהצלחה , אף פעם לא חשבתי שאפשר להתפרנס מעיתונות מוטורית בארץ , ולדעתי ככל שזה קשור לאופנועים כמעט ולא נשאר לעיתונות מהסוג הישן מקום בכלל מבחני דרכים יש ברשת אין ספור מאנשים שלא תלויים ביבואן כזה או אחר ומי שיודע לברור את המידע הזה ישכיל להבין ממש טוב את טיבו של הכלי המדובר , לפי כך לעיתונות מוטורית רוחנית משהו כמו בפורמט הזה של של דוגיגים יש מקום , ולכן אין שום בעיה שתמשיך לכתוב כאן את דוגיגיך תוך כדי שאתה מקדם הרלים וגם דוידסונים לפרנסתך , קיצור בהצלחה !

  23. משמושון // 20/12/2016 um 9:59 // הגב

    אחלה כותב , אמיתי לא לקקן . ישר כוח אח

    נהנים מהכתיבה שלך

  24. אני מודה מאד לכל מי שהגיב פה במילים חמות, כמו גם לכל אלה שטרחו להרים טלפון או לשלוח מייל.
    התגובות הרבות התומכות מוכיחות לי שמהלך הצפת הבעיה היה מוצדק. גם התגובות ממשרדי היבואנים שמספרות על העצבים שתפסו עלי עיתונאי התחום מוכיחות משהו…
    ולמי שלא הבין: אני נשאר בתחום, עובד בענף, וממשיך לכתוב. אנחנו כבר הרבה מאד שנים ביחד ואין לי שום כוונות ללכת מפה.
    אמשיך לכתוב לכם, ואהיה פה בשבילכם.
    תודה.

  25. שומר המוסר // 11/03/2017 um 15:45 // הגב

    כ"כ מתחבר לדברים שלך.
    באתר דוגרי (עלאק אתר) היה בחור כשרוני בשם ועקנין.
    הבנאדם היה לוקח אופנוע מפשיט אותו לגורמים ומביא כתבה בגובה העיניים ללא שום שיקולי חברות אישיים וליקוק תחת ליבואנים.
    ביום בהיר אחד הוא פשוט נעלם והתאדה. או שקיבל הצעה "שאי אפשר לסרב לה" מאחד היבואנים או לחילופין מאס בפוליטיקה של מנהליו.
    אם מישהו מכיר/יודע לאן נעלם ועקנין אשמח לתגובה כאן.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם