פוסט: טראומה

או: איך נראה רוצח?

מאת: גיא תנעמי (פורסם כפוסט בפייסבוק)

חשבתם פעם איך נראה רוצח?
איך לזהות אותו לפני שהוא מגיע לנקודת האל-חזור?
איזה חושים מופעלים כשהוא נמצא בסביבה ואיך מרגישים שנייה לפני המוות?

9:00 בוקר יום חמישי, צומת בירושלים, הרוזמרין פינת דרך חברון 'צומת פניה שמאלה בלבד עם 3 נתיבים.
אני על אופנוע באמצעי. אוטובוס אגד בשמאלי. מתחלף לירוק מתחילים לנסוע.
האוטובוס לא מצליח לסיים את הפנייה בשמאלי וחותך לאמצעי, עליי.
לא חוקי, מסוכן מאוד, אבל לא ביג דיל – הייתי מוכן לזה. קורה.
נותן לאוטובוס לעבור אותי, מתיישרים, ואני מאותת ועובר לשמאלי.
לפנינו עוד צומת עם רמזור ירוק, אני בשמאלי, האוטובוס באמצעי. מתחילים לנסוע ישר.
מגיעים לצומת שיש בה אפשרות לנסוע ישר בלבד.

פתאום. מכירים את המילה הזו? – "פתאום".
משהו שלא צפינו. לא היינו מוכנים אליו.
כמו פסנתר כנף שנופל מקומה שלישית.
לא קשור לכלום. לא משהו שהחושים שלנו הכינו אותנו.

פתאום האוטובוס חותך שמאלה באגרסיביות, במטרה לבצע פניית פרסה לא חוקית,
בצומת שיש אפשרות להמשיך ישר בלבד, כשאני בנתיב השמאלי, ובנתיבים הנגדיים יש תנועה זורמת.
ואני בנתיב השמאלי.

מי שאי פעם חווה "כמעט" או תאונה כלשהי, במיוחד באופנוע – מכיר את ההרגשה.
אתה מרגיש את זה מגיע. את הכאב
הראייה מצטמצמת, השרירים מתכווצים, הגוף נדרך
הנשימה נעתקת, הלב עוצר, וכל תא בגוף שלך מוכן לספוג מה שהולך לקרות,
האינסטיקנטים תופסים פיקוד ומבצעים פעולת מניעה מכנית ובלתי נשלטת למרות שהמוח עוד לא הבין מה לכל הרוחות קורה כאן.

ברקס!!!

גוש ענק וירוק חולף סנטימטרים לידך
גלגלים שחורים בגודל כפול ממך מאיימים לבלוע אותך
האוזניים לא שומעות כלום

הפה יבש
הידיים רועדות
הלב חוזר לפעום
הריאות חוזרות להזרים חמצן

לאט לאט דברים חודרים את ההלם
חריקות צמיגים
busצפירות של נהגי מכוניות זועמים
אנשים שעוצרים לשאול האם אני בסדר, ואולי רוצה לשתות

התאפסתי על עצמי. המשכתי לנסוע.

ואז החלטתי שאין מצב שדבר כזה עובר בשקט.
זה ניסיון לרצח, גם אם ברור לי שנהג האוטובוס לא באמת רוצה במותי.
ביצעתי פרסה, נסעתי אחריו והצלחתי לצלם תמונה ברורה.

אגד, משטרת ישראל, משטרת ישראל ירושלים – לטיפולכם!

אני מצרף תמונות של הצומת, אמנם לא מתוחכמות, כדי להבהיר דברים טוב יותר.

אז איך נראה רוצח? ככה >>>>

 

אין לי מלים להצדיק / מוטי "ינוקא" גלברט

אין לי מילים להצדיק את נהג האוטובוס. אסור לעשות שגיאות כאלה בכביש. לא יודע מה עבר עליו היום אבל בטוח שהיום שלו היה סיוט.

כמו כל יום אחר.

לזחול בתנועה הצפופה ובפקקים האינסופיים בידיעה שלא תגיע בזמן המיועד

להתפתל בכבישים צרים וסימטאות שכוחות אל כי יש תחנה בכל חור

לעבור ברחובות מצומקים בין טורי מכוניות חונות וצפרדעי-אשפה גדולות שנפרקו ברשלנות רחוק מהמדרכה

להגיע לתחנה ולגלות שאי אפשר להכנס למפרץ כי מישהו חונה שם

לנסות לצאת מהתחנה ולהשתלב בתנועה כשאף מכונית לא מאיטה ולא מתחשבת. עשרות פעמים כאלה במשמרת

להיות מחודד עם כל החושים כי מכל "נשיקה" קטנה של ממותה ענקית כזו משהו נורא עלול לקרות

להיות מחודד על הדוושות כי מכל ברקס חזק שלך מישהו יעוף ומיד תזכה למטר "ברכות"

לבדוק עוד פעם ועוד פעם במראות 50 מטר אחורה לפני ביצוע פניה אם אין מישהו צמוד מידי

לבדוק מחוונים ובמיוחד שעוני חום ושמן כי כל תקלה משביתה משמעותה זימון לבירור וחקירה

לנסות להתעלם מרעשים מציקים של שיחות, פטפוטים, להגי סלולרים אינסופיים, מצווחות של ילדים

לדרוך את החושים עד הקצה בדאגה מכל נהג מתמרן לחנות, ילד קופץ ממדרכה, זקנות חוצות שלא במעבר חציה

לבדוק שאף קטנוע נחפז של פיצה שלפני רגע היה מאחוריך לא נכנס לך מתחת לגלגלים בתמרוניו העירוניים

לרדת לפתוח תאי מטען כדי שחיילים יוכלו להכניס ולהוציא את התרמילים הגדולים

להיות אדיב, לסתום את הפה, לא להתווכח, כי מיד מישהו יוציא סלולר ויקליט, יצלם, ידווח, יתלונן

להעלות אנשים בבטחה

להוריד אנשים בבטחה

לאסוף כסף

לנפק כרטיסים

לגמור את המשמרת ולדעת שסידרו לך עוד אחת ללילה

אחת העבודות המתסכלות שבנמצא. עבודה כפוית טובה ובלתי אפשרית, מאסר להגה עם עבודת פרך. לא יודע אם הייתי מחזיק בה מעמד חודש אחד. אני יודע את זה מקרוב כי סבא שלי היה נהג אוטובוס וכילד התלוויתי אליו לנסיעות רבות. וזה עוד היה בזמנים שהתנועה היתה דלילה בהרבה מהיום.

אין לי מילים להצדיק את נהג האוטובוס. אסור לעשות שגיאות כאלה בכביש. לא יודע מה עבר עליו היום אבל אני בטוח שהיום שלו היה סיוט.

כמו כל יום אחר.

bus

 

5 תגובות לפוסט: טראומה

  1. ינוקא – ממש לא מסכים אתך הפעם.
    איפה שאתה לא מסתכל, תמצא עבודות מלחיצות ותמיד יהיה "סיבות טובות" להיות לא זהיר. הפקח טיסה שבת זוגו עצבנה אותו ולכן לא שם לב ששני מטוסים בסכנת התנגשות. המ"כ שבעט בחייל כי הטירונים במטווח עצבנו אותו. הפסיכולוג שהפציינט שלו הפעיל עליו אלימות ובגלל זה הוא לא שם לב שהפציינט הבא אובדני. רוצה עוד דוגמאות?
    נכון, קשה להיות נהג אוטובוס. אבל, אם את לא מסוגל תעבוד בעבודה אחרת. מה עוד שהעבירה שעשה היא באופן ברור רצון להגיע מהר למקום כלשהו (אין קווי אגד שבמסלולם פניית U אסורה) ולא כחלק מהסעת נוסעים.
    לא. הנהג הזה רוצח. גם אם "לא הצליח לו" הפעם, זה יצליח בפעם הבאה. יש להוריד אותו מהכביש. נקודה.

    • מוטי "ינוקא" גלברט // 15/04/2016 um 11:26 // הגב

      אתה צודק.
      ואני לא מחפש הצדקות להתנהגות הפושעת.
      זו השלמת תמונה. זה הכל.
      .

  2. זמן הדגירה של כלבת הוא עשרה ימים, כך שכלב שנושך נכנס להסגר 14 יום על מנת לוודא שלא מקנן בו השיטיון.
    אז זהו, שהמדע התקדם מאז, כל הכלבים מחוסנים, מתולעים, מרופאידים (RFID) מרוסנים ואזרחים למופת.
    ועדיין כלב נושך נכנס לפנסיון של 14 יום על חשבון הבעלים.
    למה? ענישה!
    האם הכלב ילמד לקח מהמאסר? גורנישט. אין לו זיכרון ויכולת קוגניטיבת כמו הכלב של פאבלוב. ועדיין נשלח למאסר. ענישה!

    ט.ל.ח.
    אבל יש טלח ויש טלח.
    יש טלח של "הוי חלמתי והענן הסתיר לי את תמרור המהירות" שהוא טלח פאסיבי.
    ויש טלח של הנפקנית בת יונה מהדיון בפורטל שאסור לומר את שמו (הרוצחת אשר פירססה על אב רוכב), כמו הטלח של נהג האוטובוס הנחמד בכתבה, וזה טלח אקטיבי – אתה אשכרה משנה את האנרציה, אתה ממש מפעיל כח כדי לסובב את ההגה ולפרסס על מישהו.
    לזה אין סליחה ואין מחילה. גם אם זה לא יחזיר את הנרצח.

  3. היי ינוקא.
    אני אתחיל באפשר אחרת.
    אולי לא תאהב(ואולי כן) את מה שאכתוב אז בוא עם ראש פתוח.
    אני נהג, אוטובוס, בחברה הירוקה המצויינת לעיל וגם בעיר בה קרה המקרה.
    מודה, עבודה קשה, כל שמצויין בכתבך הוא נכון כמעט במלואו, מה שלא, זניח. אנשים קשים, כבישים קשים, זמנים קשים ובכלל בעיר הזאת המציאות הזויה.
    לא אשקר, אין סיכוי לסיים משמרת בלי עבירת תנועה. בתוך נהג מתחיל אתה חושב שמה יכול להיות ואז ככל שהזמן עובר ואתה צובר ניסיון אתה מבין שלא מאפשרים אחרת. על הקלות מוותרים(גם המשטרה שרואה) על הקשות מענישים.
    ועדיין, עם הכל, זו לא סיבה. לא למהר, לא להשתגע. לבצע שם פרסה זה ניסיון להרוג. לא אבל, לא אם, לא אולי.
    אותו נהג, צריך להענש. בצורה כואבת.
    אבל זה לא יקרה כי לאף אחד לא אכפת.

    תרשה לי להוסיף משהו קטן. הנהג הנכבד, באשר הוא, איננו הנהג שאתה מתאר. הוא נהג בחברת אגד הסעים. לא עושה קווים ציבוריים רגילים, לפי התמונה אני גם לא רואה מכשיר כרטוס. אין הבדל בינו לבין נהג חברת הסעות פרטית אחרת. אין עליו את כל הבלאגן המתואר. בטח שלא איך שנרשם במה שכתבת.
    אם פספסת את הפניה שם, אין ברירה אלא לעשות סיבוב יחסית ארוך כדי להסתובב ולהדיוט הזה לא הייתה הסבלנות אז הוא ניסה להרוג.
    אין טעם להכביר במילים או לנסות לכבס מילים.
    ניסיון להרוג.
    הבעיה היא שבלי צילום העבירה וללא תאונה/בוחן תנועה באותו רגע אי אפשר להאשים את הנהג בכלום. זה ריק.
    וזה עצוב.

  4. רחל גלברט // 18/04/2016 um 10:35 // הגב

    שלום
    כשקראתי את תגובתך המהממת חשבתי מתי תזכיר את הנסיעות בילדותך עם הסבא שלך. והנה, נכון, זה הגיע. היו זמנים ויש זכרונות. נחמד.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם