שלושה וחצי הגיגים על מכירות דו"ג ב-2015

עד לא מזמן, היה מפרסם איגוד לשכות המסחר את הקובץ שנקרא "דו"ח תוצרים" מדי חודש, כשהוא מפולח רק ליצרניות (וארץ המוצא) ולקטגוריות כלליות של נפחי מנוע. היה מתיש לקרוא את הדו"ח כי המגמות הכלליות שהוא מציג היו, ובכן – כלליות מדי. לדוגמה, לא ניתן היה להבין אם כמות הכלים שנמכרו תחת סוזוקי-יפן בקטגורית הנפח 250-500 סמ"ק, התייחסו לבורגמן 400 או בכלל ל-DRZ400.

לפני שנתיים בערך, החלו שם לפעול על פי המתכונת האירופאית ולפרסם את הנתונים ע"פ חיתוך לדגם בעבור כל יצרנית. כך הפך הדו"ח המשמים הזה למעניין יותר בעבור מי שרוצה להבין קצת מה קורה בשוק שלנו. חשוב לציין שהדו"ח מנהל מעקב רק אחרי כלים שזכו לקבל לוחית רישוי. לפיכך, גם כלי שחיכה יותר משנה למכירתו והיבואן נאלץ לרשום אותו על שמו ("יד1 מיבואן"), גם מופיע כאן בדו"חות. לא נתעכב יותר מדי על מספרים מדויקים שכן בחלק מהמקרים, הנתונים כוללים כלים שהגיעו ארצה למטרות אב טיפוס ולכן נרשמו כיחידה אחת בלבד. בנוסף, הנתונים ממשיכים להתעדכן כחודשיים לאחר פרסום הדו"ח כך שכרגע הם ממילא לא מדויקים וייתכנו סטיות לכאן או לכאן. אגב, לוחיות רישוי אפורות (לכלים המיועדים לספורט מוטורי), לא כלולות כאן.

אז בואו נעבור יחד על כמה נקודות מעניינות לדעתי שפשוט קופצות לעין מהדו"ח במשחק פשוט של אקסל. ברשותכם.

  1. אנחנו עדיין קטנים מדי למדינה הזאת

מכירות הדו גלגלי זוחלות אט אט מעלה. ב-2014 נמכרו 250 כלים יותר מ-2013. ואילו השנה, 1200 כלים יותר מ-2014. אחרי המכות שחווה התחום בירידה מתמשכת בין 2008 ל-2010, נראה פתאום כאילו מצבנו טוב מאי פעם. אבל לא – אנחנו עוד לא בימים הטובים של אמצע שנות ה-90'. בטח לא כחלק מעולם התחבורה הישראלי.

ענף הרכב הוסיף לכבישי הארץ העמוסים מעל לרבע מיליון מכוניות פרטיות (254,000 ליתר דיוק). ב-2014 הוערך כי יש כבר 3,000,000 רכבים שונים על הכביש (3 מיליון!), מה שאומר שעם כל הכבוד למכירות הדו גלגלי הפורחות, אנחנו רחוקים עדיין מהנתונים האירופאיים. אם אצלם התחום הדו גלגלי מהווה כ-12 אחוזים ואף 15 ו-18 אחוזים מסך הרכבים הנוסעים, הרי שבישראל של 2015, בשל כמויות הרכבים הפרטיים הממשיכים להישפך אל הכבישים, אנחנו עומדים על פחות מ-5% של דו גלגליים. אני לא יודע בכמה פקקים עוד צריך הנהג הישראלי לעמוד כדי להבין את הפתרון הגלגלי המונח לפניו.

  1. אופנועים לפנאי

אנחנו מדברים על בערך 3,700 אופנועים ו-11,400 קטנועים שנמכרו ב-2015. תוסיפו עליהם עוד 190 דו גלגליים חשמליים כך שקצת יותר מ-23 אחוזים מסך הכלים שנמכרו הם אופנועים. נתון טוב לכל הדעות, בטח בהשוואה לעבר.

בזכות הפילוח של הדו"ח עליו קשקשתי בהתחלה, ניתן לגלות שמתוך סך האופנועים שנמכרו, כ-750 כלים, בכלל מיועדים לשימוש פנאי נטו. רובם ככולם הם אופנועי אנדורו מקצועיים או אופנועי מוטוקרוס מוסבים לאנדורו. הווה אומר: נמדדים לרוב על פי שעות מנוע ולא קילומטראז' נצבר. הם יגיעו לרוב לשטח על נגרר המחובר לרכב פרטי ולא ברכיבה. ובכלל, הכיסוי יוסר מהם למטרות רכיבה רק בסופי השבוע לשעות מועטות. בשאר ימות השבוע, הם עומדים קשורים היטב צמוד לבית הרוכב.

ובואו לא נשכח את קוני מותגי היוקרה כמו ב.מ.וו, דוקאטי, אם.וי אגוסטה והארלי דיווידסון (יש עוד כמובן), שחלקם נמנים על רוכבי סוף השבוע: גם אצלם, כמו גם בעבור כותב שורות אלו, האופנוע משמש לרכיבות סופ"ש כמעט באופן בלעדי.

יש הרבה מסקנות ודעות שניתן לגזור מהידיעה שמתוך כל האופנועים שנמכרו, 20 אחוזים בכלל עומדים רוב השבוע:

אולי הרבה רוכבי כביש נוטשים את התחום והסכנה הגלומה ברכיבה יומיומית עם שאר הפסיכיים על הכביש ושומרים את פרצי האדרנלין לסופי השבוע בשטח?

האם זה אומר שמחירי אופנועי השטח שירדו השנה באופן מהותי, מושכים את המעמד הבינוני להעריך מחדש את שעות הפנאי המועטות שנותרו בידיו באמצעות השקעת כספו ברכישת אופנוע?

אולי זה כי אופנוע הופך אט אט לסמל סטטוס? על אחת כמה וכמה כשבעליו "מרשה לעצמו" להעמיד אותו ללא תנועה למשך רוב ימות השבוע?

  1. השטח דל מדי בהיצע

בתחום הדו גלגלי לכביש, ניתן להצביע על טריומף הבריטית כמותג משמעותי וגדול שעדיין חסר כאן, בנוסף לכמה מותגים אקזוטיים ו/או נדירים. לעומת זאת, תחום השטח נטו, למרות שמכר רק 750 אופנועים, כולל ערב רב של מותגים עם יצרניות זערוריות שיכולות להיחשב ל"סדנאות מתמחות" כי המונח "יצרנית אופנועים" גדול עליהן מרוב שהן קטנות.

כביכול, לא חסר דבר. עם זאת, רוכב השטח הישראלי נמשך אל הבטוח והמוכר וכמעט שלא רוכש כלים מהמגוון הרחב העומד מולו. הרבה סיבות יש לכך ולא ננסה לעמוד עליהן כאן, רק תראו את המספרים:

135 אופנועי אנדורו, רק 20% מהתחום (!), נמכרו על ידי לא פחות מ-5 יבואניות שונות. המספר הזה כולל את כל המותגים הבאים, שחלקם מיובא זה לצד זה אצל אותה יבואנית: גאסגאס, שרקו, HM, הונדה, ימאהה, קאוואסקי, וואלנטי ו-TM.

שאר ה-615 כלים, 80 אחוזים מהתחום, יוצרו על ידי ק.ט.מ האוסטרית. הכלים הללו נמכרו השנה כ-2 מותגים על ידי 2 יבואניות שונות: 400 נמכרו בצבע כתום תחת המותג ק.ט.מ (היבואנית: ד.ל.ב מוטוספורט), השאר נמכרו בכחול-לבן תחת המותג הוסקוורנה (היבואנית: עופר אבניר).

עוד פעם: 80 אחוזים מרוכבי השטח רוכבים בעצם על אותו הדבר. נראה כאילו המתחרים בשוק נכנעו או סתם נמנעו ב"מלחמה" במותג, והפקירו את השוק לדומיננטיות מוחלטת של מותג יחיד. אין לכך אח ורע בתחום הקטנועים או בתחום אופנועי הכביש.

לא שמדובר על אופנועים רעים חלילה או שבעלי האופנועים הללו נאנסו לרכוש אותם, אבל עדיין: העדר התחרות ודלילות ההיצע מפתיעים בעוצמתם, וחבל – זה לא צריך להיות כך. עדיף לכולם, לצרכנים אבל גם ליבואנים הגדולים, שתהיה תחרות. זה בריא יותר וטוב יותר לכולם.

1/2 (עוד חצי הגיג): קצת נתונים מרחבי טבלת האקסל:

הסופרבייק הנמכר ביותר, כבר שנה שלישית ברציפות, הוא ה-S1000RR של ב.מ.וו עם 19 יחידות. אחריו ה-YZF-R1 של ימאהה עם 13 יחידות בלבד מהגרסה הרגילה ומגרסת ה-M1 יחדיו. המספרים הנמוכים הללו רק מלמדים על המשבר של תחום הסופרבייק בארץ.

הסופרספורט הנמכר ביותר הוא הנינג'ה ZX6R של קאוואסקי שמכר 20 יחידות. כאן המצב מאחור בטבלה עוד פחות טוב מבסופרבייק: רק 5 יחידות ל-CBR600RR של הונדה ו-10 יחידות ל-R6 של ימאהה. סוזוקי בכלל לא רשמו ג'יקסרים 600 ב-2015.

הדגם הנמכר ביותר של דוקאטי הוא הסקרמבלר 800 החדש שנמכרו ממנו 20 יחידות. לנו לגמרי ברור מדוע הוא מצליח כך.

בשקט בשקט, אנפילד מכרו 28 כלים השנה. נעים לראות שעדיין יש מקום לקול אחר ולרוח שונה בענף.

הדגם הנמכר ביותר של ב.מ.וו, בדיוק כמו באירופה, הוא ה-GS1200. הגרסה הרגילה + גרסת האדוונצ'ר מכרו יחדיו 68 יחידות.

אופנוע השטח הנמכר ביותר הוא ה-125EX של ק.ט.מ שמכר 100 יחידות. אבל בעצם, צריך להוסיף על המספר גם את ה-83 יחידות שמכר ה-TE125 של הוסקוורנה. שכן, הם שניהם מיוצרים על ידי אותה יצרנית ונבדלים במספר מק"טים בודדים וצביעה שונה. כך שבעצם, מדובר כאן על 183 יחידות מאותו הדגם…

הקטנוע הנמכר ביותר, כדגם בודד, הוא המובי 125 של קימקו עם 1430 יחידות. רץ המרתון הזה ממשיך ללוות את חברות השליחויות כבר שנים.

האופנוע הנמכר ביותר, כדגם בודד, הוא ה-MT-09 של ימאהה עם 160 יחידות. גם כאן אין הפתעה. כשרוכבים עליו מבינים מדוע.

האופנוע הנמכר ביותר של סוזוקי הוא ה-GSR750 עם 24 יחידות. עם נתון הימאהה מהשורה הקודמת, ויחד עם שאר אופנועי הנייקד הבולטים בקטגוריות ה"מתחת ל-70 אלף ש"ח" כמו ההונדה CB500 (כולל גרסאות ה-X  וה-R) וה-NC750 שמכרו יחדיו מעל 330 כלים, נראה שהשוק הולך לכיוון שפוי ונכון יותר. לדעתי, אנחנו מוכנים כיום, יותר מתמיד, לקלוט את המוני הנהגים שיחפשו מפלט מהפקקים ומעומסי התנועה שיניבו עבודות הרכבת הקלה. יש לשוק שלנו המון מה להציע להם. רק שיבואו כבר…

5 תגובות לשלושה וחצי הגיגים על מכירות דו"ג ב-2015

  1. פואד אל-אוואל // 10/01/2016 um 10:05 // הגב

    מה שאני קורא בין השורות הוא אולי הפוך מהמסקנות שלך שמצב הדו"ג בארץ משתפר.
    אני רואה כאן דווקא את העמקת הקיטוב החברתי-כלכלי.
    הקפאון במכירת הקטנועים מעיד על כך שגם השכבות החלשות לא רואות בקטנוע פתרון תחבורתי הגון.
    מנגד רוב הגידול במכירות בא מכלי פנאי שברוב המכריע של המקרים אני מעריך, נרכשים בנוסף למכוניות המשפחתיות – או אם להיות בוטה – צעצועים יקרים לבני עשירים, כמו סירות אופנועי הים וג'יפי הטרקטורונים והבאגים.
    מהפך יגיע לדעתי רק עם הוזלת הביטוח לרמה נמוכה יותר משל רכב פרטי, במקביל להכרה חברתית וממסדית שרכיבה על דו"ג קטן לגיטימית ורצויה.

    • תומר תומר "כRובי" ברעם // 12/01/2016 um 5:27 // הגב

      אתה מעלה זוית מעניינת, בטח לגבי עניין הקטנועים. זה ממש לא מרגיש לי נכון לקרוא לאופנועים "צעצועים יקרים לבני עשירים" ועל אחת כמה וכמה – להכניס אותם לאותה קטגוריה עם אופנועי הים והטרקטרונים.

  2. הינשוף // 10/01/2016 um 10:48 // הגב

    ענינו משתפרים לאט מידי, מאוחר מידי אבל יחסית לשנות ה80 שבכול הארץ היה יבאון וחצי ואפשריות היו מגבלות גם למי שהיה כסף ורצה אופנוע, עניני האופנועים בארץ השתפרו ואפשר לשמוע קול רעם של אזוז פתוח באופן סדיר, יש אופנועים, אין אופנועסטים, אין תרבות נהיגה אין אחוות אופנוענים, עדין אין מסלול לספורט מוטורי, יש משרד תחבורה מעיק, יש מחרי ביטוח גבוהים ללא השוואה לשום מקום בעולם, בכול זאת עניני האופנועים משתפרים,,,

  3. "אני לא יודע בכמה פקקים עוד צריך הנהג הישראלי לעמוד כדי להבין את הפתרון הגלגלי המונח לפניו.".

    כשכ-50% (אולי יותר) מהרכבים החדשים העולים לכביש הם מחברות ליסינג שאינן מציעות אופנועים.
    כשתחזוקה של אופנוע יקרה כל כך – מספיק להסתכל על עלות צמיגים לקילומטר כדי להבין זאת.
    כשמפחידים אותך כמה אופנוע זה מסוכן.
    כשמחירי ביטוח החובה אינם הגיוניים בעליל ומחירי הביטוח המקיף אפילו אינם שייכים לאותו משפט המכיל את המילה "היגיון".
    מה הפלא שאנשים עדיין מעדיפים לעמוד בפקקים (שהולכים ומתארכים, כי התשתית אינה ערוכה לקלוט רבע מיליון רכבים חדשים בשנה)?

  4. עלייה קלה של הדוג" בן 3 מיליוני קופסאות . 3 וחצי הגיגים. כרובי כרובי טוב שמצאת בית.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם