פרנואיד-דורו

אחרי שנתיים בקבע השתחרר מהצבא. הספיקו לו מעל הראש החירטוטים בג'נין. יסתדרו בלעדיו, סומך עליהם שימצאו לעצמם בשר טרי להסתערב איתם. המתח והלחץ העכירו אותו. נדמה היה כי כל היקום אורב לו. לאחרונה, לפני גיחות מבצעיות קיבל רגליים קרות ופיק ברכיים. החליט שדי. הגיש בקשה, לחצו עליו, לחץ חזרה, רמזו לו, רמז חזרה, ובסוף קיבל את מבוקשו ויצא.

הסתיים פרק. טייל קצת, חיפש קצת, בילה קצת, אבל לא ממש מצא עניין לענות בו. בסוף אותה שנה ביקש ממנו אביו לעזור לו קצת במשרד, והסכים. עסק קטן לעמילות מכס או משהו כזה.

יצא לכמה שליחויות ולכמה סידורים ונתקע בנחשי התנועה התלאביבית. שם לב שכל פעם שהוא יושב באוטו ולא מתקדם, עולה לו הדם לראש. לא מטפורה, אמיתי: גל חום, לב הולם, זיעה, נשימה כבדה. הרגשה כאילו הבתים סוגרים עליו, הולכים ומתקרבים ותיכף יתמוטטו לו על הגג ויקברו אותו חי בתוך קופסת המתכת. אחרי פעמיים שלוש כאלו הסיק שיש בעיה, הבין שמשהו לא בריא קורה. היה מספיק פיקח לאבחן שהתפתח אצלו תסביך רדיפה. עזוב אותך מפסיכולוגים, המצב ברור.

החליף אוטו באופנוע. נשלף מהמכונית כאפרוח שבקע מהביצה והתמכר לרוח ולחופש. קנה משהו בינוני של 500 סמ"ק והיה שבע רצון מהשינוי. עכשיו קל יותר הלחץ על העין השטופה. כשכבר חשב שפתר את הבעיה נקלע לפקק על כביש 2 בדרך צפונה. כמובן מיד ירד לשוליים ועבר את כל הטור רק בשביל למצוא בקצה שוטר שהורה לו לבלום במקום עד שיגמרו לפנות מהכביש את שברי התאונה שקרתה שם. הפינוי ארך יותר מששיער והוא מצא את עצמו אוגר-צובר פחדים שם בשול: ומה אם תיפול עליהם עכשיו הפצצה אווירית?! שוב חזרו הסימפטומים: לחץ, זיעה, נשימה כבדה. שיט! מה שווה לי כל האופנוע הזה אם גם איתו אני תקוע?!

שבר את הראש ועלתה בו מחשבה שאולי דו"ש יהוה פתרון: בעת מצוקת כביש, אפשר יהיה להפנות כידון לימין, לרדת לשבילי עפר ולברוח. גאוני! פינה לעצמו יום-יומיים ללמוד את מגזר הדו"שים. נבוך מצא את עצמו טובע בים דגמים, החל מכל מיני צעצועי בייבי-ראלי, עבור דרך דו"שי וואנאבי שלא יצלחו אפילו אמבטיית חול בינונית, וכלה במפלצות התהילה, אותם מוטו-גריידרים עם זיווד של טנק מרכבה ובקרבם כור אטומי של כ-1,300 סמ"ק. בסוף קנה DR650, מאלה החדשים, כמו פעם. אחי, זה סוזוקי קלאסה!

ויצא לדגום שבילים. אכל כמה טרחות ושבר ידית קלאצ' לפני שהבין שהוא צריך דחוף קורס להבנת תורת העפר והאבן. מצא מדריך שמילא לו את הראש בעולם חדש של מושגים כמו זנב מחליק, הקפצות קדמי, גוף קדימה, גוף אחורה ופתיחות גז במקום שליבו אמר לו שצריך דווקא לסגור…

אבל בסוף אפילו למד ליהנות מזה. בסופי שבוע יצא לשכלל מיומנויות, וכשכבר ראה ברכה בעמלו והחשיב עצמו תותח שבילים מצוי, צץ ענן שחור חדש שהטיל צל כבד והעיב על כל הישגיו, וזה אירע כשרכב בכביש 6 וסקר קצת את הנוף. מעבר למעקה ניגלו לו מדרונות מסולעים עם שבילי איילות מינימליסטיים שהטילו בו מורך ואימה: היאך יצלח אותם עם הדיאר המגושם ועם חוסר הידע המשווע שלו ברכיבת אנדורו כהילכתה, אם ייאלץ לנטוש את הכביש הראשי ולברוח להרים?

הפתרון האולטימטיבי הצטלצל באוויר: לא היתה ברירה והוא שב לחזר על פתחי סוכנויות והפעם כדי להשיג לו חרגול שטח שדוף. משפתר לבסוף את המשוואה המסובכת של דגמים, נפחים וצבעים, המיר דו"ש בצרצר אנדורו.

עכשיו נאלץ לחזור למדריך וללמוד הכל מהתחלה. גמר עם זה והנה צצה סוגיה חדשה: איך מתניידים עם אופנוע שטח בעיר? הרי זו שטות שאין כדוגמתה! וואלה הסתבכתי…

ושוב ישב על המדוכה המרופטת ושוב מצא ישועה: הלך וקנה טנדר והרכיב לו וו גרירה ועליו פס מתכת להובלת אופנוע שטח, וכך היה יוצא לדרכים כשהאופנוע תלוי מאחור ומשמש לו כעוגן הצלה לעת יתגשם אחד מתרחישי האימה שהתרוצצו במוחו, וייאלץ לנטוש את הכביש ולברוח לעמקי השדות ולמרחבי ההרים.

בין כה וכה, נזעקה המשפחה ונחרדה: כל הרכישות וההמרות המרובות הללו לא הועילו לאיזון התקציב בבית והתדלדלו החסכונות. ההורים המוטרדים רמזו לו בעדינות שהוא יורד מן הנתיב וסוטה מדרך הישר ובעבודה כבר אינו מביא תועלת. אבל הוא כבר נסק מהם, הפנה עורף, הלך ונאטם מתבצר בחרדותיו: שחררו, מה אתם מבינים?!

ומי יודע לאן עוד היה מעפיל ומגיע בתרחישי פחדיו לולא קרסה כל תיאוריית הבריחה והתנפצה באיזו שבת אחת כשרכב עם חבורה חדשה מפתח תקוה שהבטיחו לו עולמות אנדורו בל נודעו ואשר לא שיערום אבותינו, וסחבו אותו למתקן אדם, ושם במדרון תלול סחוף רוחות וגדמי גזעים מצא את עצמו נעוץ באמצע, ללא יכולת תנועה בין כמה פרשי אנדורו אומללים אשר גדול היה עליהם האתגר לבין אלו שנותרו מאחוריו, ופתאום חלחלה לראשו מחשבת הזוועה שזה התרחיש הכי גרוע אליו יכול היה להקלע לו במקרה ברגע זה היתה מתרחשת למשל, מתקפת טילים, כי ממצב כזה ממש אינו יכול לברוח…

8 תגובות לפרנואיד-דורו

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 14/01/2020 um 8:09 // הגב

    מדחי אל דחי, מהדחקה אל הדחקה, נראה שמקומו של האופנוע כפסיכולוג לעת מצוא מוגבל. צריך לשנות את המרשם: אדוונצ'ר בינוני + SSRI ובא לציון גואל (והם חיים באושר מאז).

  2. אריק רצ'בסקי // 14/01/2020 um 19:03 // הגב

    פרנואיד-דורו? לעניות דעתי, חובבן בדורו!
    בתרחישי הקיצון שלי (פקקי ענק בעקבות ההפצצה האיראנית והפלישה מירדן), אני ממלט את המשפחה (5 נפשות) על הדי-אר עם הסירה. הבולם האחורי בסוף מהלכו, גחון הסירה לוחך את החצץ.
    לקראת נתב"ג הפקקים בלתי אפשריים, אני מפרק הסירה בעשר דקות, ועוברים למוד של 5 באופנוע אחד.
    הברדק בכניסה לנתב"ג אטומי (כמו ההפצצה, קטע) ואנו עוברים חלק ומהר.
    אני סוחט את הגז ומשיג את הדאש 7 האחרון של ארקיע ממש בסוף המסלול.
    מנפנף באקדח, דוחף הצידה את הדיילים, זורק למטוס את הילדים (והכל בתנועה, כן?).
    לאשה ולי אין מקום. מזל שהטנק כמעט מלא, נוכל לסחוב עד נאות סמדר. לפי הפייסבוק (כשעוד היתה רשת), נשאר להם דלק בתחנה

  3. אריק – ענק
    הרגת אותי !!!
    בתרחיש שלי – תוסיף גם כלבה …
    וכן … גם אני דרומה
    אם כבר למות – אז במדבר

  4. מסתבר שאפילו הדו"ג לסוגיו לא מספק פתרונות לכל.
    לעיתים אין מנוס מ 400 ש"ח לשעה במצב מאוזן רק כדי לשמוע את עצמך פורק את הלחץ מהעין השטופה, השדופה.

  5. פואד פחות חושש ממתקפת טילים
    יותר ממתקפת פילים באיילון
    ובכל מקרה עבורו כבר אין דורו.
    רוכב בכביש והוגה: Go big or Go home
    אם כבר לבד אז שיהיה בתנועה
    ועוד כהנה וכהנה וכהנא
    חי או מת
    רק לא חצי חצי.
    אולי חצי רבע…

  6. וואלה.
    לא שם על התרחישים הללו,לא מאמין בזה.
    מסכן הבחור,שיוריד שני הילוכים ויעבור הרחק מהעיר.

להגיב על ארז לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם