גשם? הישארו בבית!

והנה מגיעה לה ה-עונה שאופנוענים הכי אוהבים. חורף.

נהדר בחורף. גשם, קור, חושך מוקדם, מה רע? תענוג. והכי כיף זה השילוש הקדוש ביניהם שמוציא לך את החשק לחיות.

יש עמים חכמים. בשיקגו, כך מספר לי חבר (– לא חשוב שמות) שהיה פרופסור מכובד באוניברסיטה שם ובארץ הוא סתם רוכב לאט על גרוטאות איטלקיות משנות השמונים (רענן כרמיאלי), לא רוכבים בחורף. אמנם המטפרטורה שם נמוכה ב-400 מעלות מאשר כאן ויש שלג רוב החורף, אבל אל תהיו לי קטנוניים עכשיו.

לרכוב בחורף זה דרעק. כל ה"בובע מייסעס" של מוכרי האביזרים "עם המעיל הזה אתה תזיע לא משנה כמה קר בחוץ" שווים לישבן שנתקע בלי נייר טואלט בשטח. כי לא משנה מה תלבשו, תמיד יחדור קור מאיפשהו: מהצוואר, משיפולי הגב התחתונים, מהתחתונים, מהלמטה של המכנסיים, קור יהיה גם יהיה. ואתה גם תמיד תגיע עם קצת נזלת באף, לא משנה כמה רכבת ולאן. וכמובן שאי אפשר לנגב נזלת על אופנוע. לא… טישו זה מחוץ לתחום כשאתה על אופנוע. אז תמיד תנגב קצת עם הכפפה בצד של גב כף היד, תמרח על המעיל, ותקווה שהגשם ימחה כל זכר. אבל הקצת הזה שהתייבש לך בעת הניגוב מתחת לאף בדיוק במעבר שבין נחיר לנחיר, יישאר לדיראון עולם, לא משנה כמה תנגב אותו כשתגיע למחוז חפצך. ואם יש לך שפם אתה תגיע לעבודה עם גוש יבשושי שאין לך מושג אם הסרת לחלוטין לא משנה כמה תשפשף אותו, ותתפלל שלא נשארו פירורים עד שתפגוש בחיים תבוניים.

אם בכלל תגיע ולא תחליק בדרך.

כי רעה חולה היא הגשם. כלומר, לא הגשם עצמו שהוא ברכה לחקלאים – ולכן לא ברורה כלל העובדה שהוא נופל להכעיס גם בערים מיושבות ונינוחות ובא להפוך סדרי עולם כשהאופנוען על הכביש והאופנוע רוכב עליו. אלא המים שנצברים בעקבותיו על הכביש וחוצצים בין צמיג לאספלט עד שמתישהו הגומי יגיד שירה ויעדיף להתאבד עם האופנוע ולהחליק מאשר להמשיך להסתובב. קשה להאשים אותו. גם לו קר ורטוב והוא עובד קשה. אז פלא שהוא מתאבד?

"גשם ראשון…" "גשם ראשון…" יגיד לך כל רוכב "מנוסה". "תיזהר לרכוב בגשם ראשון" יביט עליך הלה בידענות של מבין דבר למרות שלא מבין דבר מהחיים שלו. כי אם הוא היה באמת מבין משהו מחייו המצומקים והמעבד במוחו המדולל היה עובד באמת ולא לכאורה, היה אומר לך "עזוב, רטוב, סע באוטובוס עם כל הניחוחות של בתי השחי בעולם ועזוב אותך מאופנוע. אופנוע בחורף זה דרעק".

למרות שגשם ראשון זה באמת משהו מיוחד. נשים מתחילות לדמיין פוך וכירבולים ו"נעימי" מחורבן בגב או ביד או בקרקפת כאילו אתה מכונת ליטופים מחורבנת ולא אופנוען גברי עם שיערות על החזה, ומיד מוציאות את השמיכה העבה חרף העובדה שעדיין 45 מעלות בחוץ.

אתה מצד שני, מדמיין שוליים לבנים מקצף מגעיל שעורבב היטב בשמן, סחי, ג'יפה, לכלוך מזדמן, ופה ושם ג'וק ששט מעל לכל אלה על עלה יבש ואתה יכול להישבע שהוא מחזיק גבעול א-לה משוט, ואת עצמך מיוסר וחצוי: ללבוש נגד גשם או לא? כי אם כן, תמות מחום ותגיע רטוב מזיעה. ואם לא, תגיע רטוב כאילו יצאת ממקלחת עם בגדים והגעת ככה לעבודה. אז בעצם יש לך שתי אופציות: או להגיע קצת רטוב אבל מסריח מזיעה, או להגיע יותר רטוב אבל מריח מפריחת הסתיו. הפריחה מהחום שיגיע כי גם התקררת בדרך, תגיע יומיים אחר כך.

אז עזבו אתכם מחורף. אפסנו את האופנוע, נתקו את המצבר, תניעו מדי פעם בעמידה כשזורחת מעט שמש, וסעו באוטובוס. עדיף.

5 תגובות לגשם? הישארו בבית!

  1. זה לא כ-ז-ה נורא פה בתל הביל,
    קסדה נפתחת כל כך ישנה שהיא כבר לא נסגרת ומשקפי רתכים – בעבודה אתה מגיע לכיור במטבח ושוטף את הפנים עם הסקוץ' המג'וייף בן השנתיים – והוא עדיין מצליח לנקות את מה שנדבק לך לפרצוף.

  2. בון פייר // 03/11/2019 um 17:14 // הגב

    לא הבנתי…
    אם אני קונה רכב, אני עדיין יכול לשים קסדה?

  3. באמת לא שיקגו..
    ב-90% מימי החורף,
    תמתין 15 דק', הנה. נגמר הגשם 🙂

  4. לאפסן את האופנוע זה קצת קיצוני לדעתי.. חורף אחרון נספרו 17 ימי גשם על ימי עבודה (ראשון עד חמישי כולל..) כאשר בחורף שעבר נספרו 12…
    יום גשם נספר כיום שבו היה צורך בחליפה נגד גשם גם אם רק בכיוון אחד (לעבודה או ממנה..) ונספר גם אם באותו היום בחרתי לא לצאת…

  5. עדיף לרכב בדיונות,לא משנה איפה.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם