איך בונים סקרמבלר?

הסקרמבלר קווים לדמותו

דמותו מסורבלת, הקווים מטושטשים, הצורה דיכוטומית, הגדרתו משובשת ואישיותו מבולבלת. איזה קווים נבחר לדמותו?

לא ממש ברור. אם יש את נפשך לדעת מה הוא הסקרמבלר, למחוזות המבוכה תקלע. בערבוביה הולדתו ואינו אלא יציר פשרות. אפשר שנראה בו דחיק-סליק דוליטלי: לא סגור על עצמו אם אופנוע כביש הוא שחמד לצאן וירד לשטח או שמא אופנוע שטח הוא שחמד לצון וטיפס לכביש.

מידותיו צנועות. לא בגדולות יהלך. מחוף לחוף, מחוטם עד פיית אגזוז ישאיר המודד עודף מ-200 סנטימטרים. מעלות טרשים ינשיר מן התפריט וישאירם לאחרים. במדרגות סלע לא ימצא נתיבו. על גחונו יזחל ועפר ילחך אך להכיש לא ישכיל ולטרוף לא יידע. אין הוא חיית שטח.

באתר טריומף מצאתי שחולקים על דעתי. מדור סקרמבלרים עשיר ומפותח יש שם ובו כלי גיבורים בני חייל בנויים לתלפיה. בתמונות מהלכים הם בדרכי המדבר בעוז ובעזוז. הבלים, אל תאמינו, מדוחי שווא הם. לא יורדים המדברה עם מכונות כאלו, ולא מעפילים איתם ההרה. אפשרי, אבל לא מציאותי. יש קלים וזולים מהם לתכלית זו. הנה הינם משחקי עיצוב גרידא, תעלולי סטודיו וגרפיקה. רק סיריל דפרה, פטרהנסל או מארק קומה ודומיהם ישכילו דעת איך לחלץ מהם תנועה נכוחה בערוצים ובוואדיות. אנו, פשוטי העם, רק נלעס איתם קש ונלעלע חמציץ.

גם הפירט מבולוניה הדוכס האדום לבית דוקאטי שילח אל השווקים שני טלאים מעוטרים באותיות סקרמבלר, אבל הנקל לראות שאף אלו סלסולי מכחול גרפים הם שהורתם בפקודת מחלקת היח"צ ונועדו הם לפריטה על מיתרי נפש נוגים ונוסטלגים. אפילו את דודי המפלט לא טרחו להרים מעלה. הבלותא היא לחשוב שייצא הוא לטיול במרעה, כי אף בר דעת לא יחמר בו בעקבי העדרים. אז מה נהיה? – קטן וחתיך צבעוני וחלש, ובכבישים ישרים הוא מעצבן.

סקרמבלר'ס? – דוקאטי וטריומף, לך תרד איתם לשטח… (לחצו להגדלה)

תלאות וחיבוטים

אבל, בלי קווים ובלי דמות – מתוק הוא לעין מאד, עד תשוקה. כולו מחמדים, והאיך באמת הגיע עד הלום?

בראשית פרץ האופנוע. יציר תחבורה קל רגליים וזריז שהיטיב לתמרן מן המכונית המסורבלת ושימוש נעשה בו הן בעיר והן בכפר. אך, בדרכי העפר הפראיות לא נאחז היטב והחליק על צידו. אז הגו פתרון לחרוץ את צמיגיו בסכין ולשוות להם תבנית קוביות. יאה ונאה היה הפתרון עד שפגש גלגל באספלט ונמצאו התותבות שבפה מקרקשות. מן המפורסמות היא שקוביה וזפת בל יחדיו יהלכון. בנקודה זו הומצא הצמיג הדו שימושי שהוא בעצם שעטנז וכלאיים, פיפטי פיפטי, נישט ההין אונד נישט ההר. עוד אחד שלא סגור על עצמו.

לעת בוץ היתה הכנף הקדמית למלכודת והתקיעות למציאות נפוצה. כשפרקו והורידו את הכנפיים השתפר המצב אבל אז ויימלא פי הרוכב עפר ובגדו מדמנה. כשהשתנתה הדרך והיתה ממישורית למהמורה, נחבט הגחון ונטרקו המיתלים. אז האריכו את המיתלים ובנו מגן גחון. כשניתקו דודי המפלט ונשרו כעלים בסתיו, התחכמו והעלו אותם מעלה. אז רבתה הבערה ונחרכו שוקי הרוכב והכרח היה לעטוף את הצינורות במבודדים, אבל הקרבון עוד לא היה אז בארץ, אז עשו ממתכת.

בקיצור, תלאה על תלאה, מבוכה על מבולקה אימפרוביזציה על אילתור. בין כה וכה ראו שהאופנוע שינה דמות נעוריו והפך גבוה וכבד, הלכו ובנו חרגולי וצרצרי שטח קלי כנף וזריזי רגליים, עיטופי מתכת נשרו והלכו, לבש הטלה מחלצות פלסטיקה ויהי לזאב טורף, ובאה מנוחה ליגע, מרגוע לעמל ולציון גואל.

מכל הסיפור הזה נוצק בנו זיכרון שמוצאו מזמנים בהם דבר לא היה נהיר עד סופו ולא ברור לאשורו. עת המצאת האופן, למעשה. דמות מיתולוגית שקווי מתארה מטושטשים ושמה סקרמבלר, מעין אופנוע כביש עם יכולות שטח מזעריות, ועל עגלת הנוסטלגיה הזו קפצו שרלטנים מתוחכמים ועיצבו לנו מכונות כביש שמצטלמות נהדר בשדה. מילא, זו לא השטות היחידה שרווחת בתעשיית האופנועים.

אבל הקונספט כל כך מתוק שהייתי חייב להבין איך עושים את זה נכון.

 

סוזוקי GN250, שנתון 90 ומשהו

עת להרוס

ה-GN של סוזוקי נמצא מתאים לצרכים. הרי הוא אופנוע נמוך וידידותי, בעל מנוע 250 סמ"ק ומיכלולים פשוטים שבפשוטים. לרוב הופכים אותו בסדנאות ביתיות לקפה-רייסר רגוע, ורבות הן הדוגמאות ברשת. צאו לשוח. ניתן למצוא רבים מסוגו במצב רעוע עבור מעט מצלצלין. מצאתי, קניתי וגררתי אל המאורה.

בשלב ראשון קילפתי. כל מה שלא היה ממש נחוץ לתנועה – נשר. פנסים, מכסי צד, מגן התהפכות, כנפיים, שעוני מהירות וסל"ד. על רגלית החניה האמצעית ועל רגליות המורכב עלה הכורת, משחזת מתכת גדולה ואכזרית. שוב לא יהיו מורכבים על אופנוע זה, וואן-סיט ייקרא לו. לפיכך ירד גם הכסא ממקומו ונחתך לכדי מחצית. על הדרך הוסרו גם מגן השרשרת ומכסה גג"ש קדמי.

לחצו להגדלה

ערימת השבבים בפינת החדר הלכה והתגבהה, תפחה ונשקה מרום. צמת החשמל התגלחה ונקצצה. המצבר הגדול (10AH) ירד מרום מושבו ופינה את המקום לאח קטן יותר (3AH), חצי מגובהו. מספיק לו. פנס המתכת הענק הקדמי טייל לו אל המדפים ובמקומו טיפסה לקדמת הכידון מסכת-פנס קלילה. את הכידון הגבוה והצר החלפתי בשטוח יותר ורחב יותר, תואם שטח.

תם לו שלב א'. עד כאן זה היה קל. ערום ועריה עמד הבחור והביט בי מבוייש. מפח פלסטיק צהוב גזרתי 3 מכסים וכיסיתי את מערומיו.

ועת לבנות

זה היה הזמן להתייצב פנים אל מול פני הגורל: בניה מחדש של מערכת הפליטה. הבחור הועמס על הטנדר והפלגנו לסדנתו של בז מור.

בז מור הוא אומן מתכת. תחת ידיו קופצות פיסות המתכת, מסתדרות בטור ושואגות בקול גדול "לימין שור". גלילי ברזל נעתקים ממקומם, מצטופפים יחדיו, ומשוררים מזמורי תהילה עת על גבם תרוץ להבת הרתכת, צינורות עגולים מתגלגלים בגיל על הכרסומת, מוטות ריבועיים מדלגים בששון אל המקדחה, ובוקסות עבות מתהוללות בחדווה עת ייסוב גלגל המחרטה ותפצור הסכין. בז מור מצמצם עיניו, מניף יד בוטחת, והולם הפטיש ברננה אל הסדן. סדנת יצירה.

נוטל בז מור צינור דק ומצמיד אל אחר, מפתל פיתולים, מותח מתחים, מסיט היסטים, מצרף צירופים ומשלב שילובים. מן הצינורות עולה אנקת מתכת נצרבת ולוהב בשרם באודם עז. אז מרחיק בז את הלהבה ולהט הברזל שוכך, מצטננת הפלדה ועומם האודם. קולות פיצפוץ עדינים ואחרונים של מחאה משמיעים הצינורות עת בתוך שלדת האופנוע נבנית מול עיניי לתפארה מערכת פליטה עליונה יפהפיה, פאר היצירה.

בקצה שתלתי דוד קטן. שלא יבלוט לי הרבה מאחורה. אסתטי. בניתי אותו לבד משאריות גליל שמצאתי תחת השולחן של גיא אליתים מוסך RPM.

גלריית "בז מור – אומן המתכת" (לחצו להגדלה)

 

הנעלתי לו נעלי קוביות, השלדה התחדשה בצבע שחור והנה תם לו שלב ב'. הגיעה השעה לבדוק את הקונספט החדש בערבות הבוץ.

היה יום חורף רטוב, מתאים בדיוק להשתוללות קצרה. בדילוגי גיל יצאנו לנירים האפורים להשתעשע, שנאמר "בנאות דשא ירביצנו".

שעשועי חורף. צילם: אסף רחמים (לחצו להגדלה)

ואכן, הרבצתי גם הרבצתי. לפרק גזים בשלוליות עם אופנוע קטן הרי זהו אקט של בריאות המרחיב חדרי לבב ומדשן עצם, לפיכך היה ברור שהמיזם בכיוון הנכון ועת לנוע לשלב ג'.

רגלית בלם הרגל שהתעקלה מלמטה כלפי מעלה עברה מהפך אכזרי, שינתה כיוון בחיים, ופותלה באמצעות חישול מתכתי למקומה החדש מעל לרגלית הרוכב. את הבולמים החלפתי בארוכים יותר, גם הם של סוזוקי מדגם ה-VX וכאן אפרוש שלמי תודה לאינדיאני מהפלג הצפוני שמחסניו עמוסים כל טוב. פתאום הצטמח הבחור ונסק מעלה בחמישה סנטים תמימים והוצרכתי להאריך את רגלית הצד עליה הוא נשען כשאינו בתנועה וגם לשנות את מיקומה למעלה במעלה השלדה. מעל הגלגל הקדמי הורכבה כנפונית פלסטית קטנטונת, הגחון העירום שידר תכליתיות צוננת ומיד קיבל מגן אבנים של סוזוקי DR. "סבל" קטן נשאר לי מסוזוקי TS וחיברתיו מאחור עליו נקשור את שק השינה עת נחרוש את מדבריות מונגוליה.

מה נותר? – לעטוף את סעפת הפליטה בבד אגזוזים שלא תשרף לי הרגל, לצפות בריפוד את הכסא החציוני, לצבוע בירוק בריטי (רוי דיין), להתיישב בכסא הנדנדה, להעלות אש במקטרת, לצעף מבט ולגנוח בעונג.

 

ס-ק-ר-מ-ב-ל-ר !!!

8 תגובות לאיך בונים סקרמבלר?

  1. בנית כלי לתייר את הארץ.החלף את הכנפון הקדמי הגבוה באחר יותר מעוגל וקפוץ לביקור.

  2. נפלא לחלוטין! האופנוע, הכתיבה, היכולת להעמיד לסקרמבלר, בכתב ובפיסול, קווים לאישיותו החצויה, המפוצלת, וכמובן להנגיד את בן הכלאיים האותנטי לבן דמותו המלוקק, הממותג והאפנתי (האותנטיות מסתיימת היכן שפס הייצור, התעשייתי והתרבותי, כופה את עצמו על היצירה). החיבור בין מכאניקה לפואטיקה מעולם לא היה אדוק כל כך. סחתיין.

  3. טוב, אז ניסע איתו למפגש show your bike, ונדרים איתו עד קרית גת. גם נגיע איתו (בכביש הישן) עד הכרמל ונחל אורן. אבל, במוקדם או במאוחר, 20 הסוסים באורווה הקטנה הזו, ידכאו כל רצון לנסוע איתו מעבר לפיצוצייה בפרדס חנה כרכור. גם בלם התוף האחור ידכא לבב אנוש.
    ועדיין, גם חצי שנה של אשלייה שהוא מושלם, ביופיו, בנועם הליכותיו, בפשטותו – דיינו!

  4. הנה עולה סמן מכובד להפסקת מירוץ החימוש הטרנס גלקטי…
    שנה חדשה , 2 ורבע כוח סוס וחצי מעלה יותר בזוית ההיגוי. ואוו. מדהים. איך לא חשבו על זה קודם.
    כן.
    גם רבע ליטר יכול לגרום לחיוך גדול. ביצירה שלו. בשימיושיות שלו. בנוחיות שלו.
    תמשיך לקדוח וליצור ינוקא.
    ואל תשכח לספר לנו על זה.
    אני

  5. מה זה הירוק קרפדה הזה למען השם??
    אה, חשבת להפוך אותו להוסקוורנה 🙂
    לקחת GN תמים … הפכת אותו ל DR

    קיצר מוכר? שישית בירה ותאמין לי לי זה עולה יותר

    • באמת שאלו אותי אם לא פשוט יותר היה לחפש DR250 ישן… (-:

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם