רעש לבן

 "על פי רוב רעש נחשב לגורם שעלול לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי,
אך בעקבות התופעה של תהודה אקראית ישנם גם מקרים שבהם
רעש לבן יכול להוביל דווקא לשיפור בתפקוד" (מתוך: ויקיפדיה)

 

חלוש ודפוק התעוררתי בבוקר חודש אפריל, אך ידעתי בוודאות גמורה שלא שעות שינה נחוצות לי, אלא משהו אחר – תחושת חיים. המונסטר המלוקק נראה לי חגיגי מדי למצב הרוח המהורהר, ועל כן החלטתי ללקק את פצעיי על גבו של ה-CB600F הורנט, ולו משום שגילו ומצבו השתקפו אל-נכון במצבי. המגף החדש של אלפין-סטאר, שמסרב להתרכך גם אחרי עשר רכיבות לא ניבא טובות, ונחמה מצאתי כתמיד במוזיקה. בתוך הקסדה במבט מזוגג התנגנו כמה מיצירות המופת של להקת ELO: השיר Mister blue sky התפוצץ במוחי כמו אספרסו מחוזק, עם המעבר לTurn to Stone– כבר חזיתי בשרידי העיר המונגולית Xanadu כשג'ף לין ואוליביה ניוטון ג'ון מצדיקים סופית את המחיר השערורייתי של ה'סקאלה ריידר'.

בצומת גולני פגשתי את ר', הרוכב על דוקאטי פניגאלה 899, ויחד שמנו פעמינו לכביש 899, הריהו כביש הצפון. עוד אני משתומם על הגילוי הנומרולוגי המפעים, מחשב את סיכויי לזכות ב'לוטו' או לפחות בחולצה ותקליט, שותפי לרכיבה סח לי: "תוביל, אני אחרייך". למשמע המשפט המטלטל הבמאי עבר ל'קלאוז-אפ', מנורת רחוב התפוצצה בבולוניה, יפן מעולם לא הוכנעה במלחמה הגדולה וסויצ'ירו הונדה הפך באיבחה אחת לשליט המעצמה החשובה בעולם.

בדקות הראשונות של הרכיבה טרדתי את עצמי בשאלה: איך לא אשעמם את ר' שהופיע לרכיבת השבת על סופר-בייק מוקטן, בעוד אני רוכב על נייקד מיושן עם צמיגי ספורט-תיור? כמאמר הפסוק: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי; ויוביל נייקד דמיקולו סופר-בייק עדכני?" במישור הפוזה גרידא לא רציתי לכפות על ר' את הנוכחות הצנועה של ההורנט, וודאי לא במתחם צומת כוח אשר מביא תרנגולים על שני גלגלים לקרוא בקול.

בשנים האחרונות סיגלתי את עצמי לשימוש באופנועים שאינם נוצצים, אינם חדשים ורחוקים מאוד מהמילה האחרונה בתחום הטכנולוגי. יש במינימליזם הזה, בחזרה לפשטות ובוויתור על ה'שופוני', איזה יופי דו-גלגלי טהור; גלומה בו הזדמנות לפגוש את המכונה עצמה ולא את העטיפה הממותגת שלה. אבל חבריי על שני גלגלים, גם כאשר מסכימים עקרונית עם החלופה הצנועה, אינם רואים את הדברים עין בעין עמי ומתחדשים השכם והערב במיטב התוצרת, ואת מיטב התוצרת הם משפרים בעוד ועוד תוצרת, וכל עוד הם מזרימים כסף החוצה נכנסת בהם מעט שמחה פנימה, גם אם במינון לא הוגן. כך שאני נותר בדד במערכה האידיאולוגית, דפוק וזרוק בכביש הצפון.

בניסיון לבדר את חברי לרכיבה, לא ראיתי את עצמי מחויב לרכיבת כאסח. אפשרתי למהירות להתפתח לאט ובהדרגה עד שהתמקמתי בקצב שבו הכל זורם, מהיר ונטול מאמץ. מהירות הכניסה לפניה צומצמה, אך מהירות היציאה ממנה עלתה, ויחד עמה גברה תחושת השליטה. התזמון הנכון של פקודות ההיגוי, שיש בו חסכון של שברירי השנייה, נוטה להגביר את רמת ההנאה, ולסלק שאריות סטרס מרכיבה שבה פלוני נמצא על הקשקש. למעשה, אני מאמין שלא כדאי לרכוב אחרת, גם מטעמי הנאה גרידא וגם מטעמי בטיחות. הבילד-אפ האיטי, המניח לגוף ולמוח להתרגל לתנוחה ולהסתגל לאופי הפעילות הוא פרייסלס. בדרך זו ניצת חיבור עם איזו פעימה פנימית, ריכוז אבסולוטי, אפשר לפתור משוואות בכמה נעלמים אגב הוצאת רגל. וכאשר נמצאתי בנוחות בתוך ה-Zone אפילו המגף הסורר של אלפין-סטאר נסוג לאחור והתרכך. איזה כיף.

הפניה ימינה לכיוון היישוב אמירים, ופיתולי הנחש שתכף יופיעו, היו הזדמנות לאשש פעם נוספת את התיאוריה. בחלוף שתי עקומות בצורת S הפלייליסט המעולה של ELO נדם כמו Strange Magic, ועוד אני מחשב מהירות כניסה לפנייה התחלתי לשמוע את הדממה, את הרעש הלבן של הרכיבה הטכנית. בהן צדק – אם קיימת תרופה לסרטן, לחץ דם גבוה ולב כושל, היא נמצאת במצב הצבירה של הרכיבה הטכנית, שבו הזמזום של העולם נפסק והאישונים מתרחבים.

הדרך המקשרת בין אמירים לכביש הצפון סלולה היטב בחלקה, אבל באזורים אחרים היא משופעת בחטטים ובורות, ולא אופתע אם סמוך לשמורת נחל עמוד מסתתר בולען קטן. הפלקת האופנוע חייבת לקחת בחשבון התחמקות אקטיבית ממפגעי אספלט. בכביש זה הרעיון של שילוח המבט רחוק ועמוק לתוך הפניה משול ללימוד רכיבה בהתכתבות. בבית הספר של כביש הצפון יש לכייל את הראדר, לפני הכל, לאיתור בורות, בולענים בזעיר אנפין ומנהרות טרור.

ר' ואנו חלפנו על פני קיבוץ סאסא ביעף מהיר, ועם הפניה ימינה למלכיה הגענו לקטע המעצבן, המאתגר והמופלא ביותר בכביש הצפון, משופע בעצי אורן, נוף כמו אירופאי שרקחו אבותינו הציוניים במסגרת נטיעות קק"ל, המשלב פיתולים הדוקים עם באמפים מפצחי עצמות, המהווים השראה ליצירת התמרור 'פריצת דיסק לפניך'. הבולמים של ההורנט שעברו שיפור, כיוון ומיצוי פוטנציאל שארך שעות וימים, מייצרים שינויי כיוון מהירים גם נוכח המפגעים, וכאשר ר' מתחיל להעלם מעת לעת מהמראות שלי, טנק הדלק של ההורנט זוכה לחיבוק ארוטי.

את מילות הסיכום של רכיבת השבת כתבו הצמיגים. הסימנים שנחרצו בהם לא משקרים: כשרעש לבן מופיע, 'לאט' הופך ל'מהר'.

5 תגובות לרעש לבן

  1. טוב במוסיקה אני מבין שאתה לא מבין
    למשל
    https://www.youtube.com/watch?v=yndfqN1VKhY

  2. דויד הרפתן. // 27/04/2019 um 17:02 // הגב

    אוי אוי אוייי.
    E.L.O.או יותר נכון Jeff Lynne.
    הגאון המוסיקלי הכי בינוני בעולם.או הפוך בעצם.
    מוסיקאי מחונן,שהמוסיקה שלו הייתה חלק מפס-קול נעורי בסוף שנות ה70 תחילת ה-80.
    תמיד נהנתי להאזין ברדיו,אבל מעולם לא רכשתי תקליט שלהם\שלו. התקליטים היו יקרים מדי ואת הכסף שמרתי לאיכותיים יותר כמו,"J. J." Cale,cream ועוד.
    בסיכומו של ענין,תמיד מתקשה להגדירו.
    משעמם ומשעשע ביחד…יש דבר כזה?

    ולגבי ההורנט והגיגך על אופנועים מתיישנים,שלא תוכננו מעולם להיות הקצה הכי מחודד,נותנים בראש ומפתיעים כל פעם מחדש את ה'משדרגים האובססיבים',איתך לגמרי.
    חי את הענין בשטח כל חיי וגם הדור השני,'היורש' בועט בחבריו על במסלולים על גבי נציג דו גלגלי שעובר מדור לדור במשפחה…
    כה לחי!

    • שמח שהתגובות נעות גם לכיוון המוזיקאלי. 1. לין הוא גאון ולא 'גאון בינוני'. 2. הוא כרך את גאונותו כמלחין עם שאיפה להתחבב על אוזן הקהל, ולמכור. והוא מכר. קל לתייג מוזיקה כ'מסחרית' אבל קשה עד מאוד לשחזר את הלחנים (עיין ערך אבבא) 3. ממרחק הזמן, ואף שלא האזנתי ל-ELO שנים, אני מעריך אותם כיום יותר ויותר. 4. הפלייליסט המלווה את רכיבותיי לא תמיד דומה/זהה לחומרים שאני מאזין להם במצבים אחרים. מפלייליסט רכיבה אני דורש פוטנטיות, לעתים על גבול הקיטש, ולין בהחלט יודע לספק 'שיאים' דרמטיים משובצים באפקטים והתפוצצות ווקאלית. 5. מאוד אוהב את JJ Cale עליו השלום זצ"ל, אך קייג'ון ובלוז הם לא החומרים שנעים אתם בכביש הצפון. 6. תודה על התגובה. כה לחי!

  3. יפה כתבת .
    מעורר השראה

  4. המנצח האמיתי בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת תשע"ט אינם המלפפון וחזירי הבר דכרמל, אלא ההגיגים המשובחים האלה.

להגיב על החוג לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם