צריבת הפחד
"אנו, החיים בחברות מבוייתות שנגמלו מהפראות הטבעית, חייבים מידי פעם לחוש את צריבת הפחד כדי להזכיר לעצמנו מה זו חיות ומה הם חיים. טוב לגעת לפעמים בגבולות שלנו. כדאי שנזכור שהחברה האנושית שרדה עד היום עקב התעקשותה להנחיל לעצמה לדורותיה את דיכוי הפניקה".
את הדברים האלו כתב הסופר טים ווינטון נפעם מהצורך של בני אנוש לבחון את גבולות יכולותיהם הפיזיות. על הלוח בכניסה ל'מסלול המרוצים' שב"מוזיאון האופנועים של האס", הוא כתב את ההקדשה הבאה: "בהוקרה נרגשת לזכרו של ניקולס מובלי, צוללן חופשי בינלאומי שאיבד את חייו בתחרות הצלילה בחור הכחול ע"ש דין באיי בהאמה".
'מסלול המרוצים' שבמוזיאון האופנועים של האס, הוא חדר מוארך, מקדש לתיעוד מאה שנות רדיפה אחר מהירות, תקופה שמתחילה ב-1904 בה עלה לראשונה אופנוע של חברת פיג'ו על מסלול מרוצים ועד מוטו ג'יפי 2017 עם אופנוע בשלדת 'סוטר'. המייסד ובעל המקום הוא בובי האס, הרפתקן ובעל הון, שחוץ מהיותו בעל אוסף של 170 אופנועים אותם הפך למוזיאון פרטי, היה בעברו גם צלם של נשיונל גאוגרפיק. המונולוג הבא שייך לו.
* * *
"לא פעם סיפרתי על העשור שלי בתור צלם מוטס הרוכן מתוך דלתות פתוחות של מסוקים ועל ימיי כאופנוען מכור ללא תקנה, ואני אומר לך שהסיכון הינו חלק בלתי נפרד מהריגוש. מי שאומר לך אחרת – משקר. אנחנו האופנוענים סוחרים בפחד. כדי לרצות את תשוקת העונג שלנו על 2 גלגלים אנחנו משלמים בחריכה פנימית של פחד.
נכון, ככל שעוברות השנים השנים ונסיון הרכיבה מתעצם, התחושה הזו מתקהה והצריבה הפנימית לא בוערת באותה עוצמה, אבל היא תחזור בגדול באותו הרגע בו תמצא את עצמך על סף סגירת פרק חייך, כשהאופנוע המוטל לצידך הוא לא יותר מערימה מכוערת של מתכת מעוותת טובלת בצחנת גומי שרוף. אז בבת אחת, חוזרת לגרון צריבת הפחד והיא קפואה ולוהטת במלוא עוצמתה.
רוב האופנועים המוצגים ב'מסלול המרוצים' שבמוזיאון, מנדבים רמזי צלקות בודדים שישקפו את המערבולות שלתוכן הוטלו כמכונות שהוטסו אל סף התהום. אחד כזה למשל הוא הטריומף בונוויל 1951 שלפני 6 עשורים הטיס נער בן 13, טים סירקג'יאן במהירות של 180 קמ"ש על משטחי המלח של יוטה. הוא עצמו שיחזר ובנה את האופנוע והחזיר אותו למצב בו היה לפני המרוץ, מוחק את עקבות הבליה והמלח שנעלמו כלא היו, בדיוק כמו שבשום מקום בסוס הברזל הזה לא תמצא ראיה לצריבת הפחד שכנראה טלטלה את נפשו של הנער שנרתם לאתגר להריץ אופנוע על גבישי וחריצי המלח בימת בונוויל.
הטריומף שחצה את ימת המלח ביוטה עם נער בן 13 על גבו
ולהיפך, כמה מטרים הצידה, מונחת במצבה הגולמי ללא שיחזור או התיפיפות מכונת מרוצים צרפתית בשם מונה-גויו (MONET GOYON) מודל H משנת 1930, שלא נעשה כל נסיון למחוק או להעלים ממנה את צלקות חיי הפרך שחרתו בה מסלולי אירופה לפני 90 שנה. תראה את מיכל הדלק ומגן השרשרת הסחופים והמעוטרים בשקעים ושריטות לא יימנו מרוב, כאילו הצייר ג'קסון פולוק התנפל עליהם בחמת זעם עם סגנונו הבוטה לאחר שהתייאש מלתקוף בדי קנבס…
ואם אתה עומד ובוהה מספיק זמן באופנוע הזה, תוכל כמעט לדמיין את השריטות והעור המקולף הבוער של ידי הרוכב שמשתקפות בבירור ממצבו של מיכל הדלק המעיד על התרסקות במרוץ, ובאופן אינסטקטיבי ברור לך לחלוטין כי באותו רגע שזה קרה, עלתה בגרונו צריבת הפחד הנוראית טרם שידע או שיער מה המחיר שייעקר מגופו במפגש עם האספלט.
מונה-גויו – השתתף במרוצים בתחילת המאה ה-20
וברור לי לגמרי כי גם עבור אלה שאינם נמשכים לעסוק במרוצים, מסלול המרוץ הוא תזכורת חיה שאופנוע הוא לא משחק ילדים או שחמט, שאין בהם סיכון פיזי. צריבת הפחד יכולה להכנס למצב של תרדמת, להסתתר או לרדת מתחת לפני השטח לתקופות מסויימות, אך היא לעולם לא תעלם. היא תמיד תארוב לך להתנפל עליך, לעקוץ ולמרוט לך את קצות העצבים באחד מאותם "כמעטים" אשר מתישהו תמיד יפתיעו אותך שעה שתשכיב את האופנוע בפניה מהירה, מרסקת את ההרגשה האידילית השורה עליך באותו רגע".
* * *
עד כאן דברי בובי האס מייסד המוזיאון. יש למוזיאון שני אגפים הנמצאים בשני רחובות שונים של דלאס, טקסס. אגף אחד מחולק לאולם האופנועים ההיסטוריים, אולם אופנועי מרוץ, אולם סירות הצד, ויש גם אולם ליצירות ייחודיות של בוני אופנועים. האגף השני מוקדש לפסלי אופנועים מרהיבים.
השאר תגובה