"אפשר גם בלי ידיים"

נכון, אני יודע גם יודע אף יודע שמה שהיה הוא שיהיה וכל מה שממציאים כבר התגלגל כאן פעם בגרסה זו או אחרת, וברור לגמרי שאין חדש תחת השמש וכל זה, אבל ההפתעה הזו כל פעם מחדש שאתה מגלה כמה מוקדם כבר חשבו על הכל.

מעניין כמה מאלו שהתלהבו מהמתלה הקדמי המיוחד של הבימוטה טזי שיצא ב-1991 ידעו ש-70 (!) שנה לפני כן כבר היה בעולם מפעל שבנה אופנועים עם היגוי כזה,

– ולא סתם בנה, אלא שהיו לו 2 סניפים אחד בארה"ב ואחד באנגליה,

– ותוך 6 שנים הוא מכר כ-16.5 אלף חתיכות מהכלי הזה,

– ועד היום הוא נחשב ליצרן הכי גדול אי פעם בתחום אופנועים עם היגוי מרכז גלגל.

היגוי מרכז גלגל

הבחור שהמפעלים הללו נשאו את שמו נקרא קרל נראצ'ר, והמפעלים נקראו נר-א-קר (NER-A-CAR) שזה משחק מילים על שם הבעלבית ופירושו "הכי קרוב לאוטו" (נירלי א קאר). באותם ימים, 30 השנים הראשונות של המאה ה-20, התחבטו יצרני האופנועים בשאלה הרת הגורל איך להעניק יציבות כלשהי לכלים שהם מייצרים. מהיותם בורים ודי חפים מידיעה מעשית בכל הנוגע למיתלים, שיכוך זעזועים וספיגה כלשהי של מהמורות בדרכים הגרועות של אותם זמנים, נטה ליבם לחשוב שגוף נמוך ומוצק שיעטוף את הרוכב הוא הפתרון המתבקש, ובקיצור – שיהיה דומה לאוטו. שתי זרועות נמוכות שאוחזות את הגלגל הקדמי כמו את האחורי העניקו לאופנוע פתרון גלגול יציב למדי בקו ישר, עד כדי אפשרות להרפות מן האחיזה המאומצת ואפילו להוריד את הידיים מן הכידון לכמה רגעים בלי לפחד מסטיה או התרסקות. מסתבר שמבנה בעל 2 זרועות הלופתות את הגלגל שומר על קו התקדמות אופקי איתן ומכובד. בפתיחות רבה ובפיקחות הוצע האופנוע בפרסומות כמתאים מאד לנשים בהבטחה שזה אופנוע קל לרכיבה ושהן לא תהיינה נצרכות ללבוש מיוחד. אפשר גם עם שמלות.

"בואי אליו כפי שאת" – שידור ישיר לפלח השוק הנשי

הפיתוח של האופנוע הפופולארי שעט קדימה בשתי היבשות במקביל. המנועים שהיו בתחילה צילינדר בודד דו"פ בעל 221 סמ"ק צמחו ועלו והגיעו עד מרוב"פ 350 סמ"ק, שסתומים טיפסו מעלה ונעשו עיליים, ההספק עלה, ניתן היה לקבלו כאופציה עם מעין תמסורת אוטומטית שהחליפה את מנגנוני המצמד-גיר המקובלים, והגוף העוטף הלך והעטה על עצמו כנפיים גדולות להגנה מפני הבוץ בדרכים, משקף להגנה מרוח ואבק, וכסא כורסתי רחב ומפנק. במודלים המאוחרים הגלגל האחורי קיבל מתלה ובשני הגלגלים אופציה לצמיגי בלון.

בשל מנגנון ההיגוי המיוחד והג'נט הקדמי היצוק כולו, לא היה לאופנוע של נראצ'ר מעצור קדמי והאחורי הבודד – שבמהלך האבולוציה הוכפל והיה למעצור אחורי כפול – נאלץ להתמודד לבדו עם משימת הבילום הנכבדה. האופנוע במיטבו יכול היה להשיג מהירות של כ-130 קמ"ש.

כשכבר נראה היצור כעין חצי מכונית, החלו חודרים לשוק אופנועים קטנים, קלים וזריזים, הביקוש ל"אופנוע היציב ביותר בעולם" החל להתמעט, והתפוקה הלכה וירדה עד שלא היה טעם עוד לפתוח את דלתות בית החרושת בבוקר. ב-1927 חדל הייצור. המפעל הבריטי שליד שפילד שהפיק 6,500 אופנועים, והאמריקאי בניו יורק שהוציא 10,000 אופנועים, הורידו את השאלטר ושאון הייצור נדם.

המעטפת צמחה והסתרבלה, והאופנוע יותר ויותר דמה למכונית

השימוש בנשים חשופות כמקדמות פרסומת – המצאה עתיקה

המפעל בסירקוז, מדינת ניו יורק

כבוד בעל הבית – קרל נראצ'ר

2 תגובות ל"אפשר גם בלי ידיים"

  1. אליבא דטזי נראה כי האוניה הזו שומרת על יציבות עקב מרחק מה ממרכזי הכובד והציפה,
    קרי – מרכז הכובד נמוך מצירי הגלגלים.

  2. נבות זקשבסקי // 10/02/2018 um 14:52 // הגב

    כנראה הדמיון למכונית הוא מה שהכניע את הכלי והחברה.

להגיב על נבות זקשבסקי לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם