קינתו של אספן

"אוסף זה דבר נפלא, האספנות - קצת פחות"

מאת: רון לאוסון (dirtbike magazine)

אני לא טיפוס של אספן. זה לא שאני לא מעריך אוסף של אופנועי וינטאג', מזכרות הוליוודיות וממצאים היסטוריים. אני דווקא שמח שיש אנשים שמשקיעים מאמץ וזמן לשימור והצגת פריטים ישנים מכל הסוגים. עם זאת, זה פשוט לא בשבילי. כשהייתי בלונדון בקיץ שעבר, הגעתי במקרה למוזיאון הבריטי ב-4:40 באחר צהריים אחד. המשמר המלכותי בכניסה כחכח בגרונו ודיבר בצורה מתנשאת שניתן להשיג רק עם מבטא קוקני מושלם: "אנחנו סוגרים בשעה 5. יש לך 20 דקות כדי לקלוט 10,000 שנות היסטוריה אנושית".

חייכתי בטפשות, רוקנתי את הכיסים והלכתי דרך גלאי מתכות. "אם זה שווה – אז אולי אבוא שוב".

אוספים זה נהדר, אספנות – לא כל כך. אין לי מספיק כסף, אין לי מספיק זמן, ובטח לא מספיק מקום, לכן זה כל כך מוזר לי שבזמן האחרון אני נראה ומתנהג כמו אספן. כבר רכשתי מספר אופנועים ללא כוונה למכור אותם, וזה בדיוק מה שאספנים עושים. למשל, אחד מהם היה קאוואסאקי KDX200 שנת 1988 שהיה לי רעיון מוזר לגביו שאני הולך לרכוב איתו בסיקסדייז של 2016. זה לא קרה. עכשיו האופנוע הזה מוחבא בגאראג' ואני אומר לכולם שאני הולך לרכב איתו בשנה הבאה. נראה.

לאחרונה, קניתי ק.ט.מ 300 שנת 1992, מכונת מרוצים טהורה. יש לו עדיין את הצמיג האחורי המקורי והוא בא במחיר של 1400 דולר בלבד. אין מצב שהייתי נותן לכזו מציאה לחמוק מידי אחרי שרכבתי על גרסת 250 של אותו אופנוע בסיקסדייז בצ'כוסלובקיה ב-1991 ואהבתי אותו. בשנה שעברה מצאתי בולטאקו אלפינה שנת 77' שדילג לידיי עבור 800 דולר. כמה יפה לראות אותו נשען על אחיו, בולטאקו פורסאנג שנת 76' שנסמך על האסקי 250 שנת 74' שנתמך בקאוואסאקי 125 מ-2003 שנעזר בקיר של המחסן כדי להחזיק את כל השורה שרובצת עליו. לידם כל אלה ניצב לבדו סוזוקי TM400 משנת 71' עם השם שלי על מיכל הדלק ולידו עוד כמה בולטאקו'ס בחלקים. אני לא אספן, אבל נדמה לי שאני מתחיל לאגור דברים מסוימים.

אני חושב שאני יודע מה קורה. אי שם בחלק האחורי של הראש שלי תקועה רשימה של אופנועים שאהבתי, כלים שרכבתי או התחריתי עליהם במהלך הקריירה הארוכה והמביכה שלי בעסקי אופנועים, אבל לא היו שייכים לי. אלה שנטלו חלק בעיצוב שנות נעוריי והיו אחראים לציונים הגרועים שלי בבית ספר ולהתפתחות החברתית האיטית שלי, היו אופנועים אחרים.

הבעיה האמיתית כאן היא שאני לא יודע אילו אופנועים נמצאים ברשימה הזו עד שאני רואה אותם. הק.ט.מ משנת 92' הוא דוגמה מושלמת. לא היה לי מושג עד כמה אני אוהב את האופנוע הזה עד שראיתי אותו. לא חיפשתי שום ק.ט.מ בן 25 שנה, לא היו לי פוסטרים שלו על השולחן שלי או על הקירות, ולא היה לי שום רצון מודע לרכב על אחד כזה שוב. עם זאת, כאשר החבר שלי סטיב סרבר הראה לי שהוא קנה אותו, לחצתי אותו כל כך חזק עד שהוא נכנע, ויתר עליו, ומכר לי אותו. עכשיו אני בבעיה: לא יודע מה לעשות איתו. הוא במצב מצוין, לא זקוק לשיקום, ואני בטח לא רוצה להרוס את המדבקות המקוריות על טנק הדלק באיזה מרוץ מפגר. מעשה כזה יעיק עלי בדיוק כמו להכנס למוזיאון הבריטי ולפזר כד בן 3000 שנה שהודבק מחלקי חרס מתפוררים…

ובאמת שאין לי חשק להתפס שוב עם המכנסיים למטה עם כל מיני קניות לא רצוניות כאלו, אז אני מנסה להכין רשימה של אופנועים שאני עלול יום אחד לרצות להיות בעלים שלהם. ככה, למשל, אם אראה פתאום למול עיניי איזה ג'אווה בן 40, אמשוך בניחותא את הרשימה מהארנק שלי ואראה היא מופיעה שם שורה: "ג'אווה ענתיקה". אם לא – הארנק חוזר לכיס וכלום לא קרה ואני ממשיך בדרכי.

והנה רשימה של אופנועים שאני בטוח רוצה לשים עליהם יד פעם:

סוזוקי RM – כל פריט כזה מ-1976 עד 1982. היתה בבעלותי ערימה של כאלה כשהייתי ילד. לעתים קרובות רכבתי על 250 סמ"ק ו-400 סמ"ק באותה תחרות. כלום לא נשמר מהם לצערי כי קרעתי אותם עד שהם הפכו לאבק.

הונדה CR480R משנת 1983  –  הייתי פעם בעלים של CR450R שנת 81' אשר לא היה טוב במיוחד בניגוד למוניטין שלו. עם זאת יש להודות שב-450 הונדה הכניסו כמה דברים טובים אבל ה-480 כבר הכיל את כל אותם דברים טובים מינוס הדברים הרעים.

ימאהה YZ250 משנת 1985 – זו הייתה השנה הראשונה בה הצבעים של ימאהה בארה"ב היו לבן ואדום, והם היו ממש טובים. אני עוד זוכר את התקופה בה חיברתי והתאמתי יחד ערימה של חלקים מכל מיני אופנועי ימאהה ואפילו מהטרקטורון שלוש הגלגלים שלהם (Tri-Z) כדי לקבל מ-YZ אופנוע אנדורו סביר עליו התחריתי 37 פעמים.

הוסקוורנה 430 אוטומטי משנת 1986 –  זה נשמע מוזר, אבל אני רוצה לקבל אופנוע אוטומטי ולשדרג אותו. רכבתי על אחד כזה לאורך שנת 1986, ותמיד נשבר אצלו משהו. אני יודע שאני יכול לשפר אחד כזה אם פשוט אתאמץ קצת.

סוזוקי RMX250 שנת 1989 –  בגלל שרכבתי על אחד כזה בסיקסדייז בשנה הזו. עדיין שמורה אצלי פלטת המתחרה שהיתה מורכבת בחזית הפנס הראשי עם החתימה של המרשלים. אם אמצא לי אחד כזה, ארכיב עליו את הפלטה ואטען שזה האופנוע המקורי עליו התחריתי…

כשאני חושב על זה אפשר להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד. זו רק ההתחלה. כפי שאמרתי, אני באמת לא יודע איזה אופנועים עוד עלולים להכנס בה. אולי אני צריך ללכת לטיפול בהיפנוזה כדי לדלות ממוחי המיובש מידע נוסף על אלה שאני באמת חייב שיהיו אצלי באוסף. כמה כי רכבתי וכמה שרק רציתי בתור ילד. הבעיה האמיתית היא שאני לא רוצה רק לאגור אותם, אני רוצה לרכב עליהם בלי דאגות מה יקרה עם אטמים דולפים בלמי התוף  העתיקים וכל זה.

ואולי בעצם אני צריך להחליף את הפסיכיאטר שלי באחר.

 

תגובה אחת לקינתו של אספן

  1. האם יכול להיות שזה נכתב עלי , מבלי להכיר אותי כלל ?
    יכול להיות שגם הפסיכיאטר שלי לא משהוא ?
    אולי פשוט אין לי מספיק מקום במחסן )-:

להגיב על אני לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם