תפוס אותי אם תצליח

רשמי רכיבה על דוקאטי מונסטר 821

בין השינויים שעוברת תעשיית האופנועים בעשורים האחרונים, ניתן לזהות שתי מגמות עיקריות: הראשונה היא ההתמודדות עם תקנות הרעש והזיהום המחמירות, והשנייה היא הידידותיות למשתמש. אם הראשונה מוכתבת מלמעלה על-ידי ארגונים וממשלות שאין להם עניין מיוחד באופנועים, אז השניה מגיעה מבפנים – כתוצאה מהדרישות המשתנות של קהל הרוכבים. האופנוען הממוצע של היום, כמו שהיה מאז ומתמיד, רוצה אופנוע חזק, מהיר ומלהיב במראהו. אלא שכעת, הוא רוצה לקבל את כל זה בתוך אריזה מודרנית ויעילה. האופנוע נתפס יותר כמוצר, שצריך לעמוד בסטנדרטים של נוחות, גימור, אמינות ושימושיות היישר מהמפעל, ופחות כצעצוע אהוב, שניתן לסלוח לו על פינות לא מגומרות.

כשמדובר ביצרנים, שההשקעה בנקודות האלה הייתה תמיד סימן ההיכר של התוצרת שלהם, השינוי כמעט ואינו מורגש, ונראה יותר כאבולוציה. הדור הבא דומה לדור שלפניו, ומעט טוב יותר. אבל אצל יצרנים שפנו לרוכבים אשר מוכנים לוותר על הפרמטרים האלה לטובת ייחודיות, ביצועים או עיצוב, השינוי בולט בהרבה.

דוקאטי זאת דוגמה בולטת ליצרן מהקטגוריה השניה. במשך שנים רבות, לכל הדגמים של דוקאטי היו סימני היכר מובהקים, שהבדילו בינם לבין תוצרת של יצרנים אחרים. הראשון הוא שלדת המשולשים שבולטת בצידי האופנוע, והשני הוא המנוע בעל המנגנון הדזמודרומי. הצליל הייחודי שהמנוע הזה מספק יחד עם אופן אספקת הכוח, והויברציות שהוא מייצר – כל אלה, הפכו מזמן למזוהים עם המותג.

יש לי אחד כזה משלי, מהדור קודם, ורציתי לבחון האם נציג של הדור החדש מצליח לשמור על האופי המשפחתי, למרות השינויים הטכנולוגיים שעבר. האם מונסטר מקורר נוזל ישמור על האופי המחוספס של קודמיו? מה עשו תקני היורו המחמירים לצליל הפליטה? האם אופנועי דוקאטי איבדו את אופיים, והפכו לחלק מעדר אופנועי הפוליטיקלי-קורקט שתופסים את רוב השוק, בעיקר בנפחי הביניים?

כדי לבדוק את הסוגיה הזו ביקשתי את המונסטר 821.

*   *   *

IMG_0274

אני בוחר בנמל יפו כיעד ראשון רק כדי לסמן "וי" זריז על החלק העירוני. מעולם, על גבי שום אופנוע, כולל הדוקאטי הפרטי שלי, לא זכיתי לחוות כמות כזאת של תשומת לב מצד משתמשי הדרך האחרים. שליחים, נהגי מכוניות, הולכי רגל, אמהות עם ילדים – כולם זורקים מבט חטוף, עוצרים, מביטים שוב. המונסטר גורם לעוברי אורח לחייך, לסמן "תן גז", לנופף לשלום או לשאול "כמה עולה?". יש משהו כל-כך נכון בעיצוב של הדוקאטי. קשה לי להגיד שהוא יפה, אבל הוא מושך את העין, גם אם מדובר באנשים שאינם רוכבים בעצמם. מערכת הפליטה מייצרת צליל אותנטי לחלוטין – גרגור בס עמוק, שאגת קרב בפתיחת מצערת, ומדי פעם בקפייר בהאטה. הייתי בטוח שמדובר במערכת תחליפית, אך היבואן מתעקש שכך האופנוע מגיע מהמפעל.

ה-821 סביר מינוס בתנאי העיר. קל לחשוב על כלים שטובים ממנו בהרבה בטווח השימוש הזה. מגבלותיו העיקריות הן החום שנפלט מהמנוע ומטגן את הרוכב והצידוד המוגבל של הכידון, שמקשה על ההתפתלות בין רכבים עומדים בתוך תנועה צפופה. גם המתלים מרגישים נוקשים מידי לשימוש עירוני, ומתקשים לספק רמת חיים גבוהה לרוכב כשהאספלט הופך מחורץ או מלא בבורות. באופן מסורתי למותג, מקומו לא בתוך העיר. הגיע הזמן לסיים את הפרק העירוני, ולצאת לשטח הפתוח. 

עם העליה על נתיבי איילון המונסטר מפשיל שרוולים, חושף שיניים, ומתחיל לתת עבודה. יחסית לנייקד נעדר כל מיגון רוח, ניתן לשייט במהירויות גבוהות מאוד, כל עוד מתכנסים לתוך האופנוע, ועוברים לחצי שכיבה. ההיגוי מהיר, וקל מאוד להפוך את האופנוע מצד לצד. עם זאת, כל עוד האספלט באיכות סבירה, היציבות הכיוונית מעולה, ואין תחושה שהאופנוע מנסה לברוח מהקו. אבל הכיף הגדול ביותר הוא המנוע שמייצר דחף חזק כבר מסל"ד נמוך, ומביא אותו לגלגל האחורי בפעימות כוחניות. בשילוב עם הצליל של מערכת הפליטה, המונסטר מרגיש כמו נמר שטורף את קופסאות הפח שמזדחלות בכביש סביבו. סגירת גז – בקפייר – בחירת עמדה לעקיפה – גז – שאגה – דחף – המכונית הרחק מאחור… המשחק הזה ממכר. אני עובר למצב של חצי שכיבה, העכוז נתמך במדרגה שבקצה מושב הרוכב, צידי המגפיים צמודות לתושבות הרגליות כדי לייצר חיכוך מקסימלי, הברכיים נעוצות במיכל עד כאב, ואני נותן למספרים בשעון לרוץ. ראשי נקי ממחשבות, נשארות רק התחושות – התנגדות הכידון, רעם המנוע, הלחץ של המגף על הרגלית. דוקאטי האלה, מנסים לבנות נייקד – יוצא להם קפה רייסר…

אחרי איילון וכביש 5, אני מגיע לאיזור אריאל. שם אני יורד מהאופנוע מאושר אבל עם כאבים בברכיים – המחיר של נסיעה מהירה על נייקד שדורשת עבודת שרירים אינטנסיבית כדי להיצמד אליו. מנוחה קצרה, פירוק של כיסוי ה-One seat שמותקן על גבי המושב האחורי, מעלה מורכבת וחוזר לכבישים.

מסתבר שאפשר להרכיב עם המונסטר. עדיף שברת המזל תהיה בחורה חטובה, וכזאת שלא מתנגדת לקצת  אינטימיות עם הרוכב, כי האופנוע די צפוף לזוג. אם כל תנאי הסף מתקיימים, בהחלט ניתן להעביר שעה-שעה וחצי ברכיבה משותפת מהנה. ברכיבה ממושכת יותר, המושב הנוקשה יהפוך למטרד עבור המורכבת. אז, מגיע הזמן להוריד את המורכבת, להעמיד אותה בצידי הכביש עם מצלמה, ולהשתמש בצילומים כתירוץ כדי לתפור שוב ושוב את אותה פניה. בכל זאת, הרכבה פוגמת בהתנהגות הכביש, כמו בכל אופנוע קל מאוד ועם היגוי סופר-זריז. כדי לצמצם את ההשפעה על ההתנהגות של האופנוע, המורכב צריך לשבת נכון, ולפעול בשיתוף פעולה מושלם עם הרוכב.

בכבישים צדדים, המונסטר מנגן נפלא ובאופן שונה מאוד מהמקובל בנייקדים יפניים בינוניים. הוא לא מוכן לעשות את עבודתו של הרוכב במקומו, אלא מציע לו לקחת חלק במאמץ משותף. לכן, עבודת גז לא אחידה, העברת הילוך לא החלטית, פקודות היגוי תזזתיות – כל אלה, יענו בזלזול מצדו. המונסטר לא יהסס להראות לרוכב חסר ביטחון אצבע משולשת ולסרב פקודה. הוא יקפץ, יחבוט בשרשרת, ייצא מהקו. מצד שני, רכיבה החלטית ומדוייקת על המונסטר היא הנאה רצופה, כאילו שהאופנוע מחובר ישירות למוח, ורק מבקש עוד – עוד גז, עוד זווית הטיה, עוד היגוי. האופנוע חי, נושם ופועם תחת הרוכב. קולו עולה ויורד. מרגישים איך הצמיג הקדמי ננעץ באספלט בכניסה לפנייה, והאחורי ביציאה. ההיגוי מושלם בכביש מפותל. המונסטר משנה כיוון בדחיפה קלילה בכידון ועדיין שומר על יציבות ראויה בתוך ההטיה. המנוע, פרט להיותו נעים לאוזן ומווברץ בדיוק מספיק כדי להפגין נוכחות – מספק גם דחף שמאפשר לצאת מהפניות בסל"ד בינוני, מבלי למשוך את המנוע לשמיים, גם אם מדובר בפניה איטית בעליה. למקרה שהרוכב יטעה – עומדת לרשותו מערכת בלמים ממדרגה ראשונה, שמגובה ב-ABS ובבקרת החלקה. לא הרגשתי את המערכות האלה נכנסות לפעולה, וזאת כנראה עדות נוספת לרמת הרגש שהבלמים של המונסטר מספקים לרוכב. עבור רוכב שאינו מיומן ברכיבה על הקצה, נראה שהגבולות של המונסטר רחוקים כל כך, שהאופנוע תמיד יכול לתת עוד הטיה או לבלום חזק יותר. בהדרגה, נבנית תחושת אמון מדהימה, שלא משנה מה תזרוק על האופנוע – הוא יידע להתמודד עם זה בנונשלנטיות.

מה עוד? התפעול של הגיר מעט גס – ישנן העברות חלקות לגמרי, אך לפעמים, בקשה מנומסת מידי להעברת הילוך נתקלת בהתנגדות, ואז מתקבלת העברה לא נעימה עם חבטה. ככל שהרוכב החלטי יותר בתנועותיו, כך האופנוע שמח יותר לשתף איתו פעולה והתובענות הזאת, בעיניי הינה חלק מה-DNA של דוקאטי.

למערכת ניהול המנוע ישנן שלוש מפות שניתן לעבור בינן בלחיצת כפתור. מתוכן, ה-Sport אמורה להיות האלימה ביותר מבחינת תגובות מצערת, בעוד ש-Touring ו-Urban אמורות לספק תגובות לינאריות וחלקות יותר. רמת ההתערבות של מערכות הבטיחות גם היא משתנה בהתאם למפה. בפועל, בשני המצבים האחרונים הרגשתי שהמנוע חנוק בסל"ד נמוך, לרמה שדורשת מנה גדושה של גז ופתיחה זהירה של הקלאץ' כדי למנוע כיבוי מביך ביציאה מרמזור. רק מתוקף חובתי כבוחן השתמשתי במפות האלה אחוז מסויים מהזמן, וכל שאר הזמן ביליתי במפת ה-Sport, שבה התגובות חדות ומיידיות. אני אישית, הייתי מוותר על כל האלקטרוניקה הזאת, כי המכאניקה טובה ומושחזת מספיק כדי להתמודד עם כוח המנוע בביטחון מלא. מצד שני, רוכבים עם ניסיון מועט לבטח יעריכו את רשת הביטחון המקיפה שהמונסטר הזה מספק.

*   *   *

IMG_0245A

יום שבת, 3 אחר הצהריים. אני והמונסטר עוצרים אחרי קרוב ל-300 ק"מ של רכיבה בתחנת הדלק שבכניסה למעלה אפריים. המונסטר עומד על הרגלית, צמא לדלק, ואני יושב יחף על המדרכה, אינני מסוגל לבלות אפילו עוד דקה במגפיים. ידעתי שלא מדובר באופנוע טורינג מענג, אבל בכל זאת – לא ציפיתי לסיים את הרכיבה הזאת עם כאבי ברכיים. ועדיין, אני מסתכל על האופנוע האדום המאובק, ומחייך אליו בחיבה. עכשיו, אני בטוח שאני יכול לענות על השאלה שהטרידה אותי.

המונסטר 821 הוא אופנוע קשוח ותובעני. מי שנדלק על השם דוקאטי ומחפש משהו שימושי או נוח במיוחד, לא פה ימצא את מבוקשו. בכלל, מי שמחפש את הצדדים האלה דווקא, כנראה שמראש לא ישקול את קנייתו. ב-DNA הדוקאטיסטי שלו טמון פוטנציאל שכדי להביא אותו לידי ביטוי הרוכב צריך לעבוד, להשתפר ולאלף את האופנוע – ובעיניי, זאת מהות האופי של דוקאטי. כן, האופי הזה עטוף בחבילה רכה ומעודנת מבעבר, ומגיע עם רשת ביטחון שתתרום להרגשה טובה אצל רוכבים לא מיומנים, אבל שלא תיטעו –  היופי במכונה הזאת בעיניי, טמון דווקא בכך שהיא לא מושלמת. מכונה שצריך לאלף, מכונה שלא רק משרתת את הרוכב, אלא גם באה אליו בדרישות ומתגמלת אותו אם הוא מצליח לכבוש אותה.

צילומים ועריכה: שירי רייזברג

17 תגובות לתפוס אותי אם תצליח

  1. רונן יהודאי // 17/07/2016 um 23:11 // הגב

    מה זה מכונה שצריך לאלף ? מה זה אופנוע שיראה לרוכב אצבע משולשת ? בקיצור בתרגום לשפה פחות מכובסת זה אופנוע לא מלוטש עם שלדה גרועה שרק רוכב מיומן ועיוור מאהבה למותג האיטלקי יכול להנות ממנה , ואני מודה גם זה מצויין לפעמים לאגו של הרוכב בעיקר , אבל יש כנראה מוצרים טובים יותר בשוק עם שלדה שמאפשרת גם לרוכבים מן המניין להנות ואפילו ישאיר אותם האותו הקצב של איטלקי המחוספס , רק פחות מזיעים ובלי כאבים מיותרים ברגליים .

    • קוסטה קטקוב // 18/07/2016 um 11:48 // הגב

      רונן, קודם כל – לפני שאתה ממהר לקבוע על אופנוע מסויים שהוא "מצוייד בשלדה גרועה", כדאי שתרכב עליו. כי לדעתי, אין בוחן אופנועים מקצועי בעולם שיסכים איתך. קשה לי להתייחס להערה הזאת ברצינות, כי להגיד שהשלדה של המונסטר גרועה, זה שווה ערך ללהגיד ש-MT-09 אופנוע חלש.
      זה שאתה לא מתחבר לאופנוע, לא הופך אותו לגרוע. אני למשל, לא התחברתי ל-VFR750, ומכרתי אותו שבועות ספורים אחרי שקניתי אותו. האם זה אומר שה-VFR הוא אופנוע גרוע? או שזה אומר רק שהוא לא עונה לטעם שלי?
      ואלי זה המקום לשאול – על איזה דגמים של דוקאטי יצא לך לרכב?

  2. תן לי לנחש, אתה רוכב על יפני?
    מה שמתואר פה זה אופנוע עם המון אופי ורגש, משהו שרק האירופאים יודעים לעשות היום.

  3. מישהו שמבין // 18/07/2016 um 9:26 // הגב

    רונן יהודאי, אין לך מושג על מה אתה מדבר.

    גש למסגר 58, ת"א, עלה על מונסטר ותחזור להגיב.

    • אחד שמבין יותר ממך // 20/07/2016 um 12:02 // הגב

      אופנוע עם המון אופי ורגש, משהו שרק האירופאים יודעים לעשות היום.

      אתה יודע שאופי זה לא תמיד חיובי, במיוחד עם האופי הזה הוא לא נוח, חם, צמא, וקצת פרימדונה.
      כמעט כולנו נהיה יותר מהירים עם משהו שמשתף פעולה, כולנו נהנה יור עם משהו שנוח לרכב עליו, אופנוע מהיר הוא זה שעוזר לך לא נלחם בך

  4. כבר יצא מכל החורים // 18/07/2016 um 10:10 // הגב

    כבר נמאס לקרוא פה על דוקאטי… בואו אני אגלה לכם סוד גלוי: מרבית הרוכבים בישראל סולדים מערימת הברזל הזו שנקראת דוקאטי. ובצדק. קצנו באופנועים סוג׳ ב עטופים בעטיפה של ממתק.

  5. אתם מזכירים לי את מעריצי הקומיקס, שרבים מי יותר טוב: ספיירמן או סופרמן.
    הכל עניין של גישה ומה אתה רוצה לקבל שאתה בא לרכב:
    מי שרוצה לרכב אגרסיבי אבל להצליח לשבת על עצם הזנב ולדרוך על הברכיים בהפסקות קפה (מפינג'ן מפינג'ן).
    ויש מי שיהנה מהאתגר, של אופנוע שצריך לחטוף ממנו סטירות קטנות כדי להבין איך הראש שלו עובד.
    קיצר אין פה זה יותר טוב או זה פחות טוב שמדובר בגישות כל כך שונות.

  6. זה קל- סופרמן הכי טוב מכולם

  7. רונן יהודאי // 18/07/2016 um 13:16 // הגב

    נראה לי שהחברה לא הבינו כמו שצריך את התגובה שלי , דווקא רכבתי על המונסטר ואהבתי , כן אני רוכב רוב חיי על יפנים כי אני אוהב שהגיר החלטי ומדוייק ואני אוהב שהשלדה מתקשרת ומוסרת מידע ואני גם די אוהב שנוח לי על האופנוע והוא גם מאפשר מגוון של תנוחות רכיבה בקיצור אני מאוד אוהב נייקדים ובכלל זה גם את המונסטר , אבל בואו נקרא לילד בשמו ולא נכבס את המילים אם אופנוע מראה לך אצבע משולשת זה לא דבר טוב, ובמקום לקרוא לזה אופי בואו נקרא לזה תכנון לא טוב כי אני לא מאמין שיושבים מהנדסים ואומרים בואו נתכנן אופנוע שקשה לרכב עליו , זה מה שבאתי לומר ולא התכוונתי לומר שהאופנוע גרוע , גם מה שקוסטה הרגיש עליו אולי רוכב אחר לא ירגיש הכל תלוי בסגנון הרכיבה הרגלי רכיבה ועוד גורמים, ככה שהויכוח אופנוע טוב או לא די עקר ראו ערך רפסול הונדה שתוכנן עבור מרקז מתאים למרקז ולמרות כל התלונות הוא מוביל את האליפות בייפאר מכל השאר ומה קורה לפדרוסה באותו הזמן ? פשוט הלך לאיבוד , לא יעזור האופנוע לא מתאים לרוכב הזה , ככה זה גם על הכביש אני למשל לא אוהב את ה gsx750r בגלל המידות שלו בזמן שאחרים מתים על הכלי הזה אז תרגעו הביקורת היתה על הסטירה בתוך הכתבה שמדברת בדיוק על הדבר הזה מצד אחד שהיום רוצים אופי אבל לא על חשבון פינות לא מעוגלות ומצד שני לקרוא לפינה בלתי מעוגלת כזו אופי .

    • קוסטה קטקוב // 18/07/2016 um 14:00 // הגב

      רונן, אתה יכול לא להסכים עם זה – אבל לפעמים, קיומן של פינות לא מעוגלות, זה מה שיוצר את ה"אופי" הייחודי של המכונה.
      אם נקביל את זה לבני אדם – יש את אלה, שיגידו לך "כן" על כל דבר כמעט שיופנה אליהם ברכות ובנימוס. יש את אלה, שלא מהססים להגיד את ה"לא" שלהם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, כשדבריך לא מוצאים חן בעינם.
      הראשונים, ייתפסו לרוב כאנשים נוחים. הסוג השני פחות. אבל הרבה פעמים, דווקא האנשים ה"קשים" יעוררו יותר הערכה אליהם – כי ברור לך שקודם כל, הם מכבדים את עצמם. וכשאתה שומע מהם "כן", אתה מבין שזה "כן" של בחירה חופשית והסכמה, ולא "כן" של נימוס או חוסר החלטיות. עליהם כנראה, יאמרו שיש להם "אופי חזק".
      למי שמתייחס לאופנוע כמוצר צריכה, ההשוואה הזאת תראה מוזרה, אפילו מקוממת. אבל למי שמתייחס לאופנוע כחוליית חיבור בין מכאניקה טהורה לאורגניזם חי, מי שנוטה לעשות את ההאנשה הזאת – יוכל גם להתחבר להגדרה של המונסטר כ"אופנוע עם אופי חזק". את האופי הזה אפשר לאהוב ואפשר שלא – אבל אין ספק שהוא קיים.

  8. אחד שנכווה והספיק לו // 18/07/2016 um 15:01 // הגב

    צהריים טובים. הבעיה עם דוקאטי זה לא הכלי עצמו, אלא היבואן והשירות והמחירים וכמובן העובדה שכמעט ואין מוסכים מקצועיים שיודעים לטפל באופנועים האלו.

  9. רונן יהודאי // 18/07/2016 um 16:07 // הגב

    קוסטה אני מסכים איתך שלאופנוע יש חיים משלו וכן גם אני מתייחס אליו כיישות כמעט חיה , אבל ההקבלה לבן אדם היא מוגזמת לדעתי , אופנוע הוא קודם כל כלי כלי רכב שמיועד לבצע דברים מסויימים בדרך שתצלח בידי כל רוכב מיומן מספיק כמו לפנות להאיץ לבלום וכו הרשימה גדולה וברגע שהוא טוב במה שהוא עושה אז גם הערך המוסף באופנועים מגיע ההנאה ההרגשה הזו שכולנו מכורים אליה אבל ברגע שהוא כמו שכתבת מסרב לבצע את אחת המשימות אותה הוא מוגדר כמסוגל לעשות זה מבחינתי לא טוב ואולי אפשר אם רוצים בכוח לקרוא לזה אופי אבל גם תחת ההגדרה הזו זה לא אופי משהו ☺ , אין לי כאמור בעיה עם הכלי הספציפי הזה והלוואי ויכולתי כרגע להרשות לעצמי אחת כזה בגלל האופי הכל כך בולט הסאונד העיצוב החיספוס הזה שיש בכלי למרות יופיו זה מבחינתי האופי ולא סרבנות לבצע כהלכה פקודת רוכב כל שהיא .

  10. דורון מכ"ס // 18/07/2016 um 16:29 // הגב

    המון תגובות, ואת ההכי חשוב שכחתם.
    קוסטה,תודה על כתבה שלפחות לדעתי כתובה מאוד יפה, ומהנה לקריאה!

  11. לא מבין על מה אתה מדבר,
    אני רוכב על היפר אחרי שנים על אופנועים יפנים והוא חלום, הכל כל כך קל וכייפי
    וגם לא נתקלתי בשום בעיה עם היבואן,מחירים? זה מותג פרימיום והמחירים בהתאם.

  12. איזה מצחיקים אתם….
    אופנועים זה משהו שכל אחד צריך להתאים לאופי ולטעם שלו… גמו בגדים או אוכל.
    לכל יצרן יש פילוסופיה שלמה מאחורי התכנון שלו וכל אדם צריך להחליט מה חשוב לו.

  13. ראשית אני שמח שחזרת לרכוב.
    (טוב נו, גם לכתוב. ועוד במיי הבוטיק של הדוגיגים)

    שנית לשתי הגרוטאות שאני יושב עליהן יש אופי. אופי בידיאסאמי:
    את תתעוררי כשאני מצווה עלייך, תתקני את עצמך לרכיבה לסיפוק צרכיי (אם זה ראיון עבודה שאני חייב להגיע אליו בעוד עשר דקות, או סתם למלא לך את המצבר בחיריה) ואני אדאג שלא יגנבו אותך בכך שאני מניח ראש מטר ממך. ליטרלי.

    ואני מדבר על גרוטאות ששוות פחות מעשיריה.
    וואללה חיים טובים יש לכם האשכנזים.
    איזה אופי.

  14. באמירי // 22/07/2016 um 14:37 // הגב

    קוסטה הכתיבה שלך יפה חדה ומעניינת. אישית ז׳אנר האופנועים האלה לא מדבר אלי – גם לא הגירסה היפנית המקבילה הנקראת Z800. אני אוהב את האופנועים שלי גדולים, נוחים, רכים וממוגני רוח, ואם אפשר אז גם עם תא איכסון מלפנים…
    הבעיה עם הדוקאטים כך לפי טענות בעליהם היא נזילות השמן, ובארצנו הקטנטונת הבנתי שיש בעיה רצינית עם היבואן ומוסכי השירות.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם