צוואתו של רוכב חי

מאת: לאון חפץ

כבר הרבה זמן שאני רוצה לעשות את זה. והיום זה היום.
היות וכולם מזכירים לי שהאופנוע יכול להרוג אותי והיות ואיבדתי כבר לא מעט חברים על הכביש –

שמי ליאון חפץ אני בן 39 אב לשתי בנות מדהימות בעל לאשה אלופה בן להורים יקרים ואח לאחיות אהובות.

אני לא מפחד מהמוות! ואם עלי למות בטרם עת אני רוצה שתדעו מה אני מרגיש מה אני חושב וכיצד חייתי את חיי. חלילה אני לא מאחל לכך אבל שיהיה כתוב.

אני אוהב את החיים. למרות אוקינוסים של כאב וטעם מר, של אתגרים עגומים שחוויתי שאני לא מאחל לאיש. עשיתי המון טעויות בחיי, פגעתי בלא מעט אנשים בין אם בכוונה ובין אם בשוגג ואני מתנצל בפני כולכם.

אני הדבר הכי רחוק ממושלם. ניסיתי תמיד לעשות טוב אבל לא תמיד הצלחתי. אני מכיר את כל הרגשות שמחה, אהבה, אושר, שנאה, עצב, ואני לא מתבייש לומר שחייתי חלק ניכר מחיי בחושך, בעצב. אבל היום, שנת 2019, אני כבר חי כמה שנים באושר. ברור שיש רגעים ואתגרים קשים יותר, אך בסך הכל אני מאושר.

אני רוכב על אופנוע ומודע לסכנות ועדיין רוכב ועדיין ארכוב בעתיד! אם יקרה לי משהו ושורות אלו יקראו על ידי מישהו בהספד שלי, אז תדעו שחייכתי בקסדה, שהייתי בשלוות נפש, במקום רגוע וטוב, ושזה היה המקום השקט הלבן והמסודר שלי בתוך הסערה התמידית בתוך הראש שלי.

יש לי מלא מסרים, עצות וניסיון שאולי יעזרו להרבה מכם, אבל רק אחת באמת חשובה: "תעשו מה שעושה לכם אושר". בריאות וכסף לא שווים כלום אם אין אושר ושלוות נפש!!! 100 שנה של עצב שווים פחות משנה אחת של אושר.

בכי זה מיותר. אם איני אתכם ומישהו חייב לבכות אז לא יותר מיום אחד!!! אם תהיה לי שבעה אז תצחקו, ספרו סיפורים תעשו כיף תשתו, תאכלו, ותמשיכו לתת בגזזז.

לאשתי ובנותיי: אתן הכוח, הסיבה, המהות של חיי אתן תמשיכו לחיות על מלא ואל תשאירו אף חלום לא מוגשם.

לאנשים שאני לא סובל, תזדיינו ואל תביאו את התנחומים הצבועים שלכם למשפחה שלי.

ככה אני! הכל בפנים הכל אמיתי.

תקדישו לי שיר: vincent by don McLean

i love life
i love my wife
i love my children
i love my parents
i love my sisters
i love my freinds
I Love My Bike

Leon Hefets aka Redneck

4 תגובות לצוואתו של רוכב חי

  1. יפה כתבת
    בקטנה אוסיף… I love me
    ובאישי שלי, שרפו את מה שנשאר ממני ופזרו לים מהפיר בדייטונה.

  2. ה״צוואה״ שלך חיובית, אבל לדעתי גם אופטימית מדי – אם תמות בטרם עת (חס וחלילה!) לא על דו״ג, מה יקרה אז ל״תדעו שחייכתי בקסדה״? או אם תגלה (רחמנא ליצלן) כי איבדת לעד את היכולת לרכוב, איך תמשיך משם? בעיניי, הגישה הסטואית לחיים היא הגישה הנכונה, ואני משתדל לחיות לפיה בכל ליבי.

  3. המסירות הגדולה ביותר היא להתמודד עם סיכון וסכנה, ולהמר על המוות…..

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם