אגזוז סטוק וברדלס מעשן

 

האזנתי בעיון ומתוך אמפתיה להתייפחויותיו של הינוקא בעינינה של הברוטאלה שהייתה לאנטילופה ושבה לחיק משפחת החתוליים לבית טרמיניוני. בהן צדק הטיתי אוזן חומלת להתחבטויותיו סביב הקשר הרופף בין גובה הדציבל למפלס האדרנלין, ופתאום התחוור לי שזה פשוט לא שווה את הטרחה: לפרק ולהרכיב לקראת המבחן השנתי, לחשוש מפני שוטר גחמני שיוריד את הכלי מהכביש – וכן, ברור שהאקרופוביץ' שלכם חוקי לעניות דעתכם, שהיא – אם תסלחו לי – בעיקר תוצר של מיטב כספכם. אבל לו טרחתם לקרוא את האותיות הקטנות הייתם מבינים כי בתוך צינור הטיטניום שעלה לכם ששת אלפים שקלים מסתתר עוד 'צינור' מהסוג שמכלה זמן שווא במשרד הרישוי.

אולם, לא החשש מפני ידו השמנונית של החוק הביא אותי להתייצב בחוצפה מול עורך המגזין, ולחבל בחיבתו אנינת הטעם לקונצ'רטו לאגזוז, שהוא לדידו "מהות המכונה האיטלקית האקזוטית". בשונה מינוקא, המאלץ עצמו לזחול ב-10 קמ"ש בצאתו מביתו כדי לא להעיר את השכונה, בחרתי לאחרונה בנתיב ההופכי, שבו הברדלס מכניס את טפריו ומהלך על בהונותיו. קיצור, פירקתי את הסליפאון ובמקומו השבתי את הצנרת האורגינלית, 'הדוד' בלשון העם, הגשעפט המלא, המשתיק, השותק, הורג הדציבלים, הקטליזטור, הממלא פיו מים – נו, האגזוז המקורי. ועוד הגדלתי לחבר חזרה את ה-EXUP לבית ימאהה.

מה ששמעתם – עבדכם הנאמן, שכבר חווה את ניחוח היושימורה, שאף מלוא ריאותיו אקרופוביץ', פלירטט בהנאה עם מתכת אקזוטית מתוצרת ARROW, יצא לדבל דייט עם האחיות ליאו וינצ'י ופעם אחת – בטעות –ניקב את עור התוף במפגש עם צליליה המחרידים של מערכת עילגת מסוג ואנס אנד היינס, עומד מולכם ומצהיר: חרטא ברטא, שטויות במיץ, בבל"ת, פוזה, שופוני, איפכא מסתברא, חרב פפיות, כמה יקר ככה מיותר.

אמנם, הצינור שפירקתי מהפייזר לא היה טרמיניוני מורם מעם, אלא פועל שחור מסוג GPR, אבל הוא לא היה בלתי נאה, חושל מנירוסטה, שקל גרמים ספורים, גרגר באדנות בסל"ד סרק ורעם כמבער של מיירט סילוני בסל"ד גבוה. ואף שהוא לא ניקב חור גדול בחשבון ההוצאות שלי (רק באזניי), הוא בהחלט העניק לאופנוע איכות רעננה, גם במראה גם בחווית הרכיבה.

הפייזר עם דוד G.P.R. בראש העמוד – אותו פייזר עם האגזוז המקורי

אז למה לפרק?

בשנה ומחצית האחרונות הפייזר ואני צברנו יחד קילומטראז' נאה, מבקשים להסתגל זה לזה – הוא לסגנון רכיבתי המחושב, ואני, למצער, למצערת המעצבנת שלו. ואף שנרשם כאן סיפור אהבה בלא כל ספק, בכביש המפותל הפייזר הבהיר שללא תכנון מוקפד והגעה לאייפקס בדיוק בסל"ד הנכון, רכיבה טכנית מהנה ובטוחה בלתי אפשרית.

פתיחה ולו קלה של המצערת בתוך פנייה הניבה מהלומת גלגל, שהפכה את השהייה בתוך הפנייה לחוויה די מאתגרת, מפוקפקת ובעיקר דו-קוטבית. המצערת לא הייתה לינארית, העברת הכוח לגלגל האחורי נעה בין ON ל-OFF, שיחרור כוח לא מבוקר. כתוצאה מכך רצועת הסל"ד שאיפשרה לנהל את המצערת בתוך פנייה, הייתה צרה מאוד.

הרוחניים שביננו יזהו כאן הזדמנות פז לטפח את שרירי כף היד, פוטנציאל לחוויה טנטרית שבה המשחק המקדים עדיף על המשחק; המעשיים שבינינו יפטירו משהו על 'מערכת הזרקה בוסרית מהדור הראשון'. Whatever. לדידי, בגלל המצערת המעצבנת הפניות שאני אוהב בכביש הצפון מתפקששות, ואם לא כולן לפחות חלקן. באופנוע הצמיגים יכולים להיות מושלמים, השלדה פאר יצירת האיזון וחלוקת המשקל, אבל בהעדר מצערת מדויקת אי אפשר לסתת קשתות מושלמות באספלט והריקוד הופך לסתם ריצה מתנשפת. גם ברדלס, המסוגל להאיץ ל-120 קמ"ש, חייב לתזמן את רגליו כדי לשמור על קו.

תחילה חשדתי בגוף המצערות, אולי איפשהו בדרך אבד לו התזמון. אזעקת שווא. גוף המצערות כשעון שוויצרי. צללתי לתוך פורומים שהזהירוני מפני ה-ECU הסורר של הפייזר 1000. ביליתי שעות בדיונים עם טיונר 'גורו' מלוס אנג'לס שיודע לצרוב לפייזר ECU חדש, ולציון גואל. יוק. לא מחשב ניהול המנוע ולא גוף המצערות. האשם בבן דודו הרחוק של טרמיניוני, שהיגר לדרום איטליה – ה-G.P.R, ויש הסבורים ששם המותג– ולא בכדי –נגזר משיכול אותיות של השורש העברי הקדום מ.פ.ג.ר.

גילוי נאות: לא הייתי חושד בסליפאון ולא הייתי טורח לפרקו אלמלא המצפון החל להטרידני. פחות בשל איכות הסביבה, ויותר בשל שכניי החביבים. הסירו ספק: אין כאן אידיאולוגיה סדורה או הטפת מוסר, כל אחד יעשה כטוב באוזניו. כולה רציתי לאפשר לשכניי לישון עוד שעתיים בשבת בבוקר, לחמוק חרישית מהיישוב לכבישים המרוחקים. על הדרך גיליתי שעם המפלט המקורי המצערת חלקה, לינארית, חדה כתער, טסה על חוט!  כמו שאומרים אצלנו בעדה: מתוך שלא לשמה – בא לשמה.

והנה בתום ארבעה שבועות מהחזרת המפלט המקורי אני מסתער חרישית על פניות, אורב לסיבובים כצלף המחופר בשוחה, נועץ בהם את טפרי כחתול גדול בסוואנה. זוהי המהות של המכונה היפנית אשר קיבלה חזרה את חייה: לנוע מהר חרישית בלי רוח וצלצולים. הטרמיניוני הוא טווס – יהיר, יפה, גראנדיוזי, למעלה מגודלו, צווחני ועטוי נוצות. הברדלס, ינוקא יקירי, שוכן באגזוז סטוק יפני.

הלוק אינו סטוק, אבל שני הקנים דווקא כן מעשנים: מחלוקת על מהות תפקוד הברדלס

14 תגובות לאגזוז סטוק וברדלס מעשן

  1. אגזוזן מצוי // 15/03/2021 um 16:01 // הגב

    לא

    • בבקשה, דותן: השבט אמר את דברו, ובמילה אחת נחרצת וברורה מאד.
      איי רסט מיי קייס

  2. האמת שנהניתי לקרוא את הטור הקודם על האפזיוואן,ואפילו להתייעץ איתך על הכידון שהחלפת..כרוכב על בציר 07.עכשיו העלית על הנייר את התחושות שמציקות גם לי לגבי הבור שנפער בסל"ד שמתחת ל5k.
    גם אני הלכתי שבוי אחר אגזוז חליפי…בקיצור פתרת לי את החידה/דילמה ועל כך לך התודה.

    • דותן בלייס // 21/03/2021 um 14:25 // הגב

      הי יגאל, הייתי ממתין עם החלפת הכידון. אחרי ניסוי, טעייה ותהייה רבים בנושא, שעלו לי אלפיים שקלים בקירוב ושעות של התעסקות, גיליתי לא לאכזבתי שהכידון המקורי – ממש כמו האגזוז – יושב על האופנוע כיד לכפפה. אם יש באופנוע הזה 'כשל' (או עניין של בלאי) הוא בקפיצי הבולם הקדמי, ומשעה שהחלפתי לקפיצים פרוגרסיביים האופנוע הזה החל לגלות את הפוטנציאל הטמון בו. שוב, ייתכן מאוד שהקפיץ המקורי מעולה, אבל התבלה עם הזמן והקילומטרים.

      • תודה דותן,גם אני שיפצתי את הבולם הקדמי עם קפיצים פרוגרסיביים,טרחתי והחלפתי גם את האחורי הגמור שאהב לתת לי חווית רודיאו כל פעם שיד ימין היתה חוגגת…לגבי הכידון אני מבין שזו סתם גחמה ולא משהו חובה…ושוב תודה
        על הדרך אומר שאני נהנה מהסיפורים והחוויות שכולם מעלים כאן,רק תמשיכו.

  3. ברקודה // 15/03/2021 um 19:37 // הגב

    כהרגלך השחזת מילים כסליידרים ו כטרפי טיגריס בנגלי המסתער חרש נטל ממיר קטליטי ואגזוז gpr

  4. אליל הרעם // 15/03/2021 um 19:56 // הגב

    איך אמר קלוניוס, האדריכל הרומאי המפורסם? 3 דברים חשובים: שייסע טוב, שייראה טוב, שיישמע טוב. לא חייב להרוג לשכנים את עור התוף העדין של החתולה, אבל בלי קצת רעש כועס, מבעס.

  5. כתום יורד // 16/03/2021 um 14:02 // הגב

    אין תחליף לסטוק המקורי של הפייזר, וכל צליל אחר מיותר.

  6. לפואד יש שכן
    עם נינג'ה פח כלשהו
    300;400 – למי אכפת?!
    כשהוא מתניע את הדרעק הירוק מעבר לגדר
    כוס התה על שולחנו של פואד רועדת
    וכשהוא שם גז ונוסע
    תינוקות וקשישים מתעוררים
    ובורגנים ממהרים למקלטים.
    שוד ושבר, חארב ודארב.
    פואד שותק וסופג, אבל גם מתכנן.
    אולי קילו קמח שיישפך לתוך האגזוז הפתוח
    או תפוח אדמה בקוטר המתאים שיידחף ללוע הפעור של הטרמיניוני
    יבהירו משהו לפוחז.
    או ש… – לפואד יש בחצר עז
    שאוהבת ללעוס כל דבר ירוק…

    • הדיסקו קינג // 16/03/2021 um 20:30 // הגב

      פואד, לך על העז. תמיד עדיף לתקוע עיזים ולא לגנוב סוסים.

  7. פואד מודה לקינג של הדיסקו
    וגם מסכים איתו. המעז מנצח!
    ועדיין תוהה
    איך זה שרק כוכב אחד מעז.
    וכל השאר מה?!
    מכבשה??
    מהטווס עגול ששמים עכשיו בכל מקום?
    ממה אלוהים, ממה?

  8. אריק רצ'בסקי // 21/03/2021 um 16:09 // הגב

    זה נשמע כמו ויכוח בין שני אינדיאנים על היתרון של חיצים מורעלים (מוות של הניצוד) לעומת חיצים מזהמים ( הניצוד חי אבל ארבעה לוחמים יושבתו כי יצטרכו לסחוב את האלונקה שלו).
    שעון החול של המפלטים הרועשים ומנוע הבנזין הולך ואוזל. אף אחד מהם לא יורשה לעלות לכביש הציבורי במדינה מתוקנת. לא המקורי ולא האקרפוביץ.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם