לקראת הדקאר (1): החזון של סאבין ומה שקרה בפועל

בתחילת ינואר אמור להתחיל מירוץ נוסף של הדקאר אי-שם בדרום אמריקה שם הוא מתקיים מאז 2009 לאחר שאיומי טרור ביטלו ב-2008 את המירוץ שהיה אמור להתקיים במדבריות אפריקה כפי שנערך בכל שנה מאז תחילתו ב-1978. לכבוד האירוע שנחשב לאחד הגדולים בעולם המוטורי החלטנו כאן בדו"גיגים להקדיש לו מה שנקרא זמן מסך בחודש הקרוב.

ראלי פאריז-דקאר כפי שנקרא בתחילה החל את חייו בזכות חזון של אחד בשם תיירי סאבין, רוכב ראלי אשר שנה לפני-כן תעה במדבר טנרה במשך שלושה ימים לפני שחולץ במסגרת מירוץ שנקרא אבידג'אן-ניס. תיירי סאבין, החליט שהמדבר האפריקאי הוא מקום מצויין לערוך בו אירוע ראלי כל שנה וכך נולד ויצא לדרך ב-1978 ראלי פאריז-דקאר הראשון. אל המירוץ הראשון התייצבו 182 מתחרים/הרפתקנים על שניים ועל ארבע גלגלי אשר לא היה להם מושג קלוש מה הולך לקרות ומול מה עליהם להתמודד. לדוגמא, הופיעו שם מתחרים עם סיטרואן דה-שבו ורנו ארבע. בצד הדו-גלגלי הגיעו מתחרים עם מגוון רחב של אופנועים החל מווספות וכלה בהארלים וטווינים בריטיים וגם היה אחד סיריל נבו שהגיע עם ימאהה 500XT חדש. המתחרים יצאו לדרך בסוף דצמבר 1978 כאשר במהלך המירוץ עליהם לדאוג לעצמם בכל הקשור לדלק ולינה בסוף כל סטייג'. תיירי סאבין חזה שרק אחד יסיים את המירוץ המפרך, אך בסופו של דבר 74 מתחרים הגיעו לקו הסיום כאשר סיריל נבו על הימאהה מנצח את המירוץ.

שנה אח"כ התחילו את המירוץ 216 מתחרים והמספרים גדלו עד לשיא שהיה ב-1988 עם 603 מתחרים. את השיא הזה תיירי סאבין כבר לא ראה. הוא נהרג ב-1986 בהתרסקות מסוק ההפקה, בעת ליווי המרוץ. אחרי 1988 החלה לצנוח הפופולריות של הראלי בגלל אירועים כאלו ואחרים כאשר השפל הגיע בשנת 1993 אז נרשמו רק 153 מתחרים בלבד פחות מבשנתו הראשונה. האירוע ב-1993 היה האחרון שאורגן על ידי ה-TSO, הארגון שהקים תיירי סאבין ונוהל מ-1986 על ידי אביו. ב-1994 עבר המירוץ לחסותו של ארגון הספורט ASO, שממשיך ומנהל אותו גם כיום. ובאמת, מאז העברת הידיים המירוץ צבר חזרה מקום של כבוד ופופולריות כאשר השיא היה ב-2005 עם מספר שיא של 688 מתחרים.

כמו בכל אירוע גדול גם הדקאר עבר כמה נקודות ציון משמעותיות בתהליך התבגרותו. הראשונה הייתה כניסתם של המפעלים לדקאר ובכך זה כבר לא היה מירוץ של חובבים ומתחרים עצמאיים אלא של קבוצות מקצועיות. היו אלו BMW שנכנסו ראשונים ב-1981 לקטגוריית האופנועים והונדה אחריהם ב-1982, במכוניות הייתה זו פורשה ב-1982 שנכנסה עם קבוצת מפעל רישמית. אבל השינוי האמיתי במכוניות הגיעה עם כניסתה המאסיבית של פיג'ו שבעקבות האיסור על שימוש במכוניות קבוצה B בסדרת הראלי העולמית החליטה להעבירן להתחרות בדקאר עם תמיכת מפעל מאסיבית. אחריה כבר נכנסו מיצובישי, שאומנם התחרו בדקאר מ-1982 אבל בצורה צנועה ובעקבות פיג'ו העלו את רמת המעורבות שלהם במירוץ, פולקסווגן, ניסאן, BMW  ועוד. התמימות נעלמה והכסף הגדול לקח שליטה על המירוץ.

נקודת ציון נוספת ומשמעותית הרבה יותר היתה מותו בטרם עת של מייסד הדקאר תיירי סאבין בהתרסקות המסוק ב-1986 בשל סופת חול במדבר הסהרה. מותו של סאבין סימן סופית את עידן החלוציות בדקאר וגם סימן מעין אובדן דרך למרות שארגון המירוץ עבר לאביו, זה כבר לא היה זה עד שבסופו של דבר נמכרו הזכויות ב-1993 ל-ASO. בנוסף, הפרישה של הונדה בסוף שנות ה-80 ומספר שנים אח"כ גם של ימאהה תרמו גם כן לירידת קרנו של המירוץ.

כחלק מהמאמץ לשקם את הדקאר ב-1994 פנה ארגון ה-ASO לאחד מגיבורי הדקאר אובר אוריול לנהל את המירוץ. אוריול נענה לאתגר וניהל בהצלחה רבה את המירוץ עד 2004. בתקופתו של אוריול חזר המירוץ להיות אירוע מכונן בעולם המוטורי ולהטריף את דמיונם של אלפי רוכבים בעולם כולו למרות שליטתן של קבוצות המפעל במירוץ.

ב-2009, עקב בעיות ביטחוניות באפריקה שגרמו לביטול המירוץ שנה קודם לכן, נערך לראשונה המירוץ בדרום אמריקה ונערך שם כל שנה מאז. למרות המעבר השם וההילה נשארו. אם בעבר המירוץ היה בעיקר נחלת האירופאים בעיקר הרי שכיום המירוץ הפך להיות נחלת הכלל כאשר אנו רואים בשנים האחרונות השתתפות מאסיבית של מקומיים מיבשת אמריקה גם הצפונית וגם הדרומית, דבר אשר לא קרה כאשר הראלי התרחש באפריקה. עם המעבר, חזרו בשנים האחרונות גם היצרניות היפניות באופן רישמי למירוץ מה שמוסיף עוד עניין ומתח.

ביוני 2009, הוכרזה תקנה משמעותית בתחום האופנועים שהרעידה את יסודות המרוץ: ההפקה הודיעה, פחות מ-6 חודשים לפני הזינוק למרוץ 2010, כי לא יורשו להשתתף באירוע אופנועים שנפח מנועם עולה על 450 סמ"ק. עוד באותו יום הכריזה ק.ט.מ, שניצחה את כל מרוצי הדקאר מ-2001 ועד כה – עם אופנועי שנפחם גדול מ-450 סמ"ק, כי היא פורשת ולא משתתפת במרוץ. לאחר מו"מ שנמשך מס' שבועות, חזרה ק.ט.מ בהודעתה, ואילו המארגנים דחו את כניסת מגבלת הנפח לתוקף ל-2011. מהלך זה סימן את כניסתן של יצרניות האופנועים הגדולות מיפן אל תוך הראלי ולסיכון ההגמוניה השולטת של היצרנית האוסטרית. הונדה וימאהה היו ליצרניות הבולטות שהמתינו לשינוי זה כדי להטיל את מלוא משקלן אל תוך המערכה. אומנם ק.ט.מ המשיכה לנצח את המרוצים עם ה-450 ראלי (שהחליף את ה-690 ראלי), אבל מדי שנה, זה הפך לקשה יותר עבורם לשמור על תואר האליפות.

וכך, גם הפעם מהשלישי בינואר 2016 נשב ב-12 בלילה צמודים למסכים על מנת לצפות באותה חצי שעה מפורסמת ביורוספורט של סיכום הדקאר היומי. ובינתיים, עד אז, אני מאוד ממליץ לכם לצפות על תוכנית מיוחדת של ה-BBC  על עלייתו ונפילתו של מירוץ הדקאר באפריקה.

 

6 תגובות ללקראת הדקאר (1): החזון של סאבין ומה שקרה בפועל

  1. רק לא פירשת מה עשה "חוק ה450" למירוץ עצמו ולשוק האמיתי.

    – אופנוע 450 אינו מחזיק מעמד בתנאי ראלי למירוץ כזה ארוך, ולכן כל המתחרים מגיעים עם מנוע נוסף אם לא שניים להחלפה יזומה תוך כדי המירוץ. מכיוון שהחלפה כזו דורשת הרבה שעות, רוב רובם המוחלט של המתחרים שוכרים שירותי מכונאי ואינם מטפלים יותר באופנועיהם לבד.
    המשמעות? מצד אחד קפיצה אכזרית בעלות המירוץ, מסדר גודל של 50,000 דולר ל85,000 דולר כמינימום ומצד שני העלמותה כמעט לחלוטין של קט' המרתון, זו שבהם אסור להשתמש במכונאי, זו שהביאה את הילת הדאקר למה שהיא עכשיו.

    – בזמנו, יכלנו למצא אופנועים בסטייל הדאקר כמו הימהה XT טנרה או הקטמ אדוונצ'ר שהיו קשורים בצורה מסוימת לאופנועי המתחרים והיו פלטפורמה מעולה לטיולים ארוכים. היום, מכיוון שאין הגיון באופנוע אדוונצ'ר 450 סמ"ק, הקטגורייה מתה לחלוטין וההפסד כולו שלנו

    אגב, לסבר את האוזן, קטמ ראלי 450 מוכן למירוץ עולה לא פחות מ30,000 יורו, לא כולל הובלה ומיסים.

    • המערכת // 15/12/2015 um 15:40 // הגב

      אחלה הסבר. תודה מקס מקס (:

    • כמי שאחראי לתוספת הזו, לוקח עליי את הביקורת. פחות לגבי השוק שמחוץ למרוצים (כי זה לא באמת נושא הכתבה), אבל בהחלט לגבי העומס על המשתתפים ואיבוד העממיות שבו.

  2. מייק ווהן // 15/12/2015 um 16:37 // הגב

    אני לא מאמין שמקסמקס לא הזכיר את האפריקה טווין!!!

    כל השאר סבבה 🙂

  3. אין על מקסמקס
    הוא קוסם מקס.. אחלה כתבה, כיף לקרוא. בשבילי הדאקר הוא פבריציו מיאוני זל

  4. הינשוף // 16/12/2015 um 12:35 // הגב

    הקסם שלמירוץ פריז דקר בתחילת דרכו היה שכול אחד אם אופנוע טיפה משודרג יכל להשתתף, מאז נכסו החברות הגדלות והכסף הגדול וזה נהיה לעוד מקום שבו מי שיש לו כסף מנצח, צריך לחזור למקרות מרוצי הפניג המונים,

להגיב על הינשוף לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם