לבד

מאת: נבות זקשבסקי (חרקים בקסדה)

פעם אחת נסו לרכב לבד. גם אם אתם/אתן רוכבים בקבוע עם הבת/בן הזוג, או קבוצת חברים קטנה, או מועדון רכיבה מגניב וצבעוני שאתם מתים עליו.

פעם אחת, נסו לרכב לבד. ואני לא מדבר על הרכיבה הקבועה לעבודה אלא על רכיבה שהיא נקייה מסידורים ותכניות, אתם יודעים – "יום רכיבה", בדיוק כמו שהייתם עושים אם הייתם מתכננים יום רכיבה עם החברים.

רק בלי החברים.

ואני דוקא בעד חברים. האווירה, הביטחון, תחושת השייכות…כבודם של כל אלה במקומו, אבל אני פה בשביל לדבר על היתרונות של הרכיבה בלעדיהם לשם שינוי.

פתאום דברים שכל כך מעסיקים אותנו, עם כמה שאנחנו חושבים או רוצים להאמין שהם לא, כמו: איך הקצב שלי לעומת האחרים, לחכות לזה, להיות נחמד אל ההוא כי הוא חדש, אולי היינו צריכים לעצור ליותר זמן, למה חבר X מאותת, כי הוא שכח את האיתות או שהוא רוצה לעצור כי קרה לו משהו? מה חבר Y התחיל להגיד לי ברמזור ולא הספיק? ולמה שמואל תמיד נוסע כל כך לאט?… מיליון ואחד דברים מעסיקים אותנו כשאנחנו נמצאים בחברה, כי, אנחנו יצור חברתי ולא יעזור כלום: כשיש אנשים סביבנו אנחנו דרוכים יותר אליהם מאשר אל עצמנו.

כל אלה דברים טובים שהופכים את החיים למעניינים יותר (עבור רובנו לפחות) אבל ברגע שזה יורד מהמשוואה, מתפנה שם מקום, נפתחים שסתומים שלא ידענו שקיימים אצלנו, ונכנס זרם אוויר אחר, שאני לא יודע אם הוא יותר טוב או פחות טוב, אבל הוא שונה.

ואין כמו משב רוח מרענן מידי פעם.

יש מי ששם לב ונהיה מודע יותר לרכיבה שלו, שזה מעולה אם רוצים להשתפר (תמיד יש מה לשפר), יש מי שנהיה מודע יותר לדרך, יש מי שנהיה מודע יותר לדברים אחרים שלא קשורים לרכיבה בכלל – ואין כמו רכיבה על אופנוע בשביל לתחזק את כל הבלאגן שהולך בראש.

רכיבה לבד, בטח אם היא ארוכה, פשוט יוצרת זמן שאנחנו… לבד.

כי, זה או שאנחנו בעבודה – ובבית עם המשפחה, ואז בסופי שבוע במקרה הטוב אנחנו עושים משהו בשביל הנשמה – אבל שוב – ביחד עם עוד אנשים מסביבנו.

רכיבה לבד, בטח אם היא ארוכה, פשוט מאלצת אותנו להיות לבד.

כי, עכשיו גם אם אנשים שאתם מכירים צריכים את תשומת הלב שלכם זה פשוט לא יקרה. זה רק אתם, האופנוע (שלפחות לא מדבר במילים), ואיזשהו כביש שתקוע באיזה חור במפה.

אז פעם אחת בחייו של כל רוכב הוא צריך לצאת מהבית בבוקר ולרכב לבד. בלי לאסוף אף אחד, בלי להיפגש באמצע הדרך, לצאת לבד – לחזור לבד.

יש מי שזה הכי יתאים לו, יש מי שירכב ככה מידי פעם, ויש מי שזאת תהיה הפעם הראשונה והאחרונה כי בלי החברים זה לא זה. הכל תופס, אבל בחייאת, פעם אחת תנסו.

רק לא לשכוח להודיע למישהו.

ולהטעין את הנייד.

תמונות: נבות זקשבסקי, שאולי גדיש

5 תגובות ללבד

  1. בפסח האחרון תכננתי עם חבר לרדת לאילת, ללון בשטח ובבוקר לעלות דרך כביש 12 ומשם על כביש 10עד עזוז. יומיים לפני הוא התקשר והתנצל שלא יוכל לבוא כי אישתו….
    דיברתי עם עוד שני חברים, לשניהם לא הסתדר והחלטתי לנסוע לבד.
    העמסתי אוכל, מים, גזיה, שק שינה ואוהל וירדתי דרומה. ממצפה רמון דרומה בשעות אחה״צ המכתש נראה כמו ציור! הדרך מרהיבה וגך גם בהמשך – כביש 12 מנאות סמדר עד אילת. היו קטעים שהורדתי מהירות ל 60 קמ״ש רק כדי שאוכל לספוג ולהסניף את כל המידבר היפיפה הזה!
    בבוקר אחרי הקפה והחטיף בחניון הלילה המשכתי לכניסה לכביש 10 המדהים, ובשעות הצהריים הגעתי הביתה. 983 ק״מ עברתי ב 26 השעות המדהימות האלה, זו הייתה חוויה מאד מיוחדת ואין ספק שיהיו לי עוד כאלה. לנסוע בקצב שלך, במסלול שאתה קובע, לעצור מתי ואיפה שבא לך. תענוג!

  2. ילד פרא // 05/05/2019 um 21:36 // הגב

    ריכבה לבד, היא כמו מדען שמנסה כל פעם מחדש לבד לפצח את תעלומת החיים. לבד, או יחד עם דוג שלך כי זה לא באמת לבד ואתה לא באמת מדען, אבל אין כמו בריכבה הזאת בשביל להבין את סודות החיים. מזל שרגע אחרי שהאנדרנלין יורד הזכרון מתכהה ואתה שוכח שטי שם בין הערבה לגליל הרגשת כמו מדען מטורף על דו"ג. מזל, כי ככה לא תתרץ לעצמך למה לא לצאת למבע הזה שוב ..

  3. מינונים.
    אני הפסקתי לרכוב כי מיציתי את הלבד.
    ומועדון כסופי השיער הבורגמנים זה לא בדיוק כוס התה שלי.

  4. פואד מזדהה ורוכב לבד לעתים.
    בזמן האחרון הוא גם משאיר את המנוע בבית.
    אופניים.
    רוכב לבד בשדות.
    חוגג.

  5. רוב הרכיבה שלי היא לבד, הרבה יותר זול מסדנת יוגה או טיפול פסיכולוגי והרבה, הרבה יותר יעיל ומספק. לעיתים רחוקות מאוד אני רוכב עם חברים, חוויה שונה לחלוטין.

להגיב על נמרוד לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




three × 4 =