"אדוני…"

"אאאדדוניייי"… לואט מאחורי גווי פתאום מאן דהוא בהטעמת השפה ומבהיל אותי הבהל היטב.

מיסב אני לאחורי אל הנודניק נפוח החזה ומביט בו מצודד מבט. מכנסיו מחויטים, חולצתו התכולה מעומלנת מתחת לבטלדרס נוסטלגי, ידיו שלובות אל מאחורי שתו, פניו מכורכמות מדאגה מעושה, וכל כולו חשיבות עצמית.

"האין יודע אדוני על משבר המים החמוררר – מטעים הוא בריש מתגלגלת את דברו – השורר בארצנו, שכך מרשה אדוני לעצמו לבזבז מים בפרהסיה לעיני כל?"

מישיר אני מבטי אליו ומודד אותו היטב. אין ספק, במכת סנוקרת אחת מכוונת היטב לסנטרו, יפול הנודניק אל הארץ ויחזור השקט על כנו – כך שאוכל לחזור לי לעבודת צחצוח מעשה המרכבה היפני הדו גלגלי הוותיק. אולם המציאות חותכת, ואני דוחק את מאוויי באחת אל מסגרת חוקית. לובש אני את ארשת הנועם שאינה מסגירה את השעמום הפנימי, ומהרהר לי שאדרבא, אולי דווקא מן השמיים נשלח זה להפיג את רוטינת צחצוח הרכב.

"אולי ישכיל אותי מר", פונה אני אליו תוך שפשוף וקירצוף החישור במברשת, "אבל איך מצפה כבודו שאנקה את אופנועי אם לא במים וסבון? הרי שפשוף אוורירי לא יוכל לה לזוהמת הכביש".

"אאאדדוניייי…", מתנפח שוב הלה מחשיבות עצמית של מי ששאלו לעצתו ועולה הוא גבוה גבוה בעיני עצמו, "אין זה מענייני כיצד ינקה אדוני את רכבו. בזבוז המים מצד אדוני משווע הוא וראוי לו שייפסק תיכף ומיד."

"אולם רואה מר", ממשיך אני לדבר נימוסין אל לבו תחת הכריעו באחת ארצה בקמיצת אגרוף מהירה ושים סוף לכל המטרד, "כי את המים משתמש אני במשורה, וכי הצינור מעיקרו, כמעט ויבש הוא."

"אין זה מענייני אדוניייי", חוזר הוא לשכל ידיו מאחורי גוו ומקפיץ הוא את עצמו על עקביו. "יחדל אדוני מלבזבז מים תיכף ומיד."

השקט משתרר לרגע ארוך ואני מפר אותו בקול נמוך:

"ואם לא?"

"ואייםם לאאאא???!!!" מתנפח הוא

"כן מר, כך שאלתי; ואם לא?"

"אז אני… ובכן.. אדוני… אני… אני… ובכן…" מתרגש מר אדוני, הולך ובא, ימין ושמאל, קדמה וימה, ואינו יודע את נפשו עד הנה.

מפסיק אני את עבודת הקירצוף ומפנה אליו את פני. "מציע אני למר, כי יסוב הוא על עקביו ויפנה את מרצו להצקת שכן אחר. מה אומר הוא? אפשרי הדבר?"

פונה מר "אדדדווווניייי" ליסוב לאחור, ראשו נפול, סנטרו כמעט שנוגע בחזהו ופניו מושפלות. רגע לפני שנעלם הוא לבלי שוב פונה אני אליו.

"יסלח לי מר, אבל האם ברשותו רכב?"

"בוודאי", עונה הוא. "חדיש עם כל אביזרי הביטחון המוצעים."

"ואם יורשה לי, במחילה, לשאול את מר; כיצד מנקה הוא את רכבו?"

"מה זאת אומרת אדוניייי?" מתנפח הוא שוב. "אני אינני כאדוני שופך מים לעיני כל בפרהסיה ומבזבז את מימי הארץ היקרים ברחוב. לוקח אני אחת לשבוע את רכבי למכונת השטיפה, וחסל."

(השטויות שעוברות בראש כשאתה שוטף את האופנוע).

6 תגובות ל"אדוני…"

  1. אריק רצ'בסקי // 07/03/2021 um 20:37 // הגב

    בול!!!
    מזכיר לי נשכחות מהימים שגרתי בבניה רוויה. אלף שכנות דדניות, ולדניות, ילדוניות ו/או מפורכסות, לא יצליחו להעביר את הטעם המר של השכן הטרדן המתערב בעת תיקון מדרכה.
    לא אכפת היה לי לעלות כל פעם במעלית ולהביא משהו ששכחתי (כפפות חדפעמיות, ספריי שימון, כלי מיוחד בוזוקי 0129261, חולץ, אום שמום, סמרטוט ואלף שדים אחרים), רק שלא יציקו.

  2. גדול !! ככ נכון, אהבתי את התהפכות היוצרות כששמים לאדוניייי מראה
    🙂

  3. נראה אותך מתנהג כך אל גרטה

  4. פ.ב.ג׳ וריטטיס // 08/03/2021 um 8:35 // הגב

    אחלה קצרצר מהנה, אדדדוונננייי. 😂

  5. פחות…

להגיב על פ.ב.ג׳ וריטטיס לבטל

כתובת האימייל שלך לא תפורסם