מועצת שבט אדומי העור

World Ducati Week 2016 - ביקור בכנס העולמי של דוקאטי לרגל יום הולדת 90 למותג האדום מבולוניה

פעם בשנתיים, למשך שלושה ימים, תבואו ותהיו איתנו – זו האמירה החברתית של אנשי דוקאטי לאוהדיהם, מעריציהם, לקוחותיהם. והם באים!

מאת: דניאל "מיצו" פטרי. גם התמונות.

*   *   *

ב-1 ביולי 2016 התקיים האירוע הגדול ביותר של דוקאטי אי פעם, אירוע המכונה WDW או World Ducati Week. זהו אירוע דו-שנתי (זוהי הפעם התשיעית שהוא מתקיים) הנמשך לאורכם של 3 ימים. הייחוד שלו השנה הוא בהיותו אירוע השיא של חגיגות 90 השנה לדוקאטי – החברה שנוסדה בשנת 1926 בעיירה בורגו פאניגלה (שהיא כיום למעשה פרבר של בולוניה הנמצאת במחוז אמיליה-רומאנה במרכז איטליה).

השנה, המוטו של האירוע הוא More than Red – ביחד עם הספרה 90 – ממחיש את הפעילות של דוקאטי בזירת המוטו ג'יפי והסופרבייק, וכן כדי לחגוג את כניסתם של דגמים מרתקים וחדשים, והרחבת ליין הדגמים המוצע ע"י החברה באמצעות אופנועים כמו המולטיסטרדה אנדורו "חוצה היבשות" (על כך בהמשך), הדיאבל X השחור, דגמי סקרמבלר חדשים, וכן הצגתם של שני דגמים 'סודיים' שעליהם נלמד במהלך האירוע עצמו.

המארגנים צפו לכמות עצומה של משתתפים – כולם קנאים אדוקים של המותג, ואין זה מוגזם לומר שהאוהדים השרופים אכן מימשו ציפיות אלה והגיעו בהמוניהם מכל רחבי העולם. הנתון הרישמי הוא סך של בערך 81,000 איש ואישה מ-38 מדינות, כשהמשותף לכולם הוא תחושת ה'ביחד' ועצמת ההזדהות שלהם עם המותג, מותג שיודע להכניס את אותה תשוקה עמוק לתוך לבבות הרוכבים.

השנה הבטיחו בחברה את השתתפותם של רוכבי מוטו ג'יפי וסופרבייק בהווה ובעבר כמו דוביציוזו, בייליס, פטרוצ'י, הרננדז, ואליה, זאוס ו-מרקאדו, וכן קייסי סטונר האוסטרלי שחזר השנה לדוקאטי אחרי היעדרות ארוכה. הרוכבים הציעו את חתימותיהם לאלפי האוהדים המשולהבים השתתפו גם בכמה סשנים מעניינים במיוחד, כמו מירוץ ה- Flat Track הראשון שבו הם רכבו על דגם הסקראמבלר החדש של דוקאטי שיועד למטרה זו.

אני הגעתי למסלול קצת אחרי השעה 9 בבוקר של יום שישי, היום הראשון של האירוע. רכבתי לשם מבולוניה, אליה הגעתי לאחר טיול של 8 ימים לאורכם של האלפים וצפון איטליה (על כך בכתבה נפרדת), וככל שהתקרבתי אל העיר רימיני שבסמוך לה נמצא מסלול המוטו ג'יפי של מיזאנו (ע"ש מארקו סימונצ'לי) הלכו והתגברו הקולות והמראות של יותר ויותר רוכבי דוקאטי שעשו את דרכם לאירוע. אחרי תהליך הרשמה מהיר ויעיל הצטרפתי לתור של מאות אופנועים שעמדו בחום ההולך ומתגבר כדי להיכנס למתחם עצמו. הבדיקות היו קפדניות למדי וכללו סריקה של תג המשתתף ובדיקה קפדנית של ההתאמה של צמיד היד עם הצמיד שהוצמד לאופנוע עצמו (אגב, את אותה בדיקה עשו גם ביציאה וזאת כדי למנוע גניבה של אופנועים). כשנכנסתי פנימה התגלה לעיני מחזה מדהים של אזורים שלמים הצבועים באדום של אלפי אופנועים החונים בשורות צפופות אך מאורגנות היטב. מצאתי איפה להעמיד את האופנוע שלי, אבל בעודי יורד ממנו כבר התחלתי לקבל שאלות מכל עבר על לוחית הרישוי המוזרה שלי. "ישראל? אתה הגעת לכאן ברכיבה מישראל? איך הצלחת לעשות את זה? דרך סוריה?". כמובן שהתשובה שלי היתה מוכנה מראש, אבל התופעה חזרה על עצמה עשרות פעמים במהלך שלושת ימי האירוע.

האירוע עצמו כולל מספר רב של אוהלים, ביתנים ועמדות – כל אחד בנושא אחר, בין אם של היצרן עצמו, ובין אם של יצרנים ונותני שירות אחרים. בין הביתנים המעניינים ניתן למנות את אזורי השירות (דוקאטי עם מוסך מלא לטיפול באופנועים, אוהלינס עם עמדת כיוון בולמים, פירלי עם מכירה והתקנה של צמיגים ועוד), אזורי התחרויות (האופנוע הכי מושקע, תחרויות ספורטיביות, תחרות הרכבת מנועים, תחרויות זיהוי דגמים ועוד), אזורי המידע (הכוללים מעין מיני מוזיאון, ביתן לימודי שבו ניתן להצטרף להרצאות מעניינות בתחומים שונים כמו עיצוב וייצור אופנועים, לימוד על מערכות הבקרה המתוחכמות ועוד, עמדות של יצרנים כמו ג'יבי, דיינזה, ברמבו, טרמיניוני, בוש, צביעת קסדות, הדפסה על חולצות, חריטה על אביזרי אלומיניום ועוד), אוכל ושתיה ללא הפסקה, וכן חנויות הכוללות אאוטלט של אביזרי לבוש ומיגון (בהן ניתן היה לרכוש למשל חליפות רכיבה ממותגות של דיינזה בעלויות של כ-500-600 יורו וקסדות אראי ממותגות בעלויות של 400-500 יורו), כפפות, נעליים ומגפיים ממוגנות, חולצות ופריטי לבוש אחרים. חנות נוספת שעמדה לשירות המבקרים היתה חנות המוצרים הממותגים של דוקאטי שמכרה ציוד בהנחות נאות, וכן חנות האקססוריז וחלקי האופנועים, בהם ניתן היה לרכוש פריטים מקטלוג החלקים של דואטי, החל מברגים וכלה במערכות פליטה ואפילו קיטים שלמים להחלפת המראה של האופנוע.

באזור הפאדוקס היו עמדות הכוללות את אופנועי המוטו ג'יפי והסופרבייק של דוקאטי, ומאות אנשים צבאו מדי מספר שעות מאחורי גדרות כדי לצפות ברוכבי המוטו ג'יפי של דוקאטי ולצלם את האופנועים (על שלל כנפוניהם – ויש 4 כאלה…). ברי מזל שהצליחו לתפוס מקום בקדמת הרחבה הצליחו גם לקבל חתימות מהרוכבים על כל מה שהיה להם זמין באותו רגע ביד – קסדות, חולצות, חליפות וכיוב'. ליוויתי בחור חביב אחד שהגיע ברכיבה מלטביה על ההיפרמוטארד שלו בזמן שהוא הלך לאחד הביתנים בהם ניתן היה לצבוע קסדות, שם הוא ביקש (וקיבל) מעטה לכה שקוף מעל החתימה יקרת הערך של דוביציוזו כדי שהיא לא תדהה בעתיד.

תוך כדי המתנה שמענו לפתע רעש חזק מאוד מכיוון צפון. הסתכלנו לכיוון מקור הרעש ולא בדיוק הבנו מה מקורו עד שראינו אותם: רביעיית מטוסי יורופייטר טייפון של חיל האוויר האיטלקי שטסה במבנה יהלום צמוד מעל המסלול! המטוסים הגיחו כל כך מהר שרובם של הצופים לא הספיק להרים מצלמה לשמים. אבל הרביעייה עשתה סיבוב וחזרה, ואז עשתה זאת בפעם השלישית אבל עם מבערים פתוחים, בעצמה מחרישת אזניים. מרשים ביותר.

על המסלול עלו לא מעט כלים להפגנת עוצמה. בין היתר אפשר למנות מספר רוכבי פאניגלה 1299 שהותאם במיוחד לרכיבה בזוג, עם מורכבים/ות. הכלים חרכו את האספלט בביצועים מעוררי השתאות, כולל רכיבה בווילי מטורף לאורך כל הישורת הראשית, וירידה להשכבות שבהן גם הרוכב וגם המורכב/ת היו עם ברכיים באספלט. אחריהם עלו הרכבים, עם רכבי ה- R8 של בית הספר לנהיגה מתקדמת של אאודי, וכן אוונטדור מהאקדמיה לנהיגה של למבורגיני. אתם בוודאי מתארים לעצמכם את הסאונד המטורף שנוצר כששיירה של רכבים עברה בגז פתוח מתחת לטריבונה הראשית.

לקראת ערבו של היום הראשון נפתחו שערי המסלול לתהלוכה המסורתית. רבבות רוכבים ורוכבות עלו לאספלט המסלול וצבעו אותו באדום. השיירה האינסופית עשתה דרכה בקצב איטי על המסלול לקולות תשואות האוהדים שעמדו ביציעים. את הרעש המצטבר של אלפי מנועי הטווין אי אפשר לתאר פרט לאורגזמה מוטורית מושלמת. מיד בתום התהלוכה התאספו אלפי דוקאטיסטים למסיבת הסקרמבלר בפארק המים הסמוך שנמשכה עמוק אל תוך הלילה.

למחרת, יום שבת, רוכבים רבים נעמדו בתור מסודר כדי להיכנס לסשן רכיבה על המסלול (שהיה כרוך בהרשמה מוקדמת מראש). שלל אופנועים מדגמים שונים, החל מסקרמבלרים ומונסטרים על שלל הווריאציות שלהם, אופנועים מדגמים ישנים, מולטיסטרדות, דיאבלים, וכלה באופנועי הקצה הספורטיביים של דוקאטי – בעבר ובהווה. כדי לא לערבב שמחה בשמחה, הוקצו סשנים נפרדים לדגמי ההיפרמוטארד שרוכבים בקווים שונים מאשר האופנועים 'הרגילים'. את הטירוף שהלך על המסלול אפשר רק לדמיין, כאשר אופנועים מדגמים שונים מתערבבים על המסלול, חוצים את ישורת הסיום באגזוזים רועמים, ואז יוצאים החוצה כשארשת של שמחה אלוהית על פני רוכביהם.

במהלך היום השני נערכו אירועים נוספים אליהם הגיעו אלפים מהצופים: תחרות דראג בין רוכבי המותג הרכובים על דיאבלים שחורים, תחרות Flat Track וכן תצוגת סטאנטים מרשימה ביותר. מי מהרוכבים שביקש לעשות זאת, יכול היה להשתתף בטעימה מקורסי ה- Ducati Riding Experience (או DRE בקיצור), ובמיוחד גרסת האנדורו של הקורס שנפתחה לראשונה השנה, בה מתנסים עם דגמי המולטיסטרדה אנדורו החדשים בתנאי שטח משתנים.

את שלושת ימי האירוע תיבלו גם טיולי רכיבה מאורגנים בכל שעות היממה, ביניהם טיול לנסיכות סאן מרינו הסמוכה וכן טיולים של טעימות של גבינות ויין ואחרים. בכל אחד מהטיולים הללו השתתפו עשרות רוכבים.

במהלך היום השני של האירוע נחשפו שני דגמים חדשים של דוקאטי: הראשון, גרסת 90 שנה מיוחדת לאופנוע העל של דוקאטי – הפאניגלה 1299S. האופנוע המכונה בקיצור Anniversario מוגבל לייצור של 500 יחידות מה שיהפוך אותו לפריט אספנות מחייב, והוא היה מספיק חשוב כדי לזכות בהצגתו ע"י אלוף המוטו ג'יפי העולמי קייסי סטונר, ביחד עם מנכ"ל דוקאטי קלאודיו דומניקלי. האופנוע מדורג מבחינת מכלולים קרוב מאוד לגירסת ה-R הסופר יקרה של הפאניגלה, עם מערכת בקרת אחיזה חדשה המכונה DTC EVO שמאפשרת לבצע החלקות זנב נשלטות (ביחד עם שאר המערכות הכוללות בקרת ווילי, Cornering ABS, קוויק שיפטר ועוד), עם מנוע ה-205 כ"ס ושינויים קלים בגיאומטריה ובמשקל, עם צביעת מירוצים ייחודית וג'אנטים מוזהבים, ועם הטבעה של המספר הסדרתי של האופנוע בתוך סדרת 500 היחידות. תארזו לי אחד בבקשה.

האופנוע השני שהוצג היה דגם חדש לגמרי המכונה SuperSport S, המיועד לסגמנט הספורט תיור (ועם שם זהה לדגם של אופנוע שיוצר לפני כמעט 40 שנה). אין הרבה פרטים על האופנוע, אבל עושה רושם שמדובר בתצורה הדומה לזו של המונסטר, אבל במעטפת של פירינג מלא המזכירה חיצונית את זו של הפאניגלה. לאופנוע תנוחת רכיבה זקופה ונוחה. מידע נוסף יהיה זמין עליו ככל שנתקרב לאוקטובר ונובמבר ולתערוכות האופנועים הגדולות.

החום העז ששרר במסלול הזכיר לי את מזג האוויר של תל אביב, מה שהוביל חלק נכבד מהרוכבים (וגם הרבה מאוד מהרוכבות – לשמחתם של הרוכבים) להשיל את חולצותיהם ולהסתובב כך ברחבי האירוע. מאווררים מפזרי לחות עזרו קצת לשפר את המצב, אבל עמידה בתור לכניסה לחנות האאוטלט, למשל, היתה יכולה להיות אירוע מעייף מאוד. בכללו האירוע אופיין בסדר וארגון מעולים, וגם המשתתפים עצמם שיתפו פעולה בהכוונת אנשי הצוות, גם בכניסות, גם ביציאות וגם בעת הביקור ברחבי המסלול עצמו.

דוקאטי יכולה להתגאות במותג שהיא בנתה. מותג נחשק שגורם למאות אלפי רוכבים ברחבי העולם להזדהות עם הסאונד הייחודי והאופייני של המנועים בעלי שני הצילינדרים (למען הדיוק ההיסטורי זה לא היה תמיד כך, ודוקאטי בנתה גם מנועים חדי-בוכנה וגם מרובעי בוכנות) ועם התדמית שהאופנועים האדומים האלה מייצרים. הרבה יותר מאדום – הסלוגן הזה אומר הרבה מאוד, וכעת כשדוקאטי ממשיכה בדהרה קדימה עם נתוני מכירות שרק הולכים וגדלים מזה כמה שנים ברציפות, ועם דגמים מדהימים שיוצרים תת-תרבות משלהם כמו הדיאבל (וכעת הדיאבל X), מולטיסטרדה (וכעת עם דגם האנדורו), היפרמוטארד, סקרמבלר, מונסטר, ומשפחת הפאניגלה הספורטיבית, אין לנו לצפות אלא להרחבת קהל המעריצים המושבעים.

שלושה ימים מדהימים במיזאנו. עבורי, כבעלים של דוקאטי, זו היתה חוויה ראשונה באירוע שכזה, וללא ספק אעשה ככל שביכולתי כדי להגיע אל האירוע הבא המתוכנן לשנת 2018.

_20160701_012501

 

 

3 תגובות למועצת שבט אדומי העור

  1. מדהים!!!
    נראה לי שכדאי לתכנן את ההגעה שלי לחגיגות ה 100 🙂

  2. בראבו פורצה דוקאטי.
    אם אן אליפות ביורו לאזורו.
    יש חלומות אדומים.
    גראצייה על התמונות והשיתוף.

  3. מיצו, יש וידאו של הרכיבות בהרכבה על המסלול?
    יוטוב? משהו? לא הצלחתי למצוא…

1 Trackbacks & Pingbacks

  1. World Ducati Week 2018 – ה- WDW העשירי במספר – מיצו בדרכים

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




1 × three =