חשמלית ושמה תשוקה

אם נמשיל את אופנוע הבנזין לטלוויזיה המסחרית הרי ש'הזירו SR' הוא נטפליקס: נקי, דיגיטלי למהדרין, תקין פוליטית במופגן, ולמרות זאת בוטה מבחינה מינית. איכות זו ניכרת בו כבר באולם התצוגה. על אף הזרות שמייצרים קימורים מסוימים באופנוע, הוא אינו חף מסקס אפיל דו-גלגלי. כמו בשירה הידוע של יונה וולך, הזירו מצודד מבטו ומפטיר: "יש סקס אחר, בעולם אחר…" אבל לא מבלי להטיל ספק: "אם יש סקס אחר", אומרת וולך, "הביאו לכאן, ונדעהו נדבר גלויות, יש או אין".

אז יש או אין?

וויזואלית: השלדה מסבך הצינורות לא חופנת צילינדרים זקורים או אגן שמן, אלא סוללות ענק, בטריות לאורך ולרוחב. המנוע החשמלי קטן במפגיע, מקופל היכנשהו בתוך ציר הזרוע האחורית, כמו היה הערת שוליים ותו-לא. הזרות החזותית נבנית גם סביב רצועת הקבלר וגלגל השיניים המוגזם המשודך לגלגל האחורי. וחרף הזרות, מבט חטוף ב'זירו' אינו מותיר מקום לספק: מדובר באופנוע יפה ומרשים. מראהו מזכיר לי במידת מה את המונסטר של דוקאטי, ותסלח לי כת הדזמו. זה לא אישי.

אספתי את ה'זירו SR' מסניף 'מטרו' חיפה לרכיבת התרשמות קצרה שארכה לא יותר מ-25 דקות. התגלגלתי בדרך עירונית, רמזורים אחדים, מצלמת מהירות אחת, תאוצות ותאוטות לסירוגין. כבר בשלב זה בלטה מאוד האיכות חסרת הפשרות של המצערת החשמלית, והאופן שבו היא מאפשרת לדייק את עוצמת הכוח המתקבלת בגלגל. מדובר בפוטנציומטר הפועל ברזולוציה סופר גבוהה, כאשר השליש הראשון של המצערת מגלגל את האופנוע באופן מעודן, אשר מאפשר השתלבות בתנועה איטית, ואילו פתיחה אגרסיבית משגרת את האופנוע על גלי מומנט אדירים. בהעדר מצמד והילוכים הופכת המצערת המצוינת לעולם ומלואו. היא מתפקדת גם כ'גאז' וגם כתמסורת. במילים אחרות, מדובר באופנוע שקל מאוד לתפעל אותו מצד אחד, ומן הצד השני: הישיבה על אוכפו קוראת לחוליגן הטמון בכל אופנוען.

ביציאה לכביש המהיר גיליתי שמיגון הרוח הזעיר ממקם את הרוכב באזור ה-140 בנוחות. אפשר קצת יותר, אבל מיותר, וממילא לא כדאי לרוקן את הבטריה מהר מדי. בהעדר צליל מנוע, רחש הרוח הופך דומיננטי מאוד ברכיבה בינעירונית, וממש כמו באופנוע בנזין מצאתי עצמי עוצר בצד הדרך כדי להכניס אטמי אזניים.

הבולמים מכויילים קשה יחסית. אני אוהב את זה. הבלמים מצוינים. ואף שהייתה זו רכיבת התרשמות, ולא 'מבחן', יצוין כי בעקומה הארוכה והמהירה הסמוכה לקיבוץ יגור המספר שהופיע על הספידומטר הבהיר, כי ל'זירו SR' פוטנציאל ספורטיבי לא מבוטל. חשמלית ושמה תשוקה.

כרבים מבני דורי, הלפותים בשנים האחרונות בגלי הנוסטלגיה, גם אני חושק לפעמים בסוזוקי R750 מודל 1991 אספנות, על ארבעה מאיידי קאהיין, מגופה שטוחה, שבהם כל פתיחת מצערת פולטת שובל של דציבלים וגזים שריחם משכר. ככל שזה נוגע לאופנועים, אני והירוקים מדברים בשפה אחרת. אבל הזמן נותן אותותיו, דלק המאובנים יגמר, הקורונה תשמיד 40% מאוכלוסיית העולם, ואנו נמצא את עצמנו בתסריט אפוקליפטי, שבו תנועה תתאפשר רק מתוקף קיומם של כלי תחבורה חשמליים.

ועם ההשלמה עם המצב, תוך שאני עושה את הקילומטרים האחרונים על ה'זירו', עלה בדעתי כי ההבדל בין שנות התשעים של המאה הקודמת ובין זמן כתיבת שורות אלו מתנקז איכשהו למילה 'ליתיום'. בשנות התשעים 'ליתיום' היה שיר מפורסם של להקת הגראנז' נירוונה, וכעת הליתיום הוא בעיקר סוג של בטריה, חשובה מאין כמותה, ודומה שעתיד הרכב החשמלי טמון בעיקר בה.

היסוד הכימי ליתיום, סוג של מלח, משמש כתרופה מייצבת לסובלים מהפרעה דו-קוטבית. כשקורט קוביין הפסיק ליטול את הלתיום הופיעו אצלו התקפי המאניה והדיפרסיה חליפות, ובאחד מרגעי הדאון הזמר המוכשר כיוון שאט-גאן לראשו ולחץ על ההדק. נדמה לי שהדו-קוטביות הזאת אפיינה גם את שנות התשעים, על סף המילניום, כאשר המהירות המשכרת של אופנוע הספורט המודרני סיפקה רגעי מאניה מפעימים כמשקל נגד לתחושת השובע, השעמום והניוון של סוף האלף. זה היה מתוק כל עוד זה נמשך.

ואילו כעת, כאשר המותג 'ליתיום' נכרך בעיקר בשמה של סוללה חזקה, אשר מסוגלת להניע כלי תחבורה חשמליים, אי אפשר שלא להרהר במשמעות האירונית: מנוע הבערה הפנימית עתיד לפנות את מקומו למנוע הפועל מכוח תרופה להפרעה דו-קוטבית. כה לחי! קורט קוביין נקרע מצחוק.

 

11 תגובות לחשמלית ושמה תשוקה

  1. פרופ׳ ליתיום // 12/03/2020 um 23:16 // הגב

    שקסי לאללה. גם האופנוע.

  2. בלי להיות נביא, כאשר מנועים חשמליים יהיו הסטנדרד נסתכל לאחור ונחשוב מה היו השטויות האלה במנועי בעירה פנימית של בוכנות עולות ויורדות בתאוצות מטורפות, מנגנוני תזמון שסתומים מסובכים ועדינים, תמסורת הילוכים, עם כל בזבוזי האנרגיה..

    • או שנגיד וואלה. עם שלוש ליטר בנזין עליתי מיפו לירושלים, הסתובבתי במלחה וחזרתי ליפו על האינובה

      או – איך זה שאני צריך להחליף שוב סוללה?? זה עולה שלושת רבעי אופנוע!
      מעניין מה מייצר את החרא הזה …. אה נזכרתי! דלק מאובנים.

      • אני לא מכיר הרבה אנשים שמתגעגעים לתפעל מנוע קיטור, למשל.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 14/03/2020 um 7:59 // הגב

          הצימחונים והטיבעונים הם ערסים צעצוע.
          קל להם להיטפל לזקנות עם פרוות. נראה אותם מתעסקים עם הארליסטים עם ווסט עור.

          רוצה לומר מה המניע.
          הצורך בהתיעלות נפלא ואני בעד. אבל ראבק בוא לא נעשה פה חיריה
          שאת החרא פשוט משנעים לדודאים
          והRDF ממשיך להסריח (מעדות ראשונה)
          https://www.youtube.com/watch?v=ELdg5brlE20

  3. פואד לא מתגעגע לפרימוס למשל.
    וכי למה שיתגעגע למה שחדיג'ה מבשלת עליו מדי יום?!

  4. והטייסציונרים (לא שיש לי משיכה אליהם. כן?) אומרים שעל תפוח ואופניים תגיע לירח

  5. האמת שהכלי מאד ידידותי ונקי זה יתרון עצום שאין לבנזין,מחירו גבוהה מאד וזה מינוס אדיר,האמת שלא הייתי מחליף את ההארלי שלי החשמלי,אבל הייתי קונה אחד לסידורים ונסיעות בעיר.מקווה שבעתיד נהנה משתי העולמות,האופנוע יהיה היברידי.

  6. אריק רצ'בסקי // 14/03/2020 um 18:54 // הגב

    האופנוע שמדאיג את הסעודים

    ( ע"ע דודג' אריס)

  7. יש רוכבים שמשקיעים מלנת'לפים בדוד וסעפת עם צליל יעודי.. מה יהיה בגורלם? לפחות שיותקן איזה רמקול (בדומה לנחמן מאומן)להרגשה הטובה

  8. אריק רצ'בסקי // 17/03/2020 um 11:17 // הגב

    אתמול ראיתי שליח של תן ביס על זירו חשמלי.
    בקרוב מבחן דרכים על רתימת ארגז לאפריליה rsv1000

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם