אני רואה אותם בדרך לגלקסיה

ביציאה מגבעת אולגה הוא עולה על כביש החוף דרומה בהטיה זהירה. יש לו ויסטרום שחור וקסדה ירוקה. הוא רוכב מתון וזהיר ומעדיף את בטחון השוליים הימניים. הוא יפרד ממני במחלף פולג הצפוני. אני מניח שפניו לאיקאה, שם הוא עובד במחלקת רהיטי בית וגן.

מצומת נתניה הדרומית הוא יוצא בדהרה על טימקס-אקרפוביץ'-נובח ופניו תל אביבה, עט בהשכבות חריפות, טיפה מוגזמות חלקן מיותרות, על כל טיפת נתיב שמתפנה לפניו. יש לו נעליים חצאיות חומות וגרביים לבנות. תוך רגעיים אני בקושי רואה את הקסדה הלבנה מתקדמת לאורכה של חומת וינגייט, לרגע עוד תבצבץ בין המכוניות ואז ייעלם. עושה לי רושם שהוא שליח של מוסך נתנייתי שאצה דרכו להביא חלקי חילוף, או סתם שליח לדבר עבירה.

ליד קיבוץ שפיים אני בדרך כלל רואה אותו במסלול הימני. יש לו הונדה CB500X ומגיני ברכיים על המכנסיים. בצד הקסדה, כמו אוזן של חייזר, מזדקרת מצלמת גו פרו. הוא מתעד את כל הרכיבות שלו, רוכב בקצב התנועה ובתוכה איטי כמותה. יש לשער שהוא מוכר מסמרים בחנות לחומרי בניין בגבעתיים. אופנוען מתחיל עטוי בחכמת ועצות דפי הפייסבוק לאופנוענים. אני עוקף אותו והוא מצלם אותי מאחור.

הוא פתאום ממלא לי את המראות ואני תמיד לא מוכן. הוא בא מהצפון אולי מעתלית או טירת הכרמל, יש לו נינג'ה 900 ותיק כתום על הגב, ושולי החולצה שלו מתנופפים תחתיו. הוא לא לובש מעיל אבל דוקא כפפות יש לו. מאד מיומן וזריז ואף פעם לא יורד מ-160 קמ"ש כשהוא חוצה אותי כמו הייתי אחת המשאיות שבדרך. בעיני רוחי אני רואה אותו מבזיק להרצליה פיתוח ונבלע בין אחוזות ההיי-טק. נער סטארט אפ פרוע.

אחר הצהריים באיילון בדרך צפונה לפני גלילות אני חובר אליו לכברת דרך קצרה. בדרך כלל אני מתפייד לו בסביבות הרצליה. יש לו ב.מ.וו גבוה של 1200 סמ"ק והמון מזוודות ניקל שמעצימות ומגדילות לו את רוחב האופנוע ומפחידות אותו שמא ישתפשף באוטו. מה יש לו בכל המזוודות האלו? במה הוא ממלא אותן? אולי הוא עורך דין שלוקח עבודה הביתה? הוא נזהר מלהשתחל בין טורי המכוניות הצפופים ואני לא, אז די מהר אני משאיר אותו לזחול ובורח לו.

גם הוא עם ב.מ.וו אדוונצ'ר אבל בלי מזוודות והוא רוכב די מהר. לפעמים אנחנו לוגמים יחדיו קילומטרים רבים. עוקפים, מצטלבים, נפרדים, מתחברים. פעם הוא מימין ופעם אני משמאל, פעם הוא נעלם לי ופעם אני. אז אנחנו מפזילים מבטים בינינו ובולשים במראות איפה נעלמנו איש לאחיו. רואים עליו שהוא נהנה מכל רגע על האופנוע ואני די בטוח שהוא שותף בכיר במשרד ביטוח גדול בנתניה. ברמזור של עוקף חדרה כשנפתחת התנועה ומתפוגג הפקק, הוא מחייך אלי בטוב לב משועשע ותוך רגע – והנה הוא איננו. פתח חזק וגז לו. מתאים לו לגור עם ארבעת ילדיו בקומה שניה בבית הוריו בכפר ערערה שבוואדי ערה.

אותו אינני אוהב. הוא גדול, הוא שמן, והוא מטיף. גם לו יש ב.מ.וו אדוונצ'ר משומש, והוא מטיף. הוא נוזף בתנועות ידיים. הוא בטח כומר. הוא בולש אחרי כולם ומחפש פגמים, חייב להוכיח למישהו שהוא טעה במשהו, שנהג לא נכון. פעם רדף אחרי ועשה לי תנועה עם היד כזה "מה עובר עליך? מה היתה עכשיו העקיפה המטופשת הזו?". מעצבן. אני משתדל להמנע ממנו.

מצומת בית ליד על כביש 4 הוא יוצא בשאנטי כשהירוק פותח לנו. הוא עם קאוואסאקי EN עתיק וקרוקס ירוקים, יש לו שיער ארוך וגיטרה על הגב, מטרטר מאחורי בקצב משלו, בעולם שלו. אולי הוא הבסיסט של "הג'ירפות"? לא משנה כמה אני מהיר ממנו, תמיד הוא יצטרף אלי ויעמוד לידי ברמזור הבא. המון רמזורים יש בכביש 4 ואין תוחלת למהירות.

באיילון הצפוף הוא מדהיר את הק.ט.מ דיוק 200, מתאמץ מייחל מתפלל שהמנוע הקטן ייתן לו עוד כוחון סוס נוסף. הוא אוחז את הכידון גבוה כמו ברכיבת סופרמוטו. יש עליו מעיל אבל המכנסיים קצרים. הוא נער נלהב וזה כנראה האופנוע הראשון שלו. בבוקר הוא נחפז למכללה למנהל בראשון שם הוא לומד קולנוע (וכי לאן עוד ייחפז?…). הוא יהיה רוכב טוב, רואים את זה.

ברמזור של נחל חדרה הוא מנסה תרגילי שיווי משקל, כמה יוכל למשוך את האדום בלי להוריד רגל. הוא רוכב על הוסקוורנה ישנה אדומה בעלת נפח גדול, וגם הוא גדול, גבוה ורחב, נעול במגפי שטח.  הוא לא ממהר ולא נחפז. טוב לו באיטיותו והוא מחובר לאופנוע ברמת איש דו"ש אמיתי ותיק ומודע. מה הוא יכול להיות אם לא מושבניק שורשי מגן השומרון, מגדל פטריות כמהין בחממות המשק שהורישה לו סבתו. אופנוען.

*   *   *

אני עושה בשנה המון קילומטרים בין השרון הצפוני לתל אביב על כבישי 2 ו-4, ואני אוסף לי רעי דרך. אני חוקר ומפענח אותם על פי קודי לבוש, שפות גוף, סוגי אופנוע ואופני רכיבה. יותר מזה לא עומד לרשותי. לפעמים גם רמזי פנים נעלמות לא ברורות בתוך קסדות סגורות.

ואני לא מכיר אותם. הם חולפים אותי, אני חולף אותם, לפעמים נוצר סטוץ ולרוב לא. אבל יש כמה קבועים. כאלו ששעותינו על הכביש מצטלבות ואני מיד מזהה אותם וכבר בניתי ופיתחתי לעצמי איתם הרגשת שותפות מורל. אין הרבה אופנועים על הכבישים בישראל וכל אחד כזה הוא כמו מכר או שכן.

אני מתבונן בהם ומזהה איפיונים בולטים: אני קולט מי ותיק ומי צעיר פעור, מי חששן הססן ומי בוטח, מי רוכב מהר מאד בקו ישר אבל מאיט מאד בפניות, ומי יודע להשכיב במיומנות וחולם שהוא מארקז. על נדבכי ההבנות הללו אני תופר להם גלימות חיים ורוקם להם תולדות מדומיינות. בראשי נבנים סיפורי חיים ואני עוטף להם בית סביבה, עבודה ומשפחה.

אלו אופנוענים, חברים שלי לדרך, ואין לי שום מושג מי הם באמת.

 

19 תגובות לאני רואה אותם בדרך לגלקסיה

  1. הגיג דוגיגי מושלם בעיני
    מזדהה לגמרי עם הכותב והתחושות

  2. לפני האוזן והעיין, זה האף שלך אשר יתריע שאתה מתקרב אליו.
    אם תרכוב מספיק מהר (ויש מעטים כאלו) תוכל לזהות את האגזוז המקורי מהעידן הלפני קטליטי וטיפות השמן המתאיידות על הסעפת.
    מעיל הרשת הקייצי (רב עונתי מבחינתו) אשר היה פעם שחור עטור בכתמי מלח לבנים של זיעה.
    החוטים אשר היו פעם רצועות מגיני הברכיים עטורים בתפירות חוזרות ונשנות של סקוצ'ים.
    הוא רוכב עם מטפחת. הוא לא אוהב את ריפודי הקסדה מתפוררים לו על הקרחת.
    אתה לא תצליח לעקוף אותו. לא בגלל שהוא עשה אי פעם קורס כלשהו. או כי הוא רוכב על מרווחי המילימטרים בין גושי המתכת. הוא פשוט בוחר לו קו רכיבה זורם. מתעלם מסימוני הכביש.
    הוא רוכב בשל ורגוע. או כך הוא ממלמל לעצמו בתוך הקסדה עד שמשתחררת לו קללה עסיסית בתנועת יד של פריאמיט על נהג או נהגת בני נפקנית.

    במחילה המעופשת בדרום תל אביב אליה הוא נכנס עם האופנוע, הוא גר לבד.
    אף אישה לא תסכים להיכנס לחור הזה.
    אבל יחד עם זאת, פעם ביובלות מגיע אליו חבר כזה, או אחר, או אחרת.
    וכולם מורידים את הקסדה כמובן, ומחייכים. חברים.

    ****

    הוא קרא בשקיקה איזה פוסט באיזה אתר עלום.
    הוא איבד את עצמו בתוך הסיפור. מלקט תכונות ספציפיות מהרוכבים אשר קיימות בו.
    כמו למשל תרגילי שיווי המשקל ברמזור
    ברגע קט של מודעות עצמית הוא שם לב שהוא שקע במבחן טיפשי של "בחן את עצמך – איזה סוג אתה?" כמו שקיימים לרוב בשבועוני לטיפשה
    הוא לא מצא דמות ספציפית. אז הוא קיקש תגובה טיפשית לא פחות.
    מרגיש חבר מן השורה. נעים להכיר.

    • אחת התגובות הכי יפות שכתבת אבר.
      אהבתיך לרגע.
      (-:

    • שנצא לדייט? אהיה איתך בסיבובים ובמהמורות.
      אל תשכח להביא קסדה נוספת..

      • קסדה יש, ואם אין נמציא. מגיני ברכיים יש.
        בתי הקפה הכי אהובים עליי לדייטים הם מסוג הפסנתר של רובינשטיין

        https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%A4%D7%94_%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F
        אולם בשבילך אוכל להתפשר על מקום המוני כמו בר בהר.
        סיבובים יש. כן ירבו. את המהמורות המתלים מגהצים.

        כבר לא כיף לי לצאת לבד למקומות כאלו. אפילו הלפטופ ההמצ'וקמק הפסיק לבדר.
        כך שיכול להיות נחמד לשתוק שם ביחד. מול פינג'אן, או מדורונות. (או קפה מפונפן בבר)

        כעת, שפינינו את השולחן מפרטים קטנים ולא חשובים נותר עוד פרט שולי – דרכי התקשרות.
        לאיזו כתובת לשלוח לך את המכתב המבוייל?

        • לאן נרכב, זה לא כ"כ משנה.
          העיקר שיש חברה טובה ומוסיקה הנוגעת בנשמה.
          זה יכול להיות בר בהר או הסטלביו. הדרך חשובה בעיניי יותר מהיעד וכבר כתבו על זה טוב ממני, לפניי.
          https://readingmachine.co.il/home/articles/1200039651

          לפולנייה הקסדה חשובה. בעיקר בכדי שהרוח הנושבת לא תהרוס את התסרוקת.
          פינג'אן הולך. אפילו מדורונת. אני אביא את הסינגל, אתה תדאג ליין האהוב עליי. אתה כבר תנחש מהו.
          וככה נשתוק, ונשכב על הגב ונצפה בכוכבים. בעיניים פקוחות לרווחה, ובלב שלם, הולם.
          אין כמו רכיבה.

          • אכן חשובה הדרך, אך נמנעתי מלדבר עליה היות ורכיבה בזוג היא מאד אינטימית
            כמעט כמו ריקוד ספק תזזיתי ספק חושני
            ובניגוד למושג "שק תפוחי אדמה" או "מטען" – כל ניואנס של רגש אשר עובר לך בראש כמורכבת יכול להיתרגם לדריכה על בהונות
            או במילה פחות מכובסת למרוח את שניכם (שנינו? אני יודע! שלושתנו) על הדרך.
            לכן העדפתי כמו בצבא פחות לדבר על זה ופשוט "להתקדם תוך כדי תנועה"
            ובהפסקות לשתוק. או לסדר את התסרוקת המזויינת.
            או לתת לך לפרוט על נימי נפשי. אהיה לך הנבל.
            אופס, ברח לי הארס פואטי
            יופי. עכשיו גם הקולות בראש. גם הקוראים וגם החברים (מי שקורא) קורא בתיעוב –
            יאק!! GET A ROOM !!!

          • אגב מוזיקה
            ואלכוהול
            ורכיבה
            מאד אהבתי את זה
            https://youtu.be/eZr5oXRek0g
            ואני בכלל לא מביו במוזיקה
            ולא באלכוהל, אני בכלל בולס בירה
            ואין לי מושג בשפה הרוסית

            וגם בסקס אנ'לא משהו, יד ימין תעיד.

          • יפעת // 06/09/2018 um 11:41 //

            פגשתי אותו רוכב באוטוסטרדת החיים. הוא רכב בנתיב המקביל אליי, עובר כמעט בכל התחנות המוכרות לי. פתעום שמתי לב אליו. הוא חייך חיוך מבוייש אך חודר, ידיו היו צמודות לכידון אבל עיניו סיפרו על כברת הדרך שעבר. הוא רוכב מנוסה, מנהיג את גוש הטכנולוגיה הגרמנית שבין רגליו בבטחה. אני נותנת לו להוביל. מד הק"מ מראה שיש לו נסיון רב. הוא כסוף מתחת לקסדה וכבר יודע משהו על העולם הזה. הוא ישמור על קור רוח גם כשהזיעה ניגרת אל בין מבושיו. הכביש בשבילו הוא לוח שחמט. הוא מלך גאה וישחקו הנערים לפניו. הוא יידע לצפות מראש את מהלכיהם, עוד לפניהם. טוב, חוץ מנהגת טפשה או נהג מונית שבדיוק פנה.
            הוא מושך את המצערת ברגישות עד שליבו בוכה, נזכר בימים שלפני ההזרקה. הוא מתבונן מסביב ולא מוצא עצמו בין שלל הג'נטלמנים המקיפים אותו. הם דוהרים על הכביש, מזגזגים בין מראות וגושי מתכות. הם עוברים את הקווים. הוא אחראי, הוא מצפוני, הוא יודע שהם עדר רעשני. הוא רגיש, הוא מתחשב, גם בבלמים אותם טחן עד דק. לפעמים הוא אפילו שומע אותם לפני הפניות החדות, מטה את גופו אל רחש הסיבוב. הנשמה הזו שבין רגליו מנסה להתפרץ קדימה בשאגה, אבל הוא עושה את זה כשאף אחד לא רואה. הוא אילף אותה. ואותו.
            באוטוסטרדת החיים הוא שוב תוהה באיזו יציאה לשלם ולצאת. חושיו קהו. הוא עייף. הוא אוחז במשרת תשע עד חמש. מחפש להתרגש. הוא יהיר, הוא חינני. הוא קצת כל מה שאני.
            ברמזור הירוק (רק הירוק!) כשהכביש פתוח לפניו הוא פותח וסוחט ומרגיש את עוצמת המכונה שתחתיו. הוא הרי לא שליח על קינקו עם חליפת גשם. הוא אחד שלוקח סיכונים. מחושבים.
            כשהוא מגיע ליעד הוא קושר היטב את הסוס ומפעיל את האזעקה המשוכללת שלו. הוא הרי רוצה למצא אותו חונה בדיוק באותו המקום ולא יכול להסתכן שתעבור לו מתחת לאף, מבלי משים-גנבת סוסים.

          • המערכת // 06/09/2018 um 14:20 //

            WOW!

          • יאפ.
            יש לנו שידוך.
            זמן טוב לעשות פו לאבק שעל מדור ה דו"גיגיות

            (שידוך -> יפעת + המערכת = love)

          • המערכת // 06/09/2018 um 23:54 //

            יאפ
            אכן זמן טוב
            יפעת: yanooka@gmail.com
            לאב איז אין די אייר
            (-:

          • יפעת // 07/09/2018 um 9:03 //

            יאפ.
            בוחני כליות ולב.

            תודה על האירוח, תודה על ההזמנה.
            שתהיה לכולנו שנה טובה ובטוחה.

          • רק אם יורשה לי
            (ויורשה. כבר הספמתי ת'אימאימא של הפוסט הנהדר הזה שלך יא ינוקא. תשקול להטמיע רכיב באן לצמיתות בתגובות. צריך עזרה? אני סקריפט קידי)
            קצת מוזיקה.
            זה
            https://youtu.be/72QAAOaYW2M
            וזה
            https://youtu.be/sQh7fr53Xy0

            וגם שריטה של סחוג
            https://youtu.be/KZakiZHO1s8

            מפטיח לחבוט בה כמייטב המסורת כמו פנקס הקטן ישר בלקקן-
            פה זה פייט קלאב חביבתי. פה. זה לא סלונה.

            האם כבר מישהו ידע, את המלכה של האוגדה.

  3. פוסט נהדר, עונג צרוף..

  4. תענוג של ממש. תודה, ינוקא!

  5. כן ראיתי אותו אתמול (מי?, את כולם..)

    ובנימה אחרת, איזה דיסוננס קוגנטיבי סידרת לו למתחיל.
    מתפרנס ממסמרים וחושש מהם בדרך הביתה.
    קשוח אתה.

  6. שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.
    קוף אישה וימאהית יתגלגלו למאורה בשבת.

    • היד הסוחטת את המצערת מבקשת למסור לך תודה על הדאגה אבל עדיין אין בילתה.
      היא לא מרגישה נבגדת.

      גם אני מבקש למסור לך תודה על הדאגה אבל אל דאגה. אני תחת מתקפה רצינית של אסטרוגן ממשובטות. ובנתיים ידי על התחתונה.
      בין לבין אני מחפש ספר רכב ליצורות הללו
      ניתן לקרוא על זה כאן –

      https://whatsup.org.il/index.php?name=PNphpBB2&file=viewtopic&t=63806

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם