הרוכב הספורטיבי

מאת: גידי פרדר (בעלים ומדריך ראשי ב'אופנוען מאומן')

 

באמת שאין לי כוונה להתפלצן על מי שלא חווה רכיבה ספורטיבית של ממש, ולכן תוך התנצלות מראש, במלוא הנימוס, אבקש ממי שלא חווה רכיבה ספורטיבית של ממש, על אופנוע ספורט של ממש, עם ברך על האספלט של ממש, על רקע יללת מנוע ספורטיבי עתיר הספק של ממש, שיחדל ממאמציו להבין את המניעים של רוכבי ספורט להסתכן על הכביש.

למען רצינות הדיון אמנע לחלוטין מתיאורים גרפיים, ולא אשתמש בקלישאות ובתיאורים של טריפים מעולם הסמים. במקום זאת אסתפק בלומר באופן נחרץ: אין שום טריפ מוטורי שישווה ל-Rush שעובר לך בגוף בזמן רכיבה מהירה באמת (אבל באמת, כן? לא כולם רוכבים מהר באמת, הרבה יודעים לדבר על זה יותר מאשר לרכב את זה). אין לי ספק שהסיכון, והעובדה שאיבוד שליטה משמעותה סיכוי גבוה למוות על הגדר, מתדלקים את ה-Rush הזה. אבל יחד עם זה, הרוכב הספורטיבי, בדרך כלל, מצויד במנגנון הדחקה משובח, שמאפשר לו לדחוק את התסריט הטרגי לירכתי התודעה, ולהתעסק בשליטה במצב. כל עוד הוא שולט במצב הוא ממשיך ללחוץ ונכנס ל-Zone – מין מצב מנטאלי קשה לתיאור במילים, אבל התחושה העיקרית היא של שליטה עילאית, תענוג צרוף של תיאום טכני וטקטי בין אדם מכונה ודרך.

זה התיאור הכי פחות מפליג בדמיון וסובייקטיבי שיכולתי לשלוף כרגע. והכוונה, אני מזכיר, היא להיכנס לקסדת הרוכב הספורטיבי מבלי לשפוט אותו. הכתוב אינו מתייחס לרוכב ספציפי שנהרג לאחרונה, או לכל רוכב חי אחר. לדעתי, זהו פחות או יותר המניע העיקרי של קבוצת הסיכון שנקראת רוכבים ספורטיביים. בלי להיכנס לפינות בעייתיות נציין כאן כי בפועל, במציאות, לא כל רוכב ספורטיבי הוא דוגמה קלאסית של הכתוב מעלה. חלק חיים את החוויה באמת, וחלק חיים בסרט מצו'איסטי שמתרחש בעיקר בראש שלהם. על הכביש הם רוכבים בקצב של דו"ש.

לכל אחד יש את ההסבר שלו, את התירוץ שלו, את המסכה שלו, את הרציונל שלו. בסופו של דבר כולנו מחפשים להגשים את עצמנו, להיות מאסטרים לפחות בתחום אחד בחיים. הרוכב הספורטיבי עוסק ברכיבה שבעיני לפחות יכולה להגיע לדרגה של אומנות. היא דורשת שליטה גבוהה בתפעול האופנוע, מאמץ גופני ומנטאלי, ניסיון רב בקריאת כביש, צפי ותכנון מדויקים,והרבה מאוד קור רוח (או, זה מה שאנחנו מאוד אוהבים לדעת על עצמנו, שיש לנו הרבה קור רוח, כלומר, ביצים של בת יענה). מי שמגיע ליכולת גבוהה ברכיבה, והאופנוענות תופסת מקום חשוב בנפשו, מתקשה מאוד להתאפק ולהימנע מרכיבה ספורטיבית בכביש.

פה ושם, כפי שניתן לשים לב, אני גולש לציניות, כי חשוב מאד לרוכב הספורטיבי, לדעתי לפחות, לדעת גם לצחוק על עצמו.

כי אחרי הכול, רבותי, אם יוצאים מהקסדה החוצה, אל המערכת החברתית בה אנחנו חיים, זה ברור שרכיבה ספורטיבית של ממש על כביש ציבורי, משולה לביצוע תרגיל באש חיה בכיכר העיר. אבל את הרוכב הספורטיבי זה לא ממש מעניין. הוא מחליט שהסיכון כולו על עצמו, ומותר לו ליטול את הסיכון. מנגנון ההדחקה שלו מצליח להתגבר גם על חינוך טוב, ועל עוד הרבה תכונות אנושיות יפות שאופנוענים רבים מתאפיינים בהן… כשהם יורדים מהאופנוע.

כל הדיבור על מסלול מירוצים כפתרון הוא מיותר לגמרי. גם אחרי שייפתחו המטווחים, עדיין יתקיימו תרגילי אש ברחובות, ככה זה בכל מקום בעולם, לפחות מהנסיון והידע שלי. כדאי גם לציין כי רכיבה על מסלול מירוצים היא חוויה שונה לחלוטין, מהרבה בחינות, מהשחזת ברכיים בכביש סדום ערד. לעולם יהיו אופנועני ספורט שלא מתאימים לסצינת המסלול, ושמעונינים להשכיב ולהשחיז בפניה אחת או שתיים ועזבו אותם באימש'כם…

 

ועוד חומר למחשבה:

עובדה: קבוצת רוכבי הספורט בחרה באופנוע עם סטיסטיקת תאונות רעה

זה נכון, אבל גם זה נכון:

כל מי שרוכב על דו-גלגלי בחר בכלי רכב עם סטטיסטיקת התאונות הגרועה ביותר על כביש ישראל.

וזה כולל את כולנו.

מכאן אפשר להסיק די בבירור שרוב הנהגים, וכל מי שלא מכיר אותנו מקרוב, רואים בנו רוכבי ספורט מתאבדים על הגדרות, ושואלים את עצמם מה מביא אנשים תרבותיים והגיוניים לעשות מעשה כל-כך חסר אחריות ומנוגד לכללי אהבת החיים. והמשפחה…

אלה היו דברי הסנגורייה, שנועדו בעיקר לתאר את נבכי נפשו של הרוכב הספורטיבי מזווית הראייה שלו. אין להסיק מהכתוב מעלה שכותב שורות אלה מעודד רכיבה ספורטיבית על הכביש הציבורי.

 

פורסם באוקטובר 2008 בפורום האופנועים של תפוז, בתגובה לקריאות של רוכבים להפסיק את הרכיבה הספורטיבית על הכבישים הציבוריים בעקבות ריבוי תאונות סופ"ש

בצילום למעלה:

תצלום האקשן הראשון של גידי פרדר במגזין מוטו, גיליון מס 23

אופנוע העשור של שנות ה-80' – סוזוקי R750 שנת 1986

לוקיישן: בין גוש עציון לעמק האלה

תצלום: רונן טופלברג

 

17 תגובות להרוכב הספורטיבי

  1. כל מילה בסלע! (לצערי…)

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) // 16/08/2015 um 8:19 // הגב

    אחרי הטעות שעשיתי לפני 15 שנה ומכרתי -תשיג לי R 86 ואני מבטיח לרכב לאט…
    אין ברירה… רכיבה ספורטיבית זו האהבה שלנו… חייבים להבין שהסכנה אורבת מעבר לפינה… חייבים משנה זהירות ולהכיר את גבולות האופנוע וחשוב יותר- את גבולות המוח שלנו.

  3. זה שתכתוב "אין להסיק מהכתוב מעלה שכותב שורות אלה מעודד רכיבה ספורטיבית על הכביש הציבורי" זה לא ישנה את העובדה שהפוסט שלך עוסק במתן לגיטימציה למתאבדים. אם הייתם לוקחים לקבר רק את עצמכם? שתמותו. תשאלו אומן שסיים הופעה מוצלחת בפני קהל גדול איך הוא מרגיש? ותגלו שלא המצאתם כל תחושה עילאית שהיא ייחודית רק לכם. ההבדל שאומן עושה אנשים שמחים, ואתם עושים אלמנות, יתומים ו"סתם" גורמים לי לשלם ביטוח חובה יקר. יש הבדל עצום בין אופנוען "מתאבד", לאופנוען "רגיל", וההבדל בין המילים הוא לא סמנטי, הוא משפיעה ישירות על הסטטיסטיקה, לא, אני לא בחרתי באופנוענות כדי למות, ואני לא אדיש לסכנות. מי שרוכב רכיבה ספורטיבית על כביש ציבורי הוא אדיש לסכנה וניזון ממנה, הוא סוציופת אנטי חברתי.

  4. "אומן" יקר – אני קראתי את אותם הדברים כמוך וממש לא התץרשמתי שגידי מעודד התאבדות. להיפך: הוא מעמיד באור הנכון את הרוכבים ששמים נפשם בכפם ומעמיד מולם מראה. המראה הזו היא ממש לא מפרגנת ואוהדת רוכבים ספורטיביים…

  5. כתיבה יפה. עכשיו בבקשה חומר מקורי
    לא סתם התקשרתי אליך

  6. "אומן יקר"-מגיב // 16/08/2015 um 17:51 // הגב

    המראה שגידי מעמיד היא ממקום של לעג למבקרים, ועידוד למתאבדים. אם נסכם שמדובר בבלוג שיתופי שכותבים ינוקא וחבריו אז אין לי טענה, שיכתבו מה שבראש שלהם, אבל ינוקא רצה אתר, ואתר זה משהו יותר רשמי ומחייב. לפי מה שגידי כתב צריך להכניס אופנוענות כביש ספורטיבית לרשימת הסמים המסוכנים. הניסיון של גידי להסביר מה עושה הרואין מסוג מסויים למוח לא משנה את העובדה שמדובר בסם קשה שתוצאותיו קשות (פציעות קשות ומוות), גם כשמיצרים אותו לכאורה במקום חוקי, ב"מוח". זאת יודע כל פסיכיאטר מתחיל. אני בטוח שגם אם זה אין לך בעיה. נכון? הכתיבה של גידי מגמתית ומתוך מקום של מתן לגיטימציה לפסיכים. למה פסיכי שרוצה להתאבד עם כדורים נלקח לאישפוז כפוי, והפסיכים שגידי כותב עליהם מסתובבים חופשי ללא כל טיפול והשגחה? זה סקנדל.

    • אומןיקר,
      אין במה שכתבתי שום מגמה פרט לנסיון (שאיתך לא הצליח) להציג את תופעת הרוכב הספורטיבי כלגטימית בחברה דמוקרטית שכל חבריה נוטים בדרך זו או אחרת לפרוץ גבולות ולהלך על הקצוות.
      לא הוגן מצידך לנקוט דמגוגיה ולהשתמש בדוגמת הסמים הקשים מחוץ לקונטקסט אליו התכוונתי. אין לי מושג איך מרגיש הטריפ של הירואין כי עד כמה שידוע לי הנזק הבלתי הפיך של הסם הזה הוא מהרגע הראשון בו השתמשת. אם אתה משתמש קבוע בהירואין, סופך להידרדר אל שפל המדרגה האנושית וברוב המקרים לסיים כך את חייך. לא כך הדבר בעת שימוש בסם הנקרא "רכיבה ספורטיבית", אני נגמלתי מבחירה עם נזקים הפיכים וכמוני רוב רוכבי הספורט בעולם.
      לא כל אחד בורך בכישרונות שיעניקו לו את התחושה העילעית של אומן מול קהל מריע, אבל זכותו של כל אחד לפתח אצל עצמו את מה שמביא אותו הכי קרוב לשם. כל הדיבור הזה על אלמנות ויתומים לא מקובל עליי בכלל. אם אתה רוצה לפרוט על המיתר הזה אז למה שלא תוקיע את כל האקסטרירמיסטים באשר הם, הספורטיבים וההרפתקנים, רוכבי האופניים בהרים ובשולי הכביש, הנוסעים באוטובוסים בהודו, בנים יחידים המתגייסים ליחידות קרביות עם סיכון גבוה במיוחד ומי לא…
      גם הדיאגנוזה הפסיכיאטרית שלך לא נראית לי. ברשותך, להגדיר אותם כפסיכים? הגזמת לגמרי, זה דיבור פשיסטי. אם כבר סקנדל אז זה סקנדל: הדרך הקיצונית בה אתה בוחר לשפוט קהילה של אנשים שאת רובם אתה לא מכיר.

      • ברוך הבא גידי 🙂 אין כמו לרדת אל העם, ישר כוחֱ. אני שמח לשמוע שאתה גמול. אז הייתה לך התמכרות ויצאת בחיים! יופי! ומה אם האחריות האבאית שלך לאחרים?
        גידי, אתה השתמשת במילה אומן, אבל לקרוא למשוגע התורן שמרסק את עצמו למוות בנס הרים אומן, זה עלבון לאומנים. קונים אופנוע ספורט קיצוני, המהנדס שפיתח אותו הוא אומן, רוסי הוא אומן, רוב הרוכבים עליו בישראל יהיו ערסים מצויים, או מתחרים מקצועיים בגרוש(כפי שהסביר בהמשך לגבי ההימורים הלא חוקיים).
        גידי, ההכללה שלך המכניסה אותי, אופנוען רגיל, בקטגורית המתאבדים בסדום ערד לא ברורה לי. וכן, מי שמתאבד ראוי לקטלוג פסיכיאטרי. רוסי לא מתאבד, עבורו זאת פרנסה, מסוכנת ככול שתהיה זאת פרנסה, ואני לא משלם עבורו את ביטוח הבריאות שלו, לרכב "רוסי" על כביש ציבורי זאת התאבדות. אני לא משלך, מעצבן שאתה מכליל אותי במתאבדים! אופנוע מספיק מסוכן גם בלי השטויות של החברים שלך בסדום ערד.
        לגבי ספורט אקסטרים, תראה לי עוד סוג אחד של ספורט שנקטלים בו כמו זבובים ושהציבור הרגוע של אותו תחום, אותו תחום, מממן את הנזקים של הקיצוניים. אם היה לכם ביטוח פרטי, תעשו כרצונכם, אבל כאשר אני נאנס לשותפות אתכם אגב תשלום ביטוח חובה בשמיים, כדי להתחלק בנזקים שאתם יוצרים, זה מ-ק-ו-מ-ם!!! סליחה, המצב ההזוי הזה לא קיים בשום ספורט אקסטרים שאני מכיר!!! הקטנוע שלי לא משמש אותי לשום ספורט אקסטרים, רק לתחבורה יעילה וזולה.
        ספר לי למה החברים שלך, שאחראים על העיוות, לא מתקנים. למה החזירות. אתם רוצים לעשות את הכיף שלכם, הימורים לא חוקיים, מה שזה לא יהיה והמדינה מעלימה עין. סבבה. אבל למה שאני הממן את האקסטרימים, למה לגנוב משאר האופנוענים "האחים". אני יודע שעל כל אחד שמת בסדום ערד או נס הרים ביטוח החובה שלי עולה בעוד 200 ש"ח, ויש מעל עשר מקרים כאלה בשנה. יכולתי לשלם 2,000 אבל אני משלם 4,000 ש"ח, ל-מ-ה?
        למה אתה אומר אנחנו, מקצוע השליח זאת פרנסה לא גחמה לאנדרנלין, יש משפחה להאכיל. אנחנו ביחד? סבבה, שתף אותי ברווחים של החברים שלך מההימורים הלא חוקיים שלהם, או מה שזה לא יהיה, ואז יהיה לי יותר קל להרגיש אח שלך ולא אחד שאתם מנצלים אותו. קפיש?

  7. גידי פרדר // 17/08/2015 um 4:54 // הגב

    אומן יקר
    לא נשמע לי שהתזה שלך לגבי התייקרות הביטוח מבוססת על בדיקה יסודית של הנתונים. אני מציע שתנסה לנתח את נתוני התאונות ותנסה להוכיח שרוכבי הספורט הם האחראים לעלייה בתעריפי הביטוח. אני מהמר שחלקם של השליחים בעיר גדול יותר מחלקם של משחיזי הברכיים בסדום-ערד.
    לפי ההגיון שלך אני צריך לכעוס על כל רוכב שלא ביצע אצלי את תכנית ההדרכה המלאה עליה אני ממליץ כדי להגדיל את הסכוי להישאר בחיים. לפי ההגיון שלך אני יכול לראות בכל רוכב חסר הדרכה כטיפוס שלילי שתורם לעליית תעריפי הביטוח שלי.

    • תגובה לגידי // 17/08/2015 um 6:56 // הגב

      גידי,אתה לא שנה ולא שנתיים בעסק המלוכך הזה שנקרא "סצנת האופנועים בישראל", אתה יכול לשחק את התמים, בפועל, אתה אמור לדעת בדיוק על מה אני מדבר, אבל ב-ד-י-ו-ק! שליח זה מקצוע ולא תחביב וגחמה לסמים מהסוג שמייצר במוחו מתאבד בסדום ערד. לתאונת עבודה של שליח המדינה(ובצדק) מתייחסת אחרת, כולנו רוצים שהשליח שלנו יגיע מהר ובזמן. מה לי, כציבור, במתאבד אגואיסט שחושב רק על עצמו ולא תורם לציבור כלום, אני לא רואה שקל מההימורים הלא חוקיים, רק נזק, נזק שאני צריך לשלם עליו. היו בעבר כמה ניסיונות לטפל בתופעה, מיסוי כבד על רכישת אופנועי ספורט קיצוניים, וביטוח חובה כבד על אופנועי ספורט קיצוניים, אבל לחברים שלך יש "גרון עמוק"(ווטרגייט) בבית המחוקקים. אם הנטל היה נופל שווה על כלל האזרחים במדינה לפחות לא הייתי מרגיש ש"אחים" שלי לדו-גלגלי דופקים אותי. זה שהנטל בביטוח החובה נופל אישית עלי ושכמותי…ואתה רוצה שאני לא יתפוצץ? אז מה ביקשתי? אל תכליל אותי בקבוצה של הגנבים המתאבדים, והכי טוב, שיפסיקו לגנוב אותי. מי שרוצה להשתולל בסדום ערד שישלם מצידי ביטוח חובה של 20 אלף ש"ח לשנה ושיהיה אסור לו לקבל את מרכיב "עוגמת הנפש", כי זה המרכיב שאיתו הגנבים רוכשים אופנוע חדש מהכסף ש-ל-י!!! לא די מימנתי להם את הפלטינה אני צריך לממן להם גם את האופנוע החדש. אני לא מכיר שום תחום שבו יש כזאת חוסר סולידריות, ניצול ציני, קיפוח, של אליטה שעוד ברוב חוצפתה מתממת מהסבל שהיא גורמת לחלשים שבתוכה. ככה האליטה מתממת:"מעניין למה בישראל לא נמכרים יותר קטנועים, זה חוסך פקקים, פחות זיהום אוויר, אין בעיות חניה…זה רק הביטוח והמדינה שדופקים אותנו במיסוי יקר….". המדינה? אתם מחוקקים חוקים נגדי עם "הגרון העמוק" שלכם, ואחר כך משחקים לנו אותה כאילו "חברים" שלי למסטינג. פשוט איכס!!! אבל ברמות קשות.

  8. רונן זיסו // 17/08/2015 um 10:51 // הגב

    גידי גידי… איך נכנסת שוב לפינה הזאת.
    אני מזמן אימצתי את הנהון הראש המתעלם.

    לגבי כל הסיפור הבטיחותי.
    אתם מוזמנים לפנות למחוקק.

    • המחוקק // 17/08/2015 um 16:57 // הגב

      רונן היקר, פנו אלי החבר'ה מאצלכם, אלו שעושים צרות. הסברתי להם שיש עוגה תקציבית לנושא האופנועים ושאלתי אותם איך הם רוצים לחלק אותה, וזה מה שהם ביקשו ממני: את הקבוצה שפעם היה לה תעריף ביטוח חובה מוזל, שהיא קבוצת ה- 125 עד 250 סמ"ק, שהם 80 אחוז מהאופנוענים, תפצל. לאותם 80 אחוז תקבע תעריף ביטוח חובה יקר שמכסה 95 אחוז מהנזקים. ככה תוכל להוזיל לנו את ביטוח החובה לאופנועי האקסטרים היקרים שלנו. על הדרך תן להם "הנחה" של אלף ש"ח בביטוח חובה שכולל השתתפות העצמית על מרכיב הפיצוי "כאב וסבל", שזה רוב התביעות שיש לביטוח החובה מהקטנועיסטים הפראיירים. בכסף שיחסוך ביטוח החובה מהתביעות שהקטנועיסיטים כבר לא יוכלו להגיש(כי וויתרו על "כאב וסבל"), תוכל לשלם לנו "כאב וסבל" על האופנועים היקרים שאנחנו מפוצצים בסדום ערד. זאת למרות שאנו מפוצצים אותם בשמחה וללא כל כאב או סבל, אפילו גאים בפלטינות שביטוח החובה מממן לנו. אצלנו בטייסת אומרים: יותר פלטינות יותר "גבר".
      -"והקטנועיסטים יסכימו להנחה ולוויתור על כאב וסבל"
      -"יש לנו סוכני ביטוח שהם מומחים לאופנועים. הם ישכנעו את הקטנועיסטים הטמבלים ל"חסוך" אלף ש"ח מביטוח החובה. סוכני הביטוח ישמחו לעזור כי על הדרך נרשה להם למכור לפראיירים "ביטוח תאונות אישיות".
      -"אבל ביטוח תאונות אישיות לא מכסה כאב וסבל. רוב התאונות של הקטנועיסטים נגמרות בנזק של כאב-וסבל עד 25 אלף ש"ח, וככה הם לא יקבלו פיצוי אפילו לא של אגורה. הקטנועיסטים לא יסכימו!"
      -"אתה טועה. סוכני הביטוח שלנו יודעים למכור קרח לאסקימוסים, תן להם לעשות את מה שהם יודעים לעשות ותהיה רגוע".
      -"וזה הכול?"
      – "לא. בנוסף, תאפשר לנו לייבא רק קטנועים מעפנים, עם וריאטור שכל הזמן צריך טיפולים יקרים במוסך, ועם צמיגי טיובלס יקרים שכל הזמן אוספים מסמרים ומתפנצ'רים".
      -"וזה הכול?"
      -"לא! תן לנו לזכות גם בכל המכרזים של המשטרה והעיריות על ידי מכרזים תפורים שימנעו מהיבואנים הקטנים להתחרות בנו".
      -"ולמה שאני אעשה את כל זה?"
      -"כשתפסיק להיות עובד מדינה אנו נסדר לך עבודה מכובדת בחברת ביטוח".
      -"אבל ציבור הקטנועיסטים לא ישתוק".
      -"את הבעיה הזאת תשאיר לנו. אנחנו הארגון היציג. כאשר לקטנועיסטים יש בעיה הם פונים אלינו, נסביר להם שהמדינה חרא. לנודניקים שינסו לשכנע אותנו שהמדינה דבש נגיד:
      אתם מוזמנים לפנות למחוקק".

  9. המערכת // 17/08/2015 um 14:32 // הגב

    שלום 'מחוקק', ערוך שנית את תגובתך ללא איזכור שמות של אנשים, פרטיים או עסקים, והיא תפורסם. תודה.

  10. גידי פרדר // 17/08/2015 um 15:25 // הגב

    אומן יקר
    אני מבין שאתה לא נותן לשום דבר לבלבל אותך. הבנתי אותך, אין לך באמת עם מי לדבר על זה ברצינות ואני משוכנע שלא תצליח להוכיח את הפואנטה שלך במספרים וסטטיסטיקה אמיתית. שמחתי לעזור לך להוציא קיטור, אבל לא נראה לי שיש טעם בהמשך הדיון. נישאר כל אחד מבוצר בעמדתו.

    • גידי, בסיפור הזה, אתה המוביל ואם לא אתה אז חבריך. אם גם רק הקשבת, גם טוב. לא כי אני צריך פסיכולוג כמו שהחבר'ה שלך צריכים מראה. הסיפור שאני מספר פוגע גם בהם, גם בך, שמעתי אותך יותר מפעם אחת מתלונן. תלכו לטובת האנשים הקטנים, תעזרו בעצירת התופעה הנצלנית והמכוערת של סדום ערד ודומיו, ותגלו שבסוף היום לא רק הצלתם חיים (שזה אולי הכי חשוב), גם עזרתם בעיקר לעצמכם. גידי, כשלך טוב וכשלחבריך טוב גם לניזוני השאריות יהיה טוב. קפיש?

  11. גידי פרדר // 17/08/2015 um 17:22 // הגב

    Ho capito! Ciao!

  12. גידי שלום רב
    דוקא חשבתי שאתה כמוביל דעת קהל ומומחה בתחום תוביל קמפיין רציני להקמת מסלול במדינתנו הנאורה,בייחוד אחרי כינון חוק הספורט בכנסת והקמת היבוא
    של רכבי הספורט ברישוי מיוחד למען כל אותם ספורטאים וחובבי אקסטרים שמגיע להם לרכוב כאוות נפשם ולחזור הביתה שלמים ובריאים למשפחותיהם,אם חלילה יקרה להם משהו לפחות נדע שהמתקן שהקמנו עם שוליים רחבים ורכים ושלפחות לא סיכנו משתמשי דרך אחרים בכבישים.
    אני מבין את הרצון העז לרכוב רכיבה ספורטיבית אבל הכבישים אם המעקות האכזריים גוזרים את גופם של מיטב הרוכבים והרשימה ארוכה מאוד.
    קשה מאוד להגן על הרכיבה הקיצונית בכבישים זה לא המקום הנכון שמאפשר לטעות אפילו טעות קטנה צריך להיות מושלמים וזה בלתי אפשרי והתוצאות בהתאם. באין מסלול מתאים בארץ אני מסוגל להבין את אלו שלוקחים סיכונים
    גדולים מאוד,הופתעתי שאתה במעמדך חושב אחרת.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם