האזנתי בעיון ומתוך אמפתיה להתייפחויותיו של הינוקא בעינינה של הברוטאלה שהייתה לאנטילופה ושבה לחיק משפחת החתוליים לבית טרמיניוני. בהן צדק הטיתי אוזן חומלת להתחבטויותיו סביב הקשר הרופף בין גובה הדציבל למפלס האדרנלין, ופתאום התחוור לי שזה פשוט לא שווה את הטרחה: לפרק ולהרכיב לקראת המבחן השנתי, לחשוש מפני שוטר גחמני שיוריד את הכלי מהכביש – וכן, ברור שהאקרופוביץ' שלכם חוקי לעניות דעתכם, שהיא – אם תסלחו לי – בעיקר תוצר של מיטב כספכם. אבל לו טרחתם לקרוא את האותיות הקטנות הייתם מבינים כי בתוך צינור הטיטניום שעלה לכם ששת אלפים שקלים מסתתר עוד 'צינור' מהסוג שמכלה זמן שווא במשרד הרישוי. אולם, לא החשש מפני ידו השמנונית של החוק הביא אותי להתייצב בחוצפה מול עורך המגזין, ולחבל בחיבתו אנינת הטעם לקונצ'רטו לאגזוז, שהוא לדידו "מהות המכונה האיטלקית האקזוטית". בשונה מינוקא, המאלץ עצמו לזחול ב-10 קמ"ש בצאתו מביתו כדי לא להעיר את השכונה, בחרתי לאחרונה בנתיב ההופכי, שבו הברדלס מכניס את טפריו ומהלך על בהונותיו. קיצור, פירקתי את הסליפאון ובמקומו השבתי את הצנרת האורגינלית, 'הדוד' בלשון העם, הגשעפט המלא, המשתיק, השותק, הורג הדציבלים, הקטליזטור, הממלא פיו מים – נו, האגזוז המקורי. ועוד הגדלתי לחבר חזרה את ה-EXUP לבית ימאהה. מה ששמעתם – עבדכם הנאמן, שכבר חווה את ניחוח היושימורה, שאף מלוא … המשך לקרוא אגזוז סטוק וברדלס מעשן
