"תמי יורדת לשטח": רציתי חמאה – קיבלתי קוטג'

כמו שקרה גם לפני השיעורים שהתקיימו וכל השיעורים שבוטלו, מזג אוויר שיחק תפקיד גם פה. התחזיות צפו שיהיה חם מאד ורועי כבר החל לחשוש :"בואי נראה". אבל אני לא וויתרתי ורועי הסכים, בתנאי שנקדים את השיעור ואשתה שני ליטרים מים ערב לפני, ומלמל שאי אפשר להגיד לי לא. אז שתיתי אפילו קצת יותר מ-2 ליטרים, בלילה התעוררתי לשרותים פעמיים ותהיתי כמה שיווי משקל צריכה אישה בכדי להטיל מיימיה בשטח עם מגפי רכיבה.

השמש חסכה ממני הוצאה לפועל וחיבור עם הטבע, הנוזלים כאילו התאדו מגופי ורוח קלה ליוותה אותנו במהלך השיעור. לשמחתו של רועי, הוא כבר לא צריך לרוץ אחרי כל השיעור. הוא יכול כבר לעמוד שם ולסמן, להצביע ולצעוק הנחיות מרחוק. עברנו משלב האבא בפארק עם האופניים לזה שצריך לענות על שאלות שלא פוסקות.

ים שאלות יש לי, והוא עונה בסבלנות ומזכיר לי שאני פשוט צריכה לשחרר ולתת לאופנוע לעשות את העבודה שלו. הראש הולך לכל מיני מקומות ואני נזכרת במשפט שלמדתי מאופרה ווינפרי פעם: "תני לו לפתוח את צנצנת החמוצים" (Let him open the pickle jar) ואני נותנת לו, לפחות מנסה. הקלאץ, הטיטיאר ואני מצאנו את ה'סוויט-ספוט' שלנו וההתחלה כבר לא קשה כמו שהייתה רק לפני כמה שבועות ואני מוצאת עצמי מחייכת וצוחקת רק שתחת הקסדה ההדוקה החיוך נתקע לי. חיוך תקוע – זה לא נורא בכלל, חוץ מזה שנשכתי בגלל זה את הלחי מבפנים. מצליחה להתחיל רכיבה בפנייה, בשיפוע. חיוך גדול.

חוץ ממחשבות על המורה שלי לריתמיקה כדי להזכיר לעצמי כיצד לשבת, חשבתי מדי פעם גם על חורחה לורנסו אולי בכדי לקבל השראה לרכיבה חלקה ויציבה עם הגז. רציתי חמאה – קיבלתי קוטג'. לא הצלחתי ליצור רצף, קיצוניות לפה או לשם, האצה שמקפיצה לי את הלב ומשחררת צווחות קלות או איטיות שמחייבת אותי כמעט להוריד רגל.

אחרי מספר הקפות רועי מצביע על הסיבה: אני לא מחזירה את היד לאותו המקום על המצערת. אז ניסיתי לשחרר ידיים, פעם ימין ופעם שמאל. לא עבד. אני עדיין אוחזת בכידון חזק מדי וכל שיחרור מזיז את האופנוע למקום אחר, לא בקו למטרה ואז אני צריכה להתעסק בלתקן ולנהל משברים. עצרנו, לקחנו הפסקה, רועי הדגים, צפיתי, נשמתי, שתיתי והטמעתי. הוא חשב שאני רוצה להפסיק, חם, מעייף ודורשני אבל הג'ינגיות שלי התפרצה והתעקשתי שוב ושוב ושוב. אני לבד, ואני מנסה ואני יכולה. איך אמא שלי הסתדרה עם פרד שכמותי – אני לא יודעת. מי שעוד עקשן זה זיכרון השריר שלי שלא משתף פעולה, בינתיים. בשיעור הבא כבר נוסיף לריקוד האופנוע ותרגילי היציבות גם את מיקום היד על המצערת, עבודה קשה משתלמת כך אומרים.

לא יודעת אם השלתי מעלי 2-3 ק"ג כמו שעושים הרוכבים מהעולם הרגיל שלי אבל לפי איך שבגדי הרכיבה התקלפו מעלי אחרי שעתיים, קילו – בטוח.

בדרך הביתה גמעתי 2 וחצי ליטרים והרגשתי מינימום זינה, תחושה שהתמוססה די מהר כשכמעט נחנקתי כשבלעתי מים במקלחת של אחרי.

משימות לשבוע הבא :

  • לחזק ירכיים, בשביל לשחרר מכיוון אחד, צריך לתפוס מכיוון אחר.
  • למצוא הצעות לשם לטיטיאר, לא יכול להיות שאמשיך לכנות אותו טיטי, רועי כמובן יהיה המחליט.
  • להציג את השוקיים שלי בכל הזדמנות שתהיה לי, הם יפים מאי פעם.

PICT0166

3 תגובות ל"תמי יורדת לשטח": רציתי חמאה – קיבלתי קוטג'

  1. יניב ארצי // 23/06/2016 um 7:14 // הגב

    תענוג צרוף, משעשע ומעלה חיוך – כמו תמיד…!!!

  2. יש כלום חינני בספתא שמתארת כמה שיווי משקל צריכה אישה בכדי להטיל מיימיה בשטח עם מגפי רכיבה.

    האשטאג גילפיות

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




5 × 4 =