גשם? לכו לרכוב! (V)

נהוג לחשוב שחורף הוא האנטי וההיפך של רכיבה נטו. הכביש רטוב, קר בחוץ, תנאי הרכיבה גרועים, אי אפשר להוריד נמוך את האופנוע, אי אפשר לבלום מאוחר, שלא לומר רחוק עד כדי תוך הפניה וכדומה. להתנייד כמובן שאפשר, "במסגרת מגבלות הלבוש כמובן – יאמר הרוכב הממוצע – אבל לקחת את האופנוע לרכיבה של סופ"ש? מה פתאום? הרי רטוב בחוץ… הכביש חלק…"

אז זהו שזה לא נכון. בכלל לא.

לטעמי, ימי הגשם הם הימים האידיאליים לאימון רכיבה ראוי לשמו. מגבלות הצמיגים על הכביש הרטוב – כל עוד הם טריים וטובים כמובן – הם הדבר הטוב ביותר לאימון והעלאת רמת הרכיבה שלך. הרגישות שצריך להפעיל הרוכב, הן במוח, הן בראיית הכביש וחיזוי מצבים משתנים, הן בהפעלת המכלולים השונים והצורך העצום למתן תשומת לב מיוחדת להפעלת הידיות והרגליות של האופנוע, גורם לנו מראש לרכב כל הזמן על המגבלות.

ועכשיו תכפילו הכל ברכיבה ספורטיבית.

כמי שלצערו כבר לא רוכב הרבה אלא בסופי שבוע בעיקר, סוף השבוע הגשום שנפל לא מזמן היווה מבחינתי יום רכיבה אידיאלי כמעט. יום שבת, גשום לפרקים, משאיר את האספלט רטוב כל העת אבל מבלי שמים מיותרים יחבטו לך במשקף הקסדה, הכבישים חלקלקים ובוגדניים והכי חשוב: ריקים מתנועה, והדרך צפונה אפורה יותר ויותר ככל שמצפינים. ה- CBR900RR בן ה-23 מראה על השעון 240 קמ"ש, מסיכת הפיירינג עובדת קשה עם המים הניתזים מהכביש וממכוניות אקראיות, והעיניים שלי מציצות רק מעט מעל למשקף האופנוע כדי שמשקף הקסדה יישאר נקי ככל הניתן. אחרי זכרון יעקב ישנו קטע כביש רחב מאד עם אחיזה טובה יחסית, המתעקל שמאלה ולאחר מכן ימינה ארוך ארוך. אני יודע שאני אהיה חייב להוריד את האופנוע למטה, אך אני מחליט שלא להוריד גז, כמעט, כדי שלא אמצא את עצמי באמת על המגבלות, כאלו שלא בטוח שיש מהן דרך חזרה. מוריד שני הילוכים לרביעי, המהירות יורדת והיא קצת מתחת ל- 200 קמ"ש, איזור 9,000 סל"ד באופנוע הישן והאהוב שלי, והכידון של הפיירבלייד נוטה אל הכביש הרטוב. הגז קבוע והאופנוע תקוע בכביש כמו גזר בפה של באגס באני.

אבל אמרנו שיוצאים לשחק, לא? סוף הימינה ואני פותח גז חזק ומדורג בהילוך רביעי. המהירות – 120 קמ"ש, בערך. הצמיג האחורי השחוק יחסית מתחיל להזיז את זנב האופנוע ימינה ושמאלה בתנועות מהירות וממכרות כשהאחיזה נעלמת וחוזרת חליפות, ואני מעביר הילוך לחמישי וחוטף זעזוע קטן מאחור, אבל גם מהפרונט. מכיר היטב את מגבלותיו של "יצרן האלמנות" האהוב שלי, אני לא מרפה מהגז ומתעלם מנענוע הראש העצבני מקדימה ומטפל בו בהמשך רציף וחזק יותר של פתיחת מצערת. לחיצה זהירה על שני הבלמים (אל תשאלו, אולי פעם נכתוב על זה), ומעבר מהיר להילוך השישי. האופנוע מתיישר ונרגע. כל האפיזודה הוסיפה לי משהו כמו 40 קמ"ש בקושי, אבל איזו דרמה…

כל זה מרחק שמים וארץ מאשר אם אותה אפיזודה היתה מתרחשת על כביש יבש. ההטיה האפסית  ופתיחת המצערת ההדרגתית במהירויות כאלו יכלו מכסימום לשמש פרק נוסף בטיול של מועדון האופנועים, אבל על הכביש הרטוב העניין מקבל משמעות חדשה. פתיחת המצערת צריכה להתבצע בזהירות, שכן אחרת האופנוע מתקרב להייסייד במהירות שתפתיע את הרוכב, או שסתם החלקה חזקה מדי תכניס את הרוכב לבלבלות עם תוצאה היסטרית ותדירה של פשוט עזיבת הכידון ותאונה.

המהירות יורדת ואני מתקרב לאיזור כביש הצפון.

הצמיג הקדמי חם ורך, ואני מתחיל לשחק בבלימות. הבלימות אל תוך הפניות החלו להיות יותר ויותר עמוקות ככל שהתחממו קצוות הצמיגים (תכל'ס קצת מהלחיים, אבל יותר גברי להגיד קצוות כאילו אני מסוגל להגיע לשם גם על כביש יבש). כמובן שאי אפשר ממש לקרוא לזה "בלימה אל תוך הפניה" כפי שמתבצעת בלימה שכזו על כביש יבש, שם אתה באמת מתחיל את תהליך הבלימה מאוחר ונכנס להטיה משמעותית כשעדיין אתה לופת את ידית הבלם בכח. הבלימה מתחילה הרבה יותר מוקדם, ומסתיימת כשהאופנוע מוטה בזוית קהה מאד. אך עדיין, מתחילת תהליך הבלימה ועד לסיומו המוחלט, אתה נמצא כל הזמן על מגבלות האחיזה של הצמיג ויותר מכך, לכשמסתיים תהליך הבלימה, אתה לא יכול פשוט לעזוב במהירות את הידית ולחדד את ההטיה עם פקודת היגוי החלטית, כי אתה תגמור על הריצפה, אלא להמשיך אותה בקו ישיר עם עזיבת הבלם בעדינות עצומה ופקודת היגוי עגולה שלא תזעזע ולו כהוא זה את הבולם הקדמי. הכל צריך להתבצע בזהירות המירבית ותוך מתן תשומת לב מירבית לתפעול נכון של האופנוע תוך התחשבות מכסימלית בגורמים כמו סיום תהליך הבלימה כאמור, או העברת משקל מקדימה לאחור שמתבצעת עם סיום הבלימה ותחילת ההאצה. השפעת הכוחות הפיסיקליים על האופנוע עולה באופן ישיר כשההשפעה המיידית שלהם היא על האחיזה המשובשת ממילא של הצמיגים בקרקע הרטובה. ברכיבה על רטוב אתה צריך להיות עירני לכל פעולה, ולו הקטנה ביותר, שאתה מבצע על האופנוע.

ואגב, טיפ קטן לבלימה על רטוב: השתמשו בכל כף היד ולא רק בשתי אצבעות. נותן ה-ר-ב-ה יותר רגש. זה נכון גם לכביש יבש, אבל ברטוב, כל טיפת רגש חשובה.

בואו למשל ונפרק את תהליך ההאצה לגורמים. כדי לחדד, נאמר שאיננו בטיול, אלא ברצון אמיתי לנצל את הספקו של המנוע גם על כביש רטוב מחד, ולנצל באמת את יכולת האחיזה של הצמיג האחורי מאידך. סיימנו עם הבלימה, ואנחנו אמורים לעבור בחזרה אל המצערת. המתלה הקדמי נפתח בזהירות עם שחרור ידית הבלם, ומתחילה העברת משקל אחורה אל חלקו האחורי של האופנוע. אנו מחדדים עוד את ההטיה עם פקודת היגוי עגולה ועדינה ככל שניתן על מנת שלא לאבד את הקדמי, ועוברים לטפל במצערת. האופנוע כבר מוטה, ופתיחת מצערת אלימה תעיף ותסבסב את הצמיג האחורי, ואת זה אנחנו לא רוצים, שהרי פתיחת המצערת גורמת לעוד משקל לעבור אחורה ומערערת את אחיזתו המעורערת ממילא של הצמיג האחורי. תפעול המצערת צריך להתבצע בעדינות תוך העברת משקל חלקה ככל הניתן לחלקו האחורי של האופנוע והגברת עומס אחידה מאד על הצמיג האחורי. הרכיבה על רטוב מחייבת אותנו לגייס את כל הידע והרגש שיש לנו בידית המצערת כדי לפתוח אותה בצורה החזקה ביותר מצד אחד, ועדיין להרגיש מתי אפשר לפתוח עוד או לא דרך התשדורות של הצמיג האחורי אל הישבן והרגליים. כל טעות שעל כביש יבש תיגמר במעט החלקה הצידה, תיגמר שונה לגמרי כשהכביש רטוב. פתיחת המצערת לפיכך תהיה הדרגתית ביותר. תשומת הלב שלנו אל הצמיג האחורי תהיה בפוקוס מלא כדי לקלוט כמה כח אנחנו מעבירים אליו וכמה גבולית האחיזה שלו את הכביש, כשהמטרה שלנו כאמור בפתיחת הפיסקה, היא להעביר כמה שיותר כח לאחור ולמקסם את התאוצה. לשם כך, ננסה לנצל את מכסימום היכולת של הצמיג האחורי לאחוז את הכביש, נפתח את הגז עד להחלקות קטנטנות של הצמיג האחורי, נוריד את הגוף והברך עוד אל הכביש כדי לשחק עם מרכז הכובד המשולב של האופנוע והרוכב כדי שהוא יישאר ניצב לקרקע ככל הניתן עם שטח מגע גדול יותר של הצמיג בכביש – כך נוכל לפתוח את המצערת חזק יותר ומוקדם יותר, ונרים את האופנוע החוצה מהפניה מוקדם ככל האפשר כדי להגיע מהר יותר אל החלק הרחב של הצמיג, כך שנוכל לפתוח עוד מצערת.

אפשר לכתוב עוד כתבה שלמה על נושא תפעול המצערת בלבד בכניסה אל הפניה, ולמלא עוד כמה עמודים על תפעול המצערת וההשלכות שלה על האופנוע ביציאה ממנה, אבל כאן נפסיק ולו מהסיבה הפשוטה שכל מה שכתבתי למעלה נכון גם על כביש יבש. הכביש הרטוב פשוט גורם לנו לתת תשומת לב רבה לדברים, שאחרת אולי אפילו לא היינו מתייחסים אליהם כל כך כל עוד אנחנו לא על קצה קצותיהן של המגבלות – כמו המשחק עם הגוף כדי "לשחק" עם מרכז הכובד המשתנה של האופנוע ומשחקים עם האנך. רכיבה בכביש רטוב מחדדת אצלנו את אותם הדברים שאנו רואים כמובן מאליו ברכיבה על יבש, וגורמת לנו להעניק צומי ולנתח פרטים שנראים לנו "אגביים" בתורת הרכיבה כשאנו על יבש. תשומת הלב שאנו נותנים להם בכביש רטוב יהפכו אותנו בהכרח לרוכבים טובים יותר, שכן נדע לקחת את האופנוע רחוק יותר לכיוון מגבלותיו על כביש יבש.

ועוד דבר: הכתוב מעלה מדבר על מגבלות. אני נגד לקחת את האופנוע אל מגבלותיו על הכביש הציבורי המסוכן. את כל האמור מעלה ניתן ללמוד גם מבלי להתקרב למגבלות הרוכב, או האופנוע. לאט לאט.

אבל עכשיו אני כבר מקווה שגם אתם מסכימים איתי שרכיבה על כביש רטוב היא אימון הרכיבה המושלם,

ואז תראו מה קיונארי עושה על מסלול דונינגטון המוצף ותבינו שלא הבנתם כלום…

 

 

12 תגובות לגשם? לכו לרכוב! (V)

  1. זאב זאב, לאט לאט.
    באופן אישי אני מעדיף 4 גלגלים בגשם.
    תודה על הלינק.

  2. If you should go skating
    On the thin ice of modern life
    Dragging behind you the silent reproach
    Of a million tear stained eyes
    Don't be surprised, when a crack in the ice
    Appears under your feet
    You slip out of your depth and out of your mind
    With your fear flowing out behind you
    As you claw the thin ice

    • המערכת // 02/01/2016 um 14:42 // הגב

      ומאיפה הציטוט מר קסד היקר? דברים בשם אומרם וכאלה…?

      • כתבתי במו ידיי של חיים נחמן ביאיליק

        • תמיד היית אלוף!
          ועכשיו לעיקר: לרכב בגשם – אתה רוכב?…

          • לנוגע בגשם כשצריך לרכוב רוכבים. (אחרת מי ישביר לחם צר?)
            עם ציוד מתאים זה אפילו פנאנן.
            לגבי רכיבת שבת ובדיקת גבולות גיזרה אני מפחדת, מה יקרה אם אני יפול?

  3. Pink floyd- the thin ice

  4. של פינק פלויד

  5. כל הפוסט הזה מצטייר כהתפארות של בן עשרה.
    אם היתה איזו כוונה להעביר איזה מסר, הוא הלך לאיבוד.

  6. אני מאוד אוהב לרכב בגשם כשזה אפשרי ,וגם מסכים עם הרעיון הכללי של הכתבה , אבל לפי התאורים שלך נראה לי שקצת עברת את הגבול גם ברכיבה לא אחראית וגם בתאורים המוגזמים והמסר באמת הלך פייפן , חבל , וקסד נסה לשלב רכיבת שטח בגשם עם סנדלים נניח בבן שמן 😂

  7. האם רק פואד הולך כעת לשנות את כל אגרות הברכה שלו
    ל-נוביגוד 2016?
    שנה טובה!

  8. בחזרה לקסד V // 25/12/2017 um 21:29 // הגב

    אתמול (בגשם) היתה אחת הרכיבות היותר מאעפנות.
    לא שהיה קר, כי היה. לא בגלל שנזלו לי טיפות קפואות מהעורף עד העצם (של הזנב) ולא בגלל שלעסתי את הסחלה של הכביש כי אני תמיד עם משקף פתוח. תמיד.
    אלא בגלל שהייתי קפוא. במובן של מאובן. במובן שבסיבוב המתהדק בסירה בו בכל יום אני עולב באגו של כל קורבן מזדמן – בסיבוב הזה ספתא זינבה בי כי לקחתי אותו בזווית כל כך ….ישרה.
    קיצר התאבנתי סביב האופנוע בפאסיב אגרסיב ממלמל …" רק שלא אחליק. רק שלא אחליק."
    פיכסה.

    בדבר התגובות שכאן לנוגע בגודלו של המוסתאש .. נו מה נולדתם אתמול? בכל הפוסטים שלו הוא כזה, תולה את האישיו באוויר – "הנה, אלו הוואבוס שלי"
    פעם אפילו פוסט אחד שלם שלו הוקדש ל "האם אני גבר אה.. אופנוען אמיתי?"
    ואני לא אומר שזה רע חלילה.
    יש משהו חינני בכך שהוא חולק את הרגש הקמאי ניאנדרתלי הזה, עושה שרינג "תראו אותי… אני שמח כך פתאום. כמו חלום"
    אל מול טובקבקיסטים ציניקנים מרושעים כמו קסד.
    או שמא הוא ניסה להעביר משהו, ללמד, ועדיין לחלוק את האקסטזה שאחזה בו באותם רגעים.
    לא שקראתי את כל הפוסט שלו. יותר מדי פרטים שאומרים לי כלום. אני כנראה אגיע ל240 על פיירבלייד(?) כמו שאגיע למליון הראשון שלי עד גיל שלושים.
    אבל! אני טוען שהכל עניין של מיינדסט.
    כמו שאני הייתי אתמול עיזה פזיזה מתאבנת למחיאת כף – כך הזאב היה אקסטאטי במיינדסט כשטס נמוך על ראנוואי חלק.
    כמו שהייתי חוזר מטוביה אל עבר השקיעה בנסרים בסינרגיה עם הכל והכל בסינרגיה איתי.
    הכל עניין של איפה המיינד שלך.
    איפה שמתי תבירה שלי?
    https://youtu.be/GrHl0wpagFc

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם