לראות את ג'וני ואנטואן במורליה

בסוף השבוע הקודם נפער התרמיל הצרפתי הלאומי לרווחה וקלט לתוכו עוד זכיה עולמית באגף ההולכי על שניים והפעם במוטוקרוס האומות. מי שלא עוקב כדאי שיפתח עיניים על העם הזה שחוץ מלאכול צפרדעים ולשחק כדורגל יודע לטפל היטב-היטב באופנועי שטח מכל הסוגים המינים והגדלים. ביעילות רבה.

ב-2010 ליוויתי את תחרות הסיקס-דייז במקסיקו. רוב הזמן עברתי מספיישל לספיישל עם המתחרים הישראלים, ומטבע הדברים היינו מגיעים ללוקיישנים לאחר שעברו וחלפו להם הלאה המקצוענים העולמיים. כן, באותם שנים טרם היינו למעצמת אנדורו עולמית והרוכבים שלנו היו מוזנקים שעה-שעה וחצי אחרי המובילים… אבל לפעמים תכנון הזמן שלנו, המלווים, הקדים והביא אותנו לספיישל זה או אחר לפני שהארבה נוחת, ואז היינו זוכים לכמה דקות של שיכרון חושים בהן זאוס, נפטון ושאר הידידים מממלכת הרקיע היו גוזרים לנו את הנשמה.

מי הוביל אז את הטבלה? – ובכן, מיד היה ברור שצרפת פשוט מפרקת את התחת לכולם. בי"ס לאנדורו. ג'וני אובר הצרפתי מלך ללא עוררין בקטגוריית הנפחים הבינוניים, אנטואן מיאו הצרפתי שלט ללא מיצרים בקטגוריה הקטנה, וסבסטיאן גיום, גם הוא כמובן צרפתי, משל על קיסרות קטגוריית הנפחים הגדולים. כמו שאתם רואים – כל עמדות הפיקוד היו שייכות לצבא הצרפתי. אחריהם השתרך לגיון הזרים שגם הוא לא היה מורכב ממלחכי פינכה. שם שעטו-חרשו-קדחו אלכס סלביני האיטלקי, ארו רמס הפיני, ויקטור גררו הספרדי (אח של קריסטובל), יוהא סלמינן – הצנון מפינלנד, כריסטוף נמבוטין הצרפתי, ולתוך חבורת הרוצחים הזו נדחקה גם חיה רעה מקסיקנית בשם הומרו דיאז. הייתה לנבחרת צרפת גם רוכבת על בשם לודיווין פואי שהובילה את קטגוריית הנשים עד שהפסידה את התואר ל…צרפתית אחרת ששמה נשתכח ממני.

באותה שנה הסיקסדייז המקסיקני רוכז בעיר מורליה והספשלים נבנו בהרים ובגבעות סביבותיה. היה שם איזה אגם גדול ולידו יער שבין העצים שלו נבנה הספיישל שכונה 'אורפיה'. אני לא יודע למה אבל ליער הזה היתה אקוסטיקה מדהימה וכשנכנס לתוכו אופנוע שבאוכפו השתכשך בן אלים כמו ג'וני אובר או אנטואן מיאו, היתה מתפתחת בו תהודה מאד מיוחדת. הייתם צריכים להיות שם, לעמוד בין העצים, להקשיב, להטרף בהתרגשות ולהכנס לאקסטזה. כמוני.

להיות נטוע שם, ביער האפל למחצה, עוד לא רואה דבר אבל כבר שומע מרחוק רעם, והעצים מגלגלים אותו בהדים ובני הדים מענף לענף, מגזע לגזע, מאמיר לאמיר, והרעם מתקרב ומתעצם ואתה עומד שם מכושף בתוך קונצרט חלומי של מוזיקה שמימית המנוגנת מבוכנות, שסתומים ומפלטים, ואז, בקרני השמש המעטות שחודרות בין הענפים, אתה קולט חץ כחול או כתום או אדום טס במהירות בלתי מובנת, בלתי נתפסת, בלתי הגיונית, שוכב בפניה ימינה עד המרפק, הופך כיוון ושוכב שמאלה עד הכידון, המנוע המעונה צורח עד לב השמיים, הבוכנה רוקדת במחול שדים סהרורי, השסתומים חובטים בזעם בתושבותיהם, הגזים טוחנים את צינורות האגזוז, הרעם אופף אותך כאילו שתלו אותך בתוך תוף הרגל של מתופף מטאליקה, וגל עצום של חול ואבק מטפס עליך וקובר אותך אם אתה מתעקש לעמוד ממש קרוב לפניות, ואתה מתעקש, תאמין לי שאתה מתעקש, אתה גם רוצה, משתוקק, מתאווה ומייחל שזה יהיה כמו אצל חנה סנש: "אלי אלי, שלא יגמר לעולם"…

ככה 10 דקות של אורגזמה מוטורית, ואז – שקט. כמו הרגע הזה שלד זפלין או דיפ-פרפל גומרים הופעה והקהל עוד לא חוזר לחיים בשביל להתפוצץ במחיאות כפיים.

ואחרי זה מתחילים להגיע רוכבי אופנועים רגילים.

 

תגובה אחת ללראות את ג'וני ואנטואן במורליה

  1. הם רוכבי אופנועים.
    אנחנו סתם מזיזים אותם ממקום למקום.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם