2 שיטות לביצוע יו-טרן, מה עדיף? ׁׁׁ(V)
הבאתי פה שני סרטונים המציגים טכניקות שונות לחלוטין האחת מהשניה לביצוע פניית פרסה. רובנו משתמשים בראשונה, הקלה, הטבעית וההגיונית, אבל מעניינת מאד היא המתודה השניה והיא גם מוסברת ומומחשת בצורה מעולה שלב אחר שלב תוך הסתמכות על נתונים פיזיקאליים.
הסרטון הראשון מציג טכניקה מקובלת וצפויה המבוססת על פניה באיטיות. המוטיב המרכזי בה הוא פשוט: אם האופנוע מוטה הצידה במהירות איטית הוא ישאף ליפול, לכן פשוט תשען לכיוון השני ותעניק לו וקטור (משקל) נגדי שיתנגד לשאיפה הטבעית שלו להגיע לרצפה. עזרים בביצוע הפעולה הם הפניית הראש והמבט לנקודת סיום הפניה, ושליטה הדרגתית במצערת ובמצמד על מנת לשלוט בכוח הדחף ולמתן את הכוחות הפועלים על האופנוע בהטיה.
לעומתו, הסרטון השני מציג טכניקה שונה בתכלית. הוא מבוסס על טכניקה לפניה מהירה המורכבת משלושה שלבים: יציאה חזקה מהמקום, הפניית הכידון לכיוון הנגדי מכיוון הפניה, הטיית האופנוע לצד שני תוך כדי הפניית הכידון והאטה. מומלץ לעקוב באיטיות אחר כל השלבים אחד לאחד. הביצוע מרשים.
שתי שיטות – מה תעדיפו?
הראשונה:
והשניה:
מה עדיף? השלישית כמובן!
הורדה ועמידה על הרגל הפנימית כעוגן וזריקת קלאץ'. צלחת.
לא הצלחתי לעמוד על ההבדלים בין שתי השיטות.
אחיטוב רברס. כמו בגולדווינג.