כשהרדיאטור הפך לפנס

רעיונות מבריקים ומקוריים רבים צמחו באגף האופנועים של הוסקוורנה ההיסטורית, אני מתכוון לזאת המקורית השבדית, כשעוד היו מיוצרים במפעל מולדתם לפני שנמכרו והחלו במסע נדודים ארוך בין האיטלקים, הגרמנים, האוסטרים ומי לא… בית החרושת הוסקוורנה כל כולו היה בעצם ביסודו רעיון אחד כביר ועצום, מונומנטאלי, שהתיימר לספק לעם האיכרים השבדי הכל-מכל-בכל-כל, ממטחנות בשר ביתיות ועד תנורי יציקת מתכת ענקיים, עבור דרך כלי מטבח, כלי חקלאות, כלי נפחות, וגם אופנועים. ואם באנשי אדמה עסקינן, אז באופן טבעי אגף האופנועים ייצר אופנועי שטח, סגמנט הכביש לא כל כך דיבר אליהם ולא עניין אותם.

אחד הרעיונות המקוריים שעלו להם שם בראש בשנות ה-70 היה ליצור שיטת זיהוי מיידית לכל אופנוע. כלומר, אתה לא צריך להתקרב למרחק של מטר כדי לקרוא את האותיות והמספרים על הכנפיים או מכסי הצד, אלא תוכל לזהות ולהכיר מקילומטר איזה אופנוע נוסע שם רחוק, והשיטה התבססה על צבע מיכלי הדלק.

רמי סגל, הוסקוורנלוג ותיק הסביר לי פעם איך זה עבד, אבל תהרגו אותי ולא אזכר בדיוק איך. הרעיון הבסיסי היה חלוקה לפי סמ"ק ולפי ייעוד. תראו למשל את הצמד הזה:

פרוספקטים מקוריים משנות ה-70

מדובר בשני אופנועים באותו סמ"ק (390 דו"פ, אוטומטיים) כשמיכל הדלק הירוק מציין מוטוקרוס והשחור – אנדורו. הצבע הסגול כנראה היה שייך לקטגוריה של מעל 300 סמ"ק. מיכלי הדלק האלה היו יצירת מופת מאלומיניום מלוטש עד רמת ראי ועליו הצבע, ובדגמים מסויימים מיכלי מתכת מצופים כרום. המיכלים הללו משוחזרים היום בידי מומחים ונמכרים בשקלי זהב עוברים לסוחר. בזמנו כששיפצתי הוסקוורנה עתיקה כזו, נשלח המיכל השחור שלי לאנגליה לשיחזור וחזר חדש ואני נאלצתי להפרד מכאלף דולר בערך, אבל התוצאה כל כך מרהיבה שלא תשבע העין מלהתבונן. לדעתי כרוכה בזה גם סכנת חיים ממשית כי נפילה בשטח על אבן קטנה שתיצור שקע או קמט במיכל ופנה הודו, נגוז הדרו, הועם זיוו של כל האופנוע, מה שעלול לגרום לבעליו דאבון כה עמוק שתוצאתו התקף לב קטלני, רח"ל.

ההוסקוורנה שלי (לשעבר) חונה בפינת חדר העבודה בבית מפחד היזק למיכל המדהים

עד כאן על מיכלי הדלק של הוסקוורנה בעת העתיקה, ואני בכלל רציתי להראות את הרעיון המדליק של מיקום המקרן (רדיאטור).

האופנוע הוא הוסקוורנת שטח גדול, TE570 משנת 2001 בעל מנוע חד צילינדרי 4 פעימות המייצר 55 כ"ס עבור 118 קילו. האופנוע הופשט מכל אביזר קישוטי שלא תורם לתזוזתו. מן המראה הסופי המינימליסטי נעדרת כל הפלסטיקה כולל הכנפיים ותיבת האויר. מיכל דלק סגול שפעם היה שייך לדגם CR360, הושם במרכז התמונה והוא הפריט העיצובי המרכזי וכמעט היחיד.

חוץ מהרדיאטור. כדי לא להפריע למראה הזורם ולהשאיר את כל הבמה למיכל הדלק הנפלא, נהגה רעיון מבריק לשלב אותו עם פנס החזית (צמד, לד) מה שקיבע אותו הרחק למעלה וגבוה כשהוא מותיר את השלדה חשופה, נקיה, פנויה כל-כולה כחלון ראווה לתצוגת המנוע הגדול ומיכלו הסגלגל. הרדיאטור נעטף במסגרת מעוצבת. התוצאה – יפהפיה ובה בעת מאד פרקטית. (ראינו כבר פה מיקום מקורי אחר לרדיאטור).

האופנוע הונמך ע"י גלגלי 17 אינץ' (במקום 21-18 של השטח) וקיבל לוק סופרמוטרדי. טיפול נוסף במיתלים גרם לאופנוע הנמכה סופית של כ-12 ס"מ. כמתבקש משינוי ייעודו משטח לכביש הוגדל גם דיסק הבלם הקדמי ל-320 מ"מ. על הכידון הותקן משכך היגוי של אוהלינס, והאגזוז עוצב לפי קווי הזרימה של שלדת הזנב החדשה.

הממציא, ההוגה, וההנדימן המוכשר הוא דייב מוצ'י מפורטלד, ארגון, ארה"ב.

תגובה אחת לכשהרדיאטור הפך לפנס

  1. הגיע הזמן לומר את האמת:
    אופנוע האסקוורנה שנמכר ב 17 אקסמפלרים בערך, בשלוש מדינות "טופס", הוא בדיוק כמו מטוס הקרב השבדי, גריפן/דראקן :
    חסר תוחלת, חסר סיכוי וללא תכלית.
    בלי פידבק של אלפי ורבבות לקוחות, בלי שימוש חוזר במרכיבים מן המדף, בלי אאוטסורסינג של מה שאין צורך לפתח כי כבר קיים בשוק – אין למוצר סיכוי לשרוד.
    ביום שהחלפתי ראש בראש dr 600 בהאסקורנה מודל 1990 שאמללתני, לא הפסקתי לחייך. מאז עברו 20 שנה. הדיאר עוד נוסע מדי יום, ההאסקוורנה התפגרה מזמן. קט"מ עשו את המהלך העסקי המבריק והמתבקש- קנה את השם, ואת כל השאר תזרוק לזבל.
    מזכיר לי איך עמיר פרץ רצה שתהיה פה "נוקיה הישראלית". מה עשינו רע שקיבלנו כזה דבע כשר בטחון במהלך מלחמה?

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




five × five =