הכי קשוחים שיש

עולם מירוצי האופנועים הוא עולם מסוכן. רוכבים שמתעופפים ב-300 קמ"ש, אופנועים שמתפרקים לעשרות חתיכות בפליק-פלאקים מרהיבים ורוכבים שעושים בעל כרחם הצגה אקרובטית לקהל. הרוכבים במירוצים האלה לוקחים בכל פניה סיכונים שאנחנו לא חולמים עליהם.

אבל עולם מירוצי המוטו GP גם מספק לנו הצצה רחבה כבר עשורים רבים לשני עולמות מקבילים: התרסקויות מצמררות הנושאות בחובן פציעות קשות יותר או פחות, ובמקביל, הצצה אל התקדמות מערכת רפואת העל לה זוכים רוכבי מירוצי העילית, ובראשם רוכבי המוטו GP בקליניקה של ד"ר קוסטה המפורסם.

אבל, וככל שתתקדם לה הרפואה, עדיין מדובר ברוכבים שהם בשר ודם שרק האמביציה המטורפת שלהם ופיעפוע מסיבי של אדרנלין באופן קבוע ויציב למערכת הדם (או מערכת של מי קרח שכנראה זורמת בעורקים במקרה שלהם), יכולים לגרום להם לחזור למירוצים על קביים או מיד לאחר ניתוח. אז הנה הצצה – עד כמה שאני זוכר, לרוכבים הקשוחים ביותר של עולם המוטו GP.

 

חורחה לורנזו

השנה 2013, לורנזו מגיע לאסן הולנד כאלוף עולם ולאחר רצף של שני נצחונות לאימון ראשון של יום חמישי אחר הצהריים. לורנזו פותח על המסלול המוצף מים את המצערת קצת מוקדם מדי ונוגע בקו הלבן. האחורי מאבד אחיזה ב-238 קמ"ש, ושולח את הספרדי למסלול תעופה ארוך ולורנזו נוחת ישירות על כתף שמאל, שובר את עצם הבריח לשניים. כבונוס הוא גם פורק את הכתף מהמקום עם נזק לרצועות. כולם בטוחים שמכאן צפוי לורנזו להיעלם לפחות למשך כמה מירוצים והפרשנים מדברים על 6 שבועות מינימום עד שהכתף שלו תוכל לעמוד שוב בעומסים המטורפים שמפעילים על הגוף אופנועי המוטו GP.

כולם, חוץ מלורנזו עצמו שרוצה אליפות נוספת. מכאן מתחילה השתלשלות אירועים על אנושית.

כבר באותו הלילה טס לורנזו לברצלונה, וכמה שעות לאחר מכן ביום שישי בשעות הבוקר המוקדמות נכנס לניתוח בכתף. שם מושתלות לו שתי פלטות שמחברות את העצם השבורה עם שמונה ברגים. את ההתאוששות מהניתוח עושה לורנזו במטוס בדרך חזרה להולנד, ומתייצב כבר באותו היום ופחות מ-24 שעות מאז ההתרסקות לאימון השני של יום שישי לאחר בדיקות של רופאי המסלול. את המירוץ עצמו ביום ראשון מסיים לורנזו כואב ודואב במקום החמישי!!!כשהוא מתאר את ההרגשה כ"טובה יותר מכל ניצחון שהיה לי".

אגב, זו לא הפעם הראשונה שלורנזו נשבר ומופיע מעט לאחר מכן למירוצים. ב-2008, עונת ה"רוקי" שלו בקטגוריה הבכירה כשבארון הגביעים שלו מונחים כבר שלושה גביעים – אחד על ניצחון, שבר לורנזו את שני הקרסוליים במסלול אסטוריל שבפורטוגל. רק מעט מאוחר יותר חזר לורנזו להתחרות כשהוא מובל אל האופנוע על כסא גלגלים, ואנשי הצוות שלו מרימים אותו את מושב האופנוע על כפיים.

 

בארי שין

בארי שין, מספר 7 הנצחי, היה אחת הדמויות הססגוניות ביותר שידע עולם המירוצים בכלל – לא משנה על כמה גלגלים. הרוכב הבריטי – פעמיים אלוף העולם, היה ידוע בעיקר כרב שגל שדוגמניות על נופלות לרגליו, פה גדול והכי רחוק מפוליטיקלי קורקט שאפשר, סיגריה שהיתה תקועה לו תמיד בפה עד שגם חורר לעצמו חור בקסדה שלו כדי שיוכל לעשן כשהיא על ראשו (מה שגם הרג אותו לבסוף והוא מת מסרטן הריאות), וחזרה למירוצים לאחר פציעות שהיו גורמות לכמעט כל אחד אחר לפרוש.

 

ההתרסקות של שין בשנת 1975 בדייטונה היא אחת ההתרסקויות הזכורות והנוראיות ביותר שידע עולם הגרנד פרי עד היום. במהלך מבחן לאופנוע 76 של סוזוקי ובמהירות של כ- 250 קמ"ש, איבד בישורת הצמיג האחורי אחיזה והחליק הצידה כששין עדיין חזק על הגז. ההתרסקות הותירה את שין עם שוק רגל ימין שבורה, שורש כף יד שבורה, זרועות שבורות, עצם בריח שבורה, 6 צלעות שבורות ודחיסה של בית החזה כולו כתוצאה מהמכה. זה לא מנע ממנו מלהתייצב על הגריד למירוץ רק ששה שבועות לאחר מכן.

7 שנים לאחר מכן התעופף שין במסלול סילברסטון לעיני הקהל הביתי ושבר אנושות את שתי הירכיים אשר חוברו ב-4 פלטות מתכת ו-28 ברגים. גם כאן הוא חזר להתחרות אחרי ששה שבועות בלבד.

 

Mighty מיק דוהאן

האיש שטבע את המושג "אני לא איש של משככי כאבים" ושלח את כל רוכבי האופנועים בעולם להתבייש בפינה על כך שהם חס וחלילה לקחו אקמול כמו ילדות עם קוקיות כששברו רגל.

אלוף העולם 5 פעמים "בלבד" בין השנים 94-98, אבל היה בדרך לאליפות ראשונה כבר ב-92 כשהוביל את הטבלה עם חמישה נצחונות ושני מקומות שניים מתוך 7 מירוצים ונראה בלתי מנוצח בעליל ולאור מה שקרה בשנים לאחר מכן, סביר להניח שהיה לוקח לפחות גם את עונות 92-3. אבל אז הגיע הסיבוב השמיני באסן הולנד.

גם כאן כמו עם לורנזו למעלה, דוהאן מתרסק באימון ושובר את רגל ימין בצורה מורכבת. סיבוכים מהניתוח כתוצאה מזיהום משאירים אותו נכה ברגל וחסר יכולת להזיז את קרסול ימין כמעט בכלל, והרופאים כבר יוצאים בהצהרות שדוהאן כבר לא יחזור להתחרות. אבל דוהאן חושב אחרת. כשלושה חודשים לאחר מכן מתייצב מיק עם כסא גלגלים וקביים למירוץ בברזיל כשנותרו שלושה סבבים לאליפות. והשאר היסטוריה: דוהאן קונה לעצמו תהילת עולם עם חמש אליפויות רצופות שהיו יכולות כאמור להיות ללא ספק 7 אילולא לא היה נפצע. כדי לפתור את עניין הקרסול הימני חסר התנועה, עובר הבלם האחורי באופנוע של דוהאן אל הכידון ומופעל על ידי בוהן כף היד השמאלית.

בשנת 99 וכשהוא בדרך לאליפות 6, שוב נפצע דוהאן קשה כשהחליק במהלך הקפות הדירוג למירוץ הספרדי בחרז ושבר קשה את רגל שמאל, את עצם הבריח ואת שורש כף היד כשהוא הרוכב הדומיננטי ביותר באליפות ובדרך לאליפות שישית. דוהאן החליט לפרוש כשהוא אומר ש"אם זה היה קורה קודם הייתי חוזר להתחרות, אבל היי, כבר זכיתי כבר בחמש אליפויות עולם". אמר ופינה את הדרך לאלכס קריבילה לקחת את אליפות 1999.

 

קייסי סטונר

עוד אחד מהמקרים הבלתי יאומנים. אלוף 2011 היה במרדף אחרי לורנזו שהוביל את הטבלה כדי שלא לאבד את התואר לעונת 2012 כשקרקס הגרנד פרי הגיע לארה"ב. סטונר דחף חזק את האופנוע בהקפות הדירוג כדי להגיע לעמדה מספר 1 על הגריד במירוץ שייערך למחרת היום, פתח גז חזק וחטף הייסייד מטורף. "זאת היתה הפעם הראשונה שהתרסקתי ולא קמתי בכוחות עצמי" אמר אחר כך סטונר. הדו"ח הרפואי קבע שסטונר סובל מהרבה שברים קטנים בקרסול וכמה גידים קרועים.
סטונר החליט להתחרות והגיע למירוץ על קביים, עם רגל ענקית מתחבושות ומגף מיוחד שנתפר בין לילה למידותיו החדשות. ולא רק שהוא התחרה, אלא היה כמעט בכל המירוץ במיקום לפודיום. רק בשלהי המירוץ נכנע סטונר הכואב והפצוע ללחץ שהפעיל עליו אנדריאה דוביציוזו, וסיים את המירוץ רביעי. אבל רק לאחר המירוץ ראינו כמה קשיח סטונר כשהרופאים כופים עליו ניתוחים ומנוחה שהשביתו אותו לכמעט חודש וחצי. ועם הפציעה הזו הוא רכב וכמעט לקח פודיום.

 

"קינג" קני רוברטס

אלוף העולם 3 פעמים הוא כנראה אלוף העולם היחיד אי פעם במירוצי האופנועים בכלל שלקח אליפות (1979) עם גב שבור!
במהלך מבחן במסלול הפרטי של ימאהה ביפן, מסלול פוקורוי, התנגש קינג קני במחסום בצד המסלול ופונה לבית החולים. שם התלונן על "הירדמות" של הגב שלו ואכן עד מהרה מצא הצוות הרפואי שהגב שלו פשוט שבור.
תשעה שבועות אחר כך כבר חזר קינג קני למסלולים.
אגב, כמה שנים לפני כן ובמסגרת אליפות אמריקאית, עף רוברטס מאופנוע המוטוקרוס שלו ונפצע כך שנאלצו להסיר ממנו את אשך ימין. שלושה שבועות אחר כך כבר התחרה רוברטס בדייטונה כשהריפוד בכסא האופנוע מותאם כך שלא יפעיל לחץ על האיזור הפציעה של המלך. (ואגב כך, אולי בגלל האשך החסר דווקא בנו, קני רוברטס ג'וניור, היה אחד מהרוכבים ה"רכים" ביותר בעולם הגרנד פרי).

 

דני פדרוסה  

כאן לא נעסוק בפציעה או במקרה ספציפי, אלא בהתנהלות כללית של רוכב שהרבה להיפצע, אבל תמיד קם באופן מעורר הערצה, ניער את האבק, "תיקן את הגוף" כהגדרתו, וחזר למירוצים. אף פציעה מעולם לא האטה אותו.
אלוף העולם 3 פעמים בקטגוריות ה-125 (אליפות אחת) וה-250 (שתי אליפויות) נפצע כמה וכמה פעמים קשה למדי במהלך 12 השנים (!) שלו בקטגוריה הבכירה וה-16 בכלל, אולם תמיד שב למסלול. הרוכב הקל והשברירי שביום טוב מגרד את ה-50 ק"ג שמתפרסים על 1.58 מ', נפצע אינספור פעמים ותמיד שב למסלול. למעשה, רק בשלוש עונות – 2004, 2012 ו-2014, לא שבר פדרוסה עצם אחת או יותר במהלך העונה, כשהוא מסיים השנה את העונה ה-16 שלו בעולם הגרנד פרי. לעיתים קרובות הפציעה אף קרתה בהכנות לעונה ולא בעונה עצמה, ואת עונת 2015 בקאטאר פתח פצוע עם זרוע ימין שבורה. פציעה שבעקבותיה פספס את שלושת המירוצים הבאים של העונה.

 

ולנטינו רוסי

ולנטינו רוסי, עד כמה שזה נשמע מוזר, כמעט אף פעם לא נפצע ממש בעולם הגרנד פרי אותו הוא פוקד כבר 23 שנים (!!!). כדי להבין כמה זה, אז מרק מרקז רק בן 25.

אבל ב-2010, דווקא מול הקהל הביתי באיטליה, נפל האלוהים הדו גלגלי נפילה גרועה מאד מהאופנוע, ושבר בפרקטיס את רגל ימין בצורה גרועה למדי. הרגל נחצתה לשניים עם שבר פתוח ויציאה מהמקום של הרגל שדרשה שני ניתוחים, ומה שנראה כאילו רוסי גמר את העונה, או לפחות את רובה.
אבל לרוסי לקח בדיוק ארבעה שבועות לחזור למסלול לגרנד פרי הגרמני, ובגדול. לאורך כל המירוץ נלחם רוסי על הפודיום עם קייסי סטונר והפסיד לו רק בשלב האחרון של המירוץ וסיים רביעי. את הדרך לאופנוע וממנו, הוא עשה כמובן על קביים עקב חוסר היכולת לדרוך על הרגל. על התוצאה אמר רוסי ש"זה היה קאמבק טוב יותר מכל מה שיכולנו לצפות לו".

 

ומצד שני – הרוכב הכי עדין

פרדי ספנסר


צ'מעו, הרשימה הזו חסרה עוד הרבה רוכבים. רוכבים כמו קולין אדוארדס ששבר את הכתף ביום שישי וניסה להתחרות ביום ראשון, או קאל קראטצ'לאו ששבר את הרגל וניסה להתחרות – שניהם לא קיבלו אישור מהגורמים הרפואיים, או כמובן האליל הפרטי שלי קווין שוואנץ, שחזר להתחרות שוב ושוב למרות הפגיעה שלו בשורש כף היד, עד שנאלץ לבסוף לפרוש ממירוצים כיוון ששורש כף היד לא יכל להחזיק מירוץ שלם. ויש עוד ללא ספק. קשוחים הם רוכבי הגרנד פרי.
אבל היה אחד שדווקא בלט לכיוון השני. ומדובר דווקא במי שלקח בתוך שתי עונות שלוש אליפויות גרנד פרי: מר "פאסט" פרדי ספנסר.
אז כנראה שמהיר מאד הוא היה ללא ספק, אבל קצת כאב היה למעלה ממנו.
ספנסר לא שבר מעולם עצם בקריירת המירוצים שלו. למעשה, הוא חשש לבריאותו עד כדי כך, שאם היה לו סתם כאב מהחלקה, הוא פשוט לא היה מגיע להתחרות מהחשש שהכאב יתפתח ויגרום לגופו נזק ארוך טווח. לבסוף פרש מעולם המירוצים כשהוא מתלונן שוב ושוב על כאבים כאלה ואחרים עם ירידה מקבילה בתוצאות המירוצים, אבל אף אחד לא יכול לקחת ממנו את העובדה שלקח בעונת 1985 גם את אליפות ה-250 וגם את אליפות ה-500 כשהוא מתחרה בשתיהן במקביל (בתמונה, עם האופנועים).

6 תגובות להכי קשוחים שיש

  1. מרתק, תודה.

  2. היוזר של המוסטאש נפרץ. שוב.
    הפעם אני כמעט בטוח שזו תמי.

  3. 😂 קסד

  4. מתוך ערפילי זכרונו של פואד הציפה הכתבה
    זכרון של רוכב שנפגע קשה בשורש כף היד,
    ובכדי לזרז את ההחלמה ולהכשירו למירוץ הקרוב
    חיברו לו מסעף מעורק ראשי בבטן ישירות אל השורש הפגוע,
    וכך עם יד תפורה לבטן החלים הבנדיט במהירות ועלה למירוץ
    (אחרי שהופרדו האיברים מן הסתם).
    עם זאת הזכרון של פואד מעורפל והזוי מכדי להציף עוד פרטים,
    ואולי זו רק אגדה נידחת או פאטה מורגנה, לך תדע…

  5. בעוד אני קורא בזוית העין אני מבחין שהאשה צופה באיזו תכנית
    ענתיקות בריטית והנה זוג שמביא להערכה שתי חליפות רכיבה של מיסטר שין
    אחת מרכיבת ההתרסקות שמנעה ממנו אליפות והשאירה את סימניה שהוערכה ב-8000-12000
    והשנייה מרכיבת האליפות שהוערכה ב- 20000-30000
    אני בראש של הכתבה הייתי מעריך הפוך

    • ענתיקות בדרכים?
      אחת התכניות המגניבות של בי.בי.סי אנטרטיימנט (-:
      מדהים איזה עושר היסטורי טמון בארונות של המון העם

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם




eight + twenty =